.jpg)
פרשת בא
בס"דהביפרים בארץ הארזים והצעקה הגדולה במצרים...
מגיע חצות לילה של ליל חמשה עשר בניסן ב' אלפים תמ"ח לבריאת עולם... פרעה ישן והנה הוא לפתע מזנק ממטתו לקול זעקה אדירה הפורצת מפיות רבבות ואלפי מצרים כי אין בית אשר אין בו מת... אם היה מלאך מבצע את המשימה הרי הוא היה הולך מבית לבית ומכה את הבכורים או את הגדול שבבית והזעקה הייתה נשמעת בזה אחר זה.. אבל כאן שבורא עולם בכבודו ובעצמו "שאב" בבת אחת את נשמתם של בכורי מצרים " [עיין אור החיים..] עד אשר אין בית אשר אין בו מת, הזעקה הייתה ברגע אחד בכל ארץ מצרים. דרך אגב, השנה בעקבות הפיצוצים בביפרים של החיזבאלל'ה בארץ הארזים [וגם בסוריה] יש לנו קצת מושג מה זו זעקה בכל רחבי המדינה בעת ובעונה אחת..
נחזור לפרשה.. הבכור היחיד ששרד בכל ארץ מצרים היה לא אחר מאשר פרעה בעצמו.. אותו השאיר הבורא למשימות הבאות.. הוא קם ממיטתו בבהלה, מחפש את משה ואהרון לומר להם שבנו הבכור של הקב"ה משוחרר לחפשי .. עם ישראל חופשיים, ושיצאו כמה שיותר מהר החוצה.. אבל משה אומר לו –כדברי המדרש-איננו גנבים בלילה.. מחר "בעצם היום" - בעיצומו של יום - אנו יוצאים !!
אם נדייק בדברי משה ניתן להבין שאם לא הייתה הטענה "כגנבים בלילה" - היו יוצאים באותו לילה! ומדוע?-"כי בחיפזון יצאת ממצרים"(שמות יב) וההמחשה: אפילו את קרבן פסח אכלו בחיפזון בלילה ההוא "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם" כאומר: בהישמע הפקודה – שמאל ימין שמאל - אנו מוכנים ומזומנים ליציאה מיידית לדרך!!
האם כך יהיה בגאולה העתידה? לא ולא! ואכן כתוב במכילתא (פ' בא) שהבהילות והחיפזון הייתה רק בגאולת מצרים –ששם נחפזו כולם הוי אומר: המצרים, ישראל ואפילו הקב"ה... המצרים נחפזו - לשלח את ישראל כי אמרו כולנו מתים.. בני ישראל נחפזו לצאת ממצרים ולפרוק מעליהם עול השעבוד כמה שיותר מהר, ואילו הקב"ה היה חרד להוציאם מהר לפני שישקעו במ"ט שערי טומאה ואז לא יהיה לו את מי להוציא... וזה מזכיר בדיחה על אותו זקן שנתפש כשהוא נוסע במהירות מעל מאה וחמשים קמ"ש. לשאילת השוטרים למה הוא טס במהירות כל כך גבוהה ולאן הוא נחפז, הסביר הזקן שהוא מפחד לשכוח את היעד ולכן הוא ממהר מאד לפני שיפרח המקום מזכרונו... גם כאן היה הפחד שאם לא ימהרו - ישכחו את היעד.. את קבלת התורה בהר סיני .. ואח"כ לבוא ולהתיישב בארץ ישראל!
כל זה כאמור בגאולת מצרים, אבל על הגאולה העתידה התנבא הנביא:" כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.." הכל - כמו שאומרים אצלינו איזי איזי..
והשאלה המתבקשת היא - למה יש הבדל בין שתי הגאולות, הגאולה הראשונה - והגאולה האחרונה?
כותב המהר"ל מפראג [בספרו נצח ישראל] .." וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא הייתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר. ולא הייתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחיפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חיפזון, כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר."
הוי אומר: המהירות והחיפזון הם ביטוי לתופעה ארעית החולפת ביעף , אבל הפעולה האיטית , הבטוחה בצעדיה , מבטאת יותר את הנצחיות והקיום לעד. [זוכרים? עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...]
