.jpg)
פרשת פנחס
בס"דאיש אשר רוח בו
הרבה מכלי התקשורת באמריקה ובעולם העבירו את דבריו של ראש ממשלתינו, והביעו התפעלות על כשרון דיבורו והיותר חשוב - על הצלחתו הכבירה להעביר את דבר עם ישראל ומדינת ישראל במצבה המורכב כשהיא נלחמת עם מפלצות אדם ומשיבה מלחמה בחזיתות השונות לכל ציר הרשע כשראש התמנון היא אירן.. האם דבריו אכן ישנו את רוח הממשל הזה והבא אחריו? האם האמריקנים יקיאו מתוכם את האנטישמים?.. ימים יגידו.. ומכל מקום אנו יודעים ש"לב מלך ושרים ביד ה' " והוא מטה את לבם לאן שיחפוץ ומכל מקום את ההשתדלות אנו צריכים לעשות ואת ההשתדלות הזאת ביטא ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצלחה מרובה. [ אע"פ שהיה אפשר לוותר בנאומו על כמה דברים שנוגעים לרחמים מרובים על האוכלוסיה שכביכול אינה מעורבת.. או על החזון של הפירוז ואח"כ ממשל פלסטיני מקומי.. ומה עם החזרת היהודים לגוש קטיף?..] ראש הממשלה גם ידע לחלק מחמאות במידה שווה לממשל הרפובליקני וגם לממשל הדמוקרטי ויצא מבין שיני האריות ביידן וטראמפ בשלום.. ממש "איש אשר רוח בו" שיכול ללכת כנגד רוחו של כל אחד.. אבל כנראה בבית , כאן במדינת ישראל עדיין מחכה עבודה רבה עד שיתרצו כולם וילכו לאורו של המנהיג.. גם בפרשתינו אנו פוגשים בקשה של משה מה' שיבחר במקומו מנהיג ראוי יִפְקֹד ה' אֱל-ֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וה' מסכים אתו ומצווה אותו: "קַח לְךָ אֶת יְהושֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:" יהושע אמור להיות המנהיג הבא של עם ישראל והתואר שה' נותן לו "איש אשר רוח בו" למה הכוונה?
אומר רש"י: א-ל אלהי הרוחות - למה נאמר? אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו: וה' עונה לו: יהושע- איש אשר רוח בו כאשר שאלת, שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. [הרא"ם] והאבן עזרא שואל: והרי "כל איש חי - יש בו רוח" ? [אם כן למה הכוונה "איש אשר רוח בו"?] אלא הטעם כמו: וחזקת והיית לאיש: דהיינו כדי להנהיג את העם צריך אדם חזק! לא רק חוזק פיזי ונפשי אלא שיש בו "רוח חכמה ודעת"[אבי עזר]. ובהרחבה: רוח דעת גבורה ויראת שמים וראוי להיות מנהיג [ר' יוסף בכור שור]. ניתן להוסיף שהכוונה גם לרוח ה' בו דהיינו: ראוי לנבואה [רלב"ג].
שיהיה גם איש "ממוצע" בין הבריות והכוונה כיון שנשמת האדם מורכבת מנפש רוח ונשמה והרוח היא הממוצעת בין הנשמה הרוחנית העליונה לבין הנפש הקרובה לגוף - כך המנהיג צריך לדעת לשלב את קצוות העם אל אנשי המעלה [עפ"י צרור המור]
ובעומק הענין: כאשר רוצים למצוא אדם כזה שתהיה לו "רוח שתתמזג עם כולם" צריך אדם ששורש נשמתו היא כללית עד שכל נשמות ישראל קשורות לשורש נשמתו כמו אילן שממנו יוצאים ענפים .. כפי שמשה רבינו היה ואת זה רק הקב"ה יודע להבחין ולמצוא מישהו "מחליף" כזה.. ואכן יש אדם כזה ויהשוע בן נון שמו.. "ודע שהוא איש אשר רוח בו, פירוש אתה ישנך "שורש כל הנשמות", והוא ישנו בבחינת "הרוח", והוא אומרו אשר "רוח בו", פירוש שורש כל רוחות הדור ההוא, וצוה ה' לסמוך ידו להעיר ל"רוח" מהות "הנשמה" שבמשה.." [אור החיים הקדוש].
