.jpg)
פרשת שמות
בס"ד
פרעה לא עוצר באדום
השבת, אנו מתחילים בס"ד את ספר שמות, ופרשתינו מגוללת את קושי השעבוד הנורא, של בני ישראל במצרים. זה התחיל בבניית "ערי מסכנות" לפרעה, את פיתום ואת רעמסס, וכשזה לא עוזר, והתרבות בני ישראל לא נעצרת ואף גוברת, מעבידים את בני ישראל בפרך, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, "בעבודה המפרכת את הגוף ומשברתו", וכשזה גם לא עוזר, פונה פרעה לדרך אחרת – ממניעת הילודה בדרך של "שבירת" ההורים, למניעת בילודה בדרך של רציחת העוברים, "ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא , והמיתן אותו ..", אבל המיילדות הצדיקות– שפרה ופועה – עשו את ההיפך – ותחיין את הילדים.
פרעה מיואש, הוא רודף אחרי הילדים בשדות, שם היו הנשים העבריות יולדות את ילדיהן בצר להן (עיין גמרא מסכת סוטה דף י"א) והי'ה נעשה להם נס והיו נבלעין בקרקע וגם שם פרעה רודף אותם- "מביאין שוורים וחורשין על גבן, שנאמר: על גבי חרשו חורשים..." אבל גם זה לא עזר "לאחר שהולכין (המצריים) היו מבצבצין (הילדים) ויוצאין כעשב השדה.." ובאים בעדרי עדרים לעיר..פרעה מתוסכל,ושואל באיצטגנינין שלו... והנה הם מודיעים לו שבקרוב יוולד הגואל של היהודים, רק זה היה חסר לו...הוא שואל באיצטגניניו, איך ניתן להרוג את הגואל הזה? והם עונים לו, שהוא עתיד ללקות במים, נקודת התורפה שלו זה המים... ולכן מחליט פרעה בצעד קיצוני ודרמטי בשלב ראשון לזרוק את כל ילדי ישראל למים וכשהצביעו לו היועצים על יום מסויים שבו עתיד להיוולד המושיע הוא גוזר על עמו גם כן כי למען "המטרה הקדושה" העלמת הגואל היהודי עדיף להעלים כמה אלפי ילדי מצרים גם כן.. –"ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.." הגזירה היתה נוראה, על ההורים עצמם הוטל להשליך ילדיהם למים, ומי שלא יעשה כן, אחת דתו להמית.
אבל, הבה נשים לב! עם כל הגזירות הקשות והנוראות שעברו על בני ישראל, ואחרי כל הרדיפות אחרי ילדיהן, לא שמענו אפילו צעקה אחת, אפילו בכי אחד!!. -מתי מתחילים הצעקות והאנחות מקושי השיעבוד?- בסוף פרק ב (פסוק כ"ג)-כשמשה רבינו נמצא הרחק במדין זה שנים רבות ואז.. "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו..." והכתוב הוא עצמו זועק לביאור!.. אדרבה! שישמחו! מת מלך מצרים הרשע והאכזרי! אבל מגלים לנו חז"ל שהוא לא בדיוק מת, אחרת לא היה נקרא "מלך" כי אין שלטון ביום המוות... אלא מלמד שנצטרע , ומצורע חשוב כמת – וזהו וימת מלך מצרים! ועדיין קשה, שהרי, טוב מאוד שנצטרע, כן יקרה לכל אויבי ה' ואויבי עם ישראל...אז למה לזעוק ולהיאנח? והתשובה – כי רופאיו האליליים והרשעים אמרו לו, שהתרופה לצרעתו היא לא פחות ולא יותר מלרחוץ בדמם של ילדי ישראל!
וכך מספר לנו המדרש: "ויאנחו בני ישראל" – למה נתאנחו? לפי שאמרו חרטומי מצרים, אין לך רפואה אם לא שנשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב, ומאה וחמישים בבוקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום, כיוון ששמעו בני ישראל גזירה קשה, התחיל מתאנחים וקוננים".
תארו לכם: שלוש מאות ילדים בכל יום! ולפי מדרש מסוים, זה נמשך כמה שנים וגם שהיו אילו בכורות דווקא. אם כן, במשך שלוש שנים -בחישוב פשוט-נשחטו כשלוש מאות אלף תינוקות בכורות מישראל!! לכן גם באה על המצרים מכת בכורות-במידה כנגד מידה! דרך אגב, גם מכת דם הראשונה, וגם מכת ערוב באה בעקבות הדם הרב של בני ישראל שנשפך.
