.jpg)
פרשת וארא
בס"ד
באיזו מכה אמר פרעה וידוי?
שבע מכות מתוך עשר מכות נאמרו בפרשתינו. אנו נתמקד בסוף הפרשה - במכה השביעית – מכת הברד. משה רבינו מאיים על פרעה ומזהיר אותו שישלח את בני ישראל אחרת.. : "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך.." (ט,יד) והתמיהה הראשונה: למה הכוונה "כל מגפותי" במכת הברד? והרי עדיין לא נאמרה "המילה האחרונה".. הלוא היא מכת בכורות? ועוד יותר תמוה שרש"י כותב: "את כל מגפותי"-מכאן למדנו שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות".. ולכאורה מי דיבר כאן על "מכת בכורות"? אנו מדברים על מכת ברד! האם זו טעות סופר בדברי רש"י?..
ניתנו על כך כמה תירוצים. רבינו תם הגיה וכתב שהכוונה למכת הבַכּוּרות (הבי"ת בפתח, והכ"ף בשורוק) והכוונה, לתבואה "הבכורה" שהוכתה במכה זו, דהיינו, הפשתה והשעורה שצומחים בשדה ראשונים ולא החיטה והכוסמת..
היו אחרים שגרסו ברש"י- לא "מכת בכורות" אלא "מכת בצורת".. שהברד השחית את ארץ מצרים ועשאה כשנת בצורת, שאין מה לאכול (תוס' ורא"ש ועוד)
אבל יש תירוץ שאומר, אל תשנה כלום בדברי רש"י! רש"י התכוון באמת למכת בכורות. אלא שעתה בברד, התחילה הסדרה האחרונה במכות מצרים - של "באח"ב" (רבי יהודה היה נותן בהם סימנים... ) שמטרתה המוצהרת – במיוחד של האחרונה - מכת בכורות –"למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", ובאמת בסדרות הקודמות דצ"ך, עד"ש ראינו שקרא פרעה למשה רק פעם אחת בכל סדרה, בצפרדעים - בסדרת דצ"ך. ובערוב – בסדרת עד"ש, אבל במכות אלו האחרונות של באח"ב, אנו מוצאים שפרעה קרא למשה ואהרון בכל מכה ומכה!! דהיינו: בברד ובארבה, קרא אותם פרעה תוך כדי המכה, ובחושך, שלא יכל פרעה לזוז ממקומו, קרא למשה ואהרון תיכף אחר המכה, ובמכת בכורות - לא צריך להכביר במלים עד כמה התרוצץ פרעה כדי לנווט לביתו של משה. היה זה לילה שחור משחור עבורו ועבור כל מצרים.. כל הלילה חיפש פרעה את משה ואהרן והיה צועק מרחוב לרחוב איפה אתם משה ואהרון? וילדי ישראל חמדו לצון והתעללו ברשע הזה ושלחוהו "לכל הרוחות", פשוטו כמשמעו צפונה ימה קדמה ומזרחה ברחובות מצרים.. עד שסוף סוף פגש את משה ואהרון כשהם מסובים בביתם ואינם יכולים לצאת מהבית במאמר ה'... מעניין מה חשב פרעה כשחיכה מאחורי הדלת כשראה את דם פסח מעורבב עם דם המילה על המשקוף ועל שתי המזוזות.. מה שידוע שהוא זעק וצווח כפי שהכתיבוהו משה ואהרון: "לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם. צריכין אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר הללויה הללו עבדי ה'"[ילקוט שמעוני שמות רמז רח].
