פרשת דברים


בס"ד
מי רץ מהר יותר מצ'יטה?.. ומה יתוש קטן יכול לעשות?..
בעוד שבמדינתינו ובאזורינו אנו עוברים ימים מתוחים נערכה אולימפיאדה בצרפת שמבטאת את פסגת  היכולת של בר-אנוש עלי אדמות לקפוץ, לרוץ, לשחות וכד'  אולם אנו יודעים שאם היינו מתחרים עם בעלי החיים - הם היו מנצחים אותנו בקלי קלות, מי בקפיצה לגובה, מי בשחייה, שהרי אפילו יתוש קדמנו בסדר הבריאה .. ועל היתוש נדבר תחילה.. כי זה מתקשר לימים שלנו עתה.. ואח"כ נחזור לאולימפיאדה..
באגדות החורבן במסכת גיטין [נו:] מובא שטיטוס הרשע שהחריב לנו את בית המקדש כאשר חזר כגיבור לארצו והביא אתו את כלי המקדש באניה ושחצנותו ויהירותו עברו כל גבול. מספרים חז"ל שבדרך לרומי שבאיטליה עמד עליו נחשול של ים לטבעו ואז אמר אותו רשע - שהאלוקים של היהודים גיבור רק בים... כך עשה לפרעה וכך עשה לסיסרא.. נראה שיבוא ליבשה ויעשה אתי מלחמה!! יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע: בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה ..עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה!!  עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים .. עד שמת במיתה קשה מתוך יסורים והוא עצמו ציווה לפזר את אפרו בשבעת הימים כדי שה' לא ימצאנו...
נחזור לאולימפיאדה... כאמור בעלי החיים מנצחים את האדם בכל אתגר גופני.. בעלי החיים ההולכים "על ארבע" מחזיקים בשיאים הרבה יותר מרשימים מזה של האדם גם אם הוא החזק והמהיר ביותר ולו היתה תחרות בינינו לבינם, הם היו משאירים אותנו הרחק מאחור ומקבלים את כל המדליות הנוצצות, ללא דגל וללא המנון, אלא עם זמזום מחריש אזניים מקולות היללות של חיות היער הצוהלות במפלת האדם מול בעלי החיים שוברי השיאים העולמיים.
לדוגמה, תארו לכם תחרות בריצה מהירה למאה מטר. עומד לו הצ'יטה [=הברדלס] בקו הזינוק, יחד עם האצן הכי מהיר, יחד אתם במסלולים המקבילים מוכנים בקו הזינוק, החיה הנקראת "האנטילופה" וגם ה"גנו" האפריקנית, והנה נשמעת לה יריית הפתיחה! וכולם מתחילים לרוץ בכל הכוח. מי לדעתכם המנצח? הצ'יטה כמובן! היא גמעה את המרחק במהירות שיא של 6 שניות בלבד! לה מגיע בבירור את מדלית הזהב!  לאחריה הגיעו האנטיפולה  ב 6.3 שניות ולה מגיע מדלית כסף. ה"גנו" לעומת זאת, הסתפק במדלית ארד עם 7 שניות. והרץ הכי מהיר  השתרך מאחור כשרץ את המרחק קרוב ל 10  שניות.
דרך אגב, ה"בז הנודד"  יביט מלמעלה על כל התחרות בבוז, כי עוד בטרם החלו כל המתחרים לנשום הוא כבר נמצא בקו הסיום עם שיא של 2 שניות. וכך אם נערוך תחרות בכל ענף מענפי הספורט, אין ספק שבעלי החיים יזכו בכל המדליות. בקפיצה לגובה - מחזיקה השיאנית "קצפית הרוק" שקופצת לגובה הגדול פי מאה ועשר מגובהה שלה, אחריה "הפרעוש", שקופץ "רק" פי מאה מגובהו ... אם נעבור למקצה השחייה בבריכה, נגלה שהשחיין המהיר ביותר עלי אדמות הוא דג החרב מהזן "מפרשונים" שמגיעים למהירות 100 קמ"ש !! וכשהשחיין בר-אנוש הכי מצטיין יתחיל רק להניע את ידיו – דג החרב כבר יגיע לקו הגמר..
