.jpg)
פרשת ויצא
הגל, המצבה, המצפה והמצפון...יעקב מגיע ל"לוע הארי" - הלא הוא לבן הארמי הרמאי והנוכל, אשר ביקש לאבד את הכל. הקב"ה מציל את יעקב אבינו ממזימותיו ואומר לו שהגיעה השעה לחזור לארץ ישראל. עשרים שנה הוא בבית לבן ועתה מספיק ! הגיע הזמן לשוב לארץ–האבות! יעקב אבינו יוצא לדרך, וכדי שלבן לא יעצור אותו הוא בורח, אבל לבן רודף אחרי "השיירה" הבורחת ומשיגם בהר-הגלעד ולולא שה' מתגלה אליו בחלום ומזהירו לבל יפגע ביעקב "מטוב ועד רע" כי אז מי היה יודע מה היה קורה. והנה, בתום המפגש הטעון והמתוח בין יעקב ללבן, כשלבן מחפש את התרפים שלו.. – דורש לבן לפתע הסכם "הפסקת אש", "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני ובניך" כאילו יעקב רודף אותו ומבקש את רעתו, והרי המציאות בדיוק הפוכה, "ארמי אובד אבי"- ולא אבי אובד ארמי...יעקב שאוהב שלום, מסכים מיד.
מעניין: לבן דורש ערבויות חזקות לקיום הפסקת האש. וממי? אומר רש"י: "והיה לעד"- הקב"ה ! הקב"ה יהיה עד ביני ובינך, אבל בהמשך יאמר לבן במפורש שגם הגל והמצבה אשר הקימו יעקוב ולבן, הם עדים בדבר - "עֵד הגל הזה, ועֵדה המצבה". ומה הם תנאי הפסקת האש? "אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה". דייקו נא במילים- אומר הגר"א – ותמצאו שהברית הזו, היא אי סימטרית ונוטה בבירור לטובת לבן. לבן דורש מיעקב יותר ממה שהוא מוכן לעשות. הוא, לבן, לא יעבור את "הגל" הזה – ואילו יעקב לא יעבור גם את "הגל" וגם את "המצבה". ומה ההבדל בין "גל ל"מצבה" ? מסביר הגר"א: שני דברים שימשו לברית שבין לבן ליעקב - "מצבה" שנקראת גם "מצפה", ו"גל" אבנים. "גל" –מלשון "מגולה" ו"מצפה" - מלשון "צפון". לבן התחייב לא להפריע ליעקב רק בענינים גלויים, (מה שנראה על פני השטח..) אבל הוא לא מתחייב לחתור תחתיו בסתר. אבל את יעקב הוא חִיֵיב בחוזה, לא להפריע לו גם בדברים ה"גלויים" (גל) –וגם בדברים ה"צפונים" (=מצפה).
נוסף על כך, אומרים המפרשים, שימו לב לתוספת המילה -"לרעה" - בהתחייבותו של יעקב – מה שלא מוזכר בהתחייבותו של לבן. וכך אומר לבן: "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה - וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת- לְרָעָה". כלומר: אם לבן יבקש טובה מיעקב – יעקב יעבור את הגל כדי לעזור ללבן, אך אם יעקב ירצה טובה מלבן, לבן לא יענה לבקשתו – כי לבן לא התחייב על כך...
אם כן, כבר מראשית היותינו לעם, ואף לפני כן, דורשים מיעקב איש תם ומהאומה הישראלית ("הכבשה"), סטנדרט כפול של מוסריות. לבן מוכן להתחייב מעט, אבל דורש מיעקב להרבה יותר! היכן המצפון? התשובה פשוטה כשמדברים על יהודים אין מצפון...
ואכן לבן הארמי שפועל בלי מצפון התנכל עשרים שנה ליעקב אותו הגדיר "אך עצמי ובשרי אתה".. לבן גמל ליעקב בכפיות טובה שאין כדוגמתה. "מכר" את בנותיו כשבויות חרב, הבטיח את האחת - ונתן האחרת, החליף את המשכורת עשרת מונים- ולבסוף רדף כדי להשמיד ולהרוג ולאבד את חתנו, את בנותיו ואת נכדיו! זהו עובד אלילים, שפל אנשים, שאינו בוש להודות שביקש להרע ולשפוך דם, ורק התגלות אלוקית ואזהרה חמורה מנעה אותו מלבצע את זממו, ולבסוף עודנו מעז פנים לומר: "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא" !
