.jpg)
כי תצא
בס"ד
אם אפס רובע הקן..
[דברי תורה לע"נ שושנה הלל ז"ל ]
אדם הולך בדרך והנה הוא רואה קן עם אפרוחים או ביצים, והאם רובצת עליהם - צריך לשלח את האם ואת הבנים תקח לך (יש פוסקים שאומרים- רק אם אתה מעונין באמת באפרוחים או בביצים אתה מצווה לשלח, אבל אם אתה לא מעונין- אתה יכול להמשיך בדרכך..). והנה מצוה זו של שילוח הקן, היוותה נקודת מוצא לוויכוח בין חכמי ישראל, האם יש טעמים למצוות בכלל או שהם בלי טעם אלא רק כדי לקיים גזירת מלך, מלכו של עולם? אלו השוללים טעמים למצוות נאחזים בדברי התלמוד במסכת ברכות [דף לג:] "האומר [בתפילתו: הוי, רבש"ע! ] על קן צפור יגיעו רחמיך ... משתקין אותו" ואחת הסיבות- מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות !! ופירש רש"י שם: "אנשים שהיו מראים עצמם כמתכוונים להעמיק בלשון תחנונים, ואומרים רחום וחנון אתה, ועל קן צפור יגיעו רחמיך, שאמרת לשלח את האם.. משתקין אותו: - מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות. והוא לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חוקי גזרותיו.." אף על פי כן, יש מהמפרשים שהסבירו שאמנם בתפילה, אנו לא רשאים לומר סברות וטעמים, אבל ב"מחשבת היהדות" יש מקום למצוא טעמים ומצוה זו נתנו בה טעם, שעניינה לחנך אותנו לרחמנות. וכפי שהרמב"ם מביא במורה נבוכים [חלק ג פרק מח] שצריך לדעת, ש"אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל, רק אחר פועל הכח המדמה, הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם.. וזה הטעם גם כן ב'שילוח הקן'.."
אולם נראה ברור, שודאי שלכל הדעות יש למצוות טעם א-לוקי, שנודע רק ליחידי סגולה כמשה רבינו ושלמה המלך. אנו במאמר זה, נביא שני טעמים למצווה זו, האחד- מאוד הגיוני ואנושי, והשני- רז ומסתורי, של חכמי הקבלה.
מצוות שילוח הקן מלמדת אותנו איך לטפח את הדורות הבאים של הציפור –אומר צבי יהודה מטפח עופות וותיק. ראשית, יש לדעת שיכולת הטלת ביצים של העופות, מושפעת משעות האור של היממה, כאשר מתחיל היום להתארך, בערך מחג החנוכה, עד שיא הקיץ – " יודעת" הציפור באמצעות בלוטה במוחה, כי יש להכין קן, להטיל ביצים ולדגור עליהם. ואילו כאשר מתחילות שעות האור ביממה להתקצר מקבלת הציפור " פקודה" [מאותה בלוטה..] להתכונן לחורף או לנדידה, וכדי שהאפרוחים יספיקו לגדול ולהתחזק עד החורף או לנדידה, מפסיקה ההטלה בטבע (דרך אגב, זו הסיבה ל"תרגיל" שעושים המגדלים בלולי התרנגולות. שם, מתקינים אור שדולק בלילה, גם בסתיו ובחורף וכך מאריכים להם באופן מלאכותי את שעות היום כדי שתמשכנה להטיל את הביצים כאילו זה היה שיא הקיץ..).
