.jpg)
פרשות ניצבים וילך
בס"דהשקט וההפתעה מול האויב...
בשבועיים האחרונים ראינו במלחמה מול חיזבאלל'ה עד כמה הסודיות וההפתעה חשובים כדי להכות באויב ובבת אחת לשתק הרבה מיכולותיו. והמעניין שגם במלחמתינו מול המקטרגים עלינו ביום הדין אנו נשתמש ביסוד ההפתעה והסודיות. רק לפני מוסף של ראש השנה אנו נגלה את "הביפר" שלנו שיתפוצץ לשטן בפנים..
הנה השבת האחרונה של שנה זו –בהיותה סמוכה לר"ה – הייתה ראויה להיות "שבת מברכים" – אבל לא! הכל צריך להיות מכוסה "תקעו בחדש שופר – בכסה ליום חגנו "לא מכריזים על ראש-חדש ולא על ר"ה ומדוע כל החשאיות הזו? אומרים לנו חז"ל: כדי לבלבל את השטן, המבקש לקטרג על עם ישראל – שלא ידע מתי יחול ראש-השנה. אנו גם מבלבלים אותו בזה שמפסיקים לפתע לתקוע בערב ר"ה אחרי שתקענו כל חודש אלול, אנו גם מכסים את השופר לפני התקיעות, ואח"כ פתאום שולפים אותו ותוקעים והשטן נבהל, אנו גם מבלבלים אותו לגמרי, כי אחרי תקיעות "דמיושב" אנו שוב תוקעים, ומחבבים את המצוות (גמרא ר"ה ורש"י) והשטן חושב שהנה הגיע קיצו להעלם מן העולם, כי אולי זה השופר הגדול שבו יתקע ביום עת פקודתו להסתלק מן העולם – "ביום ההוא יתקע בשופר גדול" – והוא מאבד את חשבונותיו לקטרג עלינו.. אפילו בתורה לא מוזכר במפורש שיום הדין הוא בר"ה.. כתוב רק "שיום תרועה יהיה לכם" וחז"ל למדו מהמזמור בתהלים – "כי חק לישראל הוא – משפט לא-לקי יעקב" שיום משפט יש ביום הזה, שהוא "בכסה ליום חגנו".. גם יום המשפט הוא מכוסה!! ורק אנחנו בשקט בשקט יודעים אותו.. ולכאורה, מה הענין הזה "לבלבל" את השטן, וכי הוא לא יודע את כל התרגילים הללו משנה שעברה? ואע"פ שיש בזה ודאי כוונה עמוקה, ננסה להסביר בלשוננו...
הנה ודאי אין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולצערינו ודאי יש הרבה שחטאו הרבה, ועל כך ביום הדין יש קטרוג, וכל ישראל ערבים זה לזה, והקטרוג הוא על כולנו, אולי היינו יכולים לעצור את ההידרדרות, ואת החטאים של השני, ועל כך אנו באים במשפט, אבל כלי סודי יש לנו – השופר – זו הזעקה הפנימית שלנו, שהננו בפנימיותנו הננו מחוברים להקב"ה, ורוצים לעשות רק טוב – אלא שיצר הרע מפריע לנו, השופר הוא גם כלי נגינה טבעי – לא חצוצרה ולא מצילתיים מעשה בני-אדם, הוא מראה את טבענו באמיתי – שהננו עם ה', ולכן בנקודות חשובות בהסטוריה שלנו פגשנו את השופר: בעקידה, בהר-סיני, בכיבוש יריחו ולעתיד לבא בזמן הגאולה השלמה, כי בכל נקודות הזמן הללו התגלתה האמת הפנימית שלנו ועתידה להתגלות.. שאנו בחינת "בנים אתם לה' א-לוקיכם"
