בס"ד ויהי בשלח פרעה
"ויהי בשלח פרעה.." לכאורה – שואל אור החיים הקדוש [יג: יז] - שמחה גדולה היא לנו שיצאנו ממצרים ופרעה שולח אותנו ואפילו מלווה אותנו.. אז למה ה"ויהי" שזה לשון צער? למה האוי?... ובלשונו : "צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן?".. ושאלה שניה: למה נאמר שפרעה שלח אותנו, והרי "אדון המעשים הוא המוציא אותנו מארץ מצרים" ולא פרעה?
עיין שם תירוצי אור החיים הק' אולם ניתן לתרץ עוד שכאשר הגוי עושה איתנו טובה, אנו בדרך כלל משלמים על זה בעתיד.. כמו שכאן שפרעה עשה כבוד לעם ישראל וליווה אותם אבל לפתע שינה את עורו והחליט לרדוף אחריהם הוא וסוסיו וכל פרשיו והיה צער גדול מזה לעם ישראל ככתוב: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" [יד:י] ועוד שלפי חשבונו הוא הוציא אותנו לפני הזמן, שהרי עם ישראל ישב אצלו רק מאתיים ועשר שנים וצריכים היו להיות עוד מאה ותשעים להשלים לארבע מאות שנה.. אלא שכביכול פרעה עשה "טובה" להם וקיצר את המועד ושילחם עתה.. ועל טובה זו שילמנו בעתיד ביתר הגלויות.. בקיצור חסד לאומים חטאת ואין ארוחות חינם ובמיוחד לא אצל הפריץ..
אולם מנפלאות תמים דעים [ אולי כדי שנציגת אומות העולם בימים ההם – מצרים - תסכים למהלך שעם ישראל מתחיל להאיר את האור האלוקי לאומות העולם..] ולכן מגלגלת ההשגחה העליונה שאנו ניעזר באומות העולם ונצטרך את הסכמתם למהלכים גדולים בגאולתינו כמו שהיה בהסכמת האומות על הקמת מדינת ישראל ולפני כן בהחלטת האומות בסן רמו ולפני כן בהצהרת בלפור.. משום כך כאמור, גם בתחילת גאולתינו מארץ מצרים הוצרכנו ראשית את הצהרתו של פרעה שהננו "עם" ולא אוסף יחידים "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".. ושנית, את הסכמתו של פרעה לעצם היציאה ממצרים..
ניתן לומר שפרעה היה מעין "שדכן" – בעל כרחו - בין הקב"ה לבין עם ישראל כדי שיתגלה האור האלוקי בישראל ויפיצו אותו לאומות העולם .. וזה מזכיר סיפור על שידוך פלאי שמספר אחד השדכנים הירושלמים, שהתעסק בשידוכיה של בת למשפחה חשובה ומפורסמת בלונדון. הבת הייתה מושלמת בכל, ובמשך תקופה של שנים הציעו לה הצעות רבות של בחורים מצוינים, אך אף הצעה לא יצאה אל הפועל. ההורים כמעט והתייאשו מלמצוא לה שידוך. גם השדכנים כמעט ולא חיזרו אחרי המשפחה ובתם, ביודעם שלא יצא מזה שום דבר... גם כאשר כבר הגיעה הצעה נוספת התייחסו אליה ההורים בביטול, ולא האמינו שיצליחו אי־פעם לשדך את בתם. .. ואולי בכל זאת לא הגיע עדיין הזמן, העת והעונה, שהבת תמצא את זיווגה. אבל מאידך, אי אפשר שלא להבין ללבם של ההורים, שבאמת עשו כל שביכולתם על־מנת לגדל את הבת ליראת שמים ולמידות טובות, ורואים כיצד היא ממשיכה לשבת רווקה בביתם,
