דברי הרב אלעזר שרע
בס"ד
האם גם אתה יכול להיות "קדש קדשים"?
בספר 'בסופה ובסערה' על חייו של המלבי"ם (מאת הרב אהרן סורסקי) מסופר שר' שמעון אליהו פדהייצר ז"ל, שבנעוריו שימש את המלבי"ם ועלה לירושלים, נהג לספר באזני הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל סיפורים ועובדות מחיי המלבי"ם, שבעצמו היה עד ראיה ושמיעה להם, והיה ר' יהושע לייב דיסקין מקשיב לסיפוריו בהשתוקקות רבה. והנה לפניכם סיפור אחד מחיי המלבי"ם הקשור לפרשת השבוע.
נוהג היה המלבי"ם כשכיהן בעיר בוקרשט שברומניה, ללמוד בכל ליל שבת את פרשת השבוע ברבים, בנוכחות קהל רב שמנה כשלש מאות בעלי בתים. מאזיניו שאבו קורת רוח ועונג רוחני מרעיונותיו וחידושיו שהיה משמיע דרך העברה בפרשת השבוע. אך הנה קרה פעם בליל שבת פרשת 'תצוה', כשהגיע לפסוק האחרון שבפרשה, פירש המלבי"ם את הפסוק פירוש מקורי משלו, פירוש חדש לחלוטין, שנתן עילה ל'משכילים' להיתפס בו ולדבר בגנותו – כאילו ח"ו גילה פנים בתורה שלא כהלכה. בפס' זה שבסוף תצוה נאמר: " וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'." ורש"י הקדוש מבאר: קדש קדשים - הוא המזבח. אבל המלבי"ם פירש פירוש נוסף, שקדש קדשים הכוונה לאהרן הכהן, שהוא הוא קדש קדשים. פירוש זה קומם כנגדו את ה'משכילים' שניסו לעשות מזה 'מטעמים'. הרב נוטה מפירוש רש"י? ובכלל, ממתי שמענו שהתורה תהלל בן תמותה בתואר "קודש הקדשים" ? הם התלוצצו בלי גבול על חשבונו, ומוקירי המלבי"ם השתתקו, באין מענה בפיהם, להסביר את פשר ה'טעות'. עם זאת לא הרהיב איש להעמיד את המלבי"ם גופו על 'טעותו'.
רק ר' שמעון אליהו פדהייצר ז"ל אזר אומץ ובינו לבינו שאל את פיו: וכי לא טעה מר בפירושו שכוונת התורה ב"קדש קדשים" היא לאהרן הכהן? הרי בזה נתן רבינו מקום למשכילים לקנטרו?
ברם, המלבי"ם, ללא שמץ התרגשות השיב על דברי: נו, למי איכפת ליצנותם של המשכילים? - אבל הרי זה אינו הפירוש הנכון? - נו, אז מה? הרי כבר אמרתי את שאמרתי, ומה יכולני עכשיו לעשות? בליל שבת הקרוב אחזור לפס' זה...
והנה הגיע ליל שבת פרשת כי תשא, הקהל כולו היה דרוך לקראת השיעור בציפיה לראות כיצד יצליח המלבי"ם להסביר את 'טעותו' מהשבוע שעבר... אפס, לתדהמתם פתח המלבי"ם את השיעור באמירה שכזאת: בטרם אנו מתחילים ב"כי תשא", נשוב לרגע אל הפסוק האחרון מפר' תצווה, "קדש קדשים" - הוא אהרן הכהן! ותוך כדי דיבור עבר מיד לסדר כי תשא כדרכו והקהל נשאר משתומם.
למחרת פנה אליו שוב ר' שמעון אליהו : רבי, הלא חזר שנית על 'טעותו'? כיצד יתכן?
- הרגע נא, ענהו המלבי"ם, אין כאן שום טעות, מקרא מלא הוא בדברי הימים (א, כג יג): 'ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו עד עולם'.
אם כך – התפלא ר' שמעון אליהו- למה רבינו לא הקהה את שיניהם של המשכילים, אשר בכל התרברבותם הרי אינם אפילו במקרא?
- לשם מה, ענהו המלבי"ם, הרי כבר אמר החכם מכל אדם [ משלי כו,ד] : 'אל תען כסיל כאיוולתו'!...
עד כאן הסיפור. [ואכן, הפירוש עם מקורו מדברי הימים, נמצא ב'התורה והמצוה' למלבי"ם על אתר].