 אם כן, השאלה מחריפה במלוא עוצמתה - במה זכה האדם עד כדי כך שמכנים אותו: "נזר הבריאה"? מה יתרונו  על פני  בעלי החיים? "במה נחשב הוא"?
.נכון! צדקתם. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי.."  היתרון של הגזע האנושי – במיוחד אצל "עם הבחירה" - היא בנשמתו הרוחנית ולאו דווקא בכוחו הפיזי. האדם הוא יצור עם "נשמה באפו" רוח ממללא, ויש בו את כח השכל וכח הדיבור  ולא רק את "האינסטינקטים" של בעלי החיים השונים.
 כדי להבין יותר, לאלו גבהים והשגות גדולות ומופלאות  יכולה נשמתו של האדם מישראל להעלות אותו - נתבונן מעט בספר "הכוזרי" (מאמר ראשון- פיסקה (מא) והלאה - עם תרגום).
בקטע זה, מספר החבר היהודי למלך כוזר, המתעניין מאד בדתינו, על מעלת עם ישראל על שאר אומות העולם. אומר "החבר" למלך כוזר: " ואם יימצא אדם, שיבוא באש - ולא תבער בו, וישהה ללא מזון - ולא ירעב,  ויקרן מעור פניו אור, שאין העין יכולה להסתכל בו, ואף לעת זקנותו - לא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע לסוף ימיו - ימות בחפצו, כאדם העולה על מיטתו לישון ויישן שם ביום ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד, האם מעלה זו, אינה מעלה הנבדלת הבדל מהותי ממעלת בני האדם? עונה הכוזרי: לאמיתו של דבר, אם מעלה זו נמצאת, היא מעלה  א-לוקית, ומדרגת מלאך היא זו, ואינה מדרגת האדם בעל השכל, ובודאי לא מדרגת החי או שאר יצורי הטבע. משיב החבר: תארים אלה שאמרתי לפניך, הם מקצת תאריו של נביאנו, משה רבינו, הנביא אשר כל האומות מאמינים באמיתת נבואתו, אשר באמצעותו ראה העם, שהשגחת ה' מתקשרת עמם.. 
"החבר"- הלא הוא החכם היהודי-  מנסה שם להסביר למלך כוזר, שהיכולת להגיע למעלת משה רבינו – מצוייה ב"גנים" של כל אחד מבני  העם המיוחד הזה – עם ישראל! ולא בשום עם אחר! ולכן מדרגת עם ישראל היא המדרגה "החמישית"- מעל דומם, צומח, חי, מדבר (דצח"ם). זוהי מדרגה של בני-אדם מיוחדים, שיכולים להגיע למעלת הנבואה, ולהתקשר בקשר חי עם הבורא!! הרי בדורינו אנו, זכינו לראות צדיקים עם רוח הקודש עם מעשים מופלאים!
אנו מתחילים השבוע את ספר דברים הנקרא גם בשם "משנה תורה". ובספר 'אוהל יעקב' להמגיד מדובנא כתב: שאלתי את פי רבינו הקדוש הגאון החסיד אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה?.. ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (פרשת דברים).
רגע, אנו קולטים מה היה כאן? חוץ מספר דברים כל שאר החומשים – הקב"ה מדבר ב"שידור ישיר" מ-ג-ר-ו-נ-ו של משה !! ממש מעמד הר סיני מהלך בינינו! אשרי יצור אנוש שהגיע למדרגה הזאת!! ואשרינו שזכינו להיות בעם שיש לו את משה רבינו... ועל זה אומר הכוזרי, שלי ולך ולכל אחד ואחת מישראל יש את היכולת להגיע למדרגה הזו!! "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים.. בעת ההיא אשפוך רוחי על כל בשר.. אם יש  כאלה מחמאות ומדליות אלוקיות לעם ישראל  – אז מי צריך אולימפיאדה?....
 
