.jpg)
פרשת בהעלותך
בס"ד
ספר "קטן" שדחה פורענות גדולה
במרכז הפרשה, "ספר" מיוחד משבעת ספרי התורה.... ואם תשאלו, לאלו שבעה ספרי תורה כוונתך? הכוונה, לפי דעת רבי במסכת שבת [קטו.] לשני פסוקים בפרשה, המסומנים בנוני"ם הפוכים, ההופכים את שני הפסוקים ל"ספר" בפני עצמו.... וביחד עם החומשים האחרים של התורה (כולל החלק שלפני שני הפסוקים והחלק שלאחר שני הפסוקים) מתקיים - "חצבה עמודיה שבעה"- ואז יש לנו שבעת ספרי תורה!!
ומה יש באותו "ספר" קטן, אבל מיוחד מאד, העומד במרכז הפרשה עד אשר עשאוהו ספר בפני עצמו? התשובה היא ששני פסוקים אלו שאמרם משה, היוו את האות לענן ה' לנסוע מהמחנה ולחנות אחר כך עד המסע הבא...: "ויהי בנסוע הארון- קומה ה' ויפוצו אויבך, וינוסו משנאיך מפניך" וכאשר מתכוננים לחנות יש מצב של "ובנוחה"-"שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
כשאנו מתבוננים בפסוקים הללו אנו עומדים ותמהים, "אויביך"? "משנאיך"? מי הם בדיוק "שונאיו" של הקב"ה העומדים כביכול בדרכו? ומי הם אויביו ?.. מגלים לנו חז"ל, ששונאיו של הקב"ה הם הם שונאי ישראל, שבכל דור ודור,המפריעים לעם ישראל בדרכו ההסטורית לנחלת ה' ולתורת ה', למשל בדורינו חמאס חיזבאללה החותים בתימן והאירנים בראשם וכו' לא חסר שונאי ישראל .. כן גם האנטישמים באירופה וכו' .. נכון שכיום, אין לנו ארון ה' שהולך בראשנו למסע לארץ ישראל..וגם עדיין לא זכינו שמקדש וארון בתוכו על תלו יעמוד בהר המורי'ה. אך יש לנו את תוכנו של הארון, שהם לוחות הברית וספר התורה, ודבר ה' אלוקינו אשר יקום לעולם!
כהשלמה לדברי המדרש הללו נביא את הסברו של הרמב"ם על הפסוק "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" (תהילים קב) ושוב ישאל השואל: וכי שייכת "קימה" לפני הקב"ה? אמנם, ניתן להסביר בפשטות, שהמשורר, נעים זמירות ישראל, ביקש לשבר את אוזנינו, שהקב"ה, יתעורר לגואלינו ולרחם על ציון וירושלים וזו היא "הקימה".. אך, לרמב"ם, יש תוספת חשובה: "תקום"- מלשון "קיום" הדבר, (כמו שלשטרות יש "קיום") כלומר: אישרור וקיום ההבטחה האלוקית לעת הגיע המועד לרחם על ציון, ומכאן נוכל לומר שגם ב"ספר" הקטן והחביב מפרשתינו של נסיעת הארון ומנוחתו יהיה פירושה של הקריאה הגדולה הזו של משה רבינו "קומה ה' ויפוצו אויבך"- קומה ה', דהיינו: קיים ה' את מה שברכת והבטחת לעם ישראל, שיפוצו אויבינו ושונאינו וכבר כתב רבינו בחיי : "אויביך- ישמעאל. שונאיך- עשו. וכן מיכה התנבא עליהם לעתיד ואמר (ה, ח) "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו" " [ר' בחיי דברים ל, ז]
כאמור, דעת רבי שפרשה זו באה לומר שזה ספר בפני עצמו. אולם לדעת רבן שמעון בן גמליאל - שם במסכת שבת – פרשה קטנה זו באה לחצוץ בין פורענות לפורענות – כדי שלא תהא הצטברות של פורענויות [במלים אחרות: חטאים] ואז חלילה חרון אף ה' יהיה גדול עוד יותר. רחמנא ליצלן. וכך אומרת הגמרא במסכת שבת [קטו:] "רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו [של "ויהי בנסוע הארון..] שתיעקר מכאן ותכתב במקומה.[בענין הדגלים בפרשת במדבר] ולמה כתבה כאן? - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה - ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה' "-
ופריש רש"י: "מאחרי ה' בתוך שלשה ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר, כדי למרוד בקב"ה". ולפי זה – אומר הרא"ם - צריך לומר שפירוש, "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה", שכבר התאוו תאוה קודם המתאוננים, דהיינו בתוך שלושת ימים הכתובים לעיל "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים", וזו היא הפורענות הראשונה, ואחר השלשה ימים "ויהי העם כמתאוננים" שהיו מתרעמים על התרחקם מהיישוב והכנסם במדבר. וזה היה רע בעיני ה', שלא היו בטוחים בו ללכת אחריו בשמחה, אלא היו הולכים כאנוסים ומוכרחים, או תכננו "עלילה" היאך לפרוש מאחרי השם", כמו שאמרו בספרי, וזו היא הפורענות השניה. כלומר לפי רש"י חטא המתאווים לשומים ולבצלים וכן האספסוף לבשר היה החטא הראשון - והחטא השני - הוא חטא המתאוננים שלא הלכו אחרי ה' בשמחה וכו'
בא הרמב"ן ודוחה את הדברים, "ואלו דברי תימה, שהרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה ראשונה, ושל תאוה - שניה לה, ושתיהן סמוכות", והוסיף לומר, "אולי חשב הרב [רש"י] שנכתבו שלא כסדרן ורמז על הראשונה באמרו 'מהר ה", כי שמא מאת נוסעם חשבו לעשות כן, והפסיק וכתב את השניה ואחר כך חזר לראשונה, ואין בזה טעם או ריח".