בא הגאון מווילנא ואומר חידוש מדהים! לא רק הסדרה המאיימת ביותר [באח"ב] מתחילה במכת הברד.. אלא המכה הזו עצמה כללה מיגוון של מגפות ו"לגיונות" על טבעיים וליתר דיוק שלושה מרכזיים והם: אש, רוח , ומים כנגד שלושת פורענויות שקראנו עליהם בחומש בראשית בדור המבול בדור הפלגה ובאנשי סדום ועמורה. את סדום ועמורה - דן ה' באש, ואת דור המבול - במים, ואת דור הפלגה - הפיצם ה' לכל עבר, כאשר תעשה הרוח לקש.. ובעשר מכות מצרים, שלושת הלגיונות הללו באו, אבל לא תמיד יחד. למשל: במכת דם וצפרדע- בא "לגיון" המים ... במכת הארבה- "לגיון" הרוח, בשחין- "לגיון" האש, שהרי השחין החל מ"פיח הכבשן" וסופו בגירודים נוראים. רק במכת ברד, הופיעו שלושת "הלגיונות" יחד - אש רוח ומים!! כי הברד העשוי ממים, והאש - התלקחה בתוך הברד, והקולות [=פיצוצים על קוליים...] באו מיסוד הרוח. ה"שמים" נפלו על ראש פרעה ועבדיו ועל כל ארץ מצרים! אש וברד וקולות א-לוקים מן השמים המבעיתים כל ברי'ה, עד שפרעה החל לומר וידוי: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".. [ המגפה הגיעה עד לבו...] לכן – מסביר 'הגאון'- נאמרה כהקדמה למכה זו, אזהרה "כוללת" לפרעה, "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך.." (ט,יד) "כל מגפותי" -אלו האש המים והרוח שהשתמש בהם ה' עד כה, לדון את עוברי רצונו בסדום, במבול ובדור הפלגה ועתה כולם באו "לחגוג" יחד במכת הברד...
אולם גם לעם ישראל לימדה מכת הברד משהו שנחוץ גם בימים ההם וגם בזמן הזה.. שלום ואחדות ע"י "השלום" שעשו ביניהם האש והמים! "ויט משה את מטהו על השמים, וה' נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה.. ויהי ברד, ואש מתלקחת בתוך הברד.." (פרק ט, פסוקים כג-כד) - הכוחות המנוגדים של אש ומים, עשו שלום ביניהם, כדי לעשות רצון קונם, והחידוש הוא שעשו שלום בארץ, לא רק בשמים.. כי בשמים, זה מכבר אנו יודעים שיש הרמוני'ה ושיתוף פעולה ביניהם: "עושה שלום במרומיו.."- וכאן שלח ה' רמז עבה לבני ישראל שגם הם יעשו שלום ביניהם [=עושה שלום במרומיו - הוא יעשה שלום עלינו] כי רק הדאגה לחבר ולשכן היא שקרבה את הגאולה ונשמעה צעקתם לפני הבורא. ועל כך נביא סיפור...
פעם אחת נכנס לחדרו של החתם סופר, אחד מגדולי הסוחרים בעיר וביקש את עזרת הרב. כפי הידוע לרב – פתח העשיר ואמר – סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי ואצא מן המיצר. אכן, ידוע לי שמצבך קשה – אמר הרב – אולם עוד יודע אני, שאחיך, שאר בשרך, עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה. יסלח לי כבוד הרב – מלמל העשיר במבוכה – אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור, אולם אני מבטיחך שאם אצא מן המיצר שבו אני נמצא, אעזור לאחי מכל הלב.. כאן פתח הרב ברעיון מן הפרשה.. בפרשת השבוע אומר הקב"ה: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מה פירוש המלה "וגם", וכי מי עוד שמע את נאקתם שצריך להגיד "וגם"? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנקת אחיו... למרות השעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, לתת לו מעט מרק שנשאר לו אולי מרק עם שומים ובצלים.. או לסייע מעט לחבירו בהרמת משא הלבנים ובשכר שמיעה זו – ששמע כל אחד את סבל חבירו - שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם... הבנת מה זה ה"וגם"?... לכן העצה שלי בשבילך שתצליח לצאת מצרותיך - עזור גם אתה לאחרים ובוודאי גם ה' יושיעך מכל צרותיך!