לקראת תשעה באב
– נתמקד הפעם מקצת מעברה של צרפת שאירחה את האולימפיאדה..וכיום מטיפה לנו מוסר..
1.מסע הצלב הראשון [1096 למניינם]  יצא מצרפת ומארצות אחרות בדרכם פרעו פרעות ביהודים וקהילות יהודיות שלמות נכחדו . כשהגיעו לירושלים וכבשוה טבחו ביהודים . בית הכנסת היהודי המרכזי שהצטופפו בו אלפיים יהודים הועלה באש וכל אלפיים היהודים שבתוכו נשרפו למוות.
2. שריפת התלמוד בצרפת – בט' בתמוז, שנת ה'ד', 17 ביוני 1244, בפריז שרפו 24 קרונות מלאים בספרי קודש כתיבת יד אבל כבד פקד את היהודים על שריפת הספרים.   המהר"ם מרוטנבורג כתב על המאורע המזעזע את הקינה "שאלי שרופה באש לשלום אבליך" אותה יש הנוהגים לומר בבוקר תשעה באב "גָּדַע לְלוּחוֹת וְעוֹד שָׁנָה בְּאֵוַּלְתּוֹ לִשְׂרוֹף בְּאֵשׁ דָּת הֲזֶה תַּשְׁלוּם כְּפֵלָיִךְ אֶתְמַהּ לְנַפְשִׁי וְאֵיךְ יֶעֱרַב לְחִכִּי אֲכוֹל אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁלָלָיִךְ אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ כְּנִדַּחַת וְשָׂרְפוּ שְׁלַל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר תִּמְאַס לָבוֹא קְהָלָיִךְ לֹא אֵדְעָה לִמְצוֹא דֶּרֶךְ סְלוּלָּיִךְ הָיוּ אֲבֵלוֹת נְתִיב ישֶׁר מְסִלָּיִךְ.."
3.גזירת המצורעים בשנת ד' אלפים פ"א לבריאת העולם. בעקבות מגיפת דבר קשה בצרפת, אמרו הנוצרים כי היהודים נתייעצו עם המצורעים שמחוץ לעיר, תיאמו ביניהם להרעיל את הנוצרים בגלל שנאתם אליהם. ואמרו: היהודים שונאים את אותו האיש [יש"ו] , והמצורעים יש להם שנאה ליושבי הארץ על שלא היו מספקים להם די מזון. לכך העלילו שהיהודים היו אומרים שיביאו את הרעל, והמצורעים יניחו אותו בנהרות . המלך, בלי שאלה וחקירה תפס את היהודים, וישבו במאסר  תשעה חודשים. לבסוף, המלך שהבין שהכל עלילת שווא נתבייש ששם אותם במאסר על זאת, אמר כי לא כלא אותם על עלילת הרעל אלא שיבואו לדת יש"ו הנוצרי . היכו ויסרו אותם, ואח"כ נעקדו על קדושת ה' ונשרפו חמישה עשר אלף נפשות מישראל. [מתוך ספר "שבט יהודה"].
4. מנהג סטירת הלחי ליהודים פעם בשנה -  מנהג היה בעיר טולוז פעם בשנה לסטור על לחיו של המנהיג היהודי... הדבר נקרא "מנהג הקול פיזציה"  וכך היה "מנהגם": ראשי העיר חייבו את היהודים לתת מס לעבודה זרה, מנחת שעוה עבור חגא נוצרי. בעת נתינת השעוה נציג הקהילה היהודית שהביאה היה מקבל ברחבת הקתדרלה, במעמד כל בני העיר סטירת לחי איומה... הדבר נעשה כדי להשפיל את היהודים ולהענישם על "חטאם הקדמון".. . בשנת ד "א תשע" ח 1018 ארע שמנהיג הקהילה ספג סטירת לחי כה עזה שגרמה למותו.[מתוך אוסף הכוזרי לר' חסדאי]  
5. גזירת גירוש היהודים -בשנת ס"ו גורשו יהודי צרפת ופרובינציא, ביום שישי, עשירי  לחודש אב בשנת ס"ו .1306 . צרפת היתה נתונה בחובות כבדים, מצוקה כלכלית קשה. מצא המלך פיליפ הרביעי פתרון, לגרש את היהודים מארצו ולהחרים רכושם. ויפקד המלך פקידים. רכוש היהודים הוחר ם וכן פנקסי מסחרם, מעתה החובות שחייבים ליהודים שייכים לאוצר המלך. הפקודה היתה שעל יהודי צרפת לצאת תוך חודש ימים. הותר להם לקחת עימם רק בגדי חול ומעט כסף, לקנות צידה בדרך. יועצי המלך הסיתוהו לכוון את הגירוש ליום המר, לתשעה באב, כדי לדכא בזה את היהודים, אך סופו של דבר יצא הדבר באיחור של יום. רבינו אשתורי הפרחי, מן המגורשים, שהיה עול ימים, כתב על האסון: "מבית הספר הוציאוני, כותנתי הפשיטוני, כלי גולה הלבישוני, בעצם לימודי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי ... אל עם לא ידעתי לשונו נידחתי. מנוחה לא מצאתי, עד הביאני חדריו מלך שהשלום שלו, משבי לארץ הצבי!" ויעביר פיליפ קול בכל ערי מלכותו לאמור: 'כל יהודי יצא מארצי, לא יקח מכל אשר לו מאומה, אלא אם יבחר להתנצר והיינו לעם אחד. וישמעו היהודים ויחרדו, לא חמלה עינם על קניינם והונם, נותרו ביהדותם ויצאו מארץ צרפת בגפם'. [ספר "עמק הבכא" ועיין סידור "בית יעקב" אב חלון ז']
6. ולא נשכח כמובן שבעבר הלא רחוק בימי השואה האיומה היה משטר וישי הידוע לשמצה בצרפת שהציק מאד ליהודים והיצר את צעדיהם. משטר וישי שיתף פעולה עם הגרמנים ימ"ש ושלח רבע מיהודי צרפת אל תאי הגזים.
חידות לפרשה
1.האם ניתן להעניק הר בירושה?
2. "היום הזה אחל תת פחדך... תחת כל השמים"(פרק ב') - מה האירוע המיוחד שהפיל פחד על כל העולם? עיין רש"י.
 