כאמור, עם כל הקשיים העצומים בני ישראל לא צעקו, וכשסוף סוף צעקו - מיד החל תהליך הגאולה!! כפי שנאמר:"..ותעל שוועתם אל הא-לקים מן העבודה, וישמע א-לקים את נאקתם, ויזכור א-לקים את בריתו, ..וידע א-לקים"! (שמות ב, כ"ג-כ"ה)
מיד שולח הקב"ה את משה רבינו לגאול את בני ישראל. שמעתי את נאקת בני ישראל משום כך - לך לפרעה ותאמר לו: ה' אלוקי הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵ֖לֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לה' אלוקינו. ותגידו לו עוד בשמי איום מפורש: כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
פרעה שופך הדמים – לא רק מתחרט על מעשיו האיומים – אלא מכחיש שיש ה' שרואה את מעשיו הרעים. "מִ֤י ה' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל? לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה'! וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ!" וזה מזכיר סיפור על שוטר שמאותת לנהג שלא עוצר באדום לעצור בצד. "מדוע לא עצרת באדום? שואל השוטר, האם לא ראית את הרמזור? "אומר לך את האמת - עונה הנהג-את הרמזור ראיתי, אבל אותך לא ראיתי...!"
אבל פרעה "לא עוצר באדום" גם כשאומרים לו שהשוטר רואה הכל!! "וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ומכין להם מרחץ דמים נוסף. " וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ". ושוטרי בני ישראל מכנים זאת לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ"
מורי ורבותי, בימים אלה אנו מתבשרים על החזרת חלק משבויינו וחטופינו [בשלב ראשון] משבי האיום של הטרוריסטים מעזה תמורת מאות מחבלים שידם דמים מלאו. דמים בדמים נגעו. מצד אחד כל רגע שהם בשבי הם נתונים בסכנת נפשות ויש מצות פדיון שבויים ולא תעמוד על דם רעך, אבל מצד שני צריך להבין שחוץ מהנזק התדמיתי של אי הנצחון המוחץ על קיני הטרור החמסי שפעל ברצועה יש כאן סכנה אמיתית בעתיד הלא רחוק. כי הם לא עוצרים באדום! ואדרבה שמחים על שפיכות הדמים שעשו ומבטיחים הלאה להמשיך. לחיות הברבריות האלה "אין אלוקים" אע"פ שצועקים כל הזמן "אללה ואכבר". הם לא יודעים "כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענווים" לכן צריך לדעת שיחד עם השמחה על שובם של יקירנו מן השבי, יש דאגה גדולה ששחרור מאות מחבלים רוצחים וברברים כאלו עלולה לעלות בדמים רבים חלילה כפי שראינו בעסקת שליט. משום כך, אחרי שההסכם יצא לדרך לא נותר לנו אלא להתפלל לבורא עולם שיצילנו ויפקח את עינינו לראות נכוחה את הדרך . וכך כותב הנביא ירמיה על הגאולה העתידה. "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, אל נחלי מים, בדרך ישר, לא יכשלו בה, כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא"(ירמיה ל"א, ח) ואומר רש"י - "בבכי יבואו" - על ידי תפילה ותשובה!! סוף סוף יבין עם ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות שיש לו כתובת לאן לפנות, ושהקב"ה כל כך מתגעגע לקולותיהם ולתחנוניהם, כבן המתחטא לפני אביו ועושה רצונו, "בנים אתם לה' א-לקיכם"! כשנפנה אל הקב"ה כאב – ["כי הייתי לישראל לאב" ]– כי אז –עם ישראל יקרא מחדש "בני בכורי" ["ואפרים בכורי הוא" ]– ואז תהדהד בעולם שוב הקריאה כבימי צאתנו מארץ מצרים: - "בני בכורי ישראל"! (שמות ד, כ"ב). שבת שלום!!
שבת פרשת שמות [ ח"י טבת]
1. מהי ההפטרה?- מצאנו שלושה מנהגים בזה:
מנהג אשכנז [וחלק מהמרוקאים]– "הבאים ישרש יעקב" (ישעיה כ"ז)
מנהג ספרד [וחלק מהתימנים] – "דברי ירמיהו" (ירמיה א)
מנהג רוב התימנים (והבבלים) – "בן אדם הודע" (יחזקאל ט"ז)
בקיצור: שלושה מנהגים – שלושה נביאים – ישעיה, ירמיה ויחזקאל ... והעיקר "והאמת והשלום אהבו".
