.jpg)
פרשת חיי שרה
בס"דאחרי עשר נסיונות -ה"מרכבה" דוהרת להקמת בית ליצחק
האם יצליח "העבד" לקטוף את "השושנה" מבין החוחים – את רבקה - ולהביאה כזר כלולות ליצחק? האם אליעזר עבד אברהם שיוצא לשליחות הגדולה של חייו, יצליח גם במשימתו האחרונה בתור "עבד אברהם"?
אברהם אבינו שכבר נתנסה בעשר נסיונות עם סיבוכים לא מעטים ותמיד יצא מהם כשידו על העליונה ביקש שלא ינסוהו יותר.. די! אין יותר מעשר נסיונות! ואכן מעתה ועד אשר עצם את עיניו הכל הולך לאברהם "חלק" בלי סיבוכים. הבה נראה כיצד בפועל נראה אברהם בלי נסיונות..
ראשית, רואים שהברכה שבירך אברהם אבינו את אליעזר עבדו להצלחת שליחותו הביאה את אליעזר וכל גמליו והעבדים שנלוו אליו עוד באותו יום "בקפיצת הדרך" לחרן הרחוקה.
שנית, המלאך "האברהמי" שנשלח ממרומים, כבר מחכה לו ליד העין, בארם-נהריים. האות והמופת שעשה אליעזר– פעלו במדוייק ואפילו מעל המצופה, ופתאום כאילו בדרך מקרה יוצאת הנערה המיועדת ליצחק לשאוב מים מהבאר.. הנערה משקה אותו ואת גמליו בחן בחסד ובחכמה רבה. מיד מודה העבד על הנסים הגדולים שה' עושה לו בזכות אברהם.. אבל נותר עתה החלק היותר "קשה". לשכנע את משפחתה של רבקה ובהם בתואל האבא - וההדיוט הקופץ בראש - את לבן שיסכימו לשלח את הנערה איתם כבר למחרת..
לכאורה, מבצע מורכב וקשה אך כשהכל צריך ללכת "חלק" אז גם טיפוסים מורכבים וקשים מתיישרים עם הרצון האלוקי לעזור לאברהם וכמובן ליצחק "והיה העקוב למישור" ובתואל ולבן לבקעה..
הנה כשמגיע אליעזר לבית בתואל, שם מכינים לו ארוחה "חגיגית" עם רעל בתוכה [עפ"י המדרש] אך גם כאן בא המלאך משמיים לעזרתו והחליף הצלחות ובתואל ניגף ונידף.. ואליעזר ניצל. למחרת בבוקר אנו כבר לא שומעים יותר על בתואל- כי אם רק על "מחליפו" הטבעי- הלא הוא בנו של בתואל - לבן הארמי... האם אתו יהיה יותר קל?.. לא בהכרח, אבל כשהמרכבה [=מרכבת אברהם] דוהרת מי יעצרנה?
אז קודם נעשה היכרות קצרה עם הראיס החדש.. לבן! בעצם, מדוע נקרא שמו "לבן" אם הוא כל כך רמאי? "לבן" זה נשמע כמו אדם שלא עושה בעיות.. אך פה הטעות הכל בסגי נהור – לבו שחור משחור... את השאלה הזו ותשובתה בצדה אנו מוצאים במדרש. (בראשית רבה פרשה ס) "ולמה נקרא שמו לבן"?- אמר רבי ברכיה: שהיה מלובן ברשעות! כלומר: שרשעותו ורמאותו היה בוהקת ובולטת מכל בני עירו. אם כן "הלבן" הזה אינו "לבן" כל כך... ומוסיף "הבן-איש חי" בספרו, כי השם "לבן", אומנם נשמע יפה חיצונית אך האמת היא, שלא הייתה בו בינה (לבן =לא בן!). אמנם נכון לבן היה פיקח ונוכל גדול, אבל עם כל זאת לא הייתה בו בינה... כי עם כל חכמתו וערמימיותו לא השכיל להבין, שלא יצליח במזימותיו המרושעות נגד עצת ה' יתברך! הוא לא יצליח לעצור את המהלך של בנין בית ישראל!
בתחילה חשב לבן לעכב את רבקה ואולי יצליח למנעה מללכת עם האיש, ולכן אמר לאליעזר: אולי תשב הנערה אתנו ימים או עשור [=שנה או עשרה חדשים..] וכך קיווה שזה ימשך עד אין קץ...- אך העבד מתעקש - ה' הצליח דרכי ! אני רוצה שרבקה תקום ותלך אתנו עכשיו ! אז מציעים לבן ואמו - מתוך תקוה שהבת הקטנה תסרב ללכת עם האיש שלא מכירה תמול שלשום - הבה נשאל את פי הנערה- ורבקה מהממת אותם: אלך! ללא שהיות וללא עכבות! ואם אצטרך אלך בכוח גם אם לא תרצו! ... מדהים!