אמנם כבר העירו המפרשים האחרונים, שבאמת ישנו כבר 'תקדים' לפרש את ה'קודש' המקראי על אהרן ובניו, כגון: בפירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם בפרשתינו המבאר את ענין 'קודש לה' האמור לגבי הציץ, וזה לשונו: "ואמרו שהכינוי והכוונה כאן ב"קודש" - על הלובש, היינו אהרן וכל הכהנים הגדולים מבניו, כמו שנאמר בדברי הימים "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", שהרי ידוע שהציץ וכל בגדי כהונה הם קדש לה', עכ"ל. וכבר קדמו אביו [ של ר' אברהם] הלא הוא הנשר הגדול הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג,יב-יג): וכך כותב שם הרמב"ם:
"למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין... אלא הם חיל ה' שנאמר ברך ה' חילו. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש "קדש קדשים" ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ..." נמצא שלא רק כהן גדול ,כהן הדיוט או לוי או אפילו ישראל, יכול להיות רק אם ירצה בכך להיות "קדש קדשים" – אלא "כל איש ואיש מכל באי העולם"!! - כלשונו של הרמב"ם. מדהים!!
אם כך, יש לכולנו לאן לשאוף... במיוחד בשנת השמיטה -שנה רוחנית כל כך..
חידון לפרשה
1. היכן היו שלושת אבני שוהם בבגדי הכהן הגדול?
2. אחת מאבני החושן היא גם שם של ארץ שמוזכרת בנביאים. מה שם האבן?
תן חיוך..
נדבן אחד שאשתו קמצנית, הזמין פעם אחת קבוצת עניים לסעודת פורים. ראו שהאישה מגישה לבני הבית רבע עוף לכל אחד, ואילו להם העניים – רבע עוף אחד לארבעה אנשים. מיד קם אחד מהם וקרא: רבותי, קומו ונתפלל מנחה! אמר לו בעל הבית: מה אתה ממהר, הלוא טרם אכלנו והשעה היא רק רבע לאחת?! השיב לו העני בחיוך : אצלך בצלחת רבע לאחד - אבל אצלנו רבע לארבע ...
פרפראות לפרשה
"ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך- לכבוד ולתפארת" (כח,ב)
מה הדגש על "לכבוד ולתפארת"? אלא בגמרא במס' זבחים (פח:) מבואר שלכל אחד מבגדי הכהונה היתה סגולה מיוחדת לכפר. כותונת- מכפרת על שפיכות דמים / מכנסיים- על גילוי עריות / מצנפת- על גסי הרוח / אבנט- על הרהור הלב / חושן- על קלקול הדין / אפוד- על עבודה זרה / מעיל- על לשון הרע / ציץ- על עזות מצח. ולפי שהתורה דרכיה דרכי נועם, הדגיש הכתוב, שלא יהיה עיקר עשיית הבגדים למטרה זו, לכפר על פשעים, כי מוטב שלא יחטאו בני-ישראל ואז תעודתם של הבגדים תהיה "לכבוד ולתפארת" לאהרון הכוהן.
פתרון לחידות משבוע שעבר
1. מה ההבדל בין "מעשה חושב" ל"מעשה רוקם"?
רש"י על שמות פרק כו פסוק לו - מעשה רקם - הצורות עשויות בו מעשה מחט כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה:
2. חמישה מקראות בתורה- אין להם הכרע, מצא אחד מהם בפרשה !
תשובה: רש"י [פרק כה פסוק לד] משקדים כפתריה ופרחיה - (יומא נב) זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע אין ידוע אם גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה:
.
פרשת תצוה [ י"א באדר א' תשפב]
1.ההפטרה ביחזקאל מג י-כ"ז "אתה בן אדם"
2.. יום שני - י"ג באדר א, ערב פורים קטן, אין אומרים תחנון במנחה
3. ביום שלישי - י"ד באדר א'. אין אומרים תחנון ולמנצח, וראוי להרבות בסעודה. אין מתענים, מלבד תענית חלום.
4. יום ד', ט"ו בחודש. פורים קטן שושן. אין אומרים תחנון ולמנצח, וראוי להרבות בסעודה. אין מתענים, מלבד תענית חלום.
5. סוף זמן ברכת הלבנה – יום שלישי בערב [כל הלילה]
מדיני מדידה ושקילה בשבת
אסרו חכמינו ז"ל למדוד ולשקול בשבת ויו"ט [גם במשקל מיכני וכל שכן במשקל אלקטרוני] והאיסור הוא, משום סרך מלאכה של "כתיבה" או משום "עובדין דחול" (=מעשה חול). האיסור קיים גם אם מודד בכלי, שאינו מיוחד למדידה, וגם אם עושה זאת לצורך שימוש עצמי ולאו דווקא כדי למכור.
מותר למדוד אפילו בכלי המיוחד למדוד בו, אם אינו מדייק במדידה, אלא מוסיף או גורע במעט, אבל שקילה במאזניים (גם אם אלו מאזניים מכניות) אסורה בכל מקרה, גם כאשר אינו מדייק בה.
משום כך, אסור לאדם לשקול את עצמו או את אחרים (גם אם זה משקל מכני) וכן אסור לו למדוד את גובהו.
אם יש צורך בכך, מותר לשקול (כמובן, במשקל מיכני בלבד) ולמדוד את כמות האוכל הדרושה לתינוק ואף מותר לשקול את התינוק עצמו, כשיש צורך במעקב לדעת אם הוסיף משקל אחרי ארוחתו.