והרא"ם בא להגן על פירושו של רש"י – "ולא ידעתי מקום התימה על זה מהו, כי כבר בארנו שעל דעת רש"י ז"ל היה פירוש "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה", שכבר התאוו תאוה קודם המתאוננים, דהיינו בתוך השלשה ימים הכתובים לעיל.."
בא הרמב"ן ומביא פירוש חדש להסביר את הענין. אין כאן שתי פורענויות אלא שלוש! בשלוש זה כבר חזקה ומסוכן - וחייבים להפסיק ביניהם! .. ומה הם השלוש? ויסעו מהר ה' שהוא כתינוק הבורח, ופ' המתאוננים, ופ' האספסוף.. ולכן "הזעיקו" את פרשת "ויהי בנסוע הארון" כדי להפריד בין הדבקים: אחת לפני –[ויסעו מהר ה'] ושתיים אחרי [המתאוננים והאספסוף..]
את שיטתו של הרמב"ן מסביר החתם סופר: כאמור לעיל , יש מחלוקת בין חכמים על מקומה של פרשה זו [ויהי בנסוע..] לדעת רבי –הנוני"ם ההפוכים באים לומר שזה ספר בפני עצמו ויש לנו סך הכל שבעה ספרים בתורה ולא בשביל הפרדה בין פורענות לפורענות. ואילו לדעת רבן שמעון בן גמליאל פרשה זו באה עם סימניה לומר לך שאין מקומה כאן אלא קבעוה מן השמיים כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. והנה לרבי שסובר במסכת יבמות [סד:] שגם בשניים הוי חזקה, ואם יש כאן שלוש פורענוית לא יעזור שתחלק אותם - אחד מצד אחד - ושניים מצד שני.. כי עדיין שתי פורענויות צמודות אחת לשניה - המתאוננים והמתאוים לכן רבי לא סבר כרשב"ג. אבל לשיטת רשב"ג [שם במס' יבמות] שרק בשלוש הוי חזקה [למשל שור נגח שהופך להיות מועד אחרי שנגח שלוש פעמים] אם כן אם אתה מצליח להפריד באמצע אפילו שמת אחד בצד האחד – ושניים בצד השני כבר אין לך שלוש ברצף שמהוות חזקה מסוכנת..
לסיום, בין אם נאמר שפרשת "ויהי בנסוע" זה ספר אחד ובין אם נאמר שבא להפסיק בין הפורענוית בבחינת "וריוח תשימו בין עדר ובין עדר" נבקש ונתפלל לבורא עולם שיפוצו אויבינו וינוסו מפנינו הן בדרום הן בצפון ובכל מקום.. ויתבטלו מעלינו כל גזירות קשות ופרענויות - לא אחת לא שתיים ולא שלוש - אלא כולם! .. ונגיע במהרה למנוחה ולנחלה- זו ירושלים הבנויה, ששם מקום הארון ומנוחתו כבוד, "ובנוחה יאמר שובה ה' .." וכמו שכתוב- "קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח" ותחזינה עיננו במנורה הטהורה המסמלת את עם ישראל שיהיה לעתיד לבוא "מקשה אחת" מאוחדים ומלוכדים אך גם צריך לזכור שגם בצעדה לקראת הגאולה השלמה -במיוחד בעת מלחמה ארוכה ומורכבת זו – אנו צריכים להיות מלוכדים - כי גם שתי חצוצרות הכסף של משה רבינו שבהם הריעו בין השאר בעת מלחמה – היו מקשה אחת!! ..
שבת שלום!!
שבת פרשת בהעלותך [ט"ז סיון]
1.ההפטרה "רני ושמחי" [זכריה ב יד] עד "תשואות חן חן לה" - והתימנים מוסיפים עוד שני פסוקים עד "שלחני אליכם".