דעה שניה במדרש, שלבן נקרא בשם זה משום "שהיה מלבן את הדין לבני עירו". מה פירוש? וכי היה לבן שופט הגון וישר? אלא גם אם עקץ והתנהג ללא יושר הוא דאג לכבס וללבן את רמאותו שלא תתגלה.. לדוגמא: כשיעקב ירצה להתחתן עם רחל, לבן "יארגן" משתה, לא מכיסו אלא מכספי אנשי מקומו שנטל מהם משכונות ומימן את החתונה, אתם מנחשים נכון שמעולם הם לא ראו את משכונם בחזרה... וזאת בטענה שגם הם נהנים שיעקב בסוף נשאר והבאר שופעת מים.. אז תשכחו מהבגדים..
אבל כאמור עם כל ערמימיותו לא הצליח למנוע את המהלך האלוקי הגדול להקים בית ליצחק ולהמשיך את שרשרת הדורות - ואדרבה! ההשגחה העליונה השתמשה בו ככלי שרת, לבנות את בית ישראל כפי רצונו של הקב"ה וכך נפגוש אותו גם בפרשת "ויצא" שהוא "בונה" את בית ישראל- ע"י רחל ולאה. הוא התכוון להפיל את יעקב בפח אך התברר שזהו דווקא רצון ה', וכפי שאמרו הזקנים לבועז בשער בית-לחם: "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך - כרחל וכלאה - אשר בנו שתיהם את בית-ישראל "!!
גם בפרשתינו לא הועילה כל התחכמותו כי רצון ה' היה שרבקה תצא משם במהירות וכך אכן היה, כי הגיע זמנו של יצחק אבינו לשאת את רבקה ולהביאה אל אהל שרה אמו ולהיווכח, שענן קשור על האהל, הברכה בעיסה, ונר דולק מערב שבת לערב שבת, והעיקר- שהיא היא הראויה להיכנס לבית אברהם ולהיות המשכה של שרה אמנו. "ויביאה האהלה שרה אמו".. ועתה זכינו שבאהל שרה יש את "רבקה אמנו" – אם יעקב אבינו שממנו תצא אח"כ האומה הישראלית!!
אם כן, ראינו בפרשתינו, שרבונו של עולם הוא המנהל האמיתי של העולם וכל מלכי העולם ורוזני ארץ בידיו ככלי משחק – וגם ראינו ונתעודד שיום יבוא ויגמרו הנסיונות והקשיים של חבלי משיח, והכל ילך חלק ללא מכאובים כמו שהיה אצל אברהם כשהסתיימו להם עשר נסיונות!..
ולסיום, אנו בשבת "חברון" והראשונה שנטמנה שם [חוץ מאדם וחוה] היתה שרה אמנו. היא הראשונה שקבעה התנחלות בבטן האדמה אשר בחברון והיא ודאי שוחקת ואומרת: עשה ה' לי צחוק גדול, כי עוד עמים רבים יודו שעשיתי צעד נכון כשקבעתי שהארץ הזאת רק ליצחק ולא לישמעאל וגרשתי אותו ואת אמו למדבר פארן.. כי שם מקומו של הפרא ואילו כאן בארץ כנען ישכון לעד שחוקו של מי שצוחק אחרון!!
שבת שלום ובשורות טובות!!
חידות לפרשה [עיין ברש"י]
1.כיצד הגיעו פירות א"י - לחוץ לארץ?
2. אברהם נתן '"עפרן" לעפרון – למה הכוונה? אם עדיין לא מצאת תנסה כוחך בגימטריות...
פרפראות לפרשה
- " ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות."[כד:יא]
השו''ע או''ח [ריט א] מוסיף: "וסימנך: וכל החיים יודוך סלה. חיים ר''ת חולה יסורים ים מדבר. והם יודוך. "
בספר 'מתוק האור' הביא בשם רבי יצחק אסא מרבני סוריה שעניין זה רמוז ג''כ בפסוק שלפנינו, ויברך הגמלים – והיינו ויברך הגומל. מחוץ לעיר – והיינו הולכי מדבריות. אל באר המים – והיינו יורדי הים. לעת ערב – והיינו מי שהיה חולה וכנאמר עד שלא שקעה שמשו. לעת צאת – והיינו מי שהיה בית סוהר ויצא...
