.jpg)
פרשת שלח
בס"ד
טובה הארץ מאד מאד -החיזוקים מול הרפיונות
דברי התורה לע"נ ברכה בת דוד אשוואל ע"ה
כולם תמהים: מה קרה למרגלים "הכשרים" שהיו בתחילה "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" – שפתאום קבלו 'רגליים קרות' לפני הכניסה לארץ ישראל וסחפו איתם כך את העדה לבכות בכיה של חינם? ולמה שניים מהמרגלים – כלב בן יפונה ויהושע בן נון – לא הלכו בעצתם הרעה? מניין הם שאבו כח לעמוד מול הגל התבוסתני שממאן לירש את הארץ?
נראה שמעבר לכל ההסברים שנתנו המפרשים ראשונים ואחרונים עומד דבר בסיסי אחד: האם אתה משוכנע בצדקת דרכך? – אבל במאה אחוז! לא בחמישים אחוז!!... כלב בן יפונה ויהושע בן נון היו חדורים באמת המוחלטת – במאה אחוז - שהארץ היא טובה "מאד מאד" והיא ארץ זבת חלב ודבש – אך מנגד עמדו המרגלים אכולי ספקות ביחס לכיבוש הארץ עד שהכריעה הכף של יצרם הרע וחברו לעצה רעה להוציא דיבה רעה על הארץ והפסידו את כל עולמם נוסף על כך גרמו לעדה לבכות בכיה של חינם שגרמה ברבות הימים את החורבנות של בית המקדש והיציאה לגלות ככתוב בתהלים [קו] "(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: (כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' (כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. וברש"י שם: "ולהפיל זרעם בגוים - מאותו שעה נגזר עליהם חורבן הבית שהרי ליל ט' באב בכו ואמר הקב"ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות".
אז כיצד מתמודדים עם ספקות? באה הפרשה ומלמדת אותנו שרשרת של מצוות שהדגש בהם הוא הוודאות!! לא הספקות!!
החיזוק הראשון - עניין ה"נסכים",(והִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה.. בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן: וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה...). הנסכים מהווים תוספת הכרחית לקורבנות. לעומת הספקנות שיש בדברי המרגלים, בעניין הנסכים, אנו מוצאים החלטיות וודאות! (כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד ..כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם: כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה ..כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה( והספורנו אכן מקשר בין חטא המרגלים לציווי הנסכים ולדעתו, תוספת הנסכים לקורבן יחיד, התחדשה אחרי חטא המרגלים. (ותוספת הנסכים לקורבן ציבור, התחדשה אחרי חטא העגל). למרגלים, היה חוסר החלטיות וספקנות, ובנסכים - יש ציווי ברור והחלטי- "ככה"! ועוד פעם "ככה"!!... דרך אגב, פעם היה ראש ממשלה בישראל, שקראו לו יצחק שמיר ז"ל שכאשר היו שואלים אותו- למה א"י שייכת כולה לעם ישראל? והוא ענה: "ככה"!!... בדיוק ה"ככה" הזה היה חסר למרגלים ההם במדבר!...
החיזוק השני – "קרבן השגיאות"!!.. למה הכוונה? לאחר פרשת הנסכים (והציווי על הפרשת החלה, שגם קשורה לא"י, שהיא חלתו של עולם...) מגיעה פרשתינו לקורבן שעניינו "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה.." ומסביר רש"י (ט"ו,כ"ב) שהכוונה לשגיאה היותר חמורה שאדם יכול לעשות דהיינו חטא עבודה זרה ששקולה כנגד כל העבירות. ואפילו אם מ"עיני העדה", דהיינו: ראשי הסנהדרין והקהל נעלם הדבר, וטעו ועשו את השגגה הזאת הם צריכים להביא כפרה - פר אחד לעולה ושעיר עזים לחטאת (ט"ו,כ"ד). שימו לב! כאן, העולה קודמת לחטאת, מה שאין כן בקורבנות אחרים, שמביאים קודם חטאת ואח"כ עולה, ומסביר המהר"ל, מפני שבחטא עבודה זרה, נתבעים גם על מחשבה-כמעשה, מה שאין כן בשאר עבירות! וידוע שעל מחשבה והרהור - מביאים עולה. כלומר, התורה באה להדגיש לנו, בהקדמת העולה לחטאת, שעיני העדה ומנהיגיה, זקוקים הם ביותר לחיזוק המחשבה שלא יהיה בה רפיון, כפי שקרה אצל המרגלים שבגלל רפיונם במחשבה הם הפילו את לבם של ישראל, ולו היו חזקים במחשבתם לא היו מגיעים לחטא הכפירה [ וגם חטא היציאה מהארץ] ששקול כעבודה זרה וכפי שאכן קרה לבסוף, שכפרו ביכולתו של ה' לגרש את הגויים מהארץ באומרם: "כי חזק הוא ממנו". כביכול גם בעל הבית (=הקב"ה) לא יכול להוציא את כליו (=את הכנענים) משם...
