.jpg)
אחרי מות
בס"ד
השוכן איתם בתוך טומאותם
בפרשתינו התורה מביאה את סדר עבודת יום הכיפורים. לכן חלקים גדולים מהפרשה אנו קוראים גם ביום הכיפורים. אמנם במקור היה זה בחנוכת המשכן באחד בניסן אך מכאן למדו לעבודת יום הכיפורים פעם בשנה. יום הכיפורים נועד לכפר על עוונות עם ישראל ודעת רבי [=רבי יהודה הנשיא מחבר המשניות] יום הכיפורים מכפר גם למי שלא שב בתשובה אבל חכמים חולקים עליו וטוענים שיום הכיפורים מכפר רק על אלו ששבים בתשובה וכמובן בתוספת של עיצומו יום מכפר יחד באה הכפרה המיוחלת. והנה ישנו פסוק בפרשה שבא אגב הדרשות העוסקות בהזאת דם הפר והשעיר בקודש הקודשים ובהיכל וכך דורשת הגמרא במסכת יומא [נו:] את הפסוק "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". לפי פשוטו עוסק הכתוב בהזאת דם השעיר בהיכל לאחר הזאתו בקודש הקודשים. נראה שהפסוק הנזכר בברייתא מנמק את הצורך בכפרה מיוחדת על "אוהל מועד" – ההיכל. קודש הקודשים אינו שוכן 'עם' בני ישראל - איש אינו נכנס אליו, וממילא אין חשש שתארע בו טומאה. לעומת זאת, בהיכל מצויים אנשים, ולכן יש לכפר עליו במיוחד, משום שייתכן שאגב המעורבות האנושית בנעשה בו אדם עלול לפגוע בכבודו ובטהרתו.
אולם אגב הדיון ההלכתי מביאה הברייתא דרשה נוספת: 'השכן איתם בתוך טומאתם' – אפילו בשעה שהן טמאים שכינה עמהם". פה כבר מדובר על הקשר ביננו ובין הקב"ה. על אף הטומאה הכרוכה לעיתים בקשר עִם ישראל, הקב"ה בחר להשרות שכינתו בתוכנו.
והרעיון העמוק הטמון בדרשה הזאת עוסק בשאלה: מהי בעצם טהרת יום הכיפורים? כיצד יתכן [לדעת רבי] שהיום מכפר גם אם לא שבים? דרך אגב, גם לפי חכמים -כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה - שבזמן שבית המקדש היה קיים, שעיר לעזאזל היה מכפר על עבירות קלות שעשינו ועל מצוות קלות שבטלנו -גם בלי תשובה! כיצד זה יכול להיות? הרי יסוד התשובה הוא בסיס לכל התורה כולה?
אלא משיבה הברייתא - "אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם": הקב"ה חפץ בישראל גם כשהם טמאים, וטהרת המשכן והעם ביום הכיפורים היא כביכול "צורך גבוה" – הקב"ה רוצה לשכון בישראל, אלא שטומאתם כביכול פוגעת בהשראת השכינה, ולכן – לפנים משורת הדין – הוא מכפר עליהם וסולח לעוונותיהם ביום הכיפורים באמצעות סדר הכפרה שקבע.
ודבר זה מזכיר את הכפרה בברית המילה לכל הקהל.. כמובא בספר טעמי המנהגים "בשם הרב הקדוש מהר"ש מקארלין זצ"ל שאמר בשם המדרש, בשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה שבישראל, אמר אליהו, אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך, הנה אם יהיה בעל ברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם, והבטיחו השי"ת שיכפר גם לו. השיב עוד, אפשר יהיו הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת שיכפר לכל הקהל".., אמנם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אמר בברית מילה של אחד הרבנים, כי ודאי אין הפירוש בדברי המדרש הנ"ל שעונות כל המשתתפים בברית יתכפרו בלא תשובה, כי הרי אין לנו זמן כפרה גדול מיום הכיפורים, ואף הוא אינו מכפר אלא עם התשובה, והדברים ק"ו בנידון דידן, אלא הכוונה היא להסרת הזוהמא השורה על החטא, ובדומה לזה איתא בתנא דבי אליהו דאליהו יכול לסבול כל מיני סרחון חוץ מסרחון של חוטאים ופושעים, וע"ז השיב לו הקב"ה שבשעת הברית כשאליהו יהיה עמהם יעביר מהם הקב"ה את הסרחון כאילו לא חטאו כלל. אבל ר' יחזקאל לוינשטיין בעל "אור יחזקאל" זי"ע שנכח בברית לא קיבל את הדברים, ונתווכח עמו דהביאור בדברי חז"ל הוא כפשוטו. כמו שאמרו חז"ל ומובאים בדברי רש"י עה"ת (בראשית לו,ג) ששלשה מוחלין להם עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ונלמד ממחלת שמחלו לעשו את עונותיו, ושם ודאי היה בזה בלא תשובה, כמפורש בחז"ל במגילה יא,א עה"פ הוא עשו, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו...