והנה ארבעים שנה לפני המינוי של יהושע כשמשה רבינו יורד מהר סיני ושני לוחות אבנים בידו היה זה בשבעה עשר בתמוז ורגע לפני שהוא מגיע אל העם ורואה את המחולות סביב העגל הוא פוגש בתחתית ההר את תלמידו הנאמן, יהושע בן נון המצפה לו בכליון עיניים. הוא פונה מיד אל רבו ואומר לו: "קול מלחמה במחנה!" אך משה משיב לו, "אין קול ענות גבורה, ואין קול ענות חלושה"- אין הקול הזה כקול גיבורים הצוהלים בנצחונם, וגם לא קול אנשים שנסים על נפשם וצועקים בפחד ובורחים (עיין רש"י) אלא "קול ענות" אנכי שומע, קולות של חירופין וגידופים כלפי שמים, המעורבבים עם קולות שחוק [עיין תרגום אונקלוס] קולות של עבודה זרה ושפיכות דמים..
וכתוב במדרש שמשה רבינו התפלא כבר אז האם יהושע הוא מתאים להנהגה.. "אמר משה: אדם הוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול?!" (ירושלמי תענית פ"ד, ה"ה) מנהיג, ובמיוחד מי שנכונה לו משימה לאומית להיות הכובש הגדול של ארץ ישראל, חייב להבחין בין קולות מלחמה לקולות אחרים כגון: צעקות והפגנות ושאר תרועות.. לעומת יהושע, משה רבינו הבחין מיידית בין הקולות וקבע – "קול ענות אנכי שומע!"- "כי משה אב בחכמה הוא ומכיר ניגוני הקולות.." – אומר הרמב"ן. משה רבינו רצה, שגם יהושע תלמידו שנועד לגדולות, ירכוש את החוכמה הזאת כדי שידע בעתיד כיצד להיערך וכיצד להגיב ואכן נראה, שיהושע במשך השנים קלט את החוכמה הזו, והראיה, שבפרשתינו כאשר הגיעה השעה להכריע, מי יהיה המנהיג הבא של עם ישראל, מבקש משה, מבלי לנקוב בשמו המפורש של יהושע, שיהיה זה "איש אשר רוח בו" - היודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד! (במדבר כז, יח' ורש"י שם) ומי שיודע ללכת כנגד רוחו של כל אחד - ודאי יודע הוא, גם להבחין בניגוני הקולות.. ומסתבר שיהושע בינתיים כשהוא צמוד לרבו ארבעים שנה למד את ניגוני הקולות והוא "איש אשר רוח בו"..
דרך אגב, אחד מהשבחים של דוד המלך היה שהוא 'יודע לנגן', ולכאורה זהו השבח של דוד המלך, שיודע לנגן בכינור? מה שבח יש בזה? אלא הסביר הגר"ע יוסף זצ"ל שכוונת חז"ל שדוד המלך היה יודע להבחין בכוונת השואל על פי הטון של שאלתו, על פי ניגון המילים שיצא מפי השואל ידע דוד להבחין בטיבו של השואל, וזהו שיבחו של דוד המלך.