החיזוק השלישי - בסוף הפרשה, מגיעה פרשת ציצית, ובה הציווי המרכזי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". גם במרגלים מצאנו כמה פעמים את הביטוי "לתור" (את הארץ, או ה"תרים" את הארץ.) המרגלים "תרו" את הארץ בעיניהם השטחיות, ולא העמיקו בראייתם ובאמונתם. הם תרו אותה בעיניהם ופירשו בצורה שלילית את אשר ראו כפי נטיית לבם הרעה. ומכיוון שהם החליטו בלבם משיקולים זרים לא להיכנס לא"י, הם חיפשו בה פגמים והכל כדי להצדיק את הלך מחשבתם הרעה.
משה רבינו שחשש מהרפיונות הללו ציווה את המרגלים בטרם יצאו לדרכם- "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" פירוש: "והתחזקתם"-תהיו חזקים! תרגישו שהארץ הזאת היא שלכם, כפי שכתוב בתחילת הפרשה "ויתורו את הארץ אשר אני נותן לבני ישראל"-והדגש על "נותן". כלומר: אף על פי שעדיין לא כבשתם אותה היא כבר נתונה לכם!! "והתחזקתם" – גם לשון "חזקה" - אל תחשבו את עצמכם לגנבים או ליסטים, אלא הראו בה בעלות וחזקה! קחו מהענבים והרימונים והתאנים, אבל לא כדי להטיל ספקות בכיבוש הארץ ולהפחיד את העם בגודלם של הפירות, אלא כחלק ממימוש בעלותכם על הארץ!
אבל כידוע לדאבון הלב כל זה לא עזר והמרגלים החזיקו בידיהם את פירות הארץ, כדי להרפות את ידי העם.. יהושע וכלב קלטו את המסר של "ההתחזקות" הזאת, של המרגלים ולא רצו להשתתף בנשיאת הפירות. לעומת המרגלים, כלב ויהושע היו חזקים מאד בלבם ואת ה"חזקה" המעשית, עשה כלב בביקורו במערת המכפלה!...יהושע וכלב, תרו את הארץ בצורה נכונה, הם אמרו אל העם- "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", ולגבי הענקים...אל תפחדו! הם סתם "נמרים של נייר".. "כי לחמנו הם, סר צילם מעליהם וה' איתנו - אל תיראום!"
אם כן לסיכום, ראינו שכדי לתור את הארץ אשר הבטיח ה', צריך להיות "אנשים"! ( שלח לך אנשים..) חזקים ולא חלשים! בעלי אמונה יציבה-ולא ספקנים ואכולי ייאוש! המרגלים שהיה להם ספקות גדולים ביחס לארץ חמדה, תרו אותה בצורה שטחית, אחרי הלב והעיניים והגיעו לבסוף לשאול תחתית וסחפו אתם את העם, עד כדי כך שיש דעה במסכת סנהדרין, שכל אותו דור אין לו חלק לעולם הבא בגלל החטא הזה... מהנסכים למדנו, שצריך לפעמים לדעת לומר בעוז, גם- "ככה"!.. ומפרשת קרבן "השגגה", למדנו שלא לחטוא אפילו בחטא המחשבה, בעבודה זרה וגם בדבר הדומה לעבודה זרה דהיינו ריחוק מארץ ישראל... "כי כל הדר בחוץ לארץ, יהי בעיניך כעובד עבודה זרה, וכפי שדוד המלך ע"ה אומר: "כי גרשוני היום מלהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים - וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים".( כתובות קי).