לסיום משהו מעניני דיומא, המחיר ששלמנו בהבאת החטופים [בנתיים רק שלוש ואלי בשבת עוד ארבעה..] הינו מחיר כבד ביותר . מצד אחד הלב שמח ומתרונן לראות את השבויות והשבויים שחוזרים וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, אבל מאידך החשש הינו כבד ורציני שהמחבלים הרבים שהשתחררו וישתחררו – יהוו כזריקת שמן לתוך מדורת הטרור שכבר משתולל ביהודה ושומרון [ובארץ] ה' ישמרנו, ועוד יש בשחרור הזה עידוד לחטוף עוד יהודים ר"ל כי הם יודעים שהרגישות שלנו גדולה מאד ואנו מוכנים לשלם כל מחיר עבורם, כפי שהוכחנו עתה וגם בעבר. ומלבד כל אלה מה עם "כבוד ישראל"? כשמנהלים מו"מ עם טרוריסטים שפלים שהבטחנו להשמיד אותם?.. איך אנו נראים בעיני העולם ובעיני אויבינו שעדיין לא הניחו חרבם אלא אדרבה מצחצחים אותם מחדש?... לכן צריך הרבה תפילה על המצב ויחד עם זאת לא לתת לחילוקי הדעות הקשים על העיסקה לגרום עוד פילוגים בעינינו וכמו שהאש והמים עשו שלום ביניהם כדי להכות את פרעה ואת מצרים "הטרוריסטים" של פעם, כדי להציל עם שלם שחטוף היה בידו – ק"ו שאנו בני אברהם יצחק ויעקב שנשמה אחת לנו לא ניתן לחילוקי הדעות הקשים בינינו לקרוע אותנו מבפנים כ"ש כשאנו במאבק מתמשך מול אויבינו הקמים עלינו.
הבה נתפלל שבזכות השלום שישרור בתוך עם ישראל – יבוא מבשר השלום – אליהו הנביא - ויבשרנו על השלום והשלמות ותקויים במהרה ההבטחה הנאמנה, אשר בידי עבדיו הנביאים ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, טו] !!
שבת פרשת וארא – שבת מברכים [ כ"ה טבת]
1.ההפטרה- יחזקאל כח, כה "כה אמר" (והתימנים מתחילים פס' לפני כן "ולא יהיה עוד").
2. מברכים ומכריזין על ר"ח שבט שיחול אי"ה ביום חמישי הבא עלינו לטובה.
3. המולד ביום רביעי / שעה 6 בבקר / 17 דקות / 17 חלקים
4. למנהג האשכנזים: אין אומרים אב הרחמים.
5. כאמור ר"ח שבט ביום חמישי הלל בדילוג ומוסף יחד עם קריאה בתורה לר"ח.
6. אין אומרים תחנון גם במנחה שלפניו. [דהיינו ביום רביעי ]
חידה לפרשה
מצא בפרשה אב ובן שהם גם בני דודים? [תשובה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
- "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ" (ח, יב)
והנה אם נתבונן בענין זה, מה הועיל לו העפר? הרי מיד למחרת נודע הדבר כמו שאמר משה "אכן נודע הדבר" ומיד "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג משה ויברח משה מפני פרעה" (ב,טו) א"כ לבסוף לא היתה למשה הצלה במה שטמן את המצרי בחול, ומדוע חייב בהכרת הטוב?
אלא יש ללמוד מכאן שגם הרגשה טובה של יום אחד בהיותו מדמה לעצמו שניצל מחרב פרעה על ידי הטמנת המצרי בחול גם על הרגשה מועטת זו נתחייב משה רבינו בהכרת הטוב לעפר – אשר במצרים. ועל אחת כמה וכמה שאנחנו מחויבים בהכרת הטוב על מעשה הטבה של ממש, וביותר אם הטבה זו נמשכת שנים רבות כמו הטבה של הורים לבניהם שהחיוב גדול מאוד.