איך שיהיה ה' רוצה בכפרתינו ביום הכיפורים ולכן עושה "לפנים משורת הדין" ובא לקראתינו. וזה הוא השוכן איתם בתוך טומאותם.
מספרים על הראי"ה קוק שבא לקבל פני רב חשוב בנמל יפו ודרש את הדרשה הזו וכוונתו לכל העולים שעלו לארץ ישראל שהגם שאינם שומרים תורה ומצוות הקב"ה מקבלם בחפץ לב "ושוכן איתם בתוך טומאתם" והביא את דברי המדרש באיכה רבה: בפסוק "זכור תזכור" שאמר הקב"ה : והלואי יהוון בניי עמי אעפ"י שמקניטין אותי .. אמר הקב"ה הלואי יהוון בניי עמי כמו שהי' במדבר שהיו מלינין עלי .. בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקב"ה: הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל ואותו חכם שהגיע לארץ פתח את פיו להתנצח עם הרב קוק על דברי המדרש הזה בטענו מה עם האזהרה שהארץ תקיא את מטמאיה? אבל גם על זה יש תשובה והעיקרית שבהם שכאשר יגיע הזמן שה' יתגעגע אלינו לשוב לארץ קדשינו שוב לא יהיה חורבן ולא גלות לכלל ישראל היושב בציון אך יתכן טיפול באדם הבודד ורבות הדרכים לו לבורא העיקר שכלל ישראל יהיה כאן והלואי – אומר הקב"ה – יהיו בני כאן אע"פ שמטמאים אותה. [וכתב בספר בני יששכר שאע"פ שהמדרש תמוה אבל הוא מובא בראשונים כדוגמת הכפתור ופרח עיי"ש]
אם כן, נחזור למה שפתחנו. אל לנו לבחון רק את אמצעי הכפרה שבחר הקב"ה כדי לאפשר את השראת שכינתו בתוכנו, ועלינו להתייחס גם למגמתה של כפרה זו. העובדה שהקב"ה בחר למחול על עוונותינו ביום הכיפורים אף שאיננו ראויים לכך מלמדת שמטרת הכפרה היא השראת השכינה בקרבנו, ואם כן, גם כאשר איננו יכולים לבצע את מעשי הכפרה הנדרשים, הקב"ה ברחמיו יטהרנו מטמאותינו וישרה שכינתו בתוכנו וכך בכל הליכותינו ה' יעזרנו להיטהר לפניו ולכפר על כל עוונותינו
לסיום אנו קוראים פרשה זו ונזכרים כיצד עברה [ועוברת] עלינו השנה מאז יום הכיפורים האחרון ובמיוחד מאז שמחת תורה.. . האם צפינו שתהיה שנה כזו? ודאי שלא. לו היינו יודעים, מן הסתם תפילתינו וצעקתינו אז הייתה אחרת.. והנה עכשיו בפרשה זו ניתנת לנו "הזדמנות חוזרת"... כי כל סדר עבודת הכהן הגדול נאמרת בפרשת השבוע!! ואנו עומדים לפני ימים גדולים שבה אנו זוכרים מחד את קדושי השואה ומאידך את הגבורים והקדושים שמסרו נפשם על הגנת המדינה ועל אלה שנהרגו בפעולות טרור לכן הבה נישא תפילה לרבונו של עולם:
אנא רבש"ע, קבעת בחכמתך לקיום העולם, יום אחד בשנה לכפרת חטאים ומתחילת הבריאה ייעדת וקדשת את היום הזה "ימים יוצרו ולו אחד בהם". וקבעת שיהיה רק פעם אחת בשנה, כדי שלא תצטרך רבש"ע לעשות עוד יום כיפור אחד חלילה ע"י מיתת צדיקים מכפרת! כמה ימי כיפורים היו לנו השנה, כמה צדיקים וטהורים נעקדו לפניך בשנה הזו! אנא רחם על עמך ישראל ותאמר די לצרותינו, הבא לנו גאולה שלמה במהרה ולא ע"י יסורים ! בשר לנו באליהו הנביא עבדך והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואחד הקרעים בעם ישראל! בשר לנו כי שבו בנים לגבולם וחטופים וחטופות לחיק משפחותיהם! שמור על חיילינו ושלח רפואה שלמה לכל הפצועים ולנשברי לב ונפש! ובא לציון גואל במהרה בימינו. אמן.