שבת פרשת חיי שרה [כ"ב מרחשון]
ההפטרה- והמלך דוד זקן [מלכים א, א]
תן חיוך...
1. שני קבצנים בשכונת גאולה התווכחו על הבחירות באמריקה. אחד אומר חלוקת האלקטורים הכי חשובה זה בפנסילבניה. השני אומר לו החלוקה הכי קריטית זה מישיגען. שומע אותם השלישי ואומר שניכם טועים, החלוקה הכי חשובה נמצאת בבורו פארק! שם מקבלים בארגז: גם בשר, גם דגים ואפילו שישיית פפסי...
2. הלזו יקרא דמוקרטיה? ארצות הברית, מדינה בלי יועמש"ית, ועוד מתיימרת להיקרא דמוקרטיה. בושה!!...
3. שאלה: האם אפשר להאמין לשדכן? תשובה: רק למשפט הראשון: "לפלוני יש בן- ולאלמוני יש בת ."והשאר? בע"מ..
4. אתמול הייתי בחתונה ופתאום התחילה מתקפת סייבר על התזמורת והם שרו "ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" ולא ידעו איך לעצור את זה...
5. הוזמנתי לחתונה של סופר סת"ם. עכשיו אני צריך לאשר הגהה.
6. "אחותינו את היי לאלפי רבבה".. אין אולם שמחות חרדי שאין בצד שורות של כסאות שהפכו למיטות לילדים ...
מהלכות חציצה בנטילת ידיים
א. צריך להזהר מחציצה, שכל דבר החוצץ בטבילה- חוצץ בנטילת ידים. ושמן ונפט או משחה שעל כף היד, [ולא על האצבעות] אף שאין המים הבאים על כף היד מלחלחים את היד, אין בזה חציצה. וכן אם נטל ידיו ולא נתפסו המים בכף היד באיזה מקום, ונשאר שם יבש, אף על פי כן עלתה לו הנטילה.
ב. צריך לנקות ידיו מלכלוך שתחת הצפורן. וכן צריך להסיר הטבעת בשעת נטילת ידים. אמנם איש שמלאכתו נקיה, ואין דרכו להסיר את טבעתו מאצבעו כלל, מותר לו ליטול ידיו עם הטבעת, אפילו אם היא מהודקת לאצבע. וטוב להחמיר גם במקרה כזה ולהוציא הטבעת.
ג. אשה שאינה רגילה להסיר את הטבעת מעל אצבעה בעת עשיית עוגה, וכדומה, מותר לה ליטול את ידיה עם הטבעת, ואין זה נחשב לחציצה, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם יש בטבעת אבן יקרה, שדרכה של האשה להקפיד להסיר את הטבעת כדי שהאבן לא תתקלקל במים, זו חציצה, וצריכה להוציא הטבעת קודם הנטילה. ואם אינה מקפידה להוציא לעולם את הטבעת שיש בה אבן מעל ידה, אין זה נחשב חציצה.
ד. אשה הצובעת את צפרניה לנוי, אין בכך חציצה לענין נטילת ידים.
כמו כן, צבע החינה שנוהגות איזה נשים לצבוע לפני חתונת קרובותיהן, אינו חוצץ לנטילת ידים.
ה. מי שיש לו מכה בידיו, ושם תחבושת או פלסטר – לא רק על מקום המכה ממש, אם יכול להוציא התחבושת בשעת נטילת ידים, יוציא התחבושת ויטול ידיו ויברך על נטילת ידים. אבל אם אינו יכול להוציא התחבושת, אינו רשאי לברך על נטילת ידים, כיון שאין התחבושת מונחת רק על מקום המכה, אלא אף על הבשר שמסביבה. ואם המכה היא רק על יד אחת, יעטוף אותה יד במפה, ויטול ידו השניה, ויברך על נטילת ידים.
ו. מי שידו האחת מלאה בחבורות, וכרוכה כולה בתחבושת, ואוכל ביד השניה, חייב ליטול את ידו השניה לסעודה, ויברך על נטילת ידים. ומי שיש לו מכה בכף ידו, או בגב ידו, ואינו יכול ליטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו, רשאי לברך על נטילת ידים.
ז. וכן מי שיש לו גבס על כל כף ידו האחת, נוטל ידו השניה למצוות נטילת ידים לסעודה, ויברך בנוסח הרגיל ''על נטילת ידים'', אף על פי שאינו נוטל אלא רק יד אחת. [ואם אין הגבס על כל כף היד, יכסה את כף ידו במפה, ויטול ידו השניה ויברך]. ומכל מקום בדיעבד שטעה ובירך "על נטילת יד", ולא תיקן בתוך כדי דיבור, יצא ידי חובה, ולא יחזור לברך.
