.jpg)
פרשת ויגש
בס"ד
למה יוסף לא גילה עד עתה לאביו ש"עוד יוסף חי"?...
יוסף הצדיק שהתחפש עד עתה לשליט מצרי חסר רחמים – לא יכול להתאפק יותר- ו"שבר שתיקה". הוא מגלה את פרצופו האמיתי =האח שאוהב ודואג . כי פי המדבר אליכם – בלשון הקודש- אני יהודי כמותכם אומר יוסף לאחים - ואת האלוקים אני ירא, וחלילה לי לגמול לכם רע. אדרבה, עלי להחזיק לכם טובה – כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם... יוסף בוכה ומנשק את אחיו כדי להוריד כל חשד מלבם [רש"י].
ולא רק זאת, יוסף בהתגלותו אל האחים לוקח סיכון עצום כי אף "מאבטח" מצרי לא נמצא במקום. כל המצרים הוצאו מהאולם ויכלו האחים "המחוממים" על דבר עלילת הגביע - להרוג אותו. ועתה שנתגלה להם כי הוא יוסף – והוא הוא השליט המצרי – הסכנה היא אולי יותר גדולה! כי האחים עלולים לחשוב - בראותם את מלבושיו המצריים וכל טכסיסי המלכות הפרעונית – שהנה, מה שחששנו מפניו כשמכרנוהו לישמעאלים אכן מתרחש מול עינינו. יוסף בגויים יתבולל והוא עלול לקחת ולסחוף את כל בית יעקב לכיוונים שליליים של טומאת מצרים וחלילה יהרגוהו ... ובכל זאת, יוסף לוקח סיכון – העיקר לא לבייש את אחיו בפני המצרים!!
ואם לא די בכך, מגלה לנו המדרש [ פסיקתא זוטרתא ויחי מח]– בתוספת ביאור מבעל "אור החיים" הקדוש - התנהגות פלאית של יוסף הצדיק - שהוא יודע היטב גם "לשמור" שתיקה!! .
כשם שעד עתה יוסף לא שלח מכתב לאביו האהוב שעודנו חי - [ ורק לאחרונה היה דורש בשלומו באמצעות האחים בלבד- העוד אבי חי?...] - כדי שלא יגלה אביו שהאחים מכרו אותו ואולי יכעס ויקללם - גם עתה, כשמותר כבר לגלות לאבא הזקן ש"עוד יוסף חי" –נמנע הוא מלהיפגש ביחידות עם אביו - וגם פגישותיו עם אביו מעטות מאד במשך כל שבע עשרה השנים הנותרות של יעקב. ומדוע? - הכל כדי שלא ישאל אותו אביו : "ספר בני האהוב - מה אירע לך כל עשרים ושתיים השנים הללו שלא ראיתיך, ואיך בכלל התגלגלת לכאן?"... ואז יוסף יאלץ לספר לו – ואוי ואבוי לאחים!! ויוסף עם כל אהבתו הגדולה והעצומה לאביו – מעדיף בנושא זה לשמור שתיקה!!..
אבל יש עוד מישהו שמגיע לו צל"ש בהיותו "שומר" שתיקה. התנחשו [ בלי גביע..] מיהו? – רמז: השבט שהייתה לו אבן בחושן בשם "ישפה"! – כמובן, ידעתם נכון! האח הקטן [ אב לעשרה ילדים..] - בנימין!
וכותב רבינו בחיי [ פ' תצווה] : "בנימין על "ישפה" והיא [ האבן] כלולה מגוונים הרבה – אדומה , שחורה, ירוקה. וסגולת האבן הזאת לעצור הדם, וניתנה לבנימין, לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה , וחשב מחשבות במכירתו של יוסף, אם יגלה הדבר לאביו אם לא [ כנראה שהוא ידע את דבר המכירה ברוח הקודש או בדרך אחרת שיוסף יצר אתו קשר וכדו' והוא לא היה בכלל החרם שהחרימו האחים] ואף על פי כן, נתגבר על יצרו, והיה מעצור לרוחו ולא גילה הדבר לאביו ולכך ניתנה לו האבן הזאת. ונקראת "ישפה" – שתי מלים – יש פה – וזה יורה על מעלתו שאף על פי שהיה לו פה , והיה לו לגלות הדבר- שתק ולא גילה".