גם לדעת מה כוונת השואל שאלה צריך לדעת האיש "אשר רוח בו".. מסופר על הגאון רבי זלמן – אחיו של רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, שכבר בגיל עשרים היה בקי בש"ס ובפוסקים, והיתה לו ישיבה, והנה יום אחד יצא רבי זלמן מחוץ לישיבה לענין מסויים, ובזמן שנעדר נכנס אל הישיבה עגלון, ובעוד שהשוט בידו שאל את התלמידים: רבותי, היכן הרב? 'יצא לרגע'! ענו התלמידים 'אך גם אותנו אתה יכול לשאול'. נענה אותו עגלון ושאל: 'שמעו נא רבותי, אני כהן, ורציתי לדעת האם מותר לי לקחת גרושה?' "חס ושלום!" השיבו התלמידים פה אחד – "הלוא פסוק מפורש הוא: ואישה גרושה מאישה לא יקחו''. שמע העגלון את תשובתם, סבר וקיבל והלך לדרכו... כשיצא העגלון, פרצו התלמידים בצחוק לשמע שאלתו של העגלון, ובאותו רגע נכנס רבי זלמן ושמע את תלמידיו כשהם צוחקים, פנה ושאל אותם לפשר סיבת היותם צוחקים, והתלמידים סיפרו לו את כל מה שהיה עם העגלון. לשמע דבריהם פנה הרב לאחד התלמידים ואמר לו: רוץ מהר אחרי העגלון ותקרא לו שיבוא לכאן!'. כשהגיע העגלון לפני הרב, שאל רבי זלמן: ''אמור נא לי, להיכן אתה רוצה לקחת אותה, למקום קרוב או רחוק?", ענה העגלון ואמר: "כבוד הרב, היא בקשה שאקח אותה, בעגלה שלי כאן בתוך העיר למקום קרוב''. "אם כך, מותר לך הדבר'' פסק לו הרב את הדין ושילחו לדרכו. מתוך דבריו הבין הרב את נפשו של האיש ואת שאלתו, וידע להבחין שכאשר העגלון מבקש לקחת את הגרושה, אין כוונתו לשאת אותה לאישה, אלא כל כוונתו הייתה להסיע אותה בעגלתו למחוז חפזה, וראה הרב שמדובר במקום קרוב ובאותה עיר, ואין בזה חשש ייחוד ועל כן התיר לו זאת הרב, ואת כל זה לא הבינו התלמידים... זהו גם סוג של "איש על העדה"..
יהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח צדקינו "איש על העדה" ו"איש אשר רוח בו".. במלוא המובן. ועד אז נברך את ראש ממשלתינו על ההופעה המוצלחת ועל שהצליח להלך בין הטיפות והיה "איש אשר רוח בו" לקהל הרב שהאזין למשנתו ולסקירתו על תולדות עם ישראל בארצו.. ואנו מאחלים לו ומחזקים את ידו להמשיך לפעול לשחרור החטופים ולהביא נצחון בלי להכנע לתכתיבי האויב. חזק ואמץ!! עם ישראל חי!!
חידות לפרשה
1.איזו אות מפרשה זו נכתבת בתורה בצורה שבמקרה אחר הייתה פוסלת את ספר התורה?
2. שני בני דודים בפרשה קרויים בשם זהה – מהו השם, ומי הם?
*[תשובות אחרי פרפראות לפרשה]
פרפראות לפרשה
"בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן ..." (ב"ב קיט: עיי"ש(
סיפר הגאון רבי משה חדש: 'בצעירותי שמעתי מזקן מופלג את ששמע הוא בצעירותו מהרבנית מאיישישוק, אשת הגאון הצדיק רבי יצחק זונדל הוטנר, שנודעה כאישה חכמה במיוחד. היא שאלה אודות נוסח התפילה "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, חננו מאיתך ..." כבר אמרו שהוא יתברך חונן לאדם דעת, מדוע יש צורך לבקש ולהדגיש "חננו מאיתך". [אלא רק יבקש "חננו." ואנו יודעים שזה מאתו יתברך!] השיבה הרבנית שאמנם ניתן להשיג הבנות והשגות על ידי שהקב"ה חונן לאדם דעת ומלמדו בינה,[והחכמה עוברת דרך אנשים אליך..] אך לא את אלו אנחנו מבקשים, אלא אנו מבקשים שהדעת הבינה וההשכל יגיעו ישירות מהקב"ה - זוהי הבקשה 'חננו מאיתך', מאיתך דווקא!'
תשובות לחידות
1.האות ו' במילה שלום
2. השם הזהה הוא: זרח.- אחד מבניו של שמעון [במדבר כו יג] קרוי זרח וכן אחד מבניו של יהודה [כו יט]
שבת פרשת פינחס [כ"א תמוז]
1.ההפטרה-"דברי ירמיהו" (ירמיה א)- זו ההפטרה הראשונה מ"תלתא דפורענותא", שאומרים בשבתות ש'בין המצרים'.