וכך היה אומר החפץ חיים זצ"ל : יעקב אבינו זועק "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי" ונבל זה אומר: אני לא חייב לך תשובה, הכל שלי, כל מה שאתה חושב שכביכול שייך לך –הוא באמת שלי, אלא שאני ברוב נדיבותי וטוב לבי נותן לך אותם ומציע לך כריתת ברית.. איזו חוצפה ! אבל יעקב אבינו, שאינו רוצה לריב עם חמיו לבן, מבקש להפרד ממנו לעולמים - והוא מסכים לברית הזאת. מה שיעקב מצפה מלבן - זה רק שקט! שיפסיק להציק לו לרמותו ולחתור תחתיו.
כאן המקום להעיר ולהדגיש - שבהסכמתו של יעקב אבינו להסכם "הפסקת האש" עם לבן, אין חלילה ויתור, אפילו על גרגיר אחד מאדמת ארץ ישראל שהובטחה לו לפני צאתו לחרן!!
גם אם לא הצליח לבן לפגוע ביעקב בהיותו בחרן, הוא ילמד את בניו ונכדיו -שנולדו לו בזכות יעקב אבינו - לשנוא את בית יעקב ולהמשיך לנסות לאבדם בכל דרך. לכן, את בלעם שבא מזרעו של לבן הארמי אנו כבר פוגשים במצרים, שם הוא מייעץ לפרעה, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ואח"כ על הרי מואב הוא מקפץ ומדלג מהר להר - ומנסה לקללם, וכשזה לא "הולך" לו, הוא יועץ את העצה להחטיאם בבנות מואב ומדין. גם אח"כ, בספר שופטים אנו פוגשים את בן-בנו של לבן "כושן רשעתיים" (רשעתיים= רשעות כפולה) - והוא מענה ומציק לעם ישראל גם בהיותם יושבים כבר על אדמתם. הַפָרוֹת ההסכם הללו, היוו עילה ליציאה למלחמה על ארם-נהריים, במועד מאוחר יותר – כמו שנהוג לומר: "בזמן ובמקום המתאימים" בימי דוד המלך - הוא עשה מלחמה נגד הַ"אַרַמִים" צאצאי לבן... וכך מובא בילקוט שמעוני (ס' דברים): כשהלך יואב (בן צוריה) להלחם עם ארם נהריים, יצאו לקראתו (הארמים). אמרו לו: אֲתֶּם מבני –בניו של יעקב, ואנו, מבני-בניו של לבן, והרי התנאי: עד הגל הזה! (אם כן – כיצד אתם עוברים את הגל הזה, למלחמה נגדינו?) כששמע יואב כך, חזר אצל דוד. מיד הושיבו סנהדרין ("קבינט" לדון בדבר, אולי הם צודקים?...). ואמרו: באמת, כך היה התנאי - אלא הם עברוהו תחילה. בלעם הרשע – לא אמר כך: "מן ארם ינחני"? וכושן רשעתיים לא שיעבד בנו"? הן הרשיעו עלינו שתי רשעיות !" ומסיים המדרש - "כיון שהורו להם בית-דין, מיד חזר עליהן (יואב בן צוריה) והרגן, שנאמר: "בהצותו את ארם"..
לסיום, הָראֵינוּ לדעת, שלמרות, שלבן הארמי הוא שלחץ להסכם הפסקת אש ["נכרתה ברית"..], אבל ברגע שבניו הפרו את ההסכם- הייתה לנו כל הזכות להבעיר את כל ארם נהריים...
חרן – היכן היא על המפה? והאם ארם נהריים קשורה לארם צובא?
השבת נקרא שיעקב אבינו יצא לחרן . היכן שוכנת העיר חרן?
ובכן, חָרָן או חראן היא עיר עתיקה בדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת במעלה נהר הבליח ומתקיימת עוד מהתקופה השומרית והאכדית.. כיום יש בעיר אתר ארכאולוגי, ופוקדים אותו תיירים רבים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ. חרן היא הייתה ידועה גם כעיר מסחר בציר הסוחרים נינוה-חרן-כרכמיש-חלב-דמשק-כנען. בסביבות חרן נשתמר זכר לתקופת המקרא בשמות היישובים: תל תרח, תל נחר, שרג. בתל נחר עמדה, כנראה, עיר נחור, ואילו בתל תרח נשאר זכר למשפחת תרח, שככל הנראה הייתה מהמשפחות הידועות בסביבה ההיא. לפי רשימות בבליות מתקופת האבות מסתבר, שדרך חשובה הוליכה מדרום מסופוטמיה, מסביבות אור כשדים, עד לחרן, וממנה דרך כרכמיש וחלב לדמשק ולחצור שבארץ כנען.