לכאורה ,רעיון זה של "לא בחפזון תצאו" נוגד את החזון הגלום במזמור שיבת ציון שבתהילים. שם מתוארת הגאולה "כאפיקים בנגב"! כשהמים שוטפים וגועשים בנחלי הנגב בזרימה אדירה – "נשאו נהרות קולם נשאו נהרות דכים, מקולות מים רבים ,מים רבים אדירים.." דהיינו הגאולה באה לפתע במהירות!
אלא שנראה ליישב את הדברים כך. על הגאולה העתידה נאמר שהיא תהיה "בעתה אחישנה" [ישעיה ס] -ופרשו לנו חז"ל [סנהדרין צח], אם זכו-אחישנה ואם לא זכו-אז בעיתה. גאולת אחישנה היא באה במהירות וללא עיכובים , כענני שמיא, ואילו גאולת "בעִתָּה" היא איטית ומתמשכת בבחינת "עני ורוכב על חמור". אבל ...יש אפשרות שלישית של שני הדברים משולבים יחד. "בעתה אחישנה"!! כלומר: שגם במצב של "בעִתָּה" יש גם "אחישנה" –ישנם "קפיצות".. כדוגמת מלחמת ששת הימים, מבצע אנטבה, פתיחת שערי רוסיה, מבצע הביפרים.. ועוד ועוד. באותם רגעים נפלאים יש תחושה של "אפיקים בנגב". קפיצת מדרגה של התקדמות בגאולה וקידוש ה' גדול בעולם. הזרימה החזקה –מבטאת את רגעי השיא הללו.
אבל לא רק זרימה חזקה היא המאפיינת את תופעת ה"אפיקים בנגב", אלא שבנחלי הנגב יש גם את יסוד ההפתעה .לעתים אינך רואה שם מעל הנחלים הקוצפים ושוטפים שום ענן בשמיים אבל אם בהרי חברון ירדו כמה מילימטרים של גשם זה מספיק כדי שהשיטפון בנחלי מדבר יהודה או בנחלי הנגב יגיע בעצמות אדירות ! הנביא אלישע מתאר זאת כך " לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים" (מלכים ב ג יג)-כך גם ב"אפיקי הנגב" של הגאולה.. אינך יודע מהיכן תבא הישועה, לעתים מזומנות ממקום בלתי צפוי לחלוטין!
עוד דבר שמאפיין את "אפיקי הנגב" – עקב מבנה האדמה המדברי, המים שם, לא כל כך מחלחלים באדמה ולכן המים זורמים אט אט במאות רבות של אפיקי יובלים זעירים, המתנקזים לעשרות יובלים, אלה מריצים את המים בזרמים גוברים והולכים עד שהם מגיעים אל הנחל הגדול בו הזרימה שוטפת באפיק שרחבו מגיע לפעמים למאות מטרים . כך גם בגאולה העתידה ה' מקבץ נדחי ישראל מכל "היובלים הזעירים" והמדינות הרחוקות, אשר בית ישראל נפוץ שמה והיה לנחל שוטף וגועש אשר זורם לארץ הקודש וכל אומות העולם תמהים ואומרים "הגדיל ה' לעשות עם אלה"!
לכן נהיה חזקים למרות התחושה הקשה והמרה על המחיר הגבוה ששילמנו כדי להחזיר את החטופות והחטופים. עם ישראל יתגבר על כל הירידות ושוב יתקדם לניצחון על אויביו, ושבו בנים לגבולם - וישראל לנחלת אבותם... אמן ואמן!!
שבת פרשת בא [ג' שבט]
- ההפטרה- לספרדים ואשכנזים "הדבר אשר דבר ה'" (ירמיהו מו) ואילו התימנים [והבבלים] מפטירים "בעת ההיא יובל שי" (ישעיהו יח)
- ברכת הלבנה – למי שנהגו לברך אחר שלושה ימים - יברכו במוצאי שבת. למי שנהגו לברך אחר שבעה ימים יברכו מיום רביעי בלילה.
- שבת הבאה שבת "בשלח" – שבת שירה . אלו הנוהגים לתת לציפורים פירורים בפרשת בשלח - כדאי שיעשו זאת לפני השבת.
מצא שתי מכות חושך בפרשתינו!
[הפתרון אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
סגולה לראייה טובה
בספר ״טובך יביעו״ להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א (ח״ב, ע' ס״א) מובא: ששאל את הרב רופא עיניים בכיר על טעם הסגולה בשם הקדמונים המובאת במשנה ברורה (סימן כ״ד, סעיף קטן ז') שהמעביר את הציצית על עיניו בעת אמירת פרשת ציצית בק״ש ״יהא מובטח שלא יבוא לידי סימוי עיניים״.