שבת שלום!
הפיוט: שמרו שבתותי
מחבר - רבי שלמה – [אולי הכוונה לר' שלמה בן גבירול] נביא כאן בית אחד בפיוט:
"שִׁמְרוּ שַׁבְּתוֹתַי, לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְֹבַעְתֶּם מִזִּיו בִּרְכוֹתַי, אֶל הַמְּנוּחָה כִּי בָאתֶם, וּלְווּ עָלַי בָּנַי וְעִדְנוּ מַעֲדָנַּי, שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְדוָד.
לֶעָמֵל קִרְאוּ דְרוֹר, וְנָתַתִּי אֶת בִּרְכָתִי, אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לִצְרוֹר, לְגַלּוֹת עַל יוֹם שִֹמְחָתִי, בִּגְדֵי שֵׁשׁ עִם שָׁנִי, וְהִתְבּוֹנְנוּ מִזְּקֵנַי. שבת היום. [היום לה' שבת היום לה' ] ולוו עלי...
ובכן, מה הקשר בפיוט של "שמרו שבתותי" – לפסוק בפרשתינו "וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר.. " [יח: יח] שהכוונה שליהודי אסור לו לשאת שתי אחיות בחייהן?
ביאור:
'לעמל קראו דרור' היכן נזכר דרור? ביובל! -בפרשת בהר (כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם.
היכן מוזכר "ונתתי את ברכתי"? בשמיטה! [שבשנה הששית יתן ה' את ברכתו לשלוש השנים] -"וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים".(כה, כא)
ויש קשר בין השמיטה ליובל – ששניהם באים בשביעית.. שמיטה בשנה השביעית והיובל אחרי שבע שבתות שנים.. דהיינו: הדרור והחופש –והברכה בשפע.. קח את שניהם כמו אשה אל אחותה שהם קשורות וצרורות באותו רעיון של המספר "שבע" - והשליכם על קדושת יום השביעי "לגלות על יום שמחתי" =יום השבת. – שביום השבת יש את שתיהן כי יום השבת "היא מקור הברכה" "ויברך אלוקים את יום השביעי" וגם בו ינוחו יגיעי כח וימצאו דרור וחופש ממלאכה. ככתוב : "וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַד' אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ" [דברים ה,יד].
ויותר מכך, "אשה על אחותה לצרור, לגלות על יום שמחתי", שיש שפירשו שהמכוון הוא שיהיו עוד ועוד ברכות שיהיו צרורות יחד מה שנקרא "צרור ברכות"..
והנה השבת היא "זכר למעשה בראשית" [ככתוב בעשרת הדברות הראשונות בפ' יתרו] וגם "זכר ליציאת מצרים" [ככתוב בעשר הדברות האחרונות בפ' ואתחנן] ובברכת הקידוש אנו מזכירים את שתיהן! השביתה ממלאכה = הדרור– בא כתוצאה מהשבת הראשונה בהסטוריה - "זכר למעשה בראשית" שבו שבת ה' ממלאכה.. אבל "המנוחה" באה כתוצאה מ"זכר ליציאת מצרים" כי עבד היית בארץ מצרים.. - היינו שם כל הזמן בעבדות ולכן עתה בשבת אנו לא רק בדרור וחופש אלא גם נחים מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, וגם את השמחה והעונג ביום שבת אנו מביעים בשמחת הגוף והנפש ולכן ממשיך הפייטן " בגדי שש עם שני" – תלבש בגדים נאים לכבוד שבת, וגם אל תשכח את המזון לנשמה -"והתבוננו מזקני" - ללמוד מדרש הלכות ואגדה...