רבי יהודה הלוי
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
 יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.
 
פרפראות לפרשה
עַד הַנהָר הַגדֹל נְהַר פְרָּת [א,ז]
מסופר שכשחזר ה"בית אברהם" מארץ ישראל לעיר מגוריו ברנוביץ' הביא עמו מרוב חביבות דקדושה חלה קטנה שנאפתה מעיסה בארץ ישראל וצירפה בשולחנו ביום שבת קודש ללחם משנה לחלתו הגדולה, ונסתפק על איזה מהם לברך, על החלה הגדולה מחו"ל, או על החלה הקטנה מארץ ישראל. ולידו ישב הגאון רבי אריה לייב -הרב מנאליבוק - והשיב לו על פי מה שפרש"י שאע"פ שהוא –נהר פרת - קטן יותר משאר הנהרות, מכל מקום משום כבודו של ארץ ישראל קוראים לו "גדול", הרי שאף בעניננו אף על פי שהחלה מארץ ישראל קטנה יותר, יש לה מעלה של "גדול", ויש לברך עליה.
וכעין זה מסופר על רבינו המלבי"ם שפע ם אחת הודיעו לו כי שני אורחים מחכים לו, אחד שבא מארץ ישראל והשני אחד מגדולי הרבנים ברוסיה, וצוה המלבי"ם להכניס בראשונה א ת זה שדר בארץ ישראל. וכשנכנס אחר כך הרב מרוסיה היה נעלב מעט שהכניס קודם את היהודי מארץ ישראל, ושאל את המלבי“ם אם שמע ממנו הרבה חידושי תורה. השיב לו המלבי "ם לא שמעתי ממנו חידושי תורה אבל נזכרתי באותה שעה במאמר הכתוב על "עַד הַנהָר הַגדֹל נְהַר פְרָּת " ורש“י מפרש לפי שהיה דבוק לארץ ישראל קראוהו גדול אף על פי שהוא קטן, ועל אח ת כמה וכמה שמי שיושב בארץ ישראל הוא גדול יותר מהגדולים היושבים בחוץ לארץ...
"גם בי התאנף ה' ....גם אתה לא תבוא שם"  [ דברים א , לג]
מספרים, שלפני שנים רבות הזמינו  באוניברסיטת ביר זית, הידועה לשימצה,  את הכתב והפרשן צבי יחזקאלי לתת הרצאה בנושא הסכסוך הישראלי - פלסטיני. לפני שפתח בהרצאה אמר להם שברצונו לספר להם סיפור. לפני שנים רבות בתום מסע של עם ישראל במדבר, נגזר על מנהיג היהודים  משה רבינו  לעלות להר נבו לראות מלמעלה את הארץ היפה  ולמות שם בראש ההר. לפני שעלה להר ביקש משה לטבול במי הבאר. באר מרים.  לכן, חלץ מנעליו ופשט בגדיו נכנס וטבל עלה ונסתפג, וראה זה פלא! כשחזר - לא מצא את נעליו, ולמה?  כי הפלסטינאים שהיו בסביבה ... הספיקו "להרים" ולגנוב את נעליו !!  הקהל שעד עתה הקשיב בנימוס, התרגז וצעק לעברו : איך אתה לא מתבייש לשקר !! הרי "הפלסטינאים" לא היו אז בעולם !!!.. - . אוה !! יפה !! – ענה הכתב המוכשר -  בדיוק מהנקודה הזו אני רוצה להתחיל את ההרצאה...
 