דרך אגב "שתיקה" לא רצויה – זו הייתה שתיקת האחים לפני שמכרו את יוסף. " וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" . מי יודע לו היו מדברים אתו היו מסבירים לו את מעשיהם -הכל היה "נסגר" בין האחים בצורה טובה. אותה "שתיקה רועמת" של האחים – היא שהובילה בסוף את "שתיקת הבהלה" בפרשתינו כשאמר להם יוסף "אני יוסף".. "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"!!
ואם תשאלו: אחרי שהראית לדעת את מעלתה העצומה של שתיקת יוסף שלא גילה לאביו את דבר המכירה, אם כן למה זה ניתנה האבן שמעידה על השתיקה "ישפה" דווקא לבנימין? הלוא לכאורה קושי הנסיון והאתגר של יוסף לשתוק ולא לגלות לאביו, הייתה גדולה לאין שיעור מזה של בנימין שהיה רק נראה "כצופה מן הצד" על כל דבר המכירה?...ולו היו שואלים אותנו היינו אומרים שוודאי מגיעה האבן "ישפה" דווקא ליוסף?.. [בלי לזלזל באבן "השוהם" שקיבל לבסוף...]
ונראה לענ"ד, שדווקא האדם, שלא מופנים אליו כל הזרקורים ואינו בלב העניין, נתון בנסיון יותר קשה לשתוק. שהרי אליו לא יבואו בטענות גדולות מדוע לא התאפק וגילה את מה שאסור היה לגלות לאבא. והדחפים אצלו כן לגלות- הם אולי יותר גדולים – שהרי הוא לא שייך לכל הסכסוך הזה ואולי יגלה ...ובכל זאת הוא מתאפק – לכן מגיע לו יישר כח הרבה יותר גדול!! וכמובן את "מדליית" הישפה!!...
ולסיום – סוד השתיקה הוא כוח עצום – ובו נשתבחו צאצאי רחל אמנו שהתחילה בכל עניין השתיקה שלא סיפרה ליעקב שמתכננים להחליף ולתת לו את לאה במקומה. גם שאול – [מבנימין] - לא הגיד את דבר המלוכה וגם אסתר [מבנימין] עליה נאמר: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה [עיין מגילה יג:].. כי יש לעתים זמנים שצריך לשתוק ומצווה לשתוק ויש עתים שאין ברירה וצריך לשבור שתיקה - כמו המסופר בפרשינו - לחבר בין האחים הנפרדים, כפי שיוסף "שבר" שתיקה וגילה עצמו לאחים - ובכך חיבר את עץ אפרים ועץ יהודה לעץ אחד – לעץ החיים הנצחי אשר בתוך הגן.
שבת פרשת ויגש
1. ההפטרה- ויהי דבר ה' – בספר יחזקאל לז [ למנהג כל העדות]
2. הספרדים והתימנים נוהגים להכריז על תענית עשירי בטבת שתחול ביום ששי.
3. ברכת הלבנה – לנוהגים אחר שלושה ימים- יברכו במוצאי שבת קודש. לנוהגים אחר שבעה ימים – מיום שני בערב [ לא לפני 17:34]
[תקופת טבת – יום שני ח' טבת 10:30 לפני הצהריים]
4. צום עשירי בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לאלו שנספו בשואה וגם לאלו שהוריהם נפטרו ואינם יודעים באיזה יום בשנה. יש להדליק נר נשמה ולומר השכבה לעילוי נשמתם. על פרטי הלכות לצום עיין בנפרד.
חידה לפרשה
חמס'ה חמס'ה חמס'ה.. שלוש פעמים מופיע המספר "חמש" בפרשתינו. התוכל למצוא אותם? [פתרון אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
"כי אם תם הכסף.."
עני אחד נכנס אצל הרבי שלו ואמר לו: "רבי, יש לי קושיה שאני מתקשה בה: מה נאכל?"... הסתכל הרבי בפניו הכחושים והמורעבים של העני ואמר: "אתרץ את קושייתך". ותוך כדי דיבור הוציא מטבע מכיסו ונתנה לו. למחרת חזר העני בעינים מושפלות ואמר : "רבי, התירוץ שקבלתי ממנו אתמול כבר לא נותר ממנו כלום, והקושיה חזרה למקומה....