שבת פרשת אחרי מות [כ"ו ניסן] – שבת מברכים
1.ההפטרה – למנהג אשכנז - "ויהי דבר ה' " [יחזקאל כב] ולמנהג ספרד – "ויהי דבר ה' ... בן אדם.." והתימנים מתחילים פסוק אחד לפני.
2.מברכים ומכריזין על ר"ח אייר הבא עלינו לטובה. יחול ביום רביעי וחמישי.
3. המולד: יום רביעי שעה 11 / 41 דקות / 8 חלקים
4. במנחה – אין אומרים צדקתך צדק
5. מתחילים לומר פרקי אבות – והשבת פרק א'
6. ביום שני הקרוב – כ"ח בניסן – יום הזכרון לשואה ולגבורה. [נדחה מיום א'] מוסיפים בתפילה אזכרה לקדושי השואה . תהלים מזמור צ"ד וקדיש יהא שלמא.
7. כאמור בימי רביעי וחמישי – ר"ח עם הלל בדילוג ויעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. [ביום שלישי – כ"ט ניסן – ערב ר"ח – למנהג אשכנז -אין אומרים יו"כ קטן.]
חידה לפרשה
איזו "ארץ" מופיעה בפרשה זו, ולא תמצא את ה"ארץ" הזו בכל שאר פרשיות התורה? [תשובה אחרי פרפראות לפרשה]
פרפראות לפרשה
"וְּנָתַן אַהֲרֹן עַל שְּׁנֵי הַשְּעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְּגוֹרָל אחָד לַעֲזָאזֵל" )ט"ז, ח'(
מסביר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: במשנה ביומא [ו:א] כתוב שמצוה לדאוג שיהיו שני השעירים, השעיר לה' והשעיר המשתלח, שווים במראה, בקומה ובדמים. ואמנם השעירים היו שווים כלפי חוץ; אבל למעשה השעיר של ה' היה קרב במקדש, והשעיר המשתלח נשלח לעזאזל. יש למצוא כאן רמז אף ביחס לאדם. לאדם שני יצרים, ושניהם שווים כלפי חוץ. אך האמת היא, שהיצר הטוב חפץ באמת, בטובת האדם, והיצר הרע חפץ בטובת עצמו. פעמים רבות היצר הרע מתלבש כמו היצר הטוב, ומנסה לשכנע את האדם לעבור עבירות, בתואנה שהדבר יהיה לטובתו ולתועלתו. צריך פקחות גדולה כדי להבחין בין הטהור לטמא, בין היצר הרע ליצר הטוב. על כך אנו מתפללים בכל יום ויום שהקב"ה יצילנו מיצר הרע - והכוונה היא גם ליצר הרע כאשר הוא מתחפש ליצר הטוב. לשון הזהורית שהיו קושרים בין קרניו של השעיר המשתלח באה להזהיר את האדם ולומר לו: הישמר והיבדל מהיצר הרע ומעצותיו! מכל מקום, גם אם לא שעה האדם לאזהרה, והוסת ונכשל על ידי יצרו הרע, עליו לדעת כי דרכי תשובה לא ננעלו. כאשר ישוב בתשובה תלבין לשון הזהורית. זהו שנאמר (ישעיה א', י"ח): "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".
תשובה לחידה
"ארץ גזרה"... ביום הכיפורים, הכהן מוביל את השעיר לעזאזל ל"ארץ גזרה" [ויקרא טז כב]
פרפראות לפרקי אבות
"ויהיו עניים בני ביתך" (לפרק א'- משנה ה')
– מצינו לאברהם אבינו, שחידש ענין נפלא בהכנסת אורחים: "והוא יושב פתח האוהל" –דהיינו, שהיה נעמד בכניסה לבית, ועושהו לאורחו בעל-הבית! משל אומר לו: "הרגש עצמך בטוב, כאילו אתה בעל הבית כאן" ואני, הוא העני העומד בפתח..