תכונה נוספת, היא היכולת של הציפור להטיל ביצים נוספות אם נלקחו הביצים הראשונות וזאת בתנאי שאורך שעור האור ביממה עדיין במגמת עליה.. הציפור תטיל ביצים חדשות ועדיין ישאר מספיק זמן לאפרוחים לגדול ולהתחזק עד החורף, או עד הנדידה. כל זה בתנאי שלא נהרס הקן, כי אם נהרס או נלקח הקן, הציפור לא תלך עתה לבנות קן חדש, כי "יודעת" היא ,שעד שהיא תספיק לבנות קן חדש שיהיה מוכן לקליטת ביצים חדשות, אורך שעות היום יתחילו להתקצר, והאפרוחים לא יהיו מוכנים לחורף, לכן היא תמנע מראש לבנות קן חדש ובודאי לא תעסוק בהטלת ביצים חדשות.
כשנתבונן בפרשת שילוח הקן נראה שהכל מדויק לפי חוקי הטבע. אנו מטיילים בטבע - "בדרך בכל עץ או על הארץ.."- שם אין תאורה מלאכותית שתפריע למנגנונים הטבעיים - "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים" – כלומר: הטיול בחורשה נערך בחודשי האביב, שאז תוכל למצוא בקן, גם אפרוחים וגם ביצים.. כי אז מצווה אותך התורה - "לא תקח האם על הבנים"! כי לקיחת האם תמנע המשך קיום הדורות לציפור אלא התורה מצוה - " שלח תשלח את האם , ואת הבנים תקח לך", את היונה האם תשלח, ואת הגוזלים או הביצים תקח, אבל אל תהרוס את הקן! רק תקח את הגוזלים משם.. כי האם תבוא אח"כ שוב וכשתראה, שהקן קיים, כיוון ששעות האור הם עדיין במגמת עלייה, היא תטיל שוב ביצים חדשות, והפעם יהיו אלה ביצים משובחות יותר, כי אצל בעלי הכנף אפרוחים הבוקעים מביצים ראשונות חלשים יותר בהשוואה לאפרוחים הבוקעים מביצים המוטלות "בנגלה" השנייה..[דרך אגב, תופעה זו קיימת גם אצל בעלי החיים האחרים- כפי שמצאנו בדברי רש"י במסכת סנהדרין (סה:) לגבי "עיגלא תילתא" שהעגל הנולד שלישי, חזק יותר מהעגל הנולד ראשון או שני, וכדי לא לגרום קנאה בין הילדים לא נרחיב שגם אצל בני אדם יש משהו דומה ורק נאמר ברמז, שמשה רבינו היה השלישי..]
אם כן, לאפרוחים החדשים והחזקים יותר, נותר די זמן לגדול עד בוא החורף הקר והגשום [או להתכונן לנדידה] ובהיותם חזקים, סיכויי שרידותם בטבע משופרים משל האפרוחים הקודמים. נמצא, שאדם המקיים מצוות שילוח הקן ונהנה מן הביצים והאפרוחים, בה בשעה נוטל חלק בטיפוח דור חדש וחזק של עופות בטבע, אולי משום כך שכרו כפול, "למען ייטב לך- והארכת ימים"..
ועתה טעם על דרך "הסוד" [עד כמה שידינו הקצרה משגת ...] אמרו חז"ל מהו "שלח תשלח" ? – והתשובה: אם קיימת מצוה זו (שילוח הקן),אתה ממהר לבוא (=להביא את) מלך המשיח, שכתוב בו לשון "שילוח", "משלחי רגל השור והחמור"[ישעיה לב,כ], ודרשו חז"ל "שור" זהו משיח בן יוסף, "והחמור" זהו משיח בן דוד. וכן אמר רבי תנחומא: אם קיימת את המצוה הזו (שילוח הקן), אתה ממהר להביא את אליהו הנביא, שכתוב גם בו שילוח, שנאמר (מלאכי ג,כג) : "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא".