תן חיוך..
1.בכיר במוסד: רגע לפני שהטיל פגע בהנייה, הוא ניסה להמלט מהזירה אבל הרכב שלו לא הניי'ה...
2. ראה זה פלא! הנייה בא להפגש עם נשיא אירן החדש . וכבר באותו לילה הנייה נפגש עם נשיא אירן הקודם..
3. ארדואן מאיים: תזהרו! יש לנו עשרות אלפי 'מושתלים' בישראל!...
 
שבת פרשת דברים – שבת "חזון" - [ו' מנחם אב]
למנהג אשכנז- קוראים פס' "איכה אשא לבדו בניגון "איכה". ללוי- מתחילים מפסוק לפניו- ["יוסף"..]  מפטירים בישעיה את "חזון ישעיה" עד "ושביה בצדקה" וקוראים ההפטרה בניגון של "איכה" (חוץ מפסוקי הנחמה) מותר להזכיר נשמות-ואומרים "אב הרחמים". במוצאי שבת קודש- מבדילים על היין, אם יש שם תינוק שיכול לשתות מלא לגומיו-ויודע לברך-ואינו יודע להתאבל-נותנים לו לשתות, ואם אין תינוק –שותה המבדיל.
למנהג ספרד ותימן- אין משנים את מנגינת ההפטרה ולא שום פסוק בפרשה, אלא קוראים כרגיל, כיוון שאין אבלות נוהגת בשבת, ולגבי ההבדלה - שותה המבדיל את היין כרגיל, (הערה: יש מהתימנים הבלאדים שקוראים בשבת את ההפטרה גם כן מישעיה א'-אלא מתחילים בפס' כא' "איכה היתה" עד סוף פסוק  לא',ואין מכבה")
דיני שבוע שחל בו תשעה באב:
  1. אין מתרחצים במים חמים, אבל במים צוננים-מותר כל הגוף- כך לדעת הספרדים, ולפי מנהג אשכנז-רק אם הוא פועל וכדומה שמזיע הרבה, או שהתלכלך וכד' (ולדעתם –פניו ידיו ורגליו- מותר במים צוננים בכל מקרה),כמו כן יש להימנע מללכת לבריכה או לים.
  2. אסור להסתפר ולכבס וגם ללבוש דברים מכובסים (ולדעת הספרדים, שמחמירים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב-יכינו רזרבות של בגדים משומשים לפני שבת-ויש אומרים אף בשבת).
  3. אסור לגזוז ציפורנים (והאשה לצורך טהרתה מותר)
  4. נהגו איסור לאכול בשר ולשתות יין אבל בשבת "חזון" מותר, ואם נשאר בשר לדעת הספרדים יאכלוהו בסעודה רביעית במוצ"ש.  ולדעת האשכנזים יש להחמיר, (אבל מותר לתת לילדים קטנים) כמו-כן בסעודת מצווה יש מקילים לאכול בשר ולשתות יין, ויש מחמירים גם בזה,
  5. קהילת תימן לא קיבלה מנהג איסור אכילת הבשר והיין אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, ורק  בסעודה מפסקת - שאסור מן הדין-הם נמנעים מאכילת  בשר.
  6. אין קונים דברים חדשים, ולא מחדשים דברים-אבל מותר לקנות נעלי גומי או בד לתשעה באב. ובמקרה כזה ראוי לחדשם לפני התחלת הצום.
מדיני צום תשעה באב :
(המתחיל מיום שני לפני השקיעה – עד יום שלישי בערב בצאת הכוכבים)
  1. ביום שני לפני השקיעה [השקיעה ב 19:27 וכדאי להקדים 5 דקות] – מסיימים סעודה המפסקת ומתחיל הצום!
  2. הצום מסתיים למחרת ביום שלישי ב 19:48 [וכדאי לסיים יותר מאוחר ב 19:56]
  3. מה אוכלים בסעודה המפסקת? אסור לאכול שני תבשילים.  נוהגים לאכול עדשים או ביצה עם לחם ואסור לאכול שני תבשילים בסעודה זו, [לדוגמא: לא לאכול גם עדשים וגם ביצה...]  אבל גבינות וסלט מותר. לא אוכלים שלושה אנשים ביחד כדי לא יתחייבו בזימון, יש נוהגים לשבת לאכול על הרצפה או שרפרף נמוך . מסיימים סעודה זו כאמור לפני השקיעה שזה גם זמן התחלת הצום.
  4. חמישה דברים אסורים בתשעה באב-(כמו ביום הכיפורים) אכילה ושתייה, סיכה ורחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. נוהגים לישן על מזרן ברצפה, אלא אם הגב כואב וכדומה  ולא אומרים שלום איש לרעהו ואם מישהו אומר לך שלום ענהו בשפה רפה.
  5. אין לומדים תורה בתשעה באב, כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב.  מותר ללמוד דברים הקשים ותוכחות הקשות, כמו בספר ירמיהו, איוב ואגדות החורבן, ולדלג שם על פסוקי הנחמה  ומותר לקרוא בספרי המוסר.
  6. בבוקר - נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו, ונוהגין שאין מניחין טלית ותפילין בתפילת שחרית - אלא בתפילת מנחה, וקוראים בשחרית בתורה בפרשת "כי תוליד בנים" ומפטירין  ובתפילת מנחה קוראים "ויחל" והאשכנזים גם מפטירין במנחה.
  7. נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, והאשכנזים נהגו באיסור מלאכה חצי יום בלבד, ומלאכה קלה, כגון ליסוע, להדליק אור או מזגן-מותר.
  8. חולה גם אם אין בו סכנה, זקן תשוש כח, וילדים קטנים, מתחת לגיל בר-מצוה פטורים מהתענית, אבל מעוברות ומניקות צריכות להתענות, ואם יש בעיה רפואית ניתן להקל.
יהי רצון  שההלכות האלו יהיו רק "להלכה"-ולא למעשה כי יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה בבוא גואל צדק בב"א.
 
