.jpg)
יום הכיפורים
בס"דיונה הנביא מסר את נפשו למען ישראל
אחת השאלות העולות מקריאת ספר יונה, הרי יונה הנביא ידע היטב ש"הרבה שלוחים למקום" ושאם הוא הוא לא ילך לנינווה ה' ימצא במקומו מישהו אחר והדבר ממנו הוא חושש יתקיים ממילא. אז הוא מרוויח בכך שאינו מציית וממלא את תפקידו ?
יתרה מזאת, יונה גם ידע שנביא שנמנע מלהתנבא כפי שצווה דינו מיתה בידי שמיים! ובכל זאת הוא ניסה לברוח. ואם לא די בכך, הוא גם העדיף להיזרק מהסיפון אל הים בעיצומה של סופה משתוללת במקום להתנבא ולקיים את ציווי ה'. מדוע שלא פשוט ימלא את המשימה? מה הוא בדיוק ניסה להשיג ?
אלא יונה פחד מהצל השלילי של החזרה בתשובה של אנשי נינווה תטיל על עם ישראל. הרבי מחב"ד מסביר שהסירוב של יונה להשלים עם המשימה שלו מלמד אותנו על מסירות הנפש של יונה הנביא והמחירים שהיה מוכן לשלם בכדי להגן על אחיו מפגיעה. הוא העדיף לעבור על דברי ה' ולדון את עצמו למוות העיקר שלא לגרום לעם שלו להיראות רע לפני ה'. מבחינתו, גם אם הנזק הוא בלתי נמנע בסופו של דבר שכן "הרבה שלוחים למקום", לו זה לא אכפת; הוא, יונה, לא רוצה לקחת חלק במשימה שכזו.
ביום כיפור, כשאנו קוראים את סיפור יונה, אנו קוראים את הסיפור בשלמותו, כולל ניסיון הבריחה של יונה, ולא רק את החלק של בני נינווה שחוזרים בתשובה. שכן הלקח שעלינו לקבל מהסיפור בשעות נשגבות אלה הוא לא רק על כוחה הגדול של החזרה בתשובה שהצילה את העיר נינווה או על כך שאי אפשר לברוח מא-לוקים ; זה נועד גם ללמד אותנו על היוקר והחשיבות של אחדות ואהבת ישראל וכמה צריך להיזהר לא לעשות שום דבר שעלול להשפיע לרעה על יהודי או יהודייה אחרים ומה שווה להקריב בשביל שזה לא יקרה.
כי כשאנו נוהגים בחסד ובאהבת ישראל עם רעינו, מוחלים על העלבון ורגישים בכבודו של הזולת, מחפשים את טובתם של אחרים ועושים הכול כדי שלא ייפגעו, אנו מבטיחים שנזכה לגמר חתימה טובה ושהשנה תהיה לא סתם טובה ומתוקה אלא שנה שבה כבר נזכה לגאולה השלמה. אמן.
חידות ליום הכיפורים
א. כמה פעמים נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקדש הקדשים?
ב. כמה טבילות היה טובל הכה"ג ביום הכיפורים וכמה פעמים היה מקדש ידיו ורגליו?
ג. כמה פעמים הזכיר הכהן הגדול את שם ה' המפורש?
*תשובות אחרי פרפראות ליום הכיפורים
פרפראות ליום הכיפורים
- מה אכל יונה בדג?
- הקול קול יעקב
- תפילת נעילה
- אין השטן מקטרג ביום הכיפורים
תשובות לחידות
א. ארבע פעמים נכנס הכהן גדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים .1 להקטיר קטורת, .2 להזות את דם הפר, .3 להזות את דם השעיר, .4 להוציא כף ומחתה
ב. חמש פעמים טבל הכהן גדול - ועשר פעמים קידש ידיו ורגליו ביום הכיפורים.
ג. עשר פעמים אומרים וידוי ביום כיפור, כנגד עשר פעמים שהזכיר הכהן גדול שם המפורש,
תֵּן חִיּוּךְ..
1.גּוֹרֵם אִירָאנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל מְפַקְּדֵי חִזְבַּאלְלָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל הֻחְלְפוּ בִּמְפַקְּדִים חֲדָשִׁים. בִּתְגוּבָה הוֹדִיעַ חֵיל הָאֲוִיר שֶׁגַּם הַחִמּוּשִׁים הֻחְלְפוּ בְּחִמּוּשִׁים חֲדָשִׁים...
