.jpg)
פרשת ראה
בס"דה' מעוז חיי - ממי אפחד?
ביום שלישי וביום רביעי הקרוב אנו כבר מגיעים בעזרת ה' לחדש אלול - החודש האחרון בשנה, שבו גם נוהגים לומר את המזמור לדוד ה' אורי וישעי [ תהלים לג] והמשך המזמור: בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי.. אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח.." - בזאת = מסביר רש"י: - במה שאמר למעלה - ה' מעוז חיי!! בשכינת עוזו יתברך!! ויש מפרשים בזאת – בכח התורה! ויש מוסיפים "צום קול ממון" גימטריה "זאת" [408=] דהיינו ע"י תשובה תפילה וצדקה אנו ניוושע!! והשנה הרגשנו היטב את המשמעות "אם תקום עלי מלחמה" נכפתה עלינו מלחמה שנסינו כל השנים לדחוק אותה עוד ועוד והאמנו שנוכל למשוך ולא לטפל בקן הצרעות בעזה עד שיבוא שלום אזורי.. מזרח תיכון חדש.. ועכשיו פתאום התעוררנו בבקר אחד וראינו שיש אכן מזרח תיכון חדש -ישן.. ועתה ההתמודדות גם בצפון בלבנון ובסוריה בעירק בתימן והחדירות מירדן וכל זה כשראש התמנון – אירן- מאיים לפגוע ישירות בישראל, ואנו זקוקים מאד לישועת ה' – וכפי שרש"י הסביר – ה' מעוז חיי!!
ויש עוד מלחמה – מלחמה פנימית עם היצר שרוצה להכשילנו ועתה לפני ימי הדין אנו רוצים להשתפר ולחזור למסלול הנכון ולכן אנו זועקים לעזרה מפני האויב הזה שהוא לא פחות מסוכן מהאויב החיצוני. האויב הזה מכין מחנה שלם של קטרוגים ל"ע ועל זה אנו אומרים "אם תחנה עלי מחנה – לא ירא לבי." כי עליך רבונו של עולם אנו בוטחים שתוציא לאור משפטינו ותעזרנו לחזור בתשובה שלמה לפניך ויסתם פי המקטרגים ובדיוק בשביל זה יש את חודש אלול – חודש ההכנה לראש השנה ..
ובשבת הזאת נקרא בפרשה - פרשת "ראה" –"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" ודרשו דורשי רשומות "ראה" ראשי תיבות: ראה! אלול הגיע! וזהו אכן חודש של התקרבות לקב"ה – "אני לדודי - ודודי לי". אמנם יש להתבונן בפסוק הנ"ל בקושי הלשוני שבו שהרי פתח בלשון יחיד "ראה" , וסיים בלשון רבים "לפניכם" – מדוע?
על כך מסביר בעל "הכלי יקר" – לפי שאמרו חכמים "לעולם ידמה לאדם, כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה - זכיות ועונות - עשה מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ואם חלילה ההיפך – אז מכריעו לכף חובה. לכך אמר (משה רבינו) אל כל יחיד, "ראה" – שיראה בעין שכלו, כי כל מעשיו יחזרו "לפניכם". " כלומר: ישנה ערבות הדדית בין חלקי העם ולכל אחד, חוץ מאחריותו הפרטית כלפי עצמו, יש לו אחריות כללית כלפי כל עם ישראל, כאותו משל מפורסם על אחד שנתפס קודח חור בחדרו שבאוניה, וכשצעקו עליו : מה אתה עושה? ענה: מה אכפת לכם, הרי אני קודח חור בחדרי שלי, ולא בחדרכם.. כמובן, שאין שוטה גדול ממנו, כי כל יושבי האוניה "ערבים" זה לזה בעל כרחם, מכוח המצאותם בתוך האוניה היכולה לטבוע גם מקידוח של חור אחד... כך כל יחיד ויחיד בישראל יש לו "אחריות" על הכלל.