תן חיוך...
1.נשארו לנו כל כך הרבה מצות לפסח שני, שעוד ישאר גם לפסח שלישי...
2. עד כמה הלב יכול להכיל? תלוי את מי שואלים... שאלו מפגין נגד הממשלה איך אתה יכול לשנוא גם את ראש הממשלה וגם את בן גביר וגם את סמוטריץ' וגם את החרדים? ענה: יש לי בלב מספיק שנאה בשביל כולם... שאלו אמא להרבה ילדים איך את מצליחה לאהוב את כל ילדייך? אמרה: יש לי מספיק אהבה בלב בשביל כולם!
3. הכי קשה זה להיות טכנאי מזגנים. הוא מגיע למקום כשאין מזגן, מזיע וסובל מחום וכשסוף סוף המזגן עובד ... הוא צריך ללכת!
מהלכות ספירת העומר
- מצוה על כל אחד ואחד לספור בעצמו כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם" (והתימנים נוהגים שאחד מברך לכולם וכל אחד סופר לעצמו)
- מי שלא ספר יום שלם, שדינו סופר בשאר הימים בלא ברכה, יאמר לחברו שיוציאנו בברכתו, ואח"כ יספור בעצמו. וטוב שתמיד יכוון הש"צ בפירוש להוציא בברכתו - רק את מי שאינו יכול לברך.
- צריך לברך ולספור בעמידה. ובדיעבד אם ספר בישיבה- יצא. זקן או חולה, שקשה להם לעמוד- יכולים לכתחילה לספור בישיבה.
- אם חברו שואל אותו - בין השמשות או אח"כ - כמה היום לעומר, והוא עדיין לא ספר, יאמר לו – אתמול היה כך וכך, (שאם יאמר לו כמה מונים היום , אינו רשאי לברך אח"כ על הספירה (שו"ע תפט ה).
החודש השני – חודש אייר – חודש זיו
חדש אייר הוא החודש השמיני בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והשני בשנה המתחילה בחודש ניסן. מזלו של חודש אייר הוא מזל שור. השור יוצא לאכול עשב טוב וגם השור מסמל עבודת האדמה ויישוב הארץ ואכן אנו חוגגים את מצוות יישוב הארץ – יום העצמאות – בחדש שמזלו שור.. שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל. מקורו במלה "אָיָרוּ" באכדית, שמשמעותה "אור". ויש אומרים פריחה. בתנ"ך החודש נקרא גם "ירח זיו" על שם האור הנעים שיש בחדש זה כשעדיין לא חם ולא קר.. בזמן בית המקדש היו שליחים יוצאים מירושלים להודיע על קביעת ראש חודש מפני פסח שני, שהטמא או מי שהיה בדרך רחוקה, מקריבים ביום זה. חודש זה נמצא בתקופת ספירת העומר, שהיא אחת משתי תקופות האבלות של הלוח העברי. רמזים יפים: ראשי תיבות - אני ה' רופאיך = אייר. בחודש אייר התחיל לרדת המן וזו סיבה נוספת שהוא מסוגל לרפואה.
בהלכה יש שאלה האם לאיית את שם החודש עם יו"ד אחת או שתיים. נפקא מינה במיוחד לכתובה או לגט. המסקנה היא להשתמש בשתי יודי"ם, ורמז לכך הוא ראשי התיבות: אברהם, יצחק, יעקב, רחל עליהם נאמר שהם "רגלי המרכבה העליונה".
יש מעלה מיוחדת בחדש אייר - זהו חודש בו אנו יכולים לקיים מצווה מיוחדת בכל יום מימי החודש, הלא היא מצוות ספירת העומר.
