.jpg)
פרשת נוח
בס"דעל ידי צהר ל'תיבה' - ננצל מכל צרה..
מספרים שפעם נקלע רבי שמשון רפאל הירש לעיירה אחת, ולא היה שם בית-כנסת אלא "היכל" גדול ומפואר של כת "המתקנים" (=הרפורמים) שנבנה שם לאחרונה ועלה הון רב. רבי שמשון רפאל שהיה ידוע כקנאי גדול ולוחם נמרץ נגד הרפורמים לא רצה להתפלל בבית הכנסת הרפורמי. אמר להם הרב: אויר צח נחוץ לי לרפואה ולכן אני אתפלל בחוץ, בגינה שלפני "ההיכל". יצאו כולם לכבודו והתפללו בחוץ. לאחר שסיימו תפילתם, אמר "הרב" הרפורמי לרבי שמשון: ומה יש לך לומר על "היכל" נאה זה שלנו? נענה הרב ואמר: הריהו כתיבת נח- ולא כתיבת נח. מצד אחד, הוא כתיבת נח - כי מבית ומחוץ, הוא מצופה ב"כופר"- דהיינו בכפירה בתורת משה רבינו. ומצד שני, הוא לא כתיבת נח- כי בעוד שתיבת נח הצילה את דייריה משטף המבול- לא יציל בית תפילה זה את באי שעריו, ממבול הכפירה וההתבוללות..
ברוך ה', להבדיל, בתי הכנסת שלנו - גם מפוארים וגם ראויים לגדל בהם דור של מאמינים, אך כדי שבתי הכנסת שלנו יהיו יותר מאירים - צריכים להשתדל בשני דברים עיקריים:
האחד – "צוהר תעשה לתיבה"- צריכים להשתדל ש"תיבות" התפילה והתורה –דהיינו: המלים שיוצאות מפינו - יהיו אכן "מאירים". לבטא אותן ברגש פנימי הבא מתוך התלהבות (כך הסביר הבעל שם טוב). כמו כן צריך "לבוא אל התיבה" - להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה ולכוון בהם יפה ולומר אותן כמונה מטבעות זהב.
הדבר השני- חשוב מאד לשמור על קדושת בית הכנסת! בית הכנסת אינו "שוק" ואין מטרתו העיקרית למפגש חברתי. וכבר נזפו חז"ל במי שקורא לבית הכנסת – בית העם. או בלשון ימינו: מועדון...
לכן, הבה נשתדל לא לדבר בבית הכנסת דברי חולין ולא רק זאת, אלא אפילו דברי תורה, אסור לדבר בקטעים מסויימים בתפילה, שאסור להפסיק בהם. כמו כן בקריאת התורה. גם "בתיבת נח" ידעו להפריד בין העיקר והטפל. בין המותר והאסור, אפילו בין האדם לבהמה, ובין שניהם – לפסולת ולמחסני המזון... שהיו נמצאים בקומה התחתונה.
חינוך לקדושת בית הכנסת, ראוי שיועבר גם לצעירים שבחבורה ואף לילדים. אומנם, יש הורים הטוענים, שלחנך ילד, שלא לדבר דברי חולין בבית-הכנסת, זו היא גזירה, שהילד לא יוכל לעמוד בה.. והאמת היא, שהדברים אינם נכונים כלל וכלל. אדרבה! הזמן הטוב ביותר לכך- הן שנותיו הראשונות של הילד, שבהן הוא קולט ומפנים את כל מה שהוא רואה ושומע מסביבו. וכשהוא רואה שבבית הכנסת מתנהגים בחרדת קודש - גם הוא, לכשיגדל, ידע כיצד לכבד את ה"מקדש מעט" שלנו ויתן דוגמא אישית לילדים ולסביבתו, אבל, כאמור, הכל מתחיל מאתנו, מההורים. כי אם הילד רואה שבבית הכנסת "מדברים חפשי" כאילו היה זה מועדון, אז גם הוא לכשיגדל יתייחס בזלזול, חלילה, לבית הכנסת. קיצורו של דבר: אם האב פותח את פיו בדברי חולין במקום הקדוש, מדוע שהבן הקטן יסתום את פיו ?