מוצאי תשעה באב
  1. למנהג אשכנז- בערב עדיין אסור לאכול בשר, ולשתות יין וגם לכבס מפני שעיקר השריפה של בית המקדש היתה בעשירי באב. ויש מחמירים עד חצות היום שלמחרת, והוא הדין לגבי תספורת וגילוח.
  2. למנהג ספרד- גם כן יש שנהגו להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בלילה עד למחרת בבוקר, ויש מחמירים עד חצות היום. אבל להסתפר-ולכבס-מותר בבוקר, ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל - מותר כבר במוצאי הצום להתרחץ ולכבס (גם להסתפר) וכך לגבי בשר ויין טוב להחמיר עד למחרת)
  3. למנהג תימן- יש שנהגו להקל כבר במוצאי הצום בכל הדברים ויש שהחמירו עד חצות היום בבשר ויין, ויש שהחמירו בזה עד סוף היום העשירי, ולדעת הרב רצאבי המנהג העיקרי בתימן - להקל בכל זה ממוצאי הצום, וכדעה ראשונה שהבאנו.
  4. ברכת הלבנה-במוצאי צום תשעה באב
 
צום תשעה באב ה'תשפ"ד   [אם עד אז, חלילה לא יבא המשיח..]
מתחיל ביום שני לפני השקיעה [השקיעה ב 19:27 וכדאי להקדים 5 דקות] – מסיימים סעודה המפסקת ומתחיל הצום!
הצום מסתיים למחרת ביום שלישי ב 19:48 [וכדאי לסיים יותר מאוחר ב 19:56]
כמה שנים מאז חורבן הבית?
שנת ה'תשפ"ד היא אלפיים תמ"ו [2446] לחורבן בית ראשון
ואלף תתקנ"ו [1956] לחורבן בית שני
ונתפלל בעזרת ה' שנזכה שזו תהיה גם השנה הראשונה - לבנין בית מקדשינו השלישי!!
שכרה של אהבת חינם..
מסופר על משפחה מסויימת שהתגוררה בירושלים העתיקה לפני למעלה ממאה שנה. באותה תקופה, יום כביסה למשפחה, היתה זאת מהעבודות הקשות  במשק הבית. עקרות בית של היום עם מכונות הכביסה האוטומטיות, לא יכולות לתאר לעצמן מה הקשיים שהיו כרוכים בעבודה מאומצת זו שכמעט כל בני הבית התפנו לכך. ובכן בשעה טובה ומוצלחת אחרי כשש שעות עבודה מפרכת, תלתה עקרת הבית כנגד השמש שני חבלים מלאים כביסה על שתי קורות לאורך החצר. בצהרי היום נכנסה אחת השכנות בחצר כשהיא צועדת לבית. אותה שכנה לא מצא חן בעיניה הדבר, במיוחד שתי הקורות האלכסוניות וחבלי הכביסה התלויים  עליהם והחליטה כי המעבר בחצר לא מספיק רחב לה לעבור בה. במקום לקבל זאת בהבנה ולשמור על יחסי אנוש בין שכנים, ולכוף מעט את הראש כדי לעבור רגע קט, תקף אותה יצרה ואחזה בולמוס של כעס ונקימה. נכנסה בזריזות לביתה, תפסה מספריים יצאה לחצר וחתכה את שני  החבלים מלאי הכביסה. כל הכביסה הצחה