אמנם, בהווה – עדיין יש הרבה מסכים ומחיצות המבדילות ביננו ובין הקב"ה אבינו שבשמים – מחיצות אשר אנו יצרנו אותם – אז מה עושים? הקב"ה גילה לנו את "הכלי" הזה שקרוי שופר "ועוקף" מחיצות, ונזכרים לפני ה' א-לוקינו " וכמו שהגדירו בגמרא שתקיעת שופר – כלפני ולפנים דמי" (גמרא ר"ה) כאילו נתקעו בתוך קודש הקדשים.. כי המחיצות הללו הם לא טבעיות, הם כענן כלה מול האמת הפנימית שלנו, (ולכן גם בהר סיני, היה ענן כבד, אבל קול השופר בקע ועלה ונשמע מתוכו – וכן להיפך, משה ידבר – והא-לוקים יעננו בקול),
אם כן אפוא בכל ראש-השנה מתבררת האמת הזו, וחוזרים לנקודת המלכתו של הבורא עלינו – וליום בריאתו של האדם הראשון – ואז יש סיכוי מחדש בכל שנה ושנה, לשנות את המציאות באופן דרסטי וחזק – ולהתעורר יחד לתשובה שלמה, ואפילו הרהור תשובה – כתשובה (כמו- שאפילו רשע גמור אומר לאשה הרי את מתקדשת לי על מנת שאני צדיק גמור – מקודשת – שמא הרהר תשובה בלבו..) ויותר מכך – יש סיכוי לחזרה בתשובה מאהבה – "שישראל מחבבין את המצוות"
אולם עדיין צריך לברר, כיצד התהליך שעובר בנפשינו ולבנו - יבשיל לידי תוצאות מעשיות? – איך נגיע לזעזוע פנימי שיגרום לשנות כיוון בחיים ונכריע את הכף לכף זכות, ולגאולה שלמה?
אלא זו בדיוק התשובה לשקט המדהים לפני [ובתוך] ראש השנה.. הכל מתחיל מ"הכסה" .. ששש... ששש.. אנו צריכים את השקט הזה כדי להפתיע בראש ובראשונה את עצמינו.. נפתיע את עצמנו – עד כמה שאנו מסוגלים להיות מקושרים בבת-אחת לבורא עולם, וכך "לבלבל את השטן" – את היצר הרע שבקרבנו – שיראה עד כמה הוא עראי בתוכנו – ועד כמה קבוע וחזק הקשר בינינו ובין רבונו של עולם, ועד כמה אנו מחבבים את המצוות "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". ביום שספרי חיים ומתים פתוחים - אנו דבקים באלוקים חיים.. ולכן למרות כל ההכנות והתקיעות של חדש אלול – אנו צריכים את הכיסוי הזה, ואת החשאיות הזאת כדי שלפתע ביום הדין עצמו – יבא קול השופר, ויחריד את לבנו, ויגלה את עצמיותנו הדבוקה בקל חי העולמים – ויתבלבל השטן, ויתבלבלו חשבונותיו – ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום אמן!
בהזדמנות זו אנו מברכים אתכם לשנה טובה כתיבה וחתימה טובה, ומתפללים להצלחת חיילינו וכוחות הבטחון בכל מקום שהם , וכן לשלום אזרחינו בצפון ובדרום ובכל מקום, להחלמת הפצועים ולהחזרת החטופים עד כמה שניתן בריאים ושלמים!! יהי רצון שנכתב כולנו בספר החיים והזכרון ובספר סליחה מחילה וכפרה!! אמן.
שבת פרשת נצבים וילך [ כ"ה באלול]
1.ההפטרה- שוש אשיש [ ישעיה סא] [ שביעי מ"שבעה דנחמתא"]
2.השבת – אין מברכים את החודש – כי "בכסה [=לשון כיסוי והסתרה] ליום חגינו".
3.יום שבת – כ"ה באלול – הוא יום ראשון לבריאת העולם. [ לפי ר' אליעזר] ויש נוהגים מיום זה עד ראש השנה לקרוא בכל יום את הבריאה השייכת ליום זה.
4.במוצאי שבת – יהודי אשכנז מצטרפים לאמירת הסליחות.[ דרך אגב, גם הספרדים והתימנים שעדיין לא הצטרפו מוזמנים להצטרף...]