כדאי גם לזכור, שכאשר אדם מנצל את ארבעת כתליו של בית-הכנסת רק לתפילה ותורה, תפילתו נשמעת יותר טוב, ויש לה סיכויים רבים יותר להתקבל לפני שומע תפילה (החיד"א). כשיש משמעת עצמית ושליטה על הפה, במיוחד בבית הכנסת, אזי לכל מילה של תפילה שהוא מוציא יש משקל-יתר, ומתקבלת ברצון לפני הבורא.
הרבי מחב"ד זי"ע היה מוסיף בדרך רמז מפרשתינו, שאם האדם ישמור על פיו בבית הכנסת, ויכוון למילות התפילה ולקריאת התורה, כי אז יינצל "ממעיינות תהום רבה ומארובות השמים" - "מעיינות תהום רבה"- אלו הטרדות הבאות מדברים גשמיים של העולם הזה הארצי- טרדות פרנסה עסקים וכדומה. וגם ינצל "מארובות השמיים"- דהיינו, מאותן טרדות הבאות מדברים נעלים ורוחניים, כגון: של עסקנות ציבורית וכדומה העומדים ברומו של עולם. כי זמן תפילה לחוד וזמן עסקים ופוליטיקה לחוד ואפילו בעיות בטחוניות [ כשאין בהם משום פיקוח נפש...] כי מעל לכל הדברים העומדים ברומו של עולם – יש באמת משהו שהוא ברום רומו של עולם – זו התפילה! זו הפניה הבלתי אמצעית לרבונו של עולם! - "אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ... מאי "כרום זולות לבני אדם"[תהלים יב,ט]? אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם - ובני אדם מזלזלין בהן" [ברכות ו]. כגון: התפילה.
אם כן, אחי ורעי, הבה ניכנס אל "התיבה"- זהו בית הכנסת- ונשתדל מחד, לעשות "צוהר" לתיבה – להאיר את מילותינו בתפילה, בנחת ולא בבליעה, ומאידך נשמור על קדשת המקום, ובעזרת ה' ננצל מכל "צרה" של הצר הצורר, אם זה בצפון או בדרום וכמובן ראש התמנון – אירן- שבעזרת ה' נמחץ את ראשו בקרוב... כי ירצה ה' את תפילתינו וישמע לקול תחנונינו! אמן! ובהזדמנות זאת נתפלל על החיילים הגיבורים בכל החזיתות שיחזרו לשלום לביתם , ולפצועים רפואה שלמה מאת ה', ולחטופים המשוועים לצוהר מצרתם - יחלצם ה' ממסגר כפי שחילץ את נח מן התיבה.. אמן!
חידה לפרשה
איזה סב ונכד נקראו באותו שם ?
פרפראות לפרשה:
- "פלוני פשט את הרגל".. מהיכן המקור לביטוי "פשט את הרגל"? ואיך זה קשור לפרשה?...
וכעין זה כתוב בגמ' פסחים קי''ט. על הפסוק בפרשת עקב ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.
ובשו"ת תורה לשמה סימן שצ''ב הסביר לפי זה דבר נפלא. מדוע אדם שהפסיד כספו נקרא "פושט רגל" כפי שנאמר במשנה כתובות ק''ח: הפוסק מעות לתת לחתנו "ופשט לו את הרגל" ..[דהיינו שאין לו מה לשלם את התחיבויותיו ועיין בהמשך..] – שאם ממונו של אדם מעמידו על רגליו יוצא מכך שמי שאיבד את כספו הוא כבר לא נקרא "עומד על רגליו".. במלים אחרות הוא נקרא: "פושט את הרגל" = שרגליו פשוטות במצב שכיבה...
ועיין בר' עובדיה מברטנורא על המשנה הנ"ל [במסכת כתובות] "הפוסק מעות נדונייה לחתנו בשעת הקידושין, ופשט לו את הרגל", שמביא שלושה פירושים
א}לשון בזיון, כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. [שהראה לו את הטיט שעל רגליו, ואמר לו שרק את הטיט הזה הוא מוכן ליתן לו, ואינו מוכן לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו.]
ב} תלה אותי ברגלי על העץ, שאין לי מה ליתן לך.
ג} הרמב"ם פירש "ופשט לו את הרגל", שהלך בדרך מרחוק [= האבא של הכלה ( השווער) לקח את הרגליים שלו והלך למקום רחוק..]
דרך אגב, במשנה נאמר בהמשך וכך נפסק להלכה [שו"ע אבן העזר סימן נב,א] כדברי אדמון שיכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור [בגט].