–משום כך- ממשיך בעל הכלי יקר ואומר – מובן מה שהתורה ממשיכה ומזכירה בפרשתינו את מיקום נתינת "הברכה והקללה"– "וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרה". כי שם, בהר גריזים ובהר עיבל, נכנסו ישראל לברית ערבות ההדדית –וכל יחיד ויחיד אחראי בעקיפין גם על מעשיו של חבירו הן לטוב הן למוטב..!!
והנה עוד משל מובא על הקשר שיש בין היחיד לכלל [והפעם מתוך מדרש ההלכה - "ספרי"]
–" משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפני שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם: שאתם רואים שביל, שתחילתו מישור, בשתים-ושלוש פסיעות אתה מהלך במישור- וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים, בשתיים-שלוש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים. בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה - וסופו לידחות באחרונה... והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעולם הזה. בשנים ושלשה ימים מצטערים וסופן לשמוח באחרונה..".
אם כן המדרש מסביר שלכל אחד יש כביכול ברכה וקללה. לצדיקים כביכול יש בהתחלה "קללה", בדמות "קוצים" ומכשולים בחיים, אך לבסוף הם יוצאים לדרך שכולה "ברכה". לעומת זאת הרשעים חושבים בהתחלה שיש להם "ברכה" שהרי הכל מצליח להם . הכל לפניהם כ"מישור" ודרך ישרה ללא חתחתים, אך לבסוף מתבררת טעותם המרה כאשר הם מגיע לשדה גדול של "קוצים" ללא מוצא...
אך שימו לב, לעוד דקדוק במשל הנ"ל, שהובא בספרי – המשל התחיל "בדרכים" [פרשת דרכים] –דהיינו דרך רחבה הכבושה לרבים, וסיים ב"שבילין" שאלו דרכים צרות יותר המיועדות ליחיד, כדי ללמדנו את אותו רעיון שפגשנו קודם, שאע"פ שכל אחד יש לו "שביל" פרטי, אך בסופו של דבר הכל נובע ו"מתנקז" ל"דרכים" של רבים, מכוח ערבות הדדית!!
גם הראי"ה קוק זצ"ל (שבג' אלול חל יום הזכרון שלו) כותב דברים דומים על הקשר שבין היחיד לציבור. "שלא יש נשמה בודדת גרגירית גדועה בהוויה כולה, אלא הכול מחובר משורג ואחדותי" ובאורות התשובה (ד,ג) כותב הרב: "התשובה הכללית , שהיא עילוי העולם ותיקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקות הפרטים של תיקוני התשובה המיוחדים.. - הם ביחד תוכן אחד !!"
ובדרך רמז ניתן לומר, שראשי תיבותיו של החדש גם כן רומזים לקשר שבין היחיד לציבור. מצד אחד- אלול – אני לדודי ודודי לי- כאן מודגשת עבודת היחיד- "אני" , "לי" , ומאידך דורשי רשומות אמרו, ש"איש לרעהו ומתנות לאביונים" גם כן ראשי תיבות – אלו"ל... נכון, עדיין לא חג פורים ואין חובה לשלוח מנות.. אך החובה לחשוב על השני - קיימת גם קיימת! זהו הרעיון – להיות ב"שביל" הפרטי ולחשוב גם על ה"דרך" כולה..
אם תרצו, אולי זה הרעיון בשני סוגי התקיעות הבאים לקראתינו לשלום. התקיעות שאנו נוהגים לשמוע בכל חודש אלול, הוא "השופר" הפרטי התעוררות הפרטית של היחיד. אלו תקיעות "רשות" כי כל אחד יקח לו משהו אחר ושונה להשתפר. אך כשמגיעים לראש השנה, שם כבר "השופר" הוא חובת היום. שם, השמיעה "כללית" מעין שופר של מעמד הר סיני וקבלת עול מלכות שמים של כל "הקהל" כולו. ואכן הביטוי "יום הקהל" המוזכר בתורה - זהו יום מתן תורה! בראש השנה ממליכים את הקב"ה על העולם כולו מתוך האחדות "הקהלית". משל למה הדבר דומה? לשני מצבים של "אזעקות" ל"ע. אזעקה אחת נשלחת לנייד הפרטי מפיקוד העורף, אבל יש אזעקה "ציבורית" הנישאת בקול רם לכל הקהל - כך יש שני סוגי שופרות יש את השופר הפרטי של חודש אלול ויש את השופר הציבורי בראש השנה .