בסוף פרשת נח קראנו על תרח אביו של אברהם אבינו שיחד עם כל משפחתו יצא מאור כשדים - שמה הושלך אברהם אבינו לכבשן האש ונעשה נס וניצול –לארץ כנען אך כשהגיעו לחרן חנו שם והתעכבו שם עד סוף ימיהם חוץ מאברהם אבינו שנצטווה "לך לך מארצך וממולדתך" .. תרח וכל משפחתו נחור וילדי הרן נשארו בחרן ואילו אברהם ושרה לוט וכל הנפש שהתגיירו - יצאו לארץ כנען.
אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק . לשם ברח יעקב מפני עשו ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור, ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל
בעיר חרן ישבו ארמים, כפי שעולה מהמקרא. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כה, כ). בשפה החתית פדן (pēdan) פירושו 'מקום', מכאן ייתכן כי פדן-ארם פירושו מקום-ארם, כלומר מקום מושבם של הארמים, בני מולדתו של אברהם רש"י באחד מפירושיו [ על בראשית פרק כה פסוק כ ] אומר דבר דומה: פדן ארם = כמו: שדה ארם - שבלשון ישמעאל קורין לשדה= פדן:
רש"י הביא פירוש נוסף: המקום נקרא "פדן ארם" – להבדיל מפדן השניה.. ששני "ארם" היו : ארם נהרים וארם צובה לכן קורא אותו "פדן" =צמד [כמו צמד בקר תרגום פדן תורין] כלונר: אל תתבלבל, ארם נהריים לחוד, וארם צובא שבסוריה לחוד..
שבת פרשת ויצא [ו כסלו]
1. מהי ההפטרה? למנהג אשכנז: מפטירים בהושע יב,יג "ויברח יעקב שדה ארם" עד סוף הספר. כדי לסיים בטוב יש המוסיפים יואל ב, כו-כז: "ואכלתם"... "ולא יבושו עמי לעולם".
למנהג ספרד ותימן: מפטירים "ועמי תלואים" עד "ובנביא נשמר".[ בהושע יא].
2. ברכת הלבנה- לנוהגים אחרי שבעה ימים – יברכו מיום ראשון בערב.
3. מיום שלישי – מי שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר" אינו חוזר כיון שאמר כבר 90 פעם וכנראה שאמר נכון...
חידה לפרשה
היכן מופיעה בפרשתינו - גלידה - בתרגום אונקלוס? [פתרון אחרי פרפראות]
חידון התנ"ך
בפרשתינו יעקב בורח מפני אחיו עשו. והשאלה: מי בנביאים כתוב שברח מפני אחיו וטיפס על הר?
פרפראות לפרשה
1.פרשת ויצא או מסכת ביצה?
הגאון רבי איצל'ה קרליץ , אחיו של ה "חזון איש " סיפר על עצמו שבטרם מלאו לו שנתיים ימים ידע את אותיות הא' ב' ואת שמות כל הפרשיות בתורה. את כל עולמו ראה אז בא' ב' ובפרשיות, וכשהגישו לו את מסכת ביצה ושאלוהו - אם הוא יודע לקרוא תיבה זו . "תיכף נצנצה במחשבתי פרשת ויצא.[=את הו' קרא כמו ב'..] לא היססתי לרגע ואמרתי להם בבטחון מלא 'הלא זוהי פרשת ויצא'...'" ("מעשה איש " ח"ד(
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ( כ"ח - י'(
נשאלת השאלה, מצאנו בסוף הפרשה הקודמת שרבקה מצווה את יעקב "ועתה בני וכו' וקום ברח לך אל לבן אחי" - לברוח אל לבן, וכך גם לשון הנביא: "ויברח יעקב שדה ארם". ואילו כשהתורה מתארת לנו את השתלשלות הדברים, הלשון היא "ויצא יעקב.. וילך.." כלומר: הוא לא ברח ולא רץ אלא "הלך" שמשמעותו הלך במתינות. אם כן כיצד ניתן להבין את הדבר?