פתרון החידה
תשובה: לתרח, בנו של נחור, היה בן שנקרא אף הוא נחור (בראשית יא כד,כו(
שבת פ' נח – שבת ור"ח !!
- השבת- שבת ראש חודש, אומרים חצי הלל ומוצאים שני ספרי תורה, בראשון- קוראים פ"ש, ובשני- קוראים בענין ראש חודש. ההפטרה- "השמים כסאי" בתפילת במוסף- "אתה יצרת" ,אם טעה והתפלל מוסף של שבת – אם נזכר לפני שעקר רגליו - חוזר ל"אתה יצרת", ואם נזכר אח"כ – חוזר לראש התפילה. במנחה- לא אומרים "צדקתך".
- רצוי לסיים סעודה שלישית לפני השקיעה כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים – האם צריך לומר "יעלה ויבוא". ובדיעבד יאמר יעלה ויבא כי העיקר – שהולכים אחר תחילת הסעודה.
- מוסיפים "יעלה ויבוא" בתפילה ובברכת המזון (מלבד "רצה") שכח לומר יעלה ויבוא בערבית- אינו חוזר. בשחרית- חוזר (אם לא עקר רגליו- חוזר לרצה, ואם אח"כ – חוזר לראש התפילה) ואם נזכר לאחר מוסף שלא אומר בשחרית יעלה ויבוא- אינו חוזר.
- בשבעה במר חשון (יום חמישי בלילה) מתחילים לשאול על (בחו"ל מתחילים לשאול על הגשמים - ביום ה 60 לתקופה)
- ברכת הלבנה למי שנוהג אחרי שלושה ימים – מיום שני בערב. לנוהגים אחר שבעה ימים – רק ממוצאי שבת הבאה!
חדש – מר חשון
את חודש חשון נהוג לקרוא עם תוספת מקדימה "מר" –מר חשוון. ויש אומרים שהטעם כיון שאין בו חגים (במיוחד מורגש החסרון לאחר חדש תשרי המשופע בחגים..) ויש אומרים על שום טיפות הגשמים שמתחילים לרדת בו, וטיפות מים הם נקראות במקרא בשם: "מר" כמו בפסוק "הֵן גויים כמר מדלי נחשבו" , אבל יש קוראים את שם החודש כשם אחד "מרחשוון" (וכך נמצא במקורות חז"ל) והתימנים קוראים אותו בשם "מְרַחְשְוָן"- וכך כותבים בכתובה- ופירוש המלה הוא ירח שְמָן דהיינו חודש השמיני בלשון בבל- [הר' ראצאבי] ויש אומרים על שום שהשפתיים עדיין רוחשות את תפילות החגים והפיוטים של חודש תשרי [הר' חיים פלאג'י].
חודש זה נקרא גם בשם חודש "בול" כמו שנאמר בספר מלכים א' (פרק ו) "ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא חודש השמיני, כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו" ונקרא "בול" לפי שבחדש זה העשב בָלֵה בשדה, ובוללין לבהמה מהבית, ויש אומרים שהוא מלשון "יבול", שמתחילים בחרישה ובזריעה כדי לקבל יבול בבוא העת.. ויש אומרים מלשון: "מבול" שבחודש זה החל המבול (בי"ז בו, לפי דעת רבי אליעזר)... ובמדרש מסופר שבכל שנה היו יורדים ארבעים יום גשמים עזים מאד מי"ז בחודש מרחשון שבו החל המבול. ומתי הכל נרגע? כשהחל שלמה המלך בחודש זה לבנות את בית המקדש! ולכן נקרא חודש זה - בספר מלכים שבו מסופר על בנין בית המקדש - חודש "בול" כי ירדה המ"ם וכבר אין "מ-בול".. אין מ"ם יום של גשמי זעף..
אנו מתפללים לה' יתברך - שרק בידו מפתח "המטר" - שירדו הרבה גשמי ברכה אבל לא כ"מבול".. אלא בנחת להרוות את האדמה הצמאה שחיכתה זמן רב לברכת שמים, אמן כן יהי רצון!
מדיני שאלת הגשמים [החל מיום חמישי בערב]
- אם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים ואמר כבר "ברוך אתה ה'" יסיים למדני חוקיך – ויחזור לתחילת ברכת השנים.