5.ביום רביעי – ערב ראש השנה – אין תוקעים בשופר. אומרים התרת נדרים אחרי התפילה, מסתפרים, מתרחצים וטובלים, נותנים צדקה לעניים משלמים את הנדרים והנדבות, ויש הנוהגים ללכת לפקוד קברי יקיריהן כדי לבקש רחמים מאת ה' בזכותם וגם עליהם, כי ספרי חיים ומתים לפניך נפתחין.
6. השנה חל ראש השנה ביום חמישי וששי וא"כ יש רצף של שלושה ימים חג – חג – ושבת, ולכן יש לשים לב להלכות הבאות!!
א. עירוב תבשילין – ביום רביעי לעשות עירוב תבשילין (פת וביצה), את העירובי תבשילין יש לשייר עד לשבת. (לפני שמניחים את העירוב, יש לברך על מצות עירוב – כפי שכתוב במחזורים לר"ה).
ב. אסור ביום טוב הראשון לבשל לשבת ורק מליל יו"ט השני (כלומר: יום חמישי בערב)-מותר!
ג. גם אסור להכין מיו"ט הראשון ליו"ט השני, אבל אפשר לעשות סיר-מרק בשרי בבקר של יום טוב הראשון,עם כמות גדולה וישתייר לערב.
ד. להכין נרות חג ושבת כבר מיום רביעי (צריך להכין הרבה נרות=בשביל יו"ט הא' +יו"ט הב' +שבת- והסיבה- כדי שלא יבוא להדביק את הנרות ביו"ט ולכן אם יש לו פמוטות שאין צורך להדביק את הנרות בהם –אין צורך להכין את כל הנרות הללו. (המדליקות בשמן יכינו את הפתילות [לצורך החג הכפול והשבת] במקומם כבר בערב ר"ה, ובדיעבד יכולות לעשות זאת גם בר"ה וטוב שיעשו זאת בשינוי).
ה.פלטה של שבת – להדליקה כבר מיום רביעי עד מוצ"ש, בחג עצמו, אין להזיז את הלחצנים, לא קדימה ולא אחורה, כך פסק הגרי"מ אליהו זצ"ל, לדעת פוסקים אחרים (הרב עובדי'ה יוסף זצ"ל ועוד..) אפשר להקל – לסדר שעון שבת מראש, וכשהשעון דולק ללחוץ על הלחצנים על מנת לאחרו – אבל לא להקדימו.
ו. להכין נר-נשמה גדול שידלק לפחות 48 שעות עד כניסת השבת, כדי שידליקו ממנו לשני ימים טובים.
ז. בליל-שבת שלאחר החג - הקידוש כרגיל (של שבת). [השבת שלאחר ראש השנה היא – שבת "שובה" – ומעלתה גדולה מאד!]
ח. צום גדליה– בגלל שאין צמים בשבת – נדחה ליום ראשון.
חלת דבש עם דונג ו... רגלי דבורים- כשר לאכילה?
שאלה: קניתי חלת דבש לכבוד ראש השנה ויש בה דונג ומאד מקווה שלא אמצא רגלי דבורים ושאלתי היא: האם יש איסור באכילת דונג וחלקי דבורים שבתוך הדבש, או שאין איסור בכך?
תשובה: לגבי רגלי הדבורים - הטעם המופרש מרגלי הדבורים אינו אוסר את הדבש משום טעם לפגם. אולם רגלי הדבורים עצמן אסורות באכילה ויש לסננן. (ב"י יו"ד סי' פא אות ח, רמ"א סי' קג ס"ב, ש"ך סי' פא ס"ק כז).
לגבי הדונג – לכאורה יש לאסור כיון שהוא יוצא מגוף הדבורה הוא אסור באכילה (בניגוד לדבש) ובפרט לדעת הרמב"ם שכתב שהיתר הדבש הוא מטעם שאינו מתמצה מגופן – אבל הרי הדונג הוא כן מתמצה מגופן! .אמנם המפרשים כתבו שהדונג הוא שעווה ולא ראוי לאכילה בפני עצמו ולגבי שעוה כתב המג"א (שכא, טז) שאינו ראוי לאכילה ומותר. וכמו כן אינו מתערב בדבש וכיון שהדונג אין בו טעם לעצמו ואינו נאכל - אינו אוסר את הדבש ומותר ללעסו ולפלטו וגם אם יבלע ממנו זה כאילו בלע עצים ואבנים....