מהו הקשר בין שילוח הקן לבין הקדמת בוא משיח צדקנו? הזוהר החדש מגלה לנו (במדרש רות עז') :"קן" זו מלכות (=ישראל), "אפרוחים" אלו שנים עשר השבטים, "ביצים" אלו עם ישראל, "והאם רובצת על האפרוחים" זו השכינה הקדושה. ומסביר "רבינו בחיי" על פי מדרש זה, שבקיום מצות שילוח האם יש התעוררות רחמים גדולה בשמים על עם ישראל, שכן כאשר משלחים את האם, הציפור, מתוך קינה, היא מצטערת ודואגת על חורבן קינה וריחוק בניה האפרוחים, והשר הממונה בשמים על העופות, מבקש רחמים מהקב"ה על אותה ציפור, והקב"ה שרחמיו על כל מעשיו, ממשיך שפע של רחמים וזוכר את ישראל אלו "האפרוחים" שנלקחו מהקן ואת השכינה הקדושה שנקראת "האם"- "ובפשעיכם שלחה אמכם" - והיא עדיין אינה בקן. ואז מתגלגלים רחמיו על בניו ורוצה להחזירם לקן שיהיה התיקון השלם – אם על בנים- ו"אם הבנים שמחה" בקיבוץ בניה כולם לתוכה. ולכן ק' של קן ציפור - ק' רבתי - לרמז על ההיכל שהיה גבוה מאה אמה, בסוד "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה"-. משום כך, מי שזוכה לקיים מצוה זו, זוכה לקיים לא רק מצוה נדירה, אלא גם לזרז את בוא הגאולה. ואנו בנתיים נמשיך להתחנן בסליחות [לספרדים] ולומר: "אם אפס רובע הקן, אהל שיכן אם ריקן, אל נא נאבדה כי על כן, יש לנו אב זקן.."
שבת פרשת כי תצא [י"א אלול]
1.מפטירין חמישי משבעה דנחמתא. ההפטרה "רני עקרה.." [ישעיה נד]
ראוי שהש"ץ יזכיר לציבור לפני קריאת מפטיר, שמי שלא שמע את פרשת "זכור" – יכוון בסוף פרשה זו לצאת ידי חובה בקריאת "זכור" והש"ץ יכוון להוציאו ידי חובה.
2. מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – יברך במוצ"ש קודש. סוף זמן ברכת הלבנה: יום רביעי ט"ו לחדש אלול בשעה 5:28 בבקר אז מתחיל ליקוי לבנה חלקי.
יום שני - י"ג באלול –אזכרה למרן הבן איש חי זצ"ל
ביום שני האחרון – י"ג אלול – ציינו מאה ותשע שנים להסתלקותו של ראש גולת בבל האחרון הלוא הוא רבינו יוסף חיים המכונה "הבן איש חי". רבינו יוסף חיים נפטר בגיל שבעים וארבע - בפרשה זו שיש בה בדיוק שבעים וארבע מצוות [ מתוך תרי"ג] היה מקובל, דרשן, מנהיג קהילה, מחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. נולד בבגדאד למזל טוב ולרב אליהו בן הרב משה חיים, אשר שימש כרבה הראשי של בגדאד דודו היה הרב עבדאללה בן משה חיים. כאשר היה כבן שבע נפל לתוך באר עמוקה תוך כדי משחק אך ניצל. בהיותו בבור נדר שכשיצא מהבור יקדיש את כל חייו ללימוד תורה .
הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. הרב יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס בירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם שלום את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, הרב יוסף חיים רכש בית וכרם בחברון שבארץ ישראל, כדי לקיים בה מצוות התלויות בארץ.
בספרו, כותב רבינו יוסף חיים, בעל "הבן איש חי", שכאשר יהודי חוזר בתשובה הוא בעצם בונה "בית חדש"!! וכדי לשמור עליו - הוא צריך לעשות מעקה לגגו, והכוונה לראשו ומחשבתו, כדי שלא יבואו "דמים" בביתו, מי ומה אלו ה"דמים"? עונה רבינו יוסף חיים: דמים- רמז לד' [=ארבעה] - שנקראים "מים", מים מרים ורעילים שכל יהודי - ובמיוחד בעל תשובה - צריך להישמר מהם. (א) הגאווה- כמו ארס של נחש – נקראת גם היא "מי ראש" (ב) מחלוקת - נקראת "מי מריבה". (ג) הכעס- נקרא "מי-מצור" (עיין נחום ד), כיון שכביכול עושה מצור וחוסם כל הגיון שכלי לפעול בעת הכעס. (ד) תאווה - שנקראת בשם "מים גנובים" (מים גנובים ימתקו) – אם ישמר מאלו הארבעה - מובטח לו - ש"יפול הנופל ממנו"-שיפול ממך יצרך הרע –שסופו להיות "נופל".