חידה לפרשה
מצא בפרשתינו שבעה אנשים או נשים שלא הוזכר שמם אלא רק כינוי שלהם. כגון: ותתצב אחותו – הכוונה למרים.
[תשובה לחידה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה:
- ולמה נקרא שמו "הר סיני"?
דע, כי העידו בפני כי האבנים המצויים בו, יצוייר בהם הסנה ולכן נקרא הר סיני על שם הסנה. ואחד מנכבדי ברצלונה, בעוברו דרך הר סיני הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בהם הסנה מצוייר בתכלית הציור, ושברתי האבן לחצאין, וניגלה שם ציור הסנה בכל חלק וחלק, ושוב שברתי אותו חלק לחצאין, וניגלה שם ציור הסנה, וכן עשיתי פעמים רבות עד שהיו החלקים בגודל בוטנים, ועדיין ציור הסנה בהם, ונפלאתי על זה מאוד, ע"כ.
וסיים מרן הגר"ע יוסף זצ"ל: וגם אני ראיתי אבני פלא אלה, מה רבו מעשיו יתברך!
2 אכן נודע הדבר (מן הפרשה)
-ביום הקודם, כשהמצרי הכה איש עברי, וכל אחיו עמדו והחרישו – סבר משה רבינו, שאחיו אינם מתערבים משום שאין הם מסוגלים כלל לריב. אך משראה למחרת שני אנשים עברים ניצים – אמר בליבו: אכן נודע הדבר, להתקוטט בינם לבין עצמם, הם גיבורים, אך כשצריך לעזור ליהודי הנרדף על ידי גוי – נופל עליהם פחד והם נרתעים...
תשובה לחידה
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי = עמרם ויוכבד. / והנה נער בוכה = משה/ שני אנשים נצים = דתן ואבירם // ותתצב אחותו = מרים// ותרד בת פרעה = בתיה //
מהלכות שבת – הפסקת חשמל בשבת – מה עושים?
במקרה של הפסקת חשמל בשבת, וחברת החשמל תיקנה את החשמל בשבת האם מותר ליהנות מהחשמל הזה בשבת?
תשובה
הקדמה: כיון שישנו הכרח לספק חשמל לכל רחבי מדינת ישראל בכל ימות השבוע כולל שבת, וכל פגיעה באספקת החשמל כרוכה בסיכון נפשות. שכן בבתי החולים ישנם מכשירים רפואיים רבים שתלויים באספקת החשמל, וגם בבתים פרטיים ישנם חולים מסוכנים הנזקקים למכשירים חשמליים להצלת חייהם. וכן כוחות הביטחון נעזרים במכשירים חשמליים, שאם לא יעמדו לרשותם, לא יוכלו להגיב כראוי במצבי חירום. ובימים קרים, רבים מחממים את הבית בעזרת מכשירים חשמליים, ואם תיפסק אספקת החשמל, עלולים תינוקות וחולים להסתכן. ואף בימים חמים מאוד, קיימת סכנה מסוימת לגבי חולים הזקוקים למיזוג אויר. בנוסף לכך, הואיל וכיום רגילים לאחסן אוכל למשך ימים רבים במקררים ומקפיאים, אם יפסק החשמל, המאכלים עלולים להתקלקל, ומתוך קבוצה גדולה של אנשים יהיו כאלה שיחלו עקב כך בהרעלת קיבה ויסכנו את נפשם. לפיכך, חברת-החשמל חייבת לדאוג לאספקת חשמל שוטפת ביום השבת, ואם אירעה תקלה באספקת החשמל במקום מסוים, עליה לעשות את כל מה שנצרך כדי לתקנה. לפיכך: כיוון שמותר לטכנאים של חברת החשמל לתקן את מערכת החשמל, מותר לנו ליהנות מן החשמל שחודש בשבת. אבל אם הפסקת החשמל אירעה במקום קטן שידוע בוודאות שבכל הבתים שם - אין בהם צורך של פיקוח נפש, של מכונות הנשמה וכדומה- אסור לתקן שם את החשמל בשבת. ואם תקנו אותו יהודים בשבת, אסור ליהנות מהתבשיל עד כשעה אחר צאת השבת. [ולגבי ילדים קטנים וזקנים וחולים יש להקל שיאכלו חם והמבוגרים שיורידו את התבשיל ויאכלוהו קר או כאמור שיהנו מהתבשיל החם כשעה לאחר צאת השבת] ולגבי האור והמזגן – אין חובה לצאת מן הבית כדי לא ליהנות מהם- כיון שגם אם החשמל לא היה מתוקן היה נשאר בבית.