גם "דבש מלכות" מכיון שאינו ראוי לאכילה אין בו איסור מהתורה אך יש מחמירים שעל כל פנים אסור מדרבנן ולכן מתירים לחולים בלבד ויש פוסקים המקילין לכתחילה גם לבריאים כיון שחוץ מזה שהוא נחשב כ"פרש" =פסולת, גם מערבבים אותו בכמויות עצומות של דבש כדי לא להינזק.
צריך להוסיף עוד דבר חשוב: אמנם אע"פ שלענין איסור והיתר אין בעיה בדונג או אם מצא רגלי דבורים וזרקם, הרי לגבי מכירה לא נקרא "דבש נקי" והמוכרו ככזה מאנה את הקונה, שיאלץ להפריד בין הדבש ובין הפסולת המעורבת בו.
פרפראות לפרשה
"הנסתרת לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"[כ"ט - כ"ח]
אמרו חז"ל בדברים רבה[ ו' - ב'] כי הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרן של כל מצוה, כדי שיקיימו את כל המצוות. אמנם שתי מצוות נכתב בתורה מתן שכרן, שילוח הקן שהיא קלה שבקלות, וכיבוד אב ואם שהיא חמורה שבחמורות, ושכר שניהם הוא "למען יאריכון ימיך".
על כך כותב החיד"א בספרו "פני דוד" בשם הרב המובהק רבי יוסף קונקי זצ"ל, ללמדך שכל המצוות חשובות לפני השם יתברך. וזאת רומז הכתוב: "הנסתרות לה' אלוקינו", שכר המצוות נסתר הוא לפני ה' יתברך, "והנגלות" מה שהתורה כן גילתה, מצוה אחת "לנו" – שילוח הקן, ומצוה אחת "לבנינו" - כיבוד אב ואם המוטלת רק על בנינו, והטעם שרק בהם נתגלה שכרם, "לעשות את כל דברי התורה הזאת", כדי שיקיימו את כל המצוות, ולא רק אלו ששכרן רב...
חידה לפרשיות נצבים - וילך
1.מלך וציבור- מלך נכנס תחילה לדין [ מס' ר"ה ט"ז ]
מצא רמז בפ' נצבים למאמר חז"ל זה!
2. איזה חג מוזכר בפירוש בפרשת וילך?
סליחות! סליחות!...
הספרדים והתימנים החלו באמירת סליחות כבר מר"ח אלול. האשכנזים מצטרפים לאמירת הסליחות במוצאי שבת הזו. מה עיקר ההבדל בין הסליחות הספרדיות לאשכנזיות? ד"ר מאיר נזרי מאוניברסיטת בר אילן חקר את העניין והנה לפניכם תמצית דבריו.
בסליחות הספרדיות [והתימניות] נוסח פיוטי הסליחות קבוע בכל יום בתוספת כמה פזמונים בעשרת ימי תשובה ובסך הכול כעשרה פיוטי סליחות קבועים. תוכנם העיקרי של רוב הפיוטים הוא וידוי על החטא, חרטה וסליחה עם שאר מוטיבים של הימים הנוראים, כמו: אפסות האדם, לעומת גדלות הבורא, המוות ויום הדין. מוטיב הגאולה הלאומית של ישראל קיים רק במידה מועטה,
דוגמאות לפיוטי סליחות (פתיחות) הם: 'אדון הסליחות / בוחן לבבות / גולה עמוקות / דובר צדקות / חטאנו לפניך רחם עלינו ! 'בן אדם מה לך נרדם / קום קְרא בתחנונים'; 'אנא כעב זדוני תמחהו / וסלחת לעוֹני כי רב הוא'; 'למתוַדה חטאתיו זְדון לבי ואשמיו'; 'בזָכְרי על משכבי / זדון לבי ואשמיו'; 'אליך ה' נשאתי עיני, שמע קול תחנוני כגֹדל חסדך' ועוד
לעומת זאת הסליחות האשכנזיות: אף-על-פי שאמירתן מתחילה רק מהשבוע שלפני ראש השנה, נוסחן משתנה ולכל יום פיוטים משלו. הרפרטואר עשיר ומגֻוון וכולל כמה סוגי פיוטים: פתיחה, סליחה, פזמון, תחינה, עקידה, שניָּה, שלישיה, שלמונית, ובסה"כ יותר משמונים פיוטים!