מנהג אכילת סימנים טובים בראש השנה
בליל ר"ה נוהגים להביא מאכלים לסימן טוב – מנהג קהילות אשכנז להתחיל בתפוח בדבש ומנהג ספרד ותימן להתחיל בתמר – כיון שזה משבעת המינים, ויברך העץ – ויתכון לפטור כל פירות העץ. ואם אוכל לפני הסעודה – יברך על הדלעת – אדמה, ויתכון לפטור כל פירות האדמה. ואם אוכל בתוך הסעודה – לא יברך על הדלעת אלא על בננה וכדומה (כיון שדלעת זה נקרא "דבר שבא מחמת הסעודה" ולא מברכים עליו בתוך הסעודה) יש נוהגים להביא הפירות אחרי ברכת-המזון, ויברך העץ ואדמה, ולבסוף ברכה אחרונה כדין. אם אין לו ראש כבש, יניח ראש של דג וכדו', וכשאוכל תפוח בדבש – יאמר שתהא לנו שנה טובה ומתוקה ענבים לבנים זה סימן טוב. ענבים שחורים- לא כדאי.. כמו כן נהגו לא לאכול אגוזים ובטנים – וכן לא דברים חמוצים גם אם טובל הפרוסה בדבש – לא ישכח גם להטביל במלח כבכל השנה. את "הכרת" (=בצל-בר) וכן כל הדברים שלא ערבים לחיכו לא חייבים לאכול ויכול להצביע עליהם ולומר את ה"יהי רצון"…
הסימן הטוב ביותר לראש השנה – שיהיה נוח ולא כעסן על הסובבים אותו גם אם לא הגישו לפניו את מה שרצה או לא הספיקו להיערך כראוי.. וכן ביה"ר של אכילת "הסימנים-הטובים" יתכוון להתעורר התשובה ולא רק למלאת כרסו... וטוב ללמוד משניות ראש השנה בשלחן החג.
פרפראות לפרשה:
מדוע נבחרה המילה "גט" לבטא את הפירוד בין בני הזוג?
- מסביר הגאון מוילנא- מפני שבכל התנ"ך אותיות ג' ו ט' אינן מחוברות (=אינן באות בסמיכות) דבר המעיד על פירוד.
- בשם חכם אחד- כאשר שניים מתחתנים הרי הם "ביחד", המילה "ביחד" מורכבת מב' וד' ח' וי', האות המפרידה בין ב' וד' היא ג' והאות המפרידה בין ח' וי' היא ט'. נמצא כאשר רוצים לפרק את "הביחד" נותנים "גט".
שאלה לרב
חניתי בחניה שלא בזהירות ופגעתי ברכבו של חברי, לא גיליתי לו ולא השארתי לו פרטים, ועכשיו אני רוצה לחזור בתשובה, ולפצות אותו על הנזק, אבל אני מתבייש שידע שאני הוא שפגעתי בו והתחמקתי עד עכשיו, וחוץ מזה אני לא יודע כמה הנזק, ולמי לשלם? לו? או לחברת הביטוח שלו?