2. כֵּיצַד יוֹדַעַת יִשְׂרָאֵל לָצוּד אֶת רָאשֵׁי הַמְּחַבְּלִים בְּדִיּוּק כֹּה רַב?.. אִישׁ דָּת שִׁיעִי הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה: יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּשֵׁדִים לְרִגּוּל!! "בְּהִתְחַשֵּׁב בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַצִּיּוֹנִים בְּכִבּוּשׁ הַשֵּׁדִים, הֵם מְבַצְּעִים מְשִׂימוֹת רַבּוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְהַשֵּׁדִים הֵם הַצָּבָא הַסּוֹדִי שֶׁלָּהֶם"... [אוּלַי הִתְכַּוֵּן בְּ"כִּבּוּשׁ הַשֵּׁדִים" - לְשָׂעִיר לַעֲזָאזֵל...]
3. כְּשֶׁיָּצָאנוּ מֵהַמָּמָ"ד הָיָה בָּלָגָן בַּסָּלוֹן.. לְרֶגַע חָשַׁבְתִּי שֶׁחָלִילָה נָפַל טִיל.. אֲבָל נִזְכַּרְתִּי שֶׁכָּךְ עָזַבְנוּ אֶת הַסָּלוֹן לִפְנֵי כְּנִיסָתֵנוּ לַמָּמָ"ד..
4. הַחִזְבַּלַ'לַה מוֹדִיעַ עַל מִכְרָז שֶׁל מַחֲלִיף לְמַחְלִיף - שֶׁל הַמַּחְלִיף דמחליף - שֶׁל נַסְרַאלְלַ'ה.. דְּרִישׁוֹת הַתַּפְקִיד: יְכֹלֶת לִשְׂרֹד מֵעֵבֶר לְיוֹם אֶחָד בַּתַּפְקִיד.. דֶּרֶךְ אַגַּב זֶהוּ תַּפְקִיד מְעַנְיֵן שֶׁבּוֹ אַתָּה יָכוֹל לְהִתְקַדֵּם 'בְּטִילִים' מִמִּסְפַּר 50 לְמִסְפַּר 1 בָּאִרְגּוּן..
5. אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל קוֹרוֹנָה וּמִלְחָמָה..
אִמָאלֶ'ה!! אֵיזֶה מִבְחָן קָשֶׁה היה לָנוּ בַּ"הִסְטוֹרְיָה": בְּאֵיזֶה שָׁנָה הָיָה מֻתָּר 100 אִישׁ בִּפְנִים וְ-10 אִישׁ בַּחוּץ? וּבְאֵיזֶה שָׁנָה הָיָה מֻתָּר רַק 10 בִּפְנִים וְ-100 בַּחוּץ?..
בגלל החשיבות של הלכות פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש נחזור על מקצת ההלכות
1. ילד או ילדה מגיל תשע שנים שלימות – מחנכים אותם "לתענית שעות", כלומר אחרי שאכל בסעודה המפסקת היטיב – הוא "צם" עד הבקר, ומתאפק מלאכול עוד שעה, ממה שהוא רגיל – אם רגיל בשבע, אוכל בשמונה וכדו' והכל לפי כח הבן או הבת.
2. שנה לפני הבר מצוה (בן או בת) – צריכים לצום כל היום מדברי חכמים אך כיום שירדה חולשה לעולם, וכן אם הילדים כחושים – אינם חייבים לצום עד הסוף.
3. בגיל מצוות (בת בגיל 12, ובן בגיל 13) חייבים מן התורה לצום, אך גם באלו יש להשגיח היטיב שלא יסתכנו, בפרט בשנים הראשונות.
4. מעוברת ומניקה – צריכה להתענות כל הצום, אלא אם כן יש סכנה (או עלולה להתרחש סכנה) ח"ו לאשה או לולד, ולכן צריך להתיעץ עם רופא, ולקבל פסיקת רב, ואשה בהריון שהריחה מאכל, ופניה משתנים, ולחשו לה שיוה"כ היום ולא נרגעה, מאכילים אותה קצת מהרוטב, ואם לאו מהאוכל ופחות מכשיעור, ואם לא נרגעה נותנים לה כמה שצריך עד שתתיישב דעתה
לגבי מינקת – אף שמניקה חייבת להתענות (אם אינה בימים הראשונים ללידתה)- מכל מקום, אם התינוק חולה ואינו יונק כי אם ממנה ואם תתענה יסתכן התינוק רשאית היא לשתות, ואם אפשר תשתה בשיעורים, יש מקילים ואומרים שכל מניקה שיש חשש שיפסק חלבה אם תתענה צריכה לשתות ביוה"כ בשיעורים. ובאופן כללי כבר כתבנו שעל המניקות להרבות מאוד בשתיה בערב יוה"כ!!