הווידוי על החטא, החרטה והסליחה אינם הנושאים המרכזיים. הנושא המרכזי של רוב הפיוטים סובב על הגלות והגאולה, במיוחד הפיוטים מסוג 'סליחה' המתַנִּים את מצוקת עם ישראל בגלות, הרדיפות והסבל. כמה מן הפיוטים אינם מצטיירים כסליחות, אלא כקינות על גורל ישראל בין העמים. יש והסליחה מתחילה בווידוי על החטא, אבל זה רק לכאורה, והפייטן עובר מיד כבר במחרוזת השנייה ומבקש מה' לשים לב למצבו העגום של ישראל בגלות, ובנושא זה ימשיך עד הסוף. אופיין של כלל הסליחות באשכנז: לא הוידוי, החרטה ובקשת הסליחה הם המוקד של הסליחות, אלא התביעה לשים קץ למצב העגום של ישראל בגלות. לא דין וחשבון של הפרט על עוונותיו, אלא דין וחשבון על מצב כלל האומה בגלותה, כלשונה של אחת הסליחות "פְּנֵה נָא אֶל התְּלָאוֹת ואַל לַחַטָּאוֹת" הפנייה בסליחות היא, אם כן, לא רק של הפרט אל נפשו לשם תיקונה, אלא גם של הכלל אל ה' הנתבע גם הוא לעשות בדק בית לתיקון המצב, הוא התיקון הלאומי, שנדרש כביכול גם הקב"ה מצדו לתקן.
לכן ישנן פניות ושאלות ריטוריות ודרמטיות בהן מתחילות הסליחות כגון: 'אַיֵּה נִפְלְאוֹתֶיךָ'? 'אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ' 'חָנֵּנוּ ה' חננו'! , 'אָרְכוּ הַיָּמִים'! ועוד. 'תוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִתְחַנְּנִי. הם פונים גם לי"ג מדות ולברית עם האבות 'זְכוֹר בְּרִית' ול'מֶלֶךְ מְלָכִים' כל הפניות הללו – יש בהן כדי לזעזע ולבטא את הזעקה של האומה בגלותה, ולמרות כל תלאותיה חזקה היא באמונתה.
יתכן וההבדלים נובעים מהמציאות השונה שבה היו שרויים הפייטנים שחיברו את עיקר הסליחות. תקופת תור הזהב בספרד הייתה נוחה ליהודים ביחס למצב הקהילות באשכנז בתקופות מקבילות, ולכן הדחיפות לחיבור פיוטי יחיד בנושאי תוכחה ותשובה היה רלוונטי יותר מאשר תיאור מצבי מצוקה לאומיים. דרך אגב, הפיוט היחידי בסליחות הספרדיות מסוג 'עקֵדה' 'אִם אָפֵס רֹבַע הַקֵּן' המשלב בראשיתו ובסופו בקשה לגאולת ישראל הוא דווקא פיוט אשכנזי, של ר' אפרים בר יצחק מרגנשפורק.
לצד ההסבר היסטורי להבדל בין הסליחות השונות אפשר להוסיף שבאופן כללי שירת ספרד מבליטה את היחיד ורגשותיו הן בשירת החול (שירי שבח וגנאי, תלונה והתפארות, אהבה וקינה) והן בשירת הקודש (בקשה, תוכחה, סליחה…). פיוטי התוכחה הספרדי לסוגיהם כולל הסליחה כתובים בלשון יחיד. כך גם הרְשויות. האני המדבר איננו הציבור, אלא היחיד העורך חשבון נפש פנימי עם הבורא. לפעמים זה בא על חשבון העניין הלאומי..