פתרון לחידה: יוסף מבשר לאחיו שעדיין נותרו 5 שנות רעב [בראשית מה ו ] יוסף נותן לבנימין 5 חליפות שמלות [בראשית מה כב]. יוסף מביא 5 מאחיו לפגוש את פרעה [בראשית מז ב].
מהלכות תענית עשירי בטבת:[ השנה ביום ששי! ]
1. זמני הצום:
מעלות השחר- 5:25 [=לפי 90 דקות מהנץ]
או 5:39 [=לפי 72 דקות מהנץ]
– עד צאת הכוכבים – ( 17:14 ).
למעשה: מסיימים את הצום בקידוש של ליל שבת.
2. מטרת הצום: "לעורר את הלבבות, לפקח על דרכי התשובה" ובזכרון דברים אלו נשוב להטיב, ולכן חייב כל איש לשום אל לבו לפשפש במעשיו, ולשוב מהם, כי אין העיקר –התענית ..אלא הכנה לתשובה! (הרמב"ם).
3. ולמה דוקא עשירי בטבת? מפני שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע, על ירושלים, במצור ובמצוק "ותהי זאת זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו, שהיו כמעשינו עתה, עד שגרמו להם ולנו את הצרות" (רמב"ם)
4. האם חייבים להתענות? "מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שארעו צרות לאבותינו" (רמב"ם) ולכן " הכל חייבים להתענות בארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר" (שו"ע סימן תק"נ, א) (כולל חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה - ובעלי ברית אברהם).
*מי שמעוניין לקום לפני עלות השחר ולאכול - יתנה על כך לפני שיישן. יש אומרים שגם על שתייה צריך להתנות ויש מקילין. [לפי המקובלים אם ישן בלילה - מותר רק לשתות לפני עלות השחר אלא אם כן הוא חלש]
5. מי פטור מהצום?
א. אשה מעוברת או מניקה (ולפי האשכנזים דוקא אם מצטערת) כלומר: אשה שאחרי שלשה חדשים להריונה או אפילו לפני כן אם סובלת מהקאות וכדו' פטורה מלצום, ואשה מניקה (לפי הרבה פוסקים אם הפסיקה להניק אז אחרי חודש מהלידה צריכה לצום אולם לפי הגר"ע יוסף: עד עשרים וארבע חדשים אחרי הלידה נקראת מניקת אפילו שלא מניקה בפועל).
ב. חולה (אפילו שאין בו סכנה) – פטור, ויאכל בצנעא, ורק דברים חיוניים!
ג. זקנים תשושי כח, שמצטערים בתעניתם.
ד. ילדים מגיל פחות בר-מצוה (ולא צריך לחנכם לתענית שעות).
6. מותר להתגלח, ולעשות מלאכה בי' בטבת [השנה- עד כניסת השבת], ומותר לבלוע רוקו, אבל מסטיק - אסור ללעוס.
7. אם בירך על מאכל או משקה בטעות, יטעם משהו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
8. לא ירחוץ פיו בשחרית, ואם הוא מצטער ויש לו ריח מהפה, יש להקל לרחוץ פיו, בתנאי שיכפוף ראשו, כדי שלא יבלע מהמים, וישים בפיו פחות מרביעית(86 גרם) ויפלוט המים.
9. מן הדין מותר להתרחץ בצום הזה ולכן לכבוד שבת קודש מותר להתרחץ גם במים חמים רק שיזהר שלא יבלע מים..
10. בתפילה – "עננו" בשומע תפילה (והשליח צבור אומרה בין גואל לרופא) ומוציאים ספר תורה וקוראים ויחל. [והאשכנזים גם מפטירין – "דרשו" ]
11. מנהג התימנים להתחיל לומר "עננו" כבר בתפילת ערבית ומנהג הספרדים החל מתפילת שחרית ומנהג בני אשכנז בתפילת שחרית - הש"ץ לבדו - ובתפילת מנחה גם היחידים בתפילת לחש ב"שומע תפילה".