לסיום, שוב נחזור למזמור המדובר לעיל ונבקש "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹקי יִשְׁעִי: .. אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס: קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.!!"
שבת שלום
שבת פרשת ראה – [כ"ז מנ' אב] שבת מברכים
1.ההפטרה- עני'ה סוערה [השלישית משבעה דנחמתא]
2.מברכים ומכריזין על ראש חודש אלול - שיחול אי"ה ביום שלישי ורביעי הבאים עלינו לטובה.
3.המולד: יום שלישי / שעה 14 / 37 דקות / 12 חלקים
4.בא' באלול [ר"ח] –יום רביעי– מתחילין יוצאי עדות אשכנז לתקוע בשופר תשר"ת לעורר את העם בתשובה. ונוהגים לומר מזמור " לדוד ה' אורי וישעי" בשחרית וערבית
5.הספרדים והתימנים יתחילו סליחות ביום חמישי. גם אומרים את המזמור לדוד ה' אורי וישעי מא' אלול אחרי שחרית ומנחה.
6. בימי ר"ח – יום שלישי ורביעי - יעלה ויבוא והלל בדילוג וכו' וקריאת התורה בענין ר"ח.
7.בישיבות הקדושות היו נוהגים לומר כשמכריזין על חודש אלול אפילו הדגים שבים רועדים.... ותשובה ותפילה וצדקה- מעבירין את רוע הגזירה.
פרפראות לפרשה
- "ראה אנכי ... "
- האם לכהן הגדול הייתה דירה בירושלים?
הרמב"ם [הל' כלי המקדש ה,ז] פוסק שכהן גדול צריך שתהיה לו דירה בירושלים, והמפרשים טורחים לדעת מהו המקור לדברי הרמב"ם, ואמר החתם סופר שהראיה היא פשוטה מפני שכהן גדול מביא כל יום מנחת חביתין, והדין הוא שצריך לינה, שמי שמביא קרבן צריך לינה בירושלים ככתוב ופנית בבקר והלכת לאהליך מכאן שצריך לינה [בירושלים] , וזה לא מכובד שכהן גדול ילך כל יום באיזה מקום ללון, בגלל זה אמר הרמב"ם שצריך שתהיה לו דירה משלו כדי לקיים מצות "לינה" בירושלים. [הערה: במנחת חינוך (קלו,ז) כתב שזה מעיקר הדין כיון שמקריב מנחת חביתין וא"כ חייב הוא בלינה וכפי שכתב גם החתם סופר כנ"ל. אבל שאר נושאי הכלים ברמב"ם כתבו שאין זה מעיקר הדין אלא חלק מן הכבוד והתפארת לכה"ג ].
חידות לפרשה (עם רש"י)
1. מכל העופות הטמאים שמוזכרים בפרשה זו -פרשת ראה - ובפרשת שמיני, רק שניים מופיעים גם במקומות אחרים בתורה. מהם העופות האלה והיכן עוד הם מוזכרים? (עוף אחד במקום אחד והעוף השני בשלושה מקומות( .
חודש אלול
הוא החודש הי"ב והמסיים למניין החודשים מבריאת העולם, והשישי למניין מיציאת מצרים. מקור שמו מהשם הבבלי "אולולו", שמשמעות ו באכדית 'קציר', באלול מסיימים את תקופת הקציר. תקופת הקציר, ויש תולים את מקורו במלה הארמית "אלל" במשמעות חיפוש וכפרה, [ויאללו ית ארעא אצל המרגלים...] כדי לחזור בתשובה. חודש אלול נקרא גם "ירח קיץ" על שם אסיף הפירות או התאנים שבתקופה זו.
שם "אלול" עלה עם שמות החדשים מבבל, ונזכר לראשונה בספר נחמיה. דורשי רשומות דרשוהו בראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", כי אז מתקרבים אל הקב"ה בתשובה, וכן "את לבבך ואת לבב זרעך ו"איש לרעהו ומתנות לאביונים" רמז למצוות הצדקה ותיקון המידות.