לסיכום: בספרד פיוטי הסליחות עניינן בקשה, תוכחה וחשבון נפש בין היחיד לבין בוראו לעומת פיוטי הסליחות באיטליה ובאשכנז העוסקים יותר בכלל האומה ובחשבון הנפש בין הרעיה ישראל לבין דודה הקב"ה וקרובים יותר לקינות הלאומיות.
תזכורת חשובה : אופן בדיקת הפירות שאוכלים בראש השנה
1. תמר יבש – חותכים בסכין את הפרי לאורכו, פותחים ומוציאים את הגלעין. אם נראים פרורים כהים באיזור הגלעין (שהם הפרשות של תולעת) אין להשתמש בתמר זה. מחזיקים את התמר הפתוח כנגד מקור אור (חלון או נורה), ומתבוננים בצידו הפנימי והחיצוני אם מצוי חרק בצבע כהה. בתמר שהתיישן נוצרים גבישי סוכר לבנים שאינם סימן לנגיעות.. תמר לח – תמרים גדולים שקליפתם חלקה וצבעה חום כהה, המשווקים בקירור. בדרך כלל נקיים ואין חיוב לבדקם. יש לתלוש התמרים מן האשכול לפני ראש השנה !!
3. רימון – ראשית, גם את גרגרי הרימון יש להוציא מהרימון לפני ראש השנה !! מתבוננים אם מצוי נקב בקליפת הפרי, שהוא סימן לחדירת תולעת. פותחים את הרימון ואם רואים איזור שהפך לחום מסירים אותו. כתמים כהים בגרגרי הרימון אינם סימן לנגיעות. רימונים הגדלים בגינה פרטית נגיעותם גבוהה.
4. תפוחים – תפוחים מסוג מעולה הם בחזקת נקיים. תפוחים באיכות בינונית, מתבוננים על קליפת הפרי אם מצוי סימן של חדירת תולעת – כמין פצע חום-אפור השקוע בקליפה – ומסירים את האזור הנגוע. לעיתים רחוקות, בעיקר בתפוחים מזן ענה, מצויות כנימות בצבע חום-אפור על קליפת התפוח, הגורמות לכתמים אדומים על הקליפה. יש להסיר את הכנימות ע"י שפשוף קל בציפורן או בסכין. הכתם האדום שנותר על הקליפה לאחר הסרת הכנימה מותר באכילה.
5. קרא – [דלעת או הקישוא הלבן והגדול] - בדרך כלל נקי ואין חיוב לבדוק.
6. רוביה טריה – יש לפתוח את התרמילים, לבדוק אם יש בגרגרים כרסום או סימני חדירה של תולעים ולהסיר את הגרגרים הנגועים.
7. רוביה יבשה – 1. הרתחה: מרתיחים את הרוביה בסיר עם מים בכמות פי שלשה מהרוביה. לאחר הרתיחה מכבים ומשאירים מכוסה כשלש שעות.. בדיקה: שוטחים על כף היד קומץ של 10-15 גרגרים, ומתבוננים אם מצוי כתם כהה המעיד על המצאות חרק תחת הקליפה הדקה. מניחים את כף היד השניה על הגרגרים, הופכים את כפות הידיים ובודקים באותו האופן את צידם השני של הגרגרים הגלוי כעת לעין. במרכז גרגר הרוביה מצוי כתם כהה שאינו סימן לנגיעות וכן כתמים שטחיים בצבע כתום אינם סימן לנגיעות. אם נמצאו שלשה גרגרים וודאי נגועים (נמצא חרק תחת הכתם הכהה שעל הקליפה הדקה) יש לפתוח את כולם ולבדקם מבפנים. אם נמצאה נגיעות רבה אין להשתמש ברוביה.