2. רצוי להעלות להפטרות אלו, של תלתא דפורענותא, רק אנשים גדולים (מעל גיל בר מצוה ומעלה). ויש שמעלים אנשים זקנים או ת"ח כיון שהם דברי תוכחה.
תן חיוך..
1. לא מבין. למה לפרסם את התקיפה בנמל חודיידה, כבר אי אפשר לעשות דברים בצנעא?
2. שלומי ממטולה: לכל התל אביביים שמעוניינים לבוא להתארח בצפון דברו אתי, כל הצימרים פנויים...
3. בעקבות החיסול, בחמאס החליטו לפתוח ד'ף חדש...
4. צה"ל: שלחנו ארבעים אלף צבי גיוס לחרדים.. הם בדרך..
מהלכות ימי "בין המצרים" [המשך משבוע שעבר]:
- כידוע, בימים אלו ממעטים בתענוג, שחוק וקלות ראש ונזהרים במשנה זהירות בבריכה בטיולים בדרכים ובכלל. [במיוחד בין השעות 10 עד 4 אחרי הצהרים!].
- אין שומעים מוסיקה בימים אלו גם לא מרדיו טייפ! יש מקילים להתאמן במוסיקה שקטה בצנעא. [עד ר"ח מנחם אב].
- אסור לרקוד בימים אלו!
- לשיר בפה-מותר (בשעת תפילה, ובלימוד תורה בשבתות.)
- בסעודת ברית מילה, פדיון הבן וכד'- יש המקלים לשמוע גם מכלי נגינה (עד רח' אב) ויש המחמירים (ומתירים רק שירה בפה)
- נוהגים שאין קונים ולובשים בגדים חדשים, ולא אוכלים פרי חדש כיון שאין מברכים "שהחיינו" בימים אלו של פורענות.(ויש המקלים בשבתות שבימי המצרים עד ר"ח אב ולדעת השו"ע והאר"י הק' גם בשבת אין לברך שהחיינו ).
- יש מקילים לקנות בגדים חדשים עד ר"ח אב בלי ללבוש אותם עתה [אלא אחרי ת"ב] כיון שבעצם הקניה לא נהגו כיום לברך שהחיינו אלא בלבישה. כמו כן חתן וכלה שמתכוננים לחתונה שלהם מותרים בקניית בגדים ותכשיטים כלי כסף וכדו' בלי להשתמש בהם עתה אלא לאחר תשעה באב.
- אשה בהריון שמתאווה לאכול פרי חדש מותר לה לאכול את הפרי ולברך שהחיינו. כמו כן יש להקל בילדים קטנים
- אין עושים סעודת חנוכת הבית בימים אלו, ואם יש הכרח להכנס לדירה חדשה בימים אלו ישאל רב כיצד לנהוג. אבל מותר לשכור דירה בימים אלה כיון שבבית שכור אין נוהגים לברך שהחיינו
- בברית מילה, ופדיון הבן- מברך אבי הבן ברכת "שהחיינו".
- לגבי תספורת ותגלחת-יש חילוקי מנהגים, וכל אחד יעשה כמנהג עדתו. אבל מצד דין הגמרא איסור תספורת חל רק על שבוע שחל בו תשעה באב .
- לגבי נישואין בימים אלו- עד ר"ח אב [לא כולל] - יש הנמנעים [אשכנזים ותימנים] ויש המקלים [ספרדים הפוסקים לפי השו"ע והגר"ע יוסף]
- לעשות סעודת "תנאים" ושידוכים –יש המקילים, עם כיבוד קל בלבד ושירה בפה ולא בכלי נגינה.
- מותר ללכת לבריכה או לים עד ראש חודש מנחם אב [ ולא להרבות בשחוק וקלות ראש ] ואחר כך - כדאי להמנע עד עשירי באב. משום חשש סכנה וגם משום שבדרך כלל בילוי כזה מלווה בשחוק וקלות ראש.