כיון שמדובר במשפחה עשירה, העסיקו ההורים בבית כמה עובדות גויות. בשלב מסוים עזבה אחת מהן ובמקומה הגיעה גויה אחרת, שמלבד העסקתה בבית אותה משפחה היא מועסקת גם בבתים נוספים. לא חלפו שבועיים מאז הגיעה העובדת לבית המשפחה החרדית העשירה בלונדון, והיא באה אל ההורים ב...הצעה: "אני עובדת גם בבית חרדי נוסף, לא רחוק מהבית שלכם, ויש שם בחור מצוין בגיל 30, וכיון שאני רואה שגם הבת שלכם כבר מבוגרת, נראה לי שהם דווקא יתאימו מאד אחד לשני...". ההורים שמעו, ותתחלחל בטנם. ''עד להיכן הגענו, שאנחנו צריכים להזדקק להצעה של גויה?'', שאלו את עצמם... מכל מקום בתוך שבוע (!) התארסה הבת עם הבחור ההוא, וליהודים היתה אורה ושמחה. במסיבת האירוסין פרץ האבא המאושר בבכי לעיני כל המסובים הרבים שבאו להשתתף בשמחתו, ואמר: "תשמעו רבותיי מה קרה כאן; במשך כל־כך הרבה שנים אנחנו מחפשים שידוך לבתנו; את מי לא הפעלנו? איזה שדכן לא הציע לנו הצעות? כולם הכירו אותנו, ידעו את ערכה הלא יסולא בפז של בתנו תחי', ובראשו של אף אחד לא עלה הרעיון של הבחור הזה, המתגורר במרחק שלוש־ארבע דקות הליכה מהבית שלנו!. דרך אפרכסת הטלפון בביתנו עברו מאות רבות של הצעות של בחורים הכי־טובים... ובכל זאת, אף אחד לא חשב על הבחור המתגורר כל־כך קרוב אלינו. עד שבאה הגויה, ולאחר שבועיים שעבדה כאן כבר עלה בדעתה לשדך בין בתנו ובין הבחור בבית השני, שהוא באמת כל־כך מתאים לבתנו ולכל משפחתנו, ונראה כאילו נולד אצלנו...". "המסקנה היחידה שאפשר להסיק מהסיפור שלנו היא", המשיך האב מתוך בכי עז, "שבמקום לבזבז כל־כך הרבה אנרגיה ..היינו צריכים להשקיע את הזמן באמונה ובטחון מלאים בה' יתברך, ולהחדיר בלבנו את העובדה שהוא בעל הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן, ולא פחות משאני ריחמתי על בתי הכלה שלא מצאה את זיווגה, גם הוא ריחם עליה ודאג לה לא פחות ממני. והוא, בכוחו הכל יכול ובדעתו השלמה, ידע שעדיין לא הגיע הזמן.. והנה, רק הגיעה העת, לא המתין ה' יתברך עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה והיא ביצעה את השידוך". כמו שאמרנו "נפלאות תמים דעים"..ואולי נשליך לימינו ולחדשות המסעירות את העולם כולו בדבר גירוש העזתים ע"י מלך גוי מקצה הארץ .. במקום שאנו מיוזמתנו נעקור את העזתים ונעבירם למדינה אחרת [רצוי כמה שיותר רחוק...] וכפי שהציע בזמנו גנדי ועוד טובים אחרים.. אנו מלאי התפעלות מחוזה "המדינה" החדש [ הכוונה למדינת עזה.. שכידוע רצועת עזה היא חלק מארצינו ונחלת אבותינו לפחות עד וואדי אלעריש..] שמצהיר שהוא ידאג לקחת את אויבינו ושונאינו העזתים ולהפיצם על פני תבל .. מי פילל ומי מילל לישועה כזאת.. הלואי שתתגשם אך הבה נתפלל שתכניתו תהא רק ההתחלה .. כי אח"כ כדאי ליישם זאת ביהודה ושומרון ועוד חשוב מאד כפי שהזכרנו בראשית דברינו - שלא יקרה לנו שום נזק מזה שהגוי הציע ופועל לממש חלק מגאולתינו..