סיפור לקראת יום השואה והגבורה
הגבינה שנעטפה בדפי גמרא (עפ"י "טובך יביעו")
בחורי ישיבה מישיבת נובהרדוק הוכנסו לאחת הגיטאות בתחומה של רוסיה ולא הרעב הציק להם, גם לא הצמא: רק העובדה שנאלצו להפסיק את לימוד הגמרא בעיון, גזלה מהם את מנוחת הנפש, חיפשו הבחורים תחבולות כיצד להכניס מסכתות גמרא אל בין החומות הגיטו, למרות הסכנה העצומה שבדבר. הכוח היהודי לא שבת מעודו והמציא פטנט מעולה, ישבו הבחורים והעלו המצאה שכזו: כיון שהגרמנים הארורים התירו להכניס לגיטו קופסאות גבינה למאכל, יבקשו בני הישיבה מחבריהם שנותרו מחוץ לגיטו שיעטפו את הגבינה בדפי גמרא , בצורה זו לא ידעו הנאצים שמדובר בדפי קודש, כיון שהם עצמם, הגרמנים, לא יאמינו שבני הישיבות מוכנים לבזות את הגמרא.. וכך היה. היום דף, מחר דף, מחרתיים עוד דף. וכך השחילו היהודים מבחוץ, אל בני התורה, מסכתות שלימות. אלא שבין לבין התעוררה השאלה, האם מותר לעשות כדבר הזה, ולעטוף גבינה בדפי גמרא? את השאלה הביאו לפני אחד מגדולי הפוסקים בדור ההוא, שפסק שכיון שאצל תלמידי נובהרדוק מדובר בסכנת נפשות, שהרי אם לא ילמדו יגיעו למצב "פיקוח נפש" של ממש, ולכן הותרה כל התורה כולה אצל פיקוח נפש, ובפרט, שזה הוא כבודה של תורה, שילמדו בה כך. צא ולמד- איזו מסירות נפש לתורה היתה גם בגיא ההריגה!
שאלות לרב
1. מה מברכים על מצה לאחר הפסח?
תשובה: לדעת האשכנזים [והרב רצאבי] : "המוציא" כל השנה בתנאי שנאפתה לכבוד חג הפסח [ בתור לחם] ואילו לדעת הספרדים: "בורא מיני מזונות" כל השנה. ואילו דעת הגרי"מ אליהו- עד פסח שני (יד' אייר)- מברכים "המוציא", ואח"כ "מזונות". (ויש מקפידים ולא אוכלים מצות כי אם בסעודה שאוכל בה לחם- כדי לצאת מידי כל ספק).
2. מה דין חמץ שעבר עליו הפסח? והאם יש להדר לקנות מקמח שנאפה או נטחן אחר הפסח?
חכמים אסרו את השימוש בחמץ שעבר עליו הפסח. אם מצאת חמץ אחר הפסח בבית שלא מכרת אותו או שלא ביערת אותו – אסור להשתמש בו.
כמו כן, בחנות או במסעדה – יש להקפיד לרכוש מוצרי חמץ שיוצרו לפני הפסח רק במקום שבו מוצג אישור מכירת חמץ מאת הרבנות המקומית. עלינו לוודא שהאישור המוצג הינו האישור המקורי (ולא צילום של אישור לבית עסק אחר...) ועדכני לשנה זו.
מעיקר הדין חמץ שהיה ברשות גוי או נמכר לגוי לפני פסח באמצעות הרבנות – מותר באכילה לאחריו. המכירה הייתה כדת וכדין ואין לפקפק בה גם אם המוכר זלזל במכירה. אולם למרות כל מה שאמרנו יש כאלו שהחמירו שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי, מכמה טעמים שאין כאן המקום לפרט. מכל מקום גם אלו המחמירים מקפידים רק על מוצרי חמץ ודאי, כגון: מאפים, וויסקי, בירה, וודקה, פסטה, שקדי מרק, קווקר, בורגול, חיטה, דגני בוקר וכדומה. אבל לא על המוצרים שכמות החמץ שבהם מועטה, או שלא ברור שיש בהם חמץ כלל, כגון: דגים, בשר, אבקות אינסטנט, במבה, גלידה (שאינה מכילה שברי עוגיות), גרעינים ופיצוחים, דבש, חומץ, חלווה, סלטים וממרחים, יין, מיונז, מיץ לימון, מסטיקים, מרגרינה, משקאות קלים, פירות יבשים, צ'יפס, קופסאות שימורים, קמח, רטבים ושמנים. וכן לא מקפידים על מוצרים שהחמץ שבהם פגום – כגון תרופות מרות, כלי נייר וחומרי ניקיון. ולהבדיל – מוצרי טיפוח וקוסמטיקה (דאודורנט, אודם, בושם וכדו'), סבונים, מזון לבעלי חיים וכדומה.