ולסיום. בפרשת ציצית נאמר: "וראיתם אותו"- את פתיל התכלת- "וזכרתם את כל מצוות ה'", והתכלת דומה לים - וים דומה לרקיע –ורקיע לכסא הכבוד! וניתן להמשיך ולומר - וכסא הכבוד - הרי הוא שוכן כנגד ארץ ציון וירושלים, כנאמר :"כִּסֵּא כָבוֹד - מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן - מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנו" (ירמיה יז, יב). הוי אומר, כשרואים בארץ את התכלת והתכלית מקום שבתו של כסא הכבוד, זוכרים את כל מצוות ה' ולא מוציאים דבתה של הארץ רעה. מתחזקים ולא נופלים ברוחינו . גם עתה כשרוחות מלחמה מנשבות בצפון [ובדרום עדיין לא נגמרה לגמרי "העבודה"..] -נהיה כולנו יחד חזקים ברוח ובמעשה, נחזק איש את רעהו על "התכלית" של הישיבה בארצינו ארץ חמדת אבות, נתקן את חטא המרגלים ע"י אהבת הארץ ודיבור בשבחה "על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו" ונתפלל לבשורות טובות ישועות ונחמות. רפואה שלמה לפצועים ושחרור כל החטופים וברכה חמה לכל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון העומדים על משמר ארצינו. חזקו ואמצו, ושבת שלום!!
שבת פרשת שלח [ כ"ג סיון] שבת מברכין
1.ההפטרה- "וישלח יהושע" [יהושע ב א-כד]
2. מברכים ומכריזין על חדש תמוז שיחול ביום שבת וראשון הבא אחריו.
3. המולד – בשבת הבאה שעה 13/ 9 דקות / 10 חלקים [למנהג האשכנזים – אין אומרים אב הרחמים]
4. ביום חמישי – כ"ח בסיון – יום כיפור קטן. מוקדם.
5. [לגבאים: בשבת הבאה – פרשת קרח – מוציאים שני ספרי תורה. פרשת השבוע וענין ר"ח]
חידות לפרשה
1.היכן מוזכר "מקושש עצים" ? והיכן מצאנו בנביאים "מקוששת עצים"?
2.מזל טוב! אומרים לכבש. מהיום אתה נקרא "איל".- התוכל לומר בן כמה היה הכבש כשהכריזו עליו שהוא איל?..
תשובות אחרי פרפראות לפרשה
פרפראות לפרשה
1."אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם..."(יד,ט)
רש"י ואבן עזרא מפרשים "כי לחמנו הם" נאכלם כלחם. ויש אומרים, שיהושע וכלב מתכוונים במלה "לחמנו" למן, שנאמר עליו: "וחם השמש ונמס"(שמות טז,כא) וכשם שהמן שירד במדבר נמוג והתמוסס בכל בוקר, כך עתידים עמי כנען להימוג מרוב פחד מבני ישראל, כיוצא בכך כתב רבי עובדיה ספורנו: "כי לחמנו הם" – כי ראינו שאין בדעתם להתקומם נגדנו כלל, כמו שלא יתקומם הלחם נגד אוכליו.
2. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂראל.. [ במדבר יג, לב]
פעם אמרו לרב קוק: מורנו ורבנו, החלוצים בארץ-ישראל רובּם עבריינים, אינם נזהרים בחמורות, כל-שכן בקלות, ואיך אתה מסביר להם פנים? כיצד ראויים הללו בעיניך להיכנס אל הקודש?
החזיר הרב קוק: צאו ודונו מקודש-הקדשים. לאחר שנגמר בניינו לא נכנס לשם אלא כוהן גדול בקדושה ובטהרה; בשעת עצם בניינו, כלום רק כוהנים גדולים בנו אותו?...