אחד השופטים בערכאות פגש פעם את המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, וציטט בפניו את דברי הגמ' בכתובות ק"ה: המספרת כמה עובדות על בעלי דין שהיטיבו בדברים קטנים לדיינים שלהם [כמו אדם שהפריח נוצה מעל בגדי הדיין ] ומשום כך סירבו הדיינים לדון אותם. מהחשש שיטה לבם לאותו צד שעשה להם טובה. ושאל השופט 'וכי בשביל הנאות קטנות כאלו להיפסל מלדון?! איך זה שאנשים גדולים כל כך לא יכלו להתעלות מעל החישובים הקטנים האלו של טובת הנאה'.?
השיב לו המשגיח "אילו בעל דין היה מכניס לך במעטפה מיליון דולר, האם היית מרגיש את עצמך נוגע בדבר?" השיב הלה "בודאי". המשיך ואמר "דע לך שאצל גדולי ישראל גם ההנאה הקטנה ביותר מחייבת אותם להכיר טובה למי שעושה להם את ההנאה הזו. נמצא שהלוקח שוחד כל שהו אינו יכול להיכשל בו, שהרי אם יתחשב בשוחד יכשל בסילוף הדין, ואם לא יתחשב בשוחד יכשל בחוסר הכרת הטוב שגם היא שחיתות".
- ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה". (ו' כ"ג( מכאן למדנו, שהנושא אשה - צריך לבדוק באחיה " . (ב"ב קי.(
תשובה לחידה
עמרם ובנו משה הם גם בני דודים, כי אמו של משה, יוכבד, היא אשת עמרם וגם דודתו בת לוי ואחות קהת אבי עמרם .
חדש שבט
א. חדש שבט הוא החדש האחד עשר במקרא, ובו התחיל משה לשאת את דבריו בערבות מואב, וכך נאמר בחומש דברים (א) "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש...הואיל משה באר את התורה הזאת"
ב. מזלו – דלי. הדלי קשור למים כנאמר: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" (במדבר כ"ד) ואכן בד"כ כבר יצאו רוב גשמי שנה, אבל אנו מקווים שעדיין רוב גשמי השנה לפנינו.
ג. ניתן לקשר בין המים שמדברים עליו בחדש שבט – למים של תורה ששופעים בחדש זה, בספרים הקדושים אכן נמצא קשר כזה, עד כדי כך שאמרו שאחד בשבט – משול כיום מתן תורה-שהיתה בו התחדשות של תורה שבעל פה – "הואיל משה באר את התורה הזאת", וכל הימים שבין אחד בשבט עד ליום הסתלקותו של משה רבינו בשבעה באדר – מסוגלים לזכות להתחדשות בתורה ובמצוות.
מתכוננים לט"ו בשבט - הלכות ערלה בפירות
נאמר בתורה:" וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׂלֹשׂ שָׂנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׂ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׂת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"
מה פרוש המילה ערלה? ערלה מובנה דבר סתום ואטום כמו ערלת הלב וערלת המילה הסוגרים על מה שתחתיהם, כך ערלת האילן, אוטמת וסוגרת את פירותיו בהנאה בתקופה זו.
חישוב שנת ערלה אינו מיום ליום מזמן נטיעת האילן אלא לפי שנות העץ, כדברי המשנה -"ארבעה ראשי שנים הם... בא' בתשרי ראש השנה לנטיעה... בא' בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בט"ו בו". ובגמרא- "אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלושים יום לפני ראש השנה... ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי - רבעי."