והשיב לו הרב על פי דברי הגה״ק החיד״א זי״ע הכותב בטעם מכת חושך שבאה על מצרים, בגלל ששכחו את הטובות שעם ישראל עשו להם, בעת שיעקב אבינו היה שם, ולכן מידה כנגד מידה חשכו עיניהם. החיד״א מוסיף ואומר שהדברים רמוזים במילה ״חשך״ שהתחלפה במילה ״שכח״, ואפשר לכלול בעניין זה גם את המילה ״כחש״, מי שמתכחש לטובות שעשו איתו... ואמר הרב שאולי זו הסיבה לסגולה הנפלאה המובאת במשנה ברורה. שהרי כאשר יהודי מעביר את הציציות על שתי עיניו בפרשת ציצית - שם גם מוזכר יציאת מצרים, נעשה כמי שאומר להקב״ה שהוא, היהודי, לא מתנהג כמו המצרים אלא זוכר את יציאת מצרים ואת הטובות שעשה עימנו הקב״ה, ואם כן מגיע לו שלא תכהינה עיניו כמו במצרים אלא יראה אור גדול בזכות ה״למען תזכרו״...
האם יש גן עדן חשוך?...
הנדיב ר' דב רובינשטיין אשר תרם בנין לישיבת פוניבז' הסתפק בהתחלה בעצם התרומה לבנין ולא הסכים לממן גם את סידורי התאורה באותו בנין. פעם בשבת התלווה אל מרן הרב מפוניבז], =הרב כהנמן זצ"ל] . כשחלפו על פני הבנין שתרם נעצר הגביר והתמוגג מרוב נחת. פנה אל הרב ושאלו: "וכי לא יושיבו אותי בגן עדן, רבינו, בשכר הבנין היפה הזה שנתתי לישיבה?" השיבו הרב מפוניבז': "ודאי, ודאי, אין ספק שיושיבו אתכם בגן עדן... אבל יקח נא כבודו בחשבון שיצטרך לשבת שמה בחשיכה..." הגביר רובינשטיין שהתפעל ונהנה מחריפות ההמצאה של הרב והבין גם את הרמז שבדברים ניאות מיד לשלם גם בעד התקנת מערכת החשמל בבניין שתרם ולתלמידים היתה אורה ושמחה...
*פתרון לחידה – פעמיים חושך? כי חוץ מ"מכת חושך" , גם במכת ארבה נאמר " וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒.." [שמות י:טו]
תן חיוך...
1. עכשיו הבנתי את פרעה! הוא לא רצה לשמוע אל משה ובני ישראל בגלל חריגות בניה שהם עשו בפיתום ורעמסס.. אבל הטעות הייתה כי "האיש משה גדול מאד" ואדם "גדול מאד" מותר לו הכל.. וכמו הפזמון:
עובד בארומה – לא משלם על קפה...
עובד בחברת החשמל – לא משלם חשמל..
ועובד בעליון – לא משלם על חריגת גג וחלון...
2. אמא לבנה בן השלוש: שמעתי שהיית אבא של שבת!
בן השלוש: כן אמא...
אמא: מה באמת? אני מאד אוהבת אותך!
בן השלוש: השם יתברך תמיד אוהב אותי, ועוד יותר טוב. ועוד יותר טוב..
מהלכות שבת
שאלה: מרק המעורב בבשר, ירקות או אטריות ורוצה להפרידם זה מזה האם מותר להשתמש במסננת או בכף מחוררת לצורך זה?