כמו כן, מותר למדוד חום לצורך חולה ולהשתמש במד-חום (לא דיגיטלי! כדאי שיהיה בבית מד חום כזה שראוי במקרה הצורך להשתמש בו בשבת! ) ואם החולה (אפילו שאין בו סכנה) שוכב בבית-החולים אשר בו מחללים את השבת (שאחיות יהודיות רושמות את מידת החום של החולה וכדומה)-מותר לו לתת שימדדו לו את החום, אלא שעליו להשתדל למעט בחילולי שבת שנעשים בשבילו ודברי חכמים בנחת נשמעים. כמו כן מותר לשקול חולה אם יש צורך בכך.
לאחר השימוש במד-החום, מותר להטביל את המד-חום בכוהל כדי לחטותו ומותר לשפשף את המד-חום ולנגבו בצמר-גפן אבל אֵין להטביל לצורך זה את הצמר-גפן בכוהל, כיוון, שבהכרח יבוא לידי סחיטה.
כמו כן, אם מכינים אוכל בשביל התינוק, וצריך לדעת את כמות האוכל שהתינוק אוכל- מותר לו לשקול או למדוד ורצוי שיהיה זה באומד [=הערכה] ולא במדוייק.
כל כלי המדידה שאסור לטלטל אותם בשבת משום מוקצה, יש להם דין, של "כלי שמלאכתו לאיסור" (ומותר לטלטלם רק לצורך גופם או מקומם).
על פורים קטן ...
מעשה בסעדיה הזקן שאמר לאשתו: סעידה, בבקשה! שמעתי שיום שלישי הקרוב זה "פורים קטן" וגם שמעתי שטוב לעשות משתה ושמחה באותו יום .. תכיני לי בבקשה, יא עיני, איזו ארוחה טובה לקראת יום שלישי בצהרים..
אמרה לו אשתו, יא – קלבי, יא-רוחי, אין לי כח להכין משהו מיוחד, תסתפק במשהו רגיל. רק תאכל קצת יותר מהסיר ובזה תקיים מצוות משתה ושמחה ב"פורים קטן"..
- לא – סעידה - צריך תבשיל מיוחד! אחרת לא מקיימים המצווה...
והנה ביום שני בצהריים, יום לפני "פורים קטן" ניגש סעדיה למטבח, הציץ בסיר והנה שוד ושבר! הסיר ריק ואפילו מים אין בו!!
- סעידה! מה קרה? יש היום שביתת רעב?...
- לא – אומרת סעידה – היום "תענית אסתר קטן"...
אל תתלוצץ – זה מתפוצץ !!
מידי שנה לצערינו נפגעים ילדים משימוש בנפצים וחזיזים כפי שקרה השבוע בחתונה באחת הערים. ועל ההורים להשגיח שילדיהם חלילה לא יפגעו ולא יפגעו באחרים..
להלן כמה הדרכות מוקדמות להורים לפני שקונים את הצעצועים התחפושות והתרסיסים לפורים. מוצר שנרכש אצל רוכל/סוחר בדוכן ברחוב שאינו מוכר, מסוכן ואין להשתמש בו. וודאו כי במוצר שרכש ילדכם קיימות הוראות שימוש בהפעלתו ואזהרות. וודאו כי חרב/סכין צעצוע שרכש ילדכם עשויה מחומר גמיש שאינו חד. וודאו שילדכם לא רכש זיקוקין מכל סוג שהוא: חזיזים, כוורות נפץ, ממטרות וכד'. לבדוק שעל מיכל תרסיס שלג מופיע אישור מכון התקנים. הדריכו את הילד לא להשתמש באבקת שרפה מכל סוג שהוא והסבירו לו את הסכנות הכרוכות בכך. בכל מקרה, אין להפעיל בקרבת אנשים או לכוון עליהם תרסיסים וצעצועי פורים!!
תחפושות - ודאו כי הן עשויות מחומרים חסינים מפני אש: ללא צמר גפן, נוצות, נייר; ללא שרוכים וחוטים העלולים להיכרך סביב הצוואר. לגבי פאות - מומלץ שיהיו קצרות. יש להתרחק מאש בעת חבישתן. לגבי מסכות - השימוש במסכות אינו מומלץ לילדים עד גיל שמונה; מומלץ להשתמש במסכות בעלות פתחי אוורור למניעת חנק !!
ויהי רצון שנעבור את ימי הפורים לחיים טובים ולשלום .אמן.
תפילה שה' יצילנו מתחלואי האומיקרון לסוגיו...
"אָנָּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱ-לֹהֵי כָל בָּשָֹר. שַֹבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שמור והצל את כל בריותיך ואת עמך ישראל מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵֹה לָנו תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם ורפא כָל בָּשָֹר כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, ואַתָּה שׁוֹמֵע תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אמן". [אפשר לשלב זאת בתוך ברכת שומע תפילה. כמו כן צריך להרבות בתהלים [וגם לומר פיטום הקטורת ]