לסיכום: מותר בהחלט לקנות בחנות, או בסופר חמץ שנמכר במכירת חמץ. הרצון לקנות חמץ שנטחן לאחר הפסח או נאפה לאחר הפסח הוא הידור בלבד, שמי שרוצה לנהוג בו יפה עושה, ולא מעבר לכך.
הערה א. בקניית קמח לאחר הפסח יש להקפיד ביתר שאת על ניפויו מחרקים, משום שבשבעת ימי החג, כאשר מטחנות הקמח שובתות, מתרבות בהן תולעים והן מתערבות בקמח. במאפיות בעלות הכשר ברמה גבוהה מקפידים לנפות את הקמח היטב, ומשום כך במאפיהן אין כל חשש.
הערה ב: פעמים רבות בשבועות שלאחר הפסח, בעלי החנויות מניחים על המדפים את המוצרים שנאפו או נטחנו לאחר הפסח, ולאחר מכן חוזרים למכור את אלו השמורים במחסנים... לכן מי שמהדר ישים לב לתאריכי היצור עד חג השבועות בפרט במוצרים יבשים המאוחסנים זמן רב, כגון פסטה, דגני בוקר וכדומה.
3. מה נוהגים לגבי שירים, ריקודים וקניית בגדים בימי ספירת העומר?
תשובה: בימי ספירת העומר מתו תלמידי רבי עקיבא והמסורת- שהם מתו במשך ל"ג יום, ולכן נוהגים בימים אלו קצת אבלות- שאין נושאים נשים, ואין מסתפרים, [ יש מנהג תימנים לפני פסקי המהרי"ץ שבכל ערב שבת- מסתפרים לכבוד שבת קודש, אך בשאר מנהגי אבלות נוהגים עד ל"ג בעומר] נוהגים בימים אלה גם לא להאזין שירים מהרדיו או מהנגן, אף שהם שירי קודש, ולא עושים ריקודים ומחולות, ויש עדות שנהגו לא לקנות בגדים חדשים וגם לא לברך שהחיינו על הבגדים,[ אולם מותר גם לאלו שהחמירו, לקנות בגדים במבצע וכדומה ואחר כך ללבוש] על פירות חדשים נהגו לברך "שהחיינו" בפרט בשבת.. יש מקילים בבר- מצוה או בברית- מילה לשמוע שירי קודש ויש מחמירים. כמו כן מותר להיכנס לבית חדש בימים האלו ולעשות סעודת "חנוכת הבית". בחלק מהעדות נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה, משקיעת החמה עד לאחר צאת הכוכבים (ויש כמה טעמים לכך).
4. מה דין תספורת בימי הספירה?
תשובה: נוהגים שלא להסתפר בימי העומר. יש מנהגים שונים לגבי זמן התחלת האבלות, יש נוהגים עד ל"ג בעומר, ויש עד לד' בעומר, ויש מתחילים מר"ח אייר עד ג' ימי הגבלה (מלבד לג' בעומר) יש קהילות בתימן, שהיו נוהגים להסתפר כל ערב שבת או כל שבועיים בערב שבת, ומי שנוהג כך יכול להקל גם בימי ספירת העומר (לפי פסקי מהרי"ץ) הסנדק, המוהל ואבי הבן מותרים להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה [סמוך לערב קודם ההליכה לבית הכנסת]. לעומת המנהגים הנ"ל שרק חלק מימי ספירת העומר אסורים בתגלחת - יש הנוהגים כדעת האר"י הקדוש, ולא מסתפרים עד ערב חג השבועות (כולל לג' בעומר ואפילו חתן ביום חתונתו"), ולא מדיני אבלות אלא מפני שאלו ימי דין.[ לגבי נטילת ציפורניים – לכל הדעות -מותר בכל ימי העומר].