12. כיון שהשנה חל צום עשירי בטבת ביום ששי - כדאי להקדים את תפילת מנחה ברבע שעה לערך כדי שיספיקו לקרוא בתורה [ולהפטיר - למנהג האשכנזים] – וכוהנים יספיקו לעלות לדוכן לפני השקיעה. [אם מתפללים מנחה גדולה – כהנים לא עולים לדוכן ולדעת החזון אי"ש עולים] ויהי רצון שה' יהפוך את כל ימי הצומות, במהרה בימינו , לששון ולשמחה!!
צום עשירי בטבת
כתוב בספר "בני יששכר": כתבו הראשונים אלמלא היה באפשרי על פי קביעות שיארע צום העשירי בשבת היה דוחה שבת, שכתוב בו עצם היום הזה כמו ביום הכפורים [בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם ..] אלא שעל פי קביעות הלוח כיום אף פעם לא יחול בשבת.
ונראה לפי זה שמזה למדו חכמי הדור בעת ההיא, שהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי [ט' באב]) אלמלא הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי - שרובו של היכל בעשירי נשרף - כי ביום התשיעי לעת ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי - והקשו חכמים - באמת למה קבעוהו בתשיעי? ומתרצים: אתחלתא דפורענותא עדיפא [תענית כט.] (היינו העיקר יש להצטער ולהתאבל על ההתחלה),
ונראה שחכמי הדור למדו את זה מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר משאר הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו, כיון שזה היום היה אתחלתא דפורענותא בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש, ומשם נתגלגל הדבר עד החורבן.
וחידש החתם סופר עוד טעם מדוע אם היה חל בשבת היו צריכים לצום כיון שבכל שנה - בעשירי בטבת - דנים בשמים אם יבנה בית המקדש בשנה זו. ואם כך זה דומה לתענית חלום שצמים אפילו בשבת משום שהדבר נוגע אל העתיד ולא כמו בתשעה באב שאם חל בשבת הצום נדחה כיון שהצום הוא על העבר.
השם יתברך יהפכו לששון ולשמחה:
צום עשירי בטבת – המצור, החורבן והתיקון
ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי, בעשור לחדש, בא נבוכדנאצר מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב: ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. בתשעה לחדש – ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ: ותבקע העיר וגו' (מלכים ב' כ"ה).
ובחדש החמישי בעשור לחדש וגו' ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו וגו' ואת יתר האמון (ההמון) הגלה נבוזראדן רב טבחים (ירמיה נ"ב)
אמור מעתה: ראשית הפורענות, בעשרה בטבת היתה, שבו התחיל המצור, ובאו אנשי ירושלים במצוק עד שנפלו חומות העיר ונשרף בית המקדש ויהודה הלכה בגולה.
בשביל מה נתקנה התענית?
אמרו חכמים: 'כל דור שאין נבנה (בית המקדש) בימיו – מעלין עליו כאילו הוא החריבו'. לפי שיש בכחו של כל דור ודור לעורר עליו רחמי שמים לגאול את ישראל מיד צר ולקבץ כל נדחיו לארצם ולבנות להם בית הבחירה. ובמה? בתשובה שלמה ובתיקון עוונות הראשונים. וכל זמן שהישועה לא באה, סימן הוא זה שעדיין לא שבנו מחטאינו ואנו נמקים בעוונותינו ובעוונות אבותינו אתנו, ומשהים את הקץ לבוא, וכאילו ח"ו אנחנו גרמנו את החרבן.
אפילו חרב בית המקדש וישראל שרויין בגלות ונחלתינו שממה ונתונה בידי זרים, חס ושלום - לא ספר כריתות נתן ה' לעמו! לא גלות עולם גזר עליהם - ולא חורבן נצח חרץ למקדשיו, אלא הישיבה בארץ ובנין בית המקדש, הם נתנו להיות קיימים לעולם, ואילו הגלות והחורבן והצער – ארעי, ולשעה בלבד הם, ויכולים בכל שעה של רחמים להפוך לשמחה וששון. ויהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו!!