שיעורים למי שחייב לשתות או לאכול - לשתיה 40 סמ"ק כל 5 דקות [או כל 9 דקות ] אכילה 30 גרם כל 9 דקות.
5. יולדת תוך שלושה ימים (דהיינו 72 שעות מהלידה) מהלידה לא תתענה כלל,/ משלושה – עד שבעה ימים, אם אמרה צריכה אני לאכול – מאכילים אותה./ מכאן ואילך – הרי היא ככל אדם, ואם אמרה צריכה אני, מחמת שכבד עלי החולי – מאכילים אותה. (אם אפשר – רק "בשיעורים" – עיין סעיף 2).
6. "יולדת" נחשבת מעת שיושבת על המשבר, או אינה יכולה ללכת בכוחות עצמה או ירידת מים, אבל להזעיק אמבולס – מותר כשמתחילים הצירים להיות תכופים. ויולדת שיש לה בעיה של חוסר ברזל או לחץ דם וכדו' תאכל בשיעורים כפי הוראת הרופאים והרב.
7. דין חולה ביום הכיפורים:
א. חולה שצריך לאכול – ורופא אומר שאם לא יאכל יסתכן – מאכילין אותו – אפילו החולה לא מסכים!
ב. ואם החולה אומר שצריך הוא לאכול, אחרת יסתכן – והרופא חולק עליו – שומעין לחולה אפי' כנגד מאה רופאים – כי יודע לב מרת נפשו.
ג. אם יש מחלוקת בין הרופאים – מאכילים אותו.
ד. אם נחלש החולה הרבה, עד שנראה לרוב בני אדם שבסביבתו שהוא מסוכן אם לא יאכל – מאכילין אותו ולא מחכים לרופא!
ה. זקן שתשש כוחו מרוב התענית – מאכילין אותו.
ו. בין חולה בין יולדת מאכילים אותם פחות מכשיעור, ומותר לשקול ולמדוד ביוה"כ אם לא הספיק לשקול, למדוד לפני יוה"כ.(ואם צריך – מותר לתת אף יותר מכשיעור).
ז. מי שאחזו בולמוס – כלומר שמחמת רעב הוא רואה חושך בעיניים – מאכילין אותו מיד עד שיאירו עיניו – ולא מחכים לשום רופא!
ח. אם החולה שיש בו סכנה, אכל מעט והתאושש – ויודע בבירור שחלפה לה הסכנה – אסור לו להמשיך ולאכול!
ט. חולה שמתעקש לא לאכול – למרות הוראות הרופא – אינו נקרא "מחמיר" אלא מיקל בדיני נפשות, ואם התענה עליו נאמר – "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" ואם שמע להוראות הרופא – אין צריך כפרה, וכשם שיש מצוה "ועניתם את נפשותיכם" כך הוא קיים מצוה – "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"!
י. חייל בפעילות מבצעית חייב לשתות לשיעורים כדי להחזיק מעמד מול האויב.
גמר חתימה טובה!!
האם פרגולה כשרה לחג הסוכות? אם כן, באיזה אופן?
אנחנו מתכננים לבנות פרגולה בחצר כדי שיהיה צל ויהיה נעים לשבת שם, וברצוננו שתשמש גם כסוכה כשרה. התכנית היא כזו: גודל הפרגולה כ- 6 על 4 מטר. המסגרת עשויה מ 3 קורות עבות יותר מטפח, ועליהן לאטות ברוחב 4.5 ס"מ. בין לאטה ללאטה הרווח הוא 1.5 ס"מ. כך שההצללה היא בערך 75%. ביקשתי שהלאטות יחוברו לקורות בפינים של עץ ולא בברגים. כמו כן ביקשתי שבאמצע הפרגולה יהיו שתי מסגרות בגודל של כ-80X80 ס"מ הניתנות להסרה, כך שאם נרצה יותר אור אפשר יהיה להסיר אותן וכשנרצה צל נחזיר אותן. השאלה: האם כשמסירים את המסגרות הללו ומחזירים אותן סמוך לסוכות לשם מצוות סוכה, הסוכה תהיה כשרה?