- ויהי רצון שיהפכו הימים הללו לששון ולשמחה לבית ישראל, אמן כן יהי רצון!
מהלכות שבת
- מותר להשתמש במגבת עשויה נייר, אע"פ שהיא עלולה להיקרע תוך כדי השימוש,
- השימוש בממחטות נייר הספוגות בנוזלים מהוה בעיה של חשש סחיטה בשבת כיון שהוכח שאכן הן ספוגות בנוזלים שניתנים לסחיטה בקלות! אם הממחטות נייר התייבשו עד כדי כך שאין חשש סחיטה בשבת -מותר להשתמש בהם בשבת.
- אסור לתלות מגבת רטובה לשם ייבושה (ואם ניכר בהם הלכלוך מעט מותר לתלותה) ואם מניח את המגבת הרטובה במקומה הרגיל (לא בחבל הכביסה וכד' אלא במיתלה ליד מקום נטילת הידיים וכד'...) מותר- אפילו אם תתייבש שם (כי שם אין חשש למראית עין)
- מגבת רטובה מותר לטלטל אותה, ואין חוששים שמא יבוא לסחטה מן המים שבה, (אבל בגד רגיל רטוב יש חשש סחיטה בשבת ואין לטלטלו....)
דלתות ההיכל ועוון לשון –הרע:
אחד מסימני החורבן, שהופיעו בבית המקדש, ארבעים שנה קודם שנחרב, היה , שדלתות ההיכל היו נפתחות מאליהן"(יומא ט)
ואומר רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי זצ"ל: בזה נרמז עוונם של ישראל , שהגורם הראשי לחורבן הבית, הוא עוון לשון-הרע, כמו שנאמר: "יפטירו בשפה יניעו ראש" (תהילים כב) כלומר: הפטרת השפתיים, ודיבור לשון-הרע בהם-הוא זה שגרם להנעת הראש- הוא בית המקדש-ולחרבנו.
ומכיוון שהשפתיים דומות הן לדלתות המונחות על פי האדם, על כן נעשה סימן זה בהיכל, שהיו דלתותיו נפתחות , כדי לרמוז על עוון זה, של פתיחת השפתיים, ומה שהיו נפתחות מאליהן, בא לרמוז על כך, שלא רק שהיו מספרים לשון הרע לטובתם ולהנאתם, אלא אפילו כאשר לא היתה למספר שום הנאה מעצם דיבורו, בכל זאת היה פותח פיו ומדבר לשון הרע, כאילו נפתחות מאליהן, וכמו שאמר עליו הנחש: "מה יתרון לבעל הלשון?" (ערכין טו)
לכן, אנא, חברים יקרים! הבה נשמור את לשוננו מלדבר רכילות ולשון הרע ובפרט בתקופה זו של בין המצרים שהננו מתאבלים על חורבן בית מקדשינו!
סיפור : תיירים יהודים ב"בין המצרים" ...
מספר הרב ישראל פסח רב כפר הודיות. פעם הדרכתי קבוצה של תיירים יהודים מדרום אפריקה, שהגיעו לארץ בתקופת בין-המצרים. הם שאלו: האם מותר להם לטייל, או לקנות דברים, בתקופת שלושת השבועות, שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב? והשבתי להם, שעל פי ההלכה, זה אסור. למרות שידעתי שזו ההלכה, היה לי קשה עם זה, שכן כמעט שלא היו להם חוויות של תיירים, שאוהבים בדרך כלל לקנות מזכרות ותמונות בכל מקום, שבו הם מטיילים. כיוון שחששתי, שאולי יש כאן טעות במה שפסקתי להם, הלכתי לשאול בעניין את הרב מרדכי אליהו זצ"ל והוא ענה לי: "מצווה עליהם לטייל בשלושת השבועות, מצווה עליהם לקנות תמונות ומזכרות בבין-המצרים, ואף מצווה לקנות ולטייל בשלושת השבועות הללו, כמה שיותר!!"...