תשובות לחידות
- בסוף פרשתינו מצאנו "מקושש עצים ביום השבת"[טו:כג] ואילו בספר מלכים א' [יז:י] מצאנו את האשה הצרפית שכלכלה את אליהו הנביא שהייתה "מקוששת עצים". כמסופר שם: "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפָתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשתה". [דרך אגב: אליהו לא נשלח לחו"ל לצרפת.. אלא הכוונה - עיר ליד צידון ושמה "צרפת"].
- עיין רש"י [טו,יא] – "איל - בן י"ג חדש ויום אחד" [בבדיחותא: בן שלוש עשרה למצוות - של הכבש – אבל לפי חדשים..]
1."שבת מברכים" - ובבית הכנסת ברכו את החודש. " מה זה?" -שאל הילד את אביו. הסביר האבא לילדו: עוד מעט הירח יעלם ואז "נולד" מחדש.. נבהל הילד ..אבא! אז מה יעשו האנשים שטסו לירח בחללית כשיראו שהירח יעלם להם פתאום?...
2."עד מתי לעדה הרעה" - מכאן למנין בעשרה.. – [מגילה כג:]
מעשה בשני ליצנים שביקשו להתפלל מנחה בעשרה, ולא היו אלא הם. אמר אחד לשני: צא וחשוב: אני ואתה – שניים; אתה ואני – שוב שניים; אני לחוד ואתה לחוד – עוד שניים. הרי שישה. עשה גם אתה חשבון כזה – ונהיה יחדיו שנים-עשר! נענה השני ואמר:אם כך, נמצאים שניים מיותרים, ואני ואתה יכולים להסתלק...
3."ויהס כלב.."
אחד לחברו: "אלימות היא לא הפתרון, אני מביס את היריבים שלי על ידי דיבור!"
- אז מה זאת הדחיפה שעשית לי קודם?"
- "טוב, לא נתת לי לדבר...."
הפרשת חלה [עפ"י "כושרות" בתוספת הערות]
1. קמח בשיעור של 1.700 ק"ג, שנילוש במים ונעשתה ממנו עיסה העתידה להיאפות, מפרישים מעיסה זו חלה בברכה (יש הסוברים שרק מ- 2.400 ק"ג קמח מפרישים בברכה). [הרב עובדיה זצ"ל כתב 1560 גר' קמח והר' רצאבי 1666 גר' אבל כיון שאנו חוששים שמא במפעל ערבבו בתוך הקמח דברים אחרים אנו מעגלים ל1700 גר' / שיעור הפרשת חלה לדעת הבן איש חי הוא כ2400 גר']
שיעור 1.7 ק"ג הוא מקמח לבן, (נפח 1.7 ק"ג הוא כ- 2.4 ליטר) אולם, קמח מלא, הכבד יותר, מתחייב בהפרשת חלה ממשקל של כ- 2 ק"ג קמח (שאף הוא בנפח של 2.4 ליטר).
2. בלילות שונות מצטרפות לפני האפייה או לאחריה.
3. במקרה של שני בצקים שבשניהם יש שיעור קמח המספיק להפרשת חלה, ורוצים להפריש חלה על שניהם יחד, אם שניהם מונחים לפנינו, אין צריך לצרפם, ומפרישים מאחד על שניהם. אם רוצים להפריש מאחד ולאחר זמן להפריש מהשני, מברכים פעמיים.
4. בצקים מטעמים שונים (למשל מתוק עם מלוח, מתוק עם חריף וכד') אינם מצטרפים. כלומר, אם אין שיעור להפרשת חלה בבצק מטעם אחד לבדו, הבצק מהטעם השני אינו מצטרף להשלים. אך אם יש באחד מהם שיעור, מחברים אליו את השני ומפרישים מהבצק הגדול על הכול, כולל הבצק הקטן.
5. בצק נוזלי, כמו עוגה בחושה, אשר מכיל קמח במשקל 1.7 ק"ג – אם אופים בתבנית או מנג'ט, או מטגנים בשמן דק (כמו חביתה), חייב בהפרשה בברכה.
6. בצק מטוגן או מבושל:
אם הבצק מטוגן בשמן עמוק, דינו מבושל, והדין הוא:
- בצק סמיך שאפשר ללוש אותו – [כמו סופגניות] יפריש חלה בלי ברכה.