מה ראשי תיבות שדכ"ן?
- השדכן דינו כפועל, וצריכים לשלם לו שכר פעלתו, ומסופר על זוג חשוך ילדים, שבאו לרב משה פיינשטיין זצ"ל ובקשו ברכה, הרב שאל אותם אם נתנו מתנה לשדכן ששידך בינהם? והשיבו בשלילה, אמר להם, שיזדרזו לשלם לו ויזכו בעז"ה להיפקד בזרע בר קיימא, ואכן כך היה ולשנה הבאה חבקו את ילדם הראשון!
- יש בחורים ובחורות שנמנעים מלבקש את עזרתו של השדכן, ורואים בזה פחיתות כבוד, או משהו "פרימיטיבי"-, אך צריך לדעת שלפעמים רוצה הקב"ה שהזיווג דווקא יהיה ע"י מתווך, כמו שאצל יצחק ורבקה, שאליעזר שידך ביניהם, וכבר דרשו דורשי רשומות, שדכ"ן ראשי תיבות: "כי שיבר דלתות נחושת", שלפעמים יש עיכובים משמיים, כאילו היו מחיצות ודלתות ודווקא השדכן הוא שמצליח לשבור המחיצות והעיכובים וזוכה להביא לידי גמר את עניין השידוך.
- מותר לשדכן "ליפות" מעט (מבלי להגזים) את המשודך או המשודכת אבל אסור לו להעלים פגם רציני ולגרום עוגמת נפש - או הפרת שלום בית - מאוחר יותר, ובמקרים כאלו כדאי להתייעץ עם רב.
- ואומרים בדרך דרש, שזה מה שאמר אליעזר כהקדמה למשפחת רבקה, דעו לכם "עבד אברהם אנוכי" אינני מפריז בשבחים, כיון שחונכתי בביתו של אברהם, ושם נזהרים מאוד מלהוציא דבר שקר מפיהם... ועל שדכן שמשקר ומגזים ליטול סכום נאה מהצדדים, דרשו עליו.. שדכ"ן = שקר דובר, כסף נוטל!!
- על כל פנים, שיהיה בהצלחה לכל הרווקים והרווקות, ומה' אישה לאיש!
על קדושת מערת המכפלה ומעלתה
- כתוב בזוהר הקדוש: לו היו יודעים בני האדם את יקרת כבוד ומערת המכפלה-מקום קבורתם של האבות-היו מלחכים את העפר שלוש פרסאות סביב לקברו (עיין זוה"ק שמות א).
- כתוב במדרש: על שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר-גזולים הם בידכם, אליו הן: מערת המכפלה ובית המקדש, וקום קבורתו של יוסף הצדיק (בראשית רבה עט')
- כשהנשמה יוצאת מהעולם הזה, באה למערת המכפלה, ששם הוא פתח גן-עדן, ופוגשת באדם הראשון ובאבות (זוה"ק פרשת לך-לך).
מהלכות שבת / סדין חשמלי ומטריה בשבת
- מותר להשתמש בכר או בסדין ושמיכה חשמליים, שהופעלו לפני שבת או שכוונו לפני שבת ב"שעון-שבת", שיחממו בשבת, ומותר גם לטלטלם ממקום למקום, ויש להיזהר, שלא יגרום בזמן הטלטול לניתוק החשמל על ידי יציאת התקע מהשקע. טוב לעשות היכר, שלא יבוא להגדיל או להקטין את עוצמת החום. וכן מותר להשתמש בכורסה או מזרון מתכוונים באמצעות חשמל, וגם בהם אסור לעשות שום שינוי באמצעות החשמל בכיווני הכורסא והמזרון.
- אין לפתוח מטריה או שמשיה בשבת וביו"ט, וגם אם הן פתוחות מבעוד יום- אין להשתמש בהן, גם במקום שיש בו עירוב (אבל שמשיית גינה, שתקועה בקרקע מבעוד יום, או סככה שמעל מרפסת או מעל חלון- ראווה וכד', מותר לפותחן ולקפלן).