פירוש: כדי לקבוע את שנת הנטיעה (שתיל או זרע), התאריך הקובע הוא א' בתשרי, ולענין שנת האילן (פירות האילן) -התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט (כבית הלל שנקבעה הלכה כמותם)
איך מחשבים את שנות הערלה? שתיל או זרע לא נחשב כנטיעה עד שהוא נקלט באדמה, וחולפים שבועיים עד להשרשתו בקרקע. עוד לימדונו חז"ל ששלושים יום בשנה נחשבים כשנה, ולכן אם היתה הנטיעה (ההשרשה) שלושים יום לפני א' בתשרי, הרי כשהגיע תשרי כבר מונים לו שנה כיון שא' בתשרי הוא ראש השנה לנטיעה. לדוגמא: עץ הניטע עד ט"ו באב, תשפ"ה(= 44 יום לפני ראש השנה) הרי כשהגיע א' בתשרי תשפ"ו כבר מונים לו שנה אחת. (14 ימים עד להשרשה + 30 יום על מנת להיחשב שנה). בא' בתשרי תשפ"ז, יהיה בן שנתיים, ובא' תשרי תשפ"ח ימלאו לו שלוש שנים. אך כיון שראש השנה לאילן הוא ט"ו בשבט, לכן רק פירות שיחנטו [=יוציאו פרחים של הפירות] אחרי ט"ו בשבט תשפ"ו יצאו מגדר "פירות ערלה", והם שייכים לשנה הרביעית של האילן – שנקראת שנת "נטע רבעי". ויצטרכו לחלל כל הפירות על פרוטה. ובעזרת ה' אם יבנה בית המקדש עד אז יעלו עם הפירות לירושלים ויאכלו אותם שם...
מהעץ שנטע השנה הזאת - הפירות שיחנטו מט"ו בשבט תשפ"ט ואילך יהיו מותרים באכילה כחולין [והיות ששנת תשפ"ט תהיה בע"ה שנת שמיטה -באופן עקרוני פטורים מתרומות ומעשרות והפירות קדושים בקדושת שביעית אבל בשנים הבאות יפריש כל התרומות ומעשרות]
מדוע דווקא ט"ו בשבט?
הגמרא מסבירה שתהליכים בטבע הצפוּנים בקרבו של העץ מגיעים לצאת לפועל בתאריך זה: "יצאו רוב גשמי שנה", ומסביר רש"י: "ועלה שרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". ובירושלמי מובא בנוסף טעם אחר: "עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה". על כן, פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה שעברה, ואלו שחנטו לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה הנוכחית. לעומת זאת ירקות [ כיון שברור לעין, שהם הולכים וגדלים ככל שמשקים אותם וללא השקיה יכמשו במהרה], קביעת השנה שלהם היא לפי לקיטתם מהאדמה והשאלה שתשאל כדי לקבוע של איזה שנה הם ובהתאם איזה מעשרות צריך להפריש תהיה: האם לקטו אותם לפני א' תשרי - או אחרי א' בתשרי.
הבה נתפלל לקב"ה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדו ביראה ואהבה כשנים קדמוניות עם פירות הקודש של ארץ ישראל!!
תן חיוך...
1.אחרי הפסקת האש וחילופי שבויים תמורת למעלה מאלף מחבלים - מסתבר שבמלחמות של היום אין מנצחים. יש מפסידים יותר ויש מפסידים פחות .
2.מישהו יודע להסביר איך זה שדווקא שרים ממתנגדי "היתר עיסקה" בשמיטה - תמכו הפעם ב"היתר עיסקה"?...
3.לפי הצהרותיו הראשונות של טראמפ בבית הלבן כנראה הוא מתכנן לשנות את תוארו מנשיא ארה"ב – ל"מלך העולם"...
4.מנפלאות העלאת המסים: חולה הגיע לבית חולים עם טופס 17 , אמרו לו שבגלל עליית המע"מ צריך טופס 18 ...
5. "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך ארצה"
מתי יודעים שהידיים התייבשו לגמרי ע"י מייבש הידיים? האמת שאף אחד לא יודע.. . פשוט כל אחד בוחר את השלב שנמאס לו לעמוד בחוסר מעש ומשם ואילך הוא כבר ישלים את זה לבד באמצעות המכנסיים שלו.. .