מבאר ה"שפת אמת", מלמד אותנו יעקב אבינו יסוד נפלא, גם שהסכנה היא ממשית, והוא נאלץ לברוח לא מאבדים את יישוב הדעת, למה? כי כל הליכתו היא בגדר השתדלות גרידא, ואם כן אין צורך לרוץ, יכול הוא ללכת במתינות וביטחון כי אם לא נגזר הדין מלמעלה, אף אחד לא יוכל לעשות לו כלום, ועד כמה שנגזר עליו חלילה, לא תעזור לו מנוסתו.
פתרון לחידה: כשיעקב מתאר את מסירותו ללבן, הוא אומר שביום – אכלני חורב =החום - ובלילה הקרח [=הקור] [בראשית לא:מ]
ותרגם אונקלוס שם (מ) הֲוֵיתִי בִימָמָא אֲכַלְנִי שַׁרְבָא וּגְלִידָא (הֲוָה) נָחֵית עֲלַי בְּלֵילְיָא וּנְדַד שִׁנְתִּי מֵעֵינָי.
תן חיוך...
1. מה "הרווחנו" מהפסקת האש? שבמוצאי שבת אין צורך לבדוק איזה בכיר חוסל ..
2. הפגנה: לא רוצים "הפסקת אש" עם לבנון, רוצים "הפסקת לבנון" עם אש ...
3. כתוב במדרש שלבן כיבה את האור בחתונה כדי שלא יכיר יעקב שמחליפים לו את רחל בלאה... *אחד המתפללים השכים קום ביום קריר אחד, לפני שיכירו האנשים 'בין תכלת ללבן'. לקח מן הבא ביד והגיע למניין עם סוודר ורוד...
4. בעל סופרמרקט חוגג בקרוב שבעים. כעת הוא רק בן 69.99 ....
* לחניכי בני עקיבא היקרים!!
לרגל "שבת ארגון" תשפ"ה - הנני לברך אתכם בברכת "עלה נעלה!" . המשיכו לקדש שם שמיים במידות טובות, באהבת הארץ ובהפצת התורה!
קדימה בני-עקיבא, הידד במעלה !!
מדיני מעשר כספים -"וכל אשר תתנו לי עשר אעשרנו לך"
אברהם אבינו הפריש מעשר. זאת למדים ממה שנתן למלכי צדק מלך שלם אחרי שניצח במלחמה והיה לו הרבה שלל – ככתוב: "ויתן לו מעשר מכל". יצחק אבינו עישר וזאת למדים ממה שכתוב עליו "ויזרע בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים.." וחז"ל אמרו ש"מאה שערים" הכוונה שיצחק ספר כמות התבואה שגדלה לו בארץ ישראל [ארץ גרר היא מא"י] כדי לדעת בדיוק כמה עליו לתת מעשר. גם יעקב בפרשתינו מבטיח ונודר שאם יצליח לחזור בשלום מבית לבן לארץ הזאת – כי אז - "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".[עיין רמב"ם הלכות מלכים ט,א ובהערת הראב"ד . החיד"א בספרו נחל קדומים כתב שיעקב אבינו חידש לתרום חומש.. "עשר אעשרנו"..]
גם בתורה נצטוינו על "מעשר דגנך תירושך ויצהרך." ויש מחלוקת בראשונים האם רק דגן תירוש ויצהר חייבים מן התורה במעשרות או שמא כל סוגי הפירות? יש אומרים כל הפירות חייבים במעשרות מן התורה [ רמב"ם] ויש אומרים רק דגן [חמשת מיני דגן] תירוש [יין] ויצהר [שמן] והשאר חיובם מדרבנן [תוס' ושאר הראשונים] . לכל הדעות בזמן הזה שאין לנו בית מקדש וישראל לא יושבים רובם על אדמתם לנחלתם חיוב מעשרות מדרבנן]
ועוד שאלה חשובה: האם גם מעשר כספים מן התורה? גם בזה יש מחלוקת בראשונים ואחרונים יש שכתבו שחיוב מעשר כספים מן התורה ויש שכתבו מדרבנן ויש שאמרו שזה מנהג ואין חובה על כך. מכל מקום רבים קבלו על עצמם לתת מעשר כספים, והשאלה ממה יש להפריש מהנטו או מהברוטו? נפסק שנותנים מהנטו. אבל עדיין השאלה: האם מהנטו בניכוי ההוצאות השוטפות והקבועות כגון: חשמל מים טלפון אוכל ביגוד וכו' או מכל הנטו לוקח עשירית ומפריש לצדקה? גם בזה נחלקו הפוסקים. ונראה למעשה שאם מצבו הכלכלי של האדם לא קל, יכול לעשות כדעה המקלה ולהפריש מעשר כספים לאחר ניכוי ההוצאות [אם נשאר לו...] ואם מצבו הכלכלי מבוסס דיו - כדאי שיעשה כדעת המחמירים ובראשם ר' שלמה לניאדו בספרו "בית דינו של שלמה" [יורה דעה סימן א' ועיין בשיירי כנה"ג יורה דעה רמ"ט ] ולהפריש מהנטו כולו. יש לציין שחלק ממעשר כספים יכול לקזז ממה שנותן לילדיו שמעל גיל שש - לצרכי מזון וביגוד וכדומה, וכן עבור תשלומים לבתי הספר ולישיבות ועזרה לצרכי צדקה.