תשובה: לכתחילה, היה כדאי שתתגבר על הבושה ותיגש לאותו פלוני (אם אתה מכיר אותו) ולבקש ממנו סליחה ולדאוג לפצותו ואם יש צורך, להודיע לחברת הביטוח שלו על הנזק. אולם אם אינך יכול להתגבר על הבושה, כדאי לפצותו ללא ידיעתו (אחרי התייעצות עם שמאי רכב אחרי תיאור הנזק על גובה הסכום), או להפקיד את הסכום המשוער בחשבונו בבנק, או בכל דרך אחרת וכדאי לצרף לזה מכתב סליחה, אפילו אנונימי לבעל הרכב על עגמת הנפש. אמנם אין זו תשובה מעולה, אך מקצת תשובה יש כאן. (עיין שו"ת אגרות משה, חושן משפט ח"א סימן פח. וגם בפתחי חושן ח"ד פ"ד ס"ו) -- וכדאי להביא כאן מדבריו של 'משורר התשובה' , הלא הוא הראי"ה קוק זצ"ל. הכותב על בעיית התשובה החלקית כדברים האלה: " מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה. ...ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כל זמן שלא תיקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התקונים המעשיים עדיין לא באה לו כהשלמה, מ"מ יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל.." [אורות התשובה יד, ד. ]
תֵּן חִיּוּךְ..
1.יְלָדִים, תִּזָּהֲרוּ וְאַל תַּגִּידוּ לְאִמָּא שֶׁהַכָּרִיךְ לְבֵית הַסֵּפֶר טָעִים, כִּי הִיא תָּכִין לָכֶם אוֹתוֹ כָּל הַשָּׁנָה..
2. - בֶּן אָדָם, מָה לְךָ נִרְדָּם?
– אֲנִי אַשְׁכְּנַזִּי.. – הוֹ סְלִיחָה..
3. לְדָוִד ה' אורִי וישעי..
יש ילדים - שמְפַחֲדִים מֵחֹשֶׁךְ, ויֵשׁ מְבֻגָּרִים שֶׁמְּפַחֲדִים ... מאוֹר !
4. מָה זֶה: אָדֹם, נִרְאֶה כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה וְיֵשׁ לוֹ טַעַם שֶׁל כּוֹס חַד- פַּעֲמִית מִנְּיָר? - תְּשׁוּבָה: עַגְבָנִיָּה טוּרְקִית ...
הודעה לציבור היקר והקדוש בבני ראם!!
אחים יקרים ! אנו מתקרבים לתקופת חגי תשרי ובסיומם יש את "שמחת תורה" שכזכור שנה שעברה בוטלו בה החגיגות וההקפות עקב ההתקפות האזעקות והמלחמה הנוראה שנפתחה עלינו מידי אויבינו האכזרים בדרום. למעלה מאלף יהודים חיילים ואזרחים נרצחו ונפלו על קדושת ה' עדיין יש חטופים בידי האויבים וכל זאת כשהמלחמה נמשכת גם בצפון וגם ביהודה ושומרון.
אנו כאן בבני ראם - כל מתפללי בתי הכנסת - יוצאים בהכרזה ברורה -עם ישראל חי!! התורה חיה בקרבינו וארץ ישראל זו נחלתינו!! לכן ישנה יזמה ברוכה להתכנס לאחר התפילה ביום שמחת תורה בבקר בשעה 11:00 ברחבת בתי הכנסיות המרכזיים. נעשה קידוש ביחד וגם כמה הקפות ועוד פעילויות אחרות. כל גבאי בתי הכנסת שותפים למהלך יחד עם עדי ושדי הי"ו. נשמח מאד שהציבור יענה ליזמה הנ"ל ויטול בה חלק כדי לבטא את האחדות שצריכה להיות בקרבינו במיוחד ביום קדוש ונורא זה ונקיים "וגילו ברעדה" למען "יעשו כולם אגודה אחת בלבב שלם". [כמובן שכל המפגש האחדותי בשמחת תורה - תלוי במצב הבטחוני דאז ולפי הנחיות פיקוד העורף]
היו ברוכים, כתיבה וחתימה טובה!