2. חלק מקהילות אשכנז נוהגים לקרוא בקול נמוך את הקטע בפרשה מ"ויהי העם כמתאוננים" עד "והמן כזרע גד הוא" ואילו את מסעות הדגלים הם קוראים בנעימה חגיגית.
חידה לפרשה
1.איזה שבט היה "משיב אבדות"?
2 היכן מצאנו "שייט" ולא בים?
*תשובות לחידות אחרי פרפראות לפרשה
תן חיוך...
1."עשה לך שתי חצוצרות כסף.. וכי תבואו מלחמה.. והרעותם בחצוצרות.." [מהפרשה]
מספרים שבעיירה אחת בסיציליה פתחו חנות לחצוצרות ואקדחים.. שאלו את בעל החנות: מה הקשר בין חצוצרות לאקדחים? , ענה: אם מישהו בא לקנות חצוצרה, למחרת יופיע שכנו וירצה לקנות אקדח...
2."הבשר עודנו בין שיניהם" [מהפרשה]
עוף וקבב רבו ביניהם ב'סופר' - מי "עשיר" יותר, עד שהגיע הבשר הטחון...
פרפראות לפרשה
ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה". [י כט]
יתרו נקרא בשם "חובב" מדוע? כתב הספרי: "חובב" על שחיבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כן חיבבו בניו את התורה, כפי שנאמר בספר דברי הימים [א ב נה] "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים, שמעתים, שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב".תרעתים " על ששמעו תרועה מסינ י - כאילו קיבלוה מסיני [ראב"ד] הוסיף ופירש הראב"ד: "תרעתים" על שם שהיו מתריעים ונענים .על שם שהיו יושבים בשערי ירושלים. תרעתים" על שם שלא היו מגלחים - לשון תער, ושמעתי שציווה עליהם אביהם שלא ישתו יין 'היו כנזירים', והיו מגלחים רק כשהיה מכביד עליהם שערם ומקריבים קרבנות נזירות, ואם כן היו צריכים תער דווקא. וישר בעיני! שמעתים" על שם ששמעו מצות אביהם. "סוכתים" על שלא סכו בשמן. על שם שהיו יושבים בסוכות. "יושבי יעבץ" שהניחו את דושנה של יריחו והלכו ליעבץ, למדבר יהודה ללמוד תורה . ומנין שבניו של יונדב בן רכב הם בני בניו של יתרו? שנאמר שם "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב". [ספרי בהעלותך] ירמיהו הצטווה להביא את בני הרכבים ללשכת בית המקדש ולהשקותם יין. הוא מביא אותם אל לשכת בית חנן, שנמצאת במקום גבוה, כדי להראות זאת לכל העם והשרים. אך הם סרבו לשתות את היין באומרם : 'יונדב בן רכב אבינו ציוה עלינו שלא נשתה יין ולא נבנה בתים ולא נזרע זרע ולא ניטע כרמים אלא נשב באהלים כל ימינו, אנחנו, נשינו, בנינו ובנותינו'. בני הרכבים הגיעו לירושלים רק בשל המצב הצבאי הקשה, כאשר מלך בבל ומלך ארם באו להטיל מצור על ירושלים.הלקח שבא ירמיהו ללמד את ישראל במעשה זה היה שלעומת בני רכב אשר קיימו את צוואת אביהם, עם ישראל לא שומר על ציווי אבותיו. אינם חוזרים בתשובה, למרות התראת הנביאים. [ואולי על קטרוג זה אמרו חז"ל "קשים גרים לישראל כספחת"..] שכרם של בני רכב היה "לכן כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים!"
תשובות לחידות – 1. שבט דן היה מאסף לכל המחנות ומשיב אבדות.. 2. שטו העם ולקטו.. לגבי המן שירד במדבר.
אל יפתח אדם פיו לשטן – כי אין יאוש בעולם.
כתוב בזהר הקדוש, שברגע שמשה אמר "הרגני נא הרוג" נגזר עליו מיתה. לכן נלמד מכאן שאסור אף פעם שאדם יגיד "הרגני נא הרוג", אסור אף פעם להגיד "אני רוצה למות" אפילו שיש לו את הצער הכי גדול שיש. כי אין יאוש! אדם לא יכול לדעת איזה דבר הוא יקבל עוד דקה! הוא לא יודע איזה ישועה הוא יקבל עוד דקה! אדם לא יודע איזה ניסים יהיה לו עוד דקה! להיפך!! ברגע שאדם נמצא בשיא הקושי, בשיא היאוש ומגיע לתחתית ממש, הוא רואה שהכל כבר אבוד אז שידע! זה הרגע שמתחילה הישועה שלו! ברגע שהוא עומד בפתח הישועה, ברגע שהוא עומד לפני הישועה שלו, באותו רגע היצר הרע מכניס אותו ליאוש הכי גדול, לכן צריך כשאדם נמצא בשיא הקושי ובשיא היאוש שידע שזה עצת היצר הרע אבל באמת הוא נמצא בפתח הישועה. הנסיון של יהודי זה לא להיכנס ליאוש, זה עיקר הניסיון! כי על כל אחד ואחד חייב לעבור עליו נסיונות, ירידות, עליות, עד סוף החיים! ועיקר ההתחזקות בשמחה זה בזמן הירידה, עיקר הניסיון זה בזמנים הכי קשים שמאמין שהוא יצא מכל הבעיות.