איך מתכוננים ללידה בשבת?...
בני ישראל במצרים התרבו באופן נסי. ממש פלאי פלאים. ששה בכרס אחד ולא היו צריכים מיילדות "כי חיות הנה" כחיות השדה שאינם קוראים לחיה שתיילד אותם אז מן הסתם הסתדרו גם בשבת ללא מאמץ מיוחד.. אך בדרך הטבע צריכים הרבה הכנות ללידה שתהיה בטוחה ומסודרת, ולשומרי שבת יש עוד אתגר במקרה והלידה תהיה בשבת.. יש אומרים שיש להתפלל שהלידה לא תהיה בשבת ויש הטוענים מה שהקב"ה מכווין ליום ולשעה תגיד תודה ואל תעשה מאמץ אפילו רוחני לשנות את זמן הלידה.. מה שברור הוא שלדעת כולם יש להתכונן גם הלכתית למקרה שהלידה אכן תהיה בשבת..
ובכן, על האשה בחודש התשיעי להכין לפני שבת כל מה שצריך לקחת לצורך ריפוי היולדת, ומותר לקחת מהבית למכונית גם במקום שאין עירוב. ובכלל זה תרופות נחוצות, מסמכים רפואיים ותעודת זהות יש כאלו שרושמות על דף את השם ומספר תעודת הזהות כדי לחסוך כמה שאפשר כתיבה בבית החולים . כמו כן, דברים שחשובים ליולדת אבל אינם הכרחיים לרפואתה, כגון בגדים נוספים, מאכלים וספרים, מותר לקחת במקום שאין עירוב – אבל בשינוי - וילכו ברציפות מהבית עד שיניחום בתוך המכונית. ככלל אסור לקחת דברים שהם מוקצה, אבל כאשר ידוע שבמוצאי שבת יצטרכו מאוד לדברי מוקצה, ככסף וטלפון נייד, מותר להכניסם לתיק בשינוי, ולהביאם לבית החולים אגב התיק.
אם יש לאשה צירים בתכיפות כזו שהאישה מבינה בעצמה שהיא כבר לא יכולה להחזיק מעמד והיא קרובה ללידה זה כבר נקרא פיקוח נפש. כי להלכה, פיקוח נפש שעתיד להתרחש בוודאי, דנים אותו כפיקוח נפש של עכשיו וגם מקילים עוד לפני ש"לא יכולה ללכת בכוחות עצמה".
תומכת לידה- יולדת שיש לידה "תומכת לידה" [=דולה] - מותר לתומכת לחלל שבת כדי לסייע. ההיתר לתומכת לידה אינו רק בלידה ראשונה, ששם זה בא לידי ביטוי מוחשי מחמת הפחדים הגדולים והתומכת לידה מיישבת את דעתה. גם בלידות מתקדמות, פעמים שיש תסבוכות בהריון, התומכת לידה אמורה לשחרר ממנה את הפחדים, אמורה להדריך אותה כיצד לנשום נכון ואת התנועות הנכונות. תומכת לידה זה מצב נפשי, ואף על פי כן מותר לה לחלל את השבת כדי ליישב את דעתה. אישה הרוצה ללדת במקום שתוכל להשיג אוכל למהדרין, זה כבר נקרא יישוב הדעת ובשביל סיבה כזו היא רשאית ליסוע לאותו בית חולים כדי שתתישב דעתה.
ישנן שלוש אפשרויות להגעה לבית החולים: ברכב פרטי, במונית ובאמבולנס.
האפשרות המועדפת היא אמבולנס האפשרות הפחות טובה היא להשתמש ברכב הפרטי . אם הרכב ידני ברגע שמשחררים את הקלאצ' הרכב מייד כבה מאליו. ברכב אוטומט אם מראש עמדת החניה היא כזו שאפשר להחנות את הרכב ולהשאיר את המפתחות בפנים, אין שום בעיה. גם אם המצבר יגמר כיוון שלא כיבה את המנוע זה לא נורא (הלידה שווה חמש מאות שקל...). כשהכיבוי נעשה בכניסה ולא בחניה, אין עצה אלא שהשומר יקח את הרכב. אם מורידים את האישה סמוך לכניסה ועכשיו הרכב עומד בכניסה וחוסם את המעבר לרכב הבא, מישהו יצטרך להניע את הרכב ולהכניס אותו לחניה. אם בעמדת השומר יש מישהו שאינו יהודי, הוא יכול לקחת את המפתחות ולעשות מה שהוא מבין. אם השומר יהודי, אין ברירה אחרת, אלא יניע את הרכב ויכניס אותו לחניה. וכדאי לברר מראש עם בית החולים את הענין הזה כי לא בכל בית חולים יש את השירות הזה..