תשובה של הרב שמואל אריאל שליט"א
בשאלה התייחסת לשלושה עניינים, ואכן נתת להם פתרונות
: קורות בסיס עבות יותר מטפח - פותר את שאלת "תעשה ולא מן העשוי" בבניית הסכך לפני הדפנות
. חיבור בפינים של עץ ולא בברגים - פותר את עניין "מעמיד בדבר המקבל טומאה"
. הסרת המסגרות והחזרתן לקראת סוכות - אכן הדבר פותר את עניין "לחדש בה דבר"
אולם ישנה שאלה בסיסית יותר: האם עצם הקירוי של הפרגולה כשר כסכך, או שהוא פסול משום שהוא מקובע למקומו. בעניין זה ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים: יש הסוברים שעצם העובדה שהקירוי מקובע למסגרת באופן חזק וקבוע, מגדירה את הפרגולה כ"בית", והיא פסולה לשימוש כסוכה. לפי שיטה זו, במצב כזה של מבנה קבוע אין הבדל אם החיבור נעשה על ידי ברגי מתכת או פינים מעץ, כיוון שעצם הקיבוע של הסכך פוסל אותו. כמו כן, לדעה זו לא יועיל שלפני סוכות מפרקים חלק קטן מן הקירוי ומחזירים אותו, כיוון שכל שאר הקירוי נשאר מקובע למקומו. לעומתם, פוסקים אחרים סוברים שכיוון שישנם רווחים בין הלאטות, כך שגשם חודר דרך הקירוי, הרי אין זה בגדר "בית" אלא זהו סיכוך כשר. לפי שיטה זו, נותר רק לפתור את העניינים הנוספים שהזכרת, ובדרך שהצעת אכן הסוכה כשרה. בעניין זה ישנן דעות רבות, ופוסקי זמננו האריכו לדון בכך [עיין למשל: ילקוט יוסף, סוכה, מהד' תשע"ו, עמ' תסז ואילך; פניני הלכה, סוכה, ב', יז, ובהרחבות; מקראי קודש (הרב הררי) סוכות, עמ' שמ"ז ואילך]. על פי המקורות לסוגיה זו בדברי הראשונים, וכן על פי הסברה, יש מקום לצדד כדעת המקילים, אולם קשה להכריע במחלוקת זו באופן מוחלט. ויש לזכור שמדובר במחלוקת בדאורייתא (בניגוד לדין "מעמיד" ו"חידוש דבר", שבהם מדובר בדין דרבנן שאף אינו מעכב בדיעבד), ולפיכך ראוי להחמיר בדבר כל עוד אין הכרעה ברורה.
לפיכך נראה שלכתחילה ראוי לחשוש לדעת המחמירים ולא לבנות את הפרגולה באופן כזה. מה הם אם כן הפתרונות? דודי הרב יעקב אריאל שליט"א (שו"ת באהלה של תורה ב', סימן פה) מציע לבנות את הפרגולה באופן ש"חמתה מרובה מצילתה", דהיינו שהקירוי יהיה בהצללה של פחות מ-50%. באופן זה, הוא סובר שוודאי אין לפרגולה גדר של "בית", ולפיכך הקירוי יהיה כשר לסכך. כמובן, לקראת סוכות יש להוסיף לפרגולה עוד סכך כשר כדי שצל הסוכה יהיה מרובה מחמתה
. פתרון זה אינו מוסכם לכל הדעות (עיין בפניני הלכה בהרחבות שם). כמו כן, כמובן יש לו חסרון מבחינה פרקטית, שבכל השנה יש בפרגולה פחות צל.
לענ"ד ניתן להציע פתרון אחר, שיהיה גם מעשי וגם כשר לכל הדעות: לא לקבע כל לאטה בפני עצמה אל המסגרת, אלא להניח אותן זו ליד זו באופן שאינו מקובע (להניח על גבי המסגרת, או ליצור במסגרת שקעים ולהניח את קצה הלאטה בשקע, אך לא באופן של תקיעה אלא באופן רופף). מעל הלאטות להניח שתים או שלוש קורות לרוחב, ואת הקורות הללו לקבע בברגים אל המסגרת. באופן זה, הלאטות יהיו מחוזקות באופן הדוק במשך כל השנה. לקראת סוכות, יש לפתוח את הברגים הללו של הקורות, וכך בימי הסוכות כל הקירוי יהיה לא מקובע, ויוכל לשמש כסכך לסוכה. (ואם רוצים לצאת ידי כל הדעות, יש גם לנענע את המוטות - עיין שו"ע תרל"א, ט, ומשנ"ב שם, כד; משנ"ב תרכ"ו, יז).