"ספינת המדבר"
גמל ממוצע שוקל בין 300 עד 700 ק"ג וגובהו מתנשא עד 2-1.80 מטרים. מהירותו המרבית היא 20 קמ"ש. הוצאות האחזקה של הגמל מסתכמות במזון, אך הוא אינו בררן ומוכן ללעוס אפילו צמחים קוצניים. לשונו וחיכו נוקשים ושיניו גדולות ומטיבות לטחון. בחורף, מפיק הגמל את כל כמות המים לה הוא זקוק ממזונו והוא מסוגל להחזיק מעמד בקיץ במשך שמונה ימים ללא שתיה. כשהוא מגיע למקור מים הוא מסוגל לגמוע בתוך עשר דקות כמאה ליטרים, ובכך משלים גופו את כל החסר בנוזלים. בחורף, ניזון הגמל מכמויות רבות של מזון- הרבה יותר מהכמות הדרושה לו מידיית- ואת העודף הוא אוגר בדבשתו בצורת שומן. כל עוד עודפי המזון אגורים בדבשתו - מסוגל הגמל להתקיים ללא מזון. הגמלים שימשו, בעיקר בעבר, בתפקידי רבי ערך. הן שימשו את האדם לרכיבה, למשא, וגם למלחמה. הגמל בעל הדבשת האחת - הוא גמל בצבע חום. זהו גמל מדברי החי באזורים החמים והיבשים דוגמת אפריקה וארצות ערב. הסוג הנוסף של הגמלים, כפולי הדבשת, הם בעלי צבע אפור ושיער ארוך, ורגליהם קצרות. אלו גמלים החיים באזורים הקרים וההרריים של סין, מונגוליה ועוד. לגמל יכולות הישרדות מדהימות. הם שורדים במדבר בסופות החול, בחום הכבד, זמן ממושך ללא מזון שתיה. כאמור, הדבשת שעל גבם היא מחסן המזון הנייד של הגמלים ובה שומן אותו מנצלים בתנאי מחסור במזון.. על רגלי הגמל מגינות כריות מרופדות בשכבת עור עבה. כך הוא מוגן מפני חומה הלוהט של האדמה המדברית. כריות אלו אף מונעות מרגליו לשקוע בתוך החול הרך. כאשר מתחוללות סופות חול אוטם הגמל את נחיריו, כך, שהחול אינו חודר לתוך אפו. בסופה הוא גם עוצם את עיניו והריסים הארוכים בהם התברך, מונעים מן החול לחדור לתוך עיניו. לכן, לא לחינם מכונה הגמל כ"ספינת המדבר" !! בעורם של הגמלים משתמשים להכנת בגדים כמובן- אוהלים. כיהודים, צריכים אנו לזכור, שהגמל הוא מן הבהמות הטמאות, [הגמל - הוא מעלה גרה אבל איננו מפריס פרסה] . בשרו - אסור באכילה, וגם החלב [ חלב הנאקות], אסור בשתיה, למרות שיגידו לך שיש בו סגולות רפואיות.
מתוך הקלסר של עברי דיקשטיין הי"ד
[סגן עברי דיקשטיין הי"ד, מעלי, מפקד מחלקה בגדוד 51, חטיבת גולני, נפל בקרב בדרום לבנון, בי"ג מרחשון שנה זו. בן 21 בנופלו.]
"הדרך שלי, או במילה אחרת ה'למה' שלי, המניע הפנימי שלי לכל פעולה שאני עושה בחיים, הן האזרחיים והן הצבאיים – זה כלל ישראל. כלל ישראל זה העבר שלנו כעם, זה ההווה שלנו והעיקר העתיד שלנו – נצח ישראל.
אני מאמין שכל אדם בעולם הזה יש לו שליחות, ששייכת למשהו גדול, לתהליך גדול שקורה בעולם. כל יהודי שייך לשרשרת ארוכה של עם הנצח, עם שההיסטוריה שלו כתובה על ספר מבריאת העולם, והיום אנחנו כותבים את העתיד שלנו, את המדינה שלנו כיהודים.
ואני כחלק קטן מסיפור גדול מונע מהזכות והחובה להיות שייך, הזכות להשתייך לאומה שכזו והחובה לשרת אותה בצורה הטובה ביותר, גם באזרחות בחיי המשפחה וגם בצבא, וממילא בצבא לעשות את ההכי טוב ולהיות קצין קרבי.
בעת הזו שמוגדשת יותר מתמיד האימרה 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו' מצווים אנחנו להבין את גודל השעה, זמן שבו אויב רשע ואכזר נלחם בנו רק בגלל היותינו יהודים, זו שעתינו להביסו ולהכניעו ולהרים על נס את הטוב בעולם.
"נקודות שמניעות אותי ביום יום, זה החברים שנפלו, החברים שנלחמים, העורף החזק שתומך, תושבי הדרום, תושבי הצפון והחטופים אלו סיבות מספיקות דיין לעבוד ללא הרף ולתת את כל מה שניתן. זו השליחות שלי, זו השליחות של הדור שלנו.