תשובה: אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת
הסבר: בכדי להתיר ברירה בשבת צריכים להתקיים ג' תנאים, "אוכל – ביד- ומיד " , מה הכוונה "ביד"? -דווקא ביד או כף ומזלג שהם "ידא אריכתא" אבל ברירה בכלי אסורה מן התורה אפילו מוציא אוכל מתוך פסולת ואפילו עושה כן לצורך מיידי,
אמנם, בגמרא [שבת דף ע"ד ע"א( וכן בשו"ע סי' שי"ט סעיף א'] מבואר שיש לחלק בזה בין ב' סוגי כלים: יש כלים המיוחדים לברירה כנפה וכברה, שאיסור הברירה בהם הוא מן התורה. ויש כלים שאינם מיוחדים לברירה כקנון ותמחוי . קנון - כלי שצר מלמטה ורחב מלמעלה כעין משפך ונותן הקטניות בצד הרחב, וכשמנענע את הכף הקטניות שהם עגולות מתגלגלות ויורדות למטה דרך המקום הצר, והפסולת שאינה עגולה נשארת למעלה. תמחוי – היא קערה גדולה [רש"י בגמרא שם, והביאו במ"ב סי' שי"ט ס"ק ב'] ואיסור הברירה בהם אינו מן התורה מפני שזה ברירה כלאחר יד, ואסרוהו חז"ל משום שזה דומה לברירה וגזרו בזה אטו נפה וכברה [רש"י שם, ועיין מ"ב שם ובס"ק כ"ו] ומעתה עולה, שבנידון דידן אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת, שהרי זה ברירה בכלי המיועד לכך [ שש"כ פ"ג סעיף נ"ג נ"ד].
מהלכות ברכות
- האוכל סלט פירות, שיש בו כמה מינים, שאין ברכותיהם שוות, אם כל חתיכה ניכרת בפני עצמה (דהיינו: שאינן מרוסקות) יוציא בתחילה חתיכה שברכתה "בורא פרי העץ" ויברך עליה ויאכל אותה, ולאחר מכן, יוציא חתיכה שברכתה "בורא פרי האדמה" ויברך עליה, ולאחר מכן, יוכל לאכול את הכל ביחד (ורק אם נתרסקו הפירות אז הולכים אחר העיקר, והעיקר פוטר את הטפל)
- על זיתים מברך בורא פרי העץ. בין אם הם כבושים, בין מבושלים.
- נחלקו הפוסקים מה מברכים על סברס (צבר) ואע"פ שהעיקר להלכה שמברכים עליו "העץ"- כדאי לפטור אותו בפירות אחרים (עץ ואדמה.)
- פירות של אילן סרק מברך עליהם ברכת "שהכל" כיון שאין הם חשובים כדי שיצטרכו לברך עליהם "בורא פרי העץ" ומכל מקום במקום שנהגו לברך עליהם "בורא פרי העץ" כדעת האר"י הקדוש- ימשיכו כמנהגם. (יש אומרים שצנוברים כיום שמגדלים במיוחד לשם כך, מברכים עליהם "בורא פרי העץ" וכן כתב הרב אליהו זצ"ל).
- המוצץ את הפרי, (ואינו לועס כלום מהפרי) מברך עליו "שהכל".
- פירות או ירקות שגדלו בעציץ שאינו נקוב- מברך עליהם כברכתם (עץ או אדמה) אבל פירות או ירקות שידוע שהם "גידולי מים"- מברכים עליהם "שהכל".
על פרשת חדר הכושר ביבנה / הרב גיא אלאלוף
אני רוצה להתייחס לפרשה הנוראה שנחשפה לחיינו השבוע. ראשית כל - לא רוצה להתייחס לדברים עצמם שהם לא ענייננו, מעריך שהמדריך עצמו וגם הנשים סובלים מאוד מהחשיפה ואין לנו מה לחטט להם בחיים הפרטים, אני גם לא רוצה להטיף מוסר - 'בואו תראו אותנו הדתיים, תחיו כמונו ויהיה לכם יותר טוב'. המסר שאני לומד הוא נכון לכל אדם - חילוני, מסורתי או דתי. נדמה לי שיש אירועים שברגע אחד של חולשה יכולים להפיל אותנו לקרשים כמו חדר כושר או ים, שם היצר עובד יותר חזק ואנחנו יכולים ליפול חזק. דווקא במקומות שיכולים להרוס לנו את החיים - זהו המקום לעצור ולהגיד - מבקש להיות בהפרדה - גברים עם גברים ונשים עם נשים, לא לשים עצמי בעמדה מסתכנת שם אני עלול ליפול. המסר הוא לכל אחד ובראש ובראשונה לעצמי - בואו נשים לעצמנו גבולות כחברה וכבני אדם בכדי שלא נצטרך להתמודד עם הניסיונות האלו ואחר כך להסתכל בעיניים של הילדים שלנו ולהסביר להם איך הרסנו את החיים שלהם ברגע של חולשה". [הכותב: רב קהילת "דעת ותבונה" בראש העין]