בחודש אלול נוהגים לחתום את המכתבים [ואולי היום את המיילים..] ברכת "שנה טובה" או "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו". חודש אלול לעולם חודש חסר בן עשרים ותשעה ימים בלבד, וגם בתקופה שבה היו עדיין מקדשים את החודש בראיית הלבנה, היה חודש חסר.
המזל של החודש בתולה, על שם הפסוק: "שובי בתולת ישראל", רמז לתשובה. דורשי רשומות דרשו את מאמר חז"ל: "אחורי ארי ולא אחורי אשה", שהאדם צריך להתחיל לחזור בתשובה אחורי הארי, שהוא מזל אב, ולא אחורי אשה מזל בתולה של אלול, שלא ימתין לחזור בתשובה בסוף אלול אלא מיד יחזור אחר חודש אב. וכן דרשו את הפסוק: "אל תפנו אל האלילים", אל תפנו ואל תחכו עם התשובה, "אל האלילים" אל חודש אלול, אלא לשוב כבר קודם. ועוד דרשו את דברי חז"ל: "נותנים לבתולה י"ב חודש",שיש בכוח אלול, לתקן את כל י"ב חודשי השנה.
אלו"ל - אני לדודי ודודי לי – מתוך רצינות ושמחה
הרבה ראשי תיבות דרשו דורשי רשומות על חודש אלול אבל המקובל ביותר – אני לדודי ודודי לי. כלומר אם התרחקתי כל השנה מהבורא זה הזמן להתקרב אליו ועלי לעשות את הצעדים הראשונים. קודם אני לדודי – ואח"כ דודי לי-אני צריך ש"דודי" בימי הדין – יראה אלי פנים שוחקות ושמחות ויכתבנו כולנו לחיים טובים ולשלום.
ואכן, אנו צועדים כבר לקראת ימי הדין. הדין שייערך הוא משמעותי ביותר, "מי יחיה ומי...", וניתן לנו חודש שלם להתכונן – להיות מוכנים וראויים ככל יכולתנו.
יש מוסיפים בהקפדה על מצוות, ועל הכנה לחזרה בתשובה כראוי. זהו זמן רציני ביותר.
אך גם בעצם זה הזמן שבו יש להרבות במידת השמחה שזיכנו להתקרב אליו ביותר פעם בשנה לעשות חשבון נפש ולהיטהר ממעשינו . גם את החבר יש לשמח ואם הוא במשבר עוד יותר מוטלת עליך החובה להוציא ממנו איזה חיוך – רוצים דוגמה?
מעשה בת"ח אחד שהיה מארח אנשים נדכאים והנה פעם אחת נתארח אצלו לסעודת ליל שבת יהודי אחד שהספיק להתגרש שש פעמים ורוחו היתה שבורה. אותו תלמיד חכם שאהב לשמח את הבריות, פצח את פיו בזמירות, ותוך כדי כך אמר לו בהלצה: "לא כל אחד זוכה למה שאתה זכית.. הנה עוד מעט תזכה לקיים כל "מקדש שביעי.." [=לקדש אשה בפעם השביעית...] והמסכן ההוא פרץ בצחוק מתגלגל, והשתחרר קצת מדכאונו..
לסיכום , יש להרבות בחודש זה בלימוד תורה[ ובישיבות ובבתי הספר חוזרים ללימודים אחרי החופשה] מקפידים על קיום מצוות, תפילה, גמילות חסדים, בדיקת מזוזות ותפילין ועוד ועוד, את כל אלה לעשות בהידור – בתוספת של שמחה ו..רצינות!!. התורה מרחיקה מאד את מדת העצבות את היאוש והדיכאון, אבל רצינות זה דבר חיובי ונצרך לעבודת ה' ביחוד בחדש אלול. וכשיש בחירה בדרך נכונה – כי אז – "ראה נתתי לך את החיים .. ובחרת בחיים", ומי הוא זה שבוחר ב"חיים" ולא שמח?...