8. גזר – גזר מטיב מעולה בדרך כלל נקי מנגיעות.
9. עלי סילקא – בגידול רגיל הירק נגוע בחרקים רבים וכן מצויות רימות בתוך עובי העלה, שאינן יורדות בשום שטיפה, לכן מומלץ להשתמש רק בעלים מגידול מיוחד "ללא תולעים", הנמצא תחת השגחה מוסמכת, להשרותם במים עם מעט סבון נוזלי ולשטוף היטב כל עלה ועלה.
10 . סלק אדום – יש לחתוך את הסלק לפרוסות לרוחב, בעובי של 1-1.5 ס"מ, להתבונן אם מצויה מחילה של זחל לבן ולהסיר את האיזור הנגוע.
11 . כרתי – כרתי מגידול רגיל - חותכים ומסירים את איזור השורש ואת העלים הירוקים שבקצה השני. חוצים את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל אורכו, מפרידים את כל השכבות ושוטפים שכבה שכבה תחת זרם מים תוך כדי שפשוף כל שטחה משני צידיה, באצבעות. לחילופין אפשר להשרות את השכבות המופרדות במים עם מעט סבון נוזלי למשך 2-3 דקות ולשטוף היטב כל שכבה תחת זרם מים.– כרתי מגידול מיוחד "ללא תולעים" (הנמצא תחת השגחה מוסמכת) - חותכים את החלק הסמוך למקום התפצלות העלים הירוקים (בערך 1/3 מהחלק הלבן) מפרידים את השכבות ושוטפים היטב תחת זרם מים. את החלק הלבן הסגור ( 2/3 הנותרים) אין צורך לפרק.
12 . ראש של דג – ראש דג קרפיון, בורי וכסיף - מן הראוי להשתמש רק בראשים המשווקים בחנות הנמצאת תחת השגחה מהודרת .– ראש דג סלמון – יש לפתחו להסיר את הזימים, לשטוף היטב ולבדוק מטפילים חומים באורך של כ- 1.5-2 ס"מ (גם בדגים הנמכרים תחת השגחה מהודרת עלולה להיות נגיעות זו).– ראשי דגים אחרים - הראש בד"כ נקי.
13 . דבש – בחזקת נקי.
14 . צימוקים- לנוהגים להשתמש בצימוקים בר"ה – יש עדיפות להשתמש בצימוקים מיצור מיוחד ללא תולעים.
דרשת שבת שובה – מפי – הרב אלעזר שרעבי
בשבת "שובה" - פרשת "האזינו" [בסמוך לראש השנה ] בבית הכנסת " עץ החיים" המרכזי, שימו לב ללוח הזמנים [המוקדם]
15:15 רש"י
15:45 – דרשת שבת שובה
16:45 -תפילת מנחה של שבת
הציבור מוזמן !! עזרת נשים פתוחה.
תן חיוך!!
הפעם, כמובן על הביפרים בלבנון.. בלתי נתפס! נכון לעכשיו - 4,000 פצועים - 5,000 בדיחות..והנה מקצת מהם:
1.אחרי התפוצצות הביפרים: רשמו לפניכם חג חדש : עיד אל ביפר - ט"ו אלול.
2. חיזבאלל'ה : בקרוב נשוב ללחימה.. יש לנו עומס בקשות של ימי מחלה..
3. תירוץ "ביפרי".. לא קמתי לסליחות כי פחדתי להפעיל שעון מעורר..
4. דיווחים ראשונים על פיצוצים מוזרים של מאות סנדלים בתימן..
5. חבריי וידידיי מלבנון! זה הזמן לעבור לטלפון כשר. מקסימום תקבלו שיחה מ'קופת העיר' לתרומות..
6. לסיום: הבה נשנן את הנחיות פיקוד העורף: לכו לישון ותשארו עירניים!!..
קריאה לציבור הקדוש
לקראת החגים שההוצאות בהם מרובות, הבה נזכור את המשפחות הזקוקות לעזרתינו ונתרום ביד נדיבה לצדקה. חזקו ואמצו!