מהלכות שבת – מקצת הלכות מלאכת "בונה"
א. בתיבה שבבית הכנסת ישנם עמודי עץ קטנים שעליהם מניחים את הרימונים של ספר התורה. לעיתים עמודים אלו רופפים, ואסור בשבת לחזור ולתקוע אותם אפילו שלא בחוזק, גזרה שמא יתקע בחוזק, ותוקע תולדת בונה. ובדבר המחובר לקרקע, דין תוקע חמור יותר.
ב. מותר לפתוח חלון או לסוגרו, אע"פ שבסגירתו על ידי הידית נכנס הברזל לתוך דופן החלון שכנגדו.
ג. כסא שרגלו האחת נשמטה, ואין לו כסא אחר ויכול לשבת על צידו של הכסא - מותר. אבל אם הרגל שנשמטה נמצאת בחדר - לא ישב על הכסא שמא יקח את הרגל ויתקן את הכסא.
ד. מזלג, סכין או כפית שנשמטה הידית ממנו - אסור להחזירה בשבת ואפילו באופן רפוי מכיון שדרכו להיות תקוע.
ה. בדבר פתיחת דלתות עם קוד סודי בשבת – הרב מרדכי אליהו זצ"ל פסק שלא רק המנגנון האלקטרוני אסור בשבת אלא אפילו המנעול הידני אסור משום שהוא כעין בונה , וזה נכון גם לגבי מנעול מספרים בכספת (שקיים בהרבה בתי כנסת בארון הקודש) . [אמנם העיקרון שעל ידו פועל המנגנון של המנעול מספרים הידני הוא כמו מנעול רגיל שפועל בעזרת מפתח שיש בו מנגנון שכבר מסודר לפתוח את"הלשון" של המנעול רק שיש מוט שמונע את הסיבוב שלו וכשאדם לוחץ על המספרים הוא משחרר את המוט שיוכל לזוז וע"י זה אפשר לסובב את המנגנון של ה"לשון" כמו אצל מנעול מפתח רגיל שיש מסמרים (פינים) שמפריעים לו להסתובב והמפתח מזיז אותם לשחרר סיבוב המנעול ] בכל אופן זה אסור וזה שונה ממפתח. מכיון שכאשר אתה משתמש בקוד אתה עושה מלאכה של "תוקע" שאסורה משום "בונה", ולכן אסור קוד בשבת. לעומת זאת במפתח לא קיימת הבעיה הזו.
הנבטת זרעים וקטניות
שאלה: היום הרבה אנשים מנביטים זרעים וקטניות בבית באופן זה. משרים זרעים או קטניות לכמה שעות בכלי עם מים, ולאחר מכן שופכים את כל המים, ושמים בד מחורר על פי הכלי, וקושרים היטיב, והופכים את הכלי על פיו כלפי מטה, בכדי שכל המים ייזלו וירדו מחוץ לכלי, כי אם יישאר מים בכלי יתעפשו כל הזרעים, וכך משאירים את זה כל הזמן, אחר כך כל יום שוטפים את הזרעים במים , פעם או פעמיים ביום, ואחר השטיפה שוב הופכים בחזרה את הכלי בכדי שלא יצטבר מים בכלי, ותוך יום יומיים מתחילים הזרעים להוציא שורש קטן או עלה קטן וכך זה גודל כמה ימים .. האם ברכתו שהכל או בורא פרי האדמה.. האם זה חייב בתרומות ומעשרות ( הזרעים באים מחו”ל).. האם יש בזה כלאי זרעים.. האם מותר לגדל דבר זה בשמיטה.. האם יש נפקא מינה אם זה נמצא בבית או במרפסת לא מקורה?
תשובה. נבטים שגדלים רק במים מברכים עליהם ‘שהכל’, וזרעים שיש במינם גם כאלו הגדלים באדמה, מברכים עליהם ‘בורא פרי האדמה’. . לעניין מעשרות - לכתחילה יש לעשרם. לגבי כלאיים נחלקו בזה הפוסקים, ולכתחלה יש להחמיר ולשמור מרחק 15 ס"מ בין שני זרעים או קטנית מסוגים שונים [גם אם זה גידולי מים] .