ועוד דבר חשוב ומוסרי.. רצוי מאד גם "לעשר" ולהפריש מזמנו ומכוחו כדי לעשות חסד לזולת ובעזרה בלימודים וכדומה. . ויהי רצון שיקויים בכל המעשרים – "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר..
דין השמנים והפתילות לחנוכה
1. כל סוגי השמנים , וכל סוגי הפתילות כשרים לחנוכה. אבל מצוה מן המובחר- להדליק בשמן זית (צלול, וגם נעשה בו הנס במקדש)
2. אם אין שמן זית- מצוה להדליק בשמנים שאורם זך ונקי, אבל גם נרות משעווה או פרפין כשרים להדלקה אע"פ שמצווה יותר בשמן. המדליקים בשמן- מצוה מן המובחר- שידליקו בפתילות מצמר גפן או חוטי פשתן. (ויש מי שאומר- שבדורנו, אף שאר הפתילות הינן מובחרות) אין חובה להחליף כל לילה את הפתילות ומכל מקום יש נוהגים לקחת פתילות חדשות כל לילה, זכר למנורה במקדש, וכן מותר להשתמש בשמן שנותר מהלילה הקודם.
3.אם אין לו שמן זית, אלא מעט, יכול להדליק את נר החיוב לבדו משמן זית, ונרות ההידור משמן רגיל. השמש יהיה שונה משאר הנרות, או שיהיה מוגבה מהם כדי שיהא ניכר שאינו מנרות המצוה. עדיף להימנע מלהדליק בשמן שהונח תחת המיטה וישנו עליה.
4. אין להדליק נרות חנוכה משמן שנעשה מפירות ערלה, ולא משמן משנה שביעית.
5. יש להימנע מלהדליק בנרות של גז, כיוון שאין להם פתילה. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקת נר חשמלי ( ובכל מקרה לא יברך על נר חשמלי)
6.מצוה להדליק נרות חנוכה ולפרסם הנס גם במקום ציבורי בזמן צאת הכוכבים, וכן בעל חנות הנמצא בחנותו בזמן זה ( של צאת הכוכבים: 17:00) כדי לפרסם את הנס, וידליק בלי ברכה (אלא אם כן מתפללים במקום תפילת ערבית, שאז יש לזה דין בית-כנסת לשעה קלה. ומברכים על ההדלקה.)
מהלכות שבת (צפורן שפרשה, רצועות עור)
(1) אם הצפורן פירשה במיעוטה- אין לתלשה, לא ביד ולא בכלי.
(2) אם הצפורן פירשה ברובה- ומצטער בכך- יכול להסירה ביד, אבל לא בכלי (סימן שכ"ח לא) מפני שהרוב כבר פרש, ותולש ביד (שלא כדרכו)
(3) לפעמים לאחר שגזז את הצפורן (ביום ששי) האדם מגלה, שיש שאריות מהציפורן שעדיין מחוברות .., את אלו אסור לגזוז בשבת, אע"פ שמצערות אותו.
(4) רצועות עור שפירשו מעור האצבע סביב הצפורן- אין להסירן אפילו ביד, בין פירשו רובן ובין פירשו מיעוטן, ומי שמסיר בכלי- אף עובר על איסור תורה של מלאכת "גוזז" (שו"ע, שכ"ח,לא/משנה ברורה סעיף צ"ט)