- שכח ולא אמר "טל ומטר" ונזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה' מברך השנים"- אומר לפני ברכת "תקע בשופר"- ותן טל ומטר לברכה. (יש אומרים שבמקרה כזה עדיף שיאמר בשומע תפילה- מ"ב סימן קיז' ט').
- אם נזכר לאחר שהתחיל "תקע"-אומר ב"שומע תפילה"- ותן טל ומטר לברכה..
- נזכר לאחר שחתם הברכה בשומע תפילה יאמר שם ותן טל ומטר..
- נזכר לאחר שהתחיל "רצה"- חוזר לברכת השנים, ומשם ממשיך הברכות כסדר הרגיל.
- נזכר לאחר שעקר רגליו- חוזר לראש התפילה (ואם אמר יהי רצון האחרון-דינו כאילו עקר רגליו)
- שליח ציבור ששכח לומר "ותן טל ומטר" בתפילה בלחש- אינו חוזר. ואומרו בחזרת הש"ץ, אבל אם שכח בחזרת הש"ץ-חוזר.
- אדם שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר"- אזי, אם התפלל תשעים תפילות מאז שהתחילו לומר "טל ומטר"- אינו חוזר כי מן הסתם אמר כפי שצריך. (ויכול לשנן ולומר תשעים פעם, למשל בנוסח ספרד "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" )
- בחו"ל - ממשיכים לומר ברכת השנים כמו בקיץ עד 60 יום ל"תקופה" ואז מתחילים לשאול על הגשמים. [ השנה ד' כסלו]
מי שנדבק טיט לנעליו, לא יקנח אותם בקרקע, שמא ישווה גומות (שו"ע שב, ו). ויש שאינם חוששים לכך ומתירים (רמ"א, ט"ז). והרוצה להקל רשאי, וטוב להחמיר. ועל מגרדת או על מרצפות או אבנים, מותר לכתחילה לקנח את הנעליים (מ"ב שב, כח).
לא ישפשף ברגלו רוק שעל הארץ, כדי שלא ישווה גומות. והרוצה למעט את מיאוסו, רשאי לדורסו לפי תומו בדרך הילוכו, ובתנאי שלא יתכוון למרחו ולהשוות גומות (שו"ע שטז, יא).
אסור לשחק בגולות על הקרקע, שמא ישווה גומות כדי שהגולה תוכל להתגלגל ישר. וכן אסור לשחק על קרקע בכל משחק שמצריך שתהיה ישרה לגמרי, שמא יבוא להשוות גומות. ואפילו אם הקרקע מרוצפת, אסור לשחק עליה שמא יבואו לשחק על קרקע שאינה מרוצפת (שו"ע שלח, ה, ומ"ב כ; מ"ב שח, קנח). אבל על הרצפה שבתוך הבית מותר לשחק, שהואיל וכל הבתים כיום מרוצפים, אין חשש שמא יבואו מתוך כך לשחק בחוץ במקום שאינו מרוצף (שש"כ טז, ה).
מותר לילדים לשחק בחול דק ויבש שהונח בארגז חול כדי שישחקו בו, מפני שכל זמן שהוא יבש, אי אפשר לעשות בו גומות, כי החול חוזר ונשפך לגומא. אבל אם החול לח, כיוון שאפשר לעשות בו גומות, אסור לשחק בו (מ"ב שח, קמג). ואסור להרטיב את החול משום איסור 'לישה' (מ"ב שכא, נ). ואם החול אינו מיועד למשחק – הרי הוא מוקצה ואסור לשחק בו (שו"ע שח, לח, מ"ב קמד).
תן חיוך...
1. כשמזיזים את השעון קדימה או אחורה בשעה - אני מבין יותר טוב את הברכה.. "המעריב ערבים בחכמה".. לא בקפיצה של שעה...
3. קשים מלוים בריבית מבני-נח, שבני-נח נצטוו על אבר מן החי, ואילו מלוים בריבית אין אכילתם אלא אבר מן החי...
4. "וישת מן היין וישכר" [ ט:כא]
שאלו לתלמיד-חכם, שהיה שטוף ביין: כיצד תלמיד-חכם כמותך אינו חושש למה שאמרו חכמים על השכרות?
התנצל הלה: וכי לשם שיכרות, חלילה, אני שותה? להטביע צרותי ביין אני מבקש.
תהה מישהו ושאל: ועדיין לא טבעו?
נאנח התלמיד-חכם: אדרבה, ככל שאני שותה, הן יותר לומדות לשחות..