(ע"פ ספר התודעה)
ברכה על ברקים ורעמים
על ברקים מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". על רעמים מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". אם ראה ושמע ביחד בזה אחר זה ברק ורעם מברך רק ברכה אחת! איזו ברכה? לדעת המשנה ברורה: ברכת "עושה מעשה בראשית", ואם בטעות ברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם" יצא. ולדעת "ילקוט יוסף" יברך ברכת שכוחו וגבורתו על שניהם.
את הברכות על ברקים ורעמים יש לברך סמוך לראייתם או שמיעתם. כלומר 'תוך כדי דיבור', שהוא הזמן שניתן לומר בו שלוש מילים.[ 2-3 שניות] ואם שהה יותר, הפסיד את הברכה, וימתין אולי יראה עוד ברק, ואז יזדרז לברך 'תוך כדי דיבור'. וכן לגבי שמיעת רעם (שו"ע רכז, ג, מ"ב יב).
מי שכבר בירך פעם אחת במשך היום על ראיית ברק ושמיעת רעם, לא יברך עליהם שוב באותו היום. ואף שכל ברק ורעם נוצר בפני עצמו, מאחר שהם נוצרו מתוך אותה מערכת עננים, ברכה אחת עולה לכל הברקים וברכה אחת לכל הרעמים. אבל למחרת, גם אם מדובר עדיין באותה סופה, יברך עליהם שוב. ואף באותו יום, אם נסתלקו העננים לגמרי, ושוב נתכסו השמיים בעננים והחלו ברקים ורעמים, מאחר שמדובר במערכת עננים אחרת, יברך עליהם מחדש (שו"ע רכז, ב, מ"ב ח).
מהלכות שבת
שאלה: אדם שותה מרק ומעורבים בו בשר, ירקות או אטריות ורוצה להפרידם זה מזה האם מותר להשתמש במסננת או בכף מחוררת לצורך זה?
תשובה: כדי להתיר ברירה בשבת צריך להתקיים ג' תנאים, אוכל ביד ומיד, ברירה בכלי אסורה מן התורה אפילו מוציא אוכל מתוך פסולת ואפילו עושה כן לצורך מיידי,
אמנם, בגמרא [שבת עד.] וכן בשו"ע [סי' שי"ט א'] מבואר שיש לחלק בזה בין ב' סוגי כלים: יש כלים המיוחדים לברירה כנפה וכברה, שאיסור הברירה בהם הוא מן התורה. ויש כלים שאינם מיוחדים לברירה כקנון ותמחוי [קנון - כלי שצר מלמטה ורחב מלמעלה כעין משפך ונותן הקטניות בצד הרחב, וכשמנענע את הכף הקטניות שהם עגולות מתגלגלות ויורדות למטה דרך המקום הצר, והפסולת שאינה עגולה נשארת למעלה. תמחוי – היא קערה גדולה[רש"י בגמרא שם, והביאו במ"ב סי' שי"ט ס"ק ב'] ואיסור הברירה בהם אינו מן התורה מפני שזה ברירה כלאחר יד, ואסרוהו חז"ל משום שזה דומה לברירה וגזרו בזה כדי שלא יבוא להשתמש בנפה וכברה [רש"י שם, ועיין מ"ב שם ובס"ק כ"ו]
לסיכום: אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת, שהרי זה ברירה בכלי המיועד לכך [שש"כ פ"ג סעיף נ"ג נ"ד, חוט שני פכ"ה ס"ק ב'].
תן חיוך
1.מצפים מהחות'ים קצת התחשבות , אם כבר בלילה... אז תודיעו לפחות מראש על תחזית שבועית!..
2."ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב" והנה לכם שיר דומה מהפרשה.. "ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי -ועוד יוסף חי -ועוד יוסף חי- ועוד יוסף חי -ועוד יוסף חי- ועוד יוסף חי- ותמיד הוא מלך במצרים.."
3.ויש כאלה שגורסים: "ועוד יותר טובה -ועוד יותר טובה - ומאחורי הבשורה הטובה - עומדת שרח הנכדה..
4. אחרי ההצבעה אמרו חברי הליכוד: הוא לא מתנהג כבן גביר, אלא כגביר..
5.מבצעים! מבצעים! - מורה בכיתה א' שואלת תלמידה "כמה זה אחד פלוס אחד?" התלמידה עונה "סוף עונה...".