אישה בשעת הלידה אמורה לקבל את הרוגע המקסימלי. לכן, כל מה שניתן לעשות כדי שהאישה תהיה רגועה, מי שבהימצאותו ליד היולדת יוכל להרגיע אותה, יכול להצטרף ולחלל שבת יחד עם היולדת.
במקרים לא מעטים כשאישה רואה את בעלה לידה היא נרגעת. הרוגע הזה בלידה נותן את כל התמיכה לאישה, את היכולת ללדת בצורה נכונה. לכן, מותר בהחלט לבעל להצטרף לאישה. לסיום אשר פריו יתן בעתו
מה הם ימי השובבי"ם? / מאמר מתומצת של הרב שמואל אליהו שליט"א
מקובלים אנו כי הזמן שבין פרשת "שמות" ל"משפטים" הוא זה זמן מיוחד לתיקון. זה הזמן שבו אנו קוראים בפרשיות השבוע שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שובבים" על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. ומעשי אבות סימן לבנים שגם אנו יכולים בתקופה זו לתקן מה שקלקלנו בגלגול זה ובגלגולים אחרים.
גם אנו בתקופה הזאת מוציאים את עצמנו ממצוקה לאורה בעבודה על עצמינו. העבודה הנכונה מתחילה בהכרת המציאות וביציאה ממנה. והמציאות ההתחלתית היא בשיא החורף. בתקופה שבה הימים קצרים והלילות ארוכים.
גם בטבע אנו רואים בתקופה הזאת חולשה. העצים ברובם ללא עלים. כולם כולם לא פורחים. זו תקופת החורף. יש בעלי חיים שבתקופה הזאת נמצאים בתרדמה שמקפיאה את כל כוחות החיים שלהם – הם לא אוכלים, לא מסתובבים, בודאי לא משמעים קולות. הם בשינת חורף. אנחנו בני אדם - ואיננו ישנים "שינת החורף". לעומת זאת אנו מתנהגים בתקופת השובבים בצורה אחרת מהרגיל.
יש מנהגים רבים בשובבי"ם, אף אחד מהם לא חובה. וכל אדם צריך לעשות מה שמקרב אותו לאביו שבשמים:
יש מתענים בתעניות שונות אך האמת היא, שהמנהגים הקשים לא מתאימים לכל אחד. לכן טוב שיקבל על עצמו לפחות תענית דיבור אחת בתקופה זאת. וכדאי לקבל עוד כמה וכמה "תעניות דיבור" של שעות בודדות מידי פעם בפעם במשך התקופה. כמו כן, כשאתה חושש שאתה עלול לכעוס או לדבר לשון הרע ורכילות. בשעה כזאת תקדים ותקבל על עצמך "תענית דיבור" לשעתיים או יותר "בלי נדר". כך תעבור את השעות המסוכנות בשלום. שים לב לקבל את התענית הזאת בשעה כשזה לא מפריע לסביבה שלך. לא בשעה שהילדים שלך ואשתך רוצים לדבר איתך דברים חשובים.
בתענית דיבור לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'. מותר לדבר רק דברים של קדושה ודברי תורה. יש אפילו הנוהגים לא לומר דברי תורה אלא רק לקרוא תהילים וכד' ומשתדלים לסיים פעמיים או שלוש את כל תהילים. וחוששים הם לדרוש דרשות כיון שהם חוששים שמדברי תורה אלו עלולים לגלוש לדברים בטלים. וכל מי שיודע שחשש זה הוא סביר – ישתדל ללמוד מתוך ספר מסודר תהילים או הלכות וכד'.
תן חיוך...
1.המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא [עיין רש"י שמות א א]
אם תגיד למישהו שיש 2000 טריליון כוכבים הוא יאמין לך. אבל אם תגיד לו שיש על המעקה צבע טרי, הוא יהיה חייב לגעת בו כדי לבדוק ....
2. "פרו וישרצו"
סך הכל רציתי לכבס את שמיכת הפוך –- יצא עלי כל הלול...
3."ואל ישעו בדברי שקר"
אתם מאמינים לחות'ים שבגלל ההסכם עם העזתים יפסיקו מעתה לשלוח טילים וכטב"מים?– הם מפסיקים כי ... פשוט נגמרו הבדיחות עליהם!