ברכת הרב המקומי – הרב אלעזר שרעבי- לחוזרים ללימודים
בברכת ויהי נעם ה' אלקינו עלינו – ומעשה ידינו כוננהו
לכל התלמידים ובחורי הישיבות החוזרים ללימודים בבתי הספר בישיבות ובאולפנות – ולכל המורים והמורות, המנהלים הר"מים והמחנכות - היו ברוכים לקראת שנת הלימודים החדשה ותזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות – ולזכור את העיקר – כי מלבד הכשרת האדם למלחמת החיים כגון: בלימודי המדע החשבון והאנגלית – יש את הכשרת האדם–לקראת עתידו הגדול כבן לאבותינו הקדושים, ולאמותינו הטהורות – לחיי נצח , עם צלם האדם שבו, שצריך לעלות ולהתעלות במידות ומעשים טובים, וכדברי הנביא מיכה: [ו,ח] "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד - וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם א-לוקיך".
אמנם נכון עברנו שנה עם מלחמה שעדיין מתמשכת ויש כאלה כמו אחינו שבצפון וחלק מהדרום שעדיין לא יודעים היכן ילמדו ומתי כיון שהם מאויימים בירי רקטי וכדומה הבה נתפלל עליהם שיוציאם ויוציאנו הקב"ה מאפילה לאור גדול ויחזרו החיים למסלולם הרגיל עם תוספת ברכה מרובה על העיקר.. ובקיצור שתהיה לכולנו שנה טובה – והצלחה מרובה ונאחל לכם תלמידים יקרים לימודים טובים ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו. ומצא חן ושכל טוב בעיני א-לוקים ואדם.
תן חיוך..
1. זהו. ביום רביעי - חודש אלול כבר פה! אז לפני שיוצאים לסליחות, או לתקוע בשופרות, זה הזמן להתחיל לסכם איזה חג עושים אצל ההורים שלה ואיזה חג אצל ההורים שלו...
2. בעקבות התקיפות על לולי התרנגולות בגליל-התרנגולות מכריזות פרס על הראש של נסראללה חי או מת!...
3. גורמים בכירים מעריכים שהשבוע גורמים בכירים יעריכו שהשבוע אירן תתקוף...
4. חיזבאללה: התכנית עבדה מושלם. גם תקפנו וגם אפשרנו לישראלים שצריכים לצאת לעבודה או לטוס לנופש בחו"ל – שיצאו לעבודה ולנפוש כרגיל השתדלנו לסיים הכל בשמונה... דרך אגב, גם צה"ל עזר לנו לסיים הכל...
מתוך אורות התשובה לראי"ה קוק זצ"ל [האזכרה בג' אלול]
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא. ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה, והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת בששון לב את עניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים" [תהלים קג]
הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה, כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי". [תהלים קטז]
מהלכות מזוזה –מנהג טוב לבדוק המזוזות בחדש אלול
שאלה: האם מרפסת חייבת במזוזה?
קובעים את המזוזה מצד ימין של הנכנס לחדר. והיכן מניח את המזוזה האם מצד ימין של היוצא מהבית למרפסת, או מצד ימין של הנכנס מהמרפסת לבית? לדעת הספרדים, אם המרפסת בקומה השניה - מניח את המזוזה מצד ימין של היוצא למרפסת. וי"א בשם החזון איש, שיניח המזוזה מצד ימין של הנכנס מהמרפסת לבית. על מזוזה במרפסת בלי תקרה – אין מברכים.
שאלה: הסיר את המזוזה כדי לבודקה – האם יחזור ויברך כשמחזירנה למקומה?
אם הסיר את המזוזה כדי לבודקה, והחזירה באותו היום - אינו חוזר ומברך. אבל אם החזירה למחרת (ועבר לילה)– חוזר ומברך. ואם ידע מראש שבדיקת המזוזות תתארך יום או יומיים ובינתיים לקח מזוזה מגמ"ח – עליו לברך על קביעתה. וכשיחזיר את המזוזה שלו מהבדיקה – יברך שוב על קביעתה, כי עבר לילה מהסרתה.