- בלילה רכה, נוזלית (לדוגמא נטיפים), המבושלת או המטוגנת בשמן עמוק פטורה מהפרשת חלה.
8. בצק שמחלקים אותו ואח"כ אופים אותו:
עיקר חיוב הבצק בחלה הוא, כאשר הבצק עצמו מכיל קמח במשקל 1.7 ק"ג, וגם כל הכמות נאפת כלחם אחד. בד"כ לפני האפיה מחלקים את הבצק לחתיכות, כך שכל אחת אין בה שיעור קמח זה, וחובת ההפרשה היא כדלהלן:
א. מאפיה, או קונדיטוריה האופה לחמים, עוגות, לחמניות, וכד', למרות שהבצק נחלק לבצקים קטנים, הכל חייב בהפרשת חלה, בברכה.
ב. אשה המכינה בצק שיש בו שיעור להפרשה, ומחלקת אותו ואופה לחם או לחמניות קטנות, כדי להשתמש לצורך בני ביתה, חייבת בהפרשת חלה בברכה.
ג. אשה המכינה בצק, בשיעור הפרשה ומחלקת אותו ואופה לחמים, לחמניות, עוגות, על מנת לחלקם לאחרים (למשל: למשלוחי מנות), עיסה זו פטורה מהפרשת חלה, אולם, מאחר ויש ספק קל בפוסקים, תפריש בלא ברכה. [והרב שניאור רווח שליט"א כתב שאם מחלקת את הבצק לאחרים (כשעודו בצק) אזי תפריש בלי ברכה, אבל אם מחלקת אחרי האפיה תפריש בברכה]
"ונתנו על ציצִת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).
האם כיום צריך או חובה ללכת עם פתיל תכלת בציצית?
תשובה: ישנם מספר שיטות מהו התכלת המקורי, כיום יש תכלת שזוהתה ע"י ד"ר ישראל זיידרמן, המופקת מהחלזון 'ארגמון קהה קוצים' ומיוצרת במפעל בכפר אדומים עבור פתיל תכלת בציצית. ויש כמה רבנים וביניהם הרב צבי שכטר שליט"א מארה"ב שכתבו ש"כיון שכיום זוהתה התכלת - מי שלא מטיל אותה בבגדו מבטל מצוות עשה", וכך נוהג הרב דב ליאור שהיה רבה של קרית ארבע ועוד מספר רבנים ותלמידים. מנגד ישנם הרבה רבנים גדולים וביניהם הרבנים הראשיים לישראל בהווה ובעבר וכמעט כל הרבנים בארץ ובעולם שלא מטילים בציציותיהם שום פתיל תכלת מכל סוג שהוא וכנראה מפני שסוברים שצריכים וודאות גדולה יותר כדי להשתמש בתכלת זו. ומוסיף הרב אבינר שכדי להוכיח דבר הלכתי צריך הוכחות מאוד חזקות, ועל הזיהויים השונים של התכלת ישנן קושיות רבות. כאשר מדובר במסורת רציפה הרי זה עניין אחר לגמרי, גם אם יש עליה קושיות. אבל בנידון התכלת אין כל מסורת רציפה, לכן דרוש שתהיינה הוכחות מאוד חזקות לזיהויה מחדש. וכל ההוכחות שמביאים על כך אינן ברורות עד תום. אם כן, לפי דברי השוללים והם רבים אולי יש קצת בעיה של יוהרא ללכת בתכלת זו כאשר גדולי הרבנים אינם הולכים בה. ויהי רצון שתתגלה במהרה התכלת שכולם יסכימו עליה ונקיים את הפסוק בפרשה: "וראיתם אותו –[ את פתיל התכלת] – וזכרתם את כל מצוות ה'.." תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.[מנחות מג:] ולמה צריך להיזכר בכסא הכבוד? נראה שהתשובה עפ"י מה שכתב בעל תורה תמימה [במדבר טו:טל] "שכאשר יכיר להבחין הצבע של תכלת אז הגיע זמן ק"ש, ושייך על זה לומר וזכרתם את כל מצות ה', משום דבק"ש יש קבלת מלכות שמים אמונה באחדות ה' כמ"ש שמע ישראל וגו' וזה יסוד ועמוד כל המצוות!!"