והנקיה לאחר עמל מפרך, נפלה ברעש על האדמה בחצר. האשה בעלת הכביסה עמדה כרגע המומה בפני מבחן האש. לפי טבע האדם היתה לכאורה צריכה להתפרץ בצעקות וקללות על השכנה ופעולתה המרושעת, אך האשה שאבה לפתע כוחות אדירים ממעיין אמונתה הצרופה והזכה. התגברה על הנסיון המר, חסמה את שפתיה והצדיקה עליה את דין שמים. מסתמא זה מגיע לי, ותהא צרתי - כפרתי! היא אספה את הכביסה מהרצפה, שטפה והסירה את הלכלוך, חיברה וקשרה את החבלים מחדש, והלכה למקום אחר ותלתה שוב את הכביסה. בשעות הערב הביאה את הכביסה היבשה לביתה במצב רוח טוב, גם כשחזר בעלה של האשה הביתה לאחר תפילת ערבית, היא לא סיפרה לו מה שקרה לה היום עם הכביסה! דומה כי הנסיון השני גדול הוא מהראשון, כי הרי "דאגה בלב איש ישיחנה". ומה עוד שמקרים כאלו עתידים לקרות לה בעוד מספר ימים ספורים מאותה שכנה רעה. אולם היא מתאפקת שנית ושותקת. הדבר היה נשאר בהעלם, לולא אותה שכנה עצמה נכנסה בלילה מבויישת לבית חברתה וביקשה לסלוח על אותה תקרית מכוערת. היא סיפרה, כי בתחילת הלילה קיבל הילד שלה חום גבוה מאוד באופן פתאומי, והיא תולה זה כעונש מן השמיים על רשעותה היום בצהריים. אותה צדקנית גבורת הרוח, זכתה ולשנה הבאה נולד לה בן, שברבות הימים  היה לאחד מגדולי הדור שלנו. הלא הוא  הרה"ג רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
 
עצות לצום קל
להרבות בשתיית מים כבר ממוצאי שבת. למעט כמה שאפשר בקופאין. לקראת הצום לא לאכול דברים מלוחים וחריפים. לאכול קטניות ופחמימות שמתעכלים לאט. לזכור שבסעודה המפסקת [שצריכה להסתיים לפני השקיעה 19:27] יש לאכול רק תבשיל אחד ולא שניים אבל אפשר לאכול מיני מאפה ללא הגבלה. כגון: לחם ומיני מזונות.
אדם שמגיע להקאות מחמת הצום , חשוב לדעת דבר זה נובע מחומציות יתר בקיבה והפתרון לכך הוא להרבות באכילת חלבון לפני הצום כמו חומוס - וכדו' שמתפרק בצורה איטית וכדי שלא יעשה חוסר נוחות בבטן משרים חומוס לא מבושל לילה לפני הבישול עם מים בכמות כפולה + חצי כפית סודה לשתיה , בבוקר לשטוף היטב לבשל במים עד שמתרכך .
ניתן לאכול לפני הצום כדורים של "צום קל" אם זה גורם לך הרגשה טובה..

דפי מידע

חדשות ועדכונים

שנה טובה



טפסי מכרז- מזכירת לשכה (מילוי מקום)
פרטי עיסוק:
http://mdba.org.il/pics/_5.pdf

טופס הגשת מועמדות:
http://mdba.org.il/



פניה למחלקה