ויהי רצון שנמשיך לשמוע בשרות טובות ישועות ונחמות בחזרת כל חטופינו לשלום ונמשיך להתפלל לשלום הפצועים והחלמתם וכמובן נתפלל לשלום כל חיילי צה"ל בכל מקום שהם. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום! שבת "בשלח"-שבת שירה! [ י' שבט]
השבת נקראת שבת שירה-כיון שקוראים בה בתורה את שירת הים (ויש נהגו לומר את השירה פסוק פסוק עם החזן) יש מהספרדים שנוהגים לקרוא בשבת זו בתפילה אחר השירה את הפסוקים "ותקח מרים הנביאה" עד "כי ה' רופאך" (התימנים הבלדים נוהגים כך כל השנה)
יש קהילות שנהגו לפזר בשבת זו מאכל גריסים של חיטה וכדומה ליד הבתים, כדי שהציפורים יאכלו מהם, וטעם המנהג הזה ,כיון שקוראים בפרשת השבוע על המן, [לא "המן" הרשע מהמגילה.. אלא כמובן המן שירד במדבר! ] ומסופר שם שהיו אנשים שהותירו בכוונה מן ליום השבת ופיזרו אותו בלילה כדי שלמחרת כולם יחשבו שירד מן ביום השבת ויוכחשו דברי משה שאמר שביום שבת לא ירד מן. וכדי להטיב לציפורים שאבות אבותיהם הקדימו ואכלו את המן [והשאירו רעבים את דתן ואבירם כל אותה שבת...] – לכן, כאמור, נהגו בכמה קהילות לפזר אוכל לציפורים. על כל פנים כתבו הפוסקים, שהיות ובשבת אסור לתת אוכל לבעלי חיים שאין אתה חייב במזונותיהם, יש עצה, שלפני כניסת שבת, יפזרו את הגרגרים לציפורים
ההפטרה-לפי מנהג אשכנז-"ודבורה אישה נביאה" (שופטים ד) ולפי מנהג ספרד - מתחילים ב"ותשר דבורה" (שופטים ה) ומנהג תימן- "ויכנע א-לוקים". [שני פסוקים לפני כן]
ביום רביעי – יד שבט- אין אומרים תחנון במנחה. ובלילה – אור ליום חמישי – נוהגים לעשות סדר ט"ו בשבט
בט"ו בשבט- יום חמישי - אין אומרים תחנון [ ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים המזמור "למנצח.. יענך.."]
מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – סוף זמן ברכת הלבנה -יום רביעי בלילה [עד 24:40]
חידה לפרשה
מצא בפרשה שתי מילים רצופות שאותיותיהן זהות, אך משמעותן שונה? [פתרון לחידה אחרי פרפראות] פרפראות לפרשה " 1.. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה ' רופאך" [טו:כו] סגולות, אמונה ורפואה
כאשר בא הגאון רבי שמעון סופר, בנו של רבינו החתם סופר לכהן ברבנות קראקא, לא הבין היטב את לשונם של בני העיר ואת מבטא שפתם שהיה שונה מאד ממה שהורגל בהונגריה . פעם באה לפניו אישה בבכיה וביקשה שיתפלל עבור בנה החולה שיתרפא . הבין רבי שמעון סופר שהיא מבקשת ממנו איזו תרופה או סגולה למחלת בנה ולכן לא הגיב מאומה, באשר לא יכל לעזור בזה. כאשר הפצירה בו מאד, השיב שתיתן לילד מים מבושלים עם עלי חרוב. חשב הרב אם זה לא יועיל -זה לא יזיק, ובינתים תניח האישה לנפשו.. . למעשה, הילד הבריא, ורעש גדול נעשה בעיר קראקא – "הרב הינו בעל מופת!"
כעבור כמה שבועות, בא אל הרב יהודי בוכה מרה – הפריץ הזהירו, באם לא ישלם את דמי שכירות דירתו ישליכהו החוצה. שוב לא הבין הרב את מבוקשו של אותו יהודי וחשב לתומו שגם הוא בא לבקש תרופה וסגולה לחולה. יעץ לו הרב אותה עצה, שיקח עלי חרוב. אם זה לא יועיל זה גם לא יזיק... הלך האיש לביתו. בישל כמות עלי חרוב ושתה את המשקה. כאשר יצא לרחוב תקפוהו כאבי בטן נוראים עד שהוא נפל מתעלף. בדיוק נזדמן לשם אותו פריץ וראהו שוכב על הארץ ומתפתל.. סבר הפריץ כי מרוב הפחד מפניו התעלף היהודי. הפריץ התרגש מאד מכך והחל לעודדו באומרו : "קום יהודי, אני מוותר לך על שכר הדירה" . את הסיפור הזה סיפר בנו, רבי עקיבא סופר כשהוא מוסיף: אינני פתי המאמין לכל דבר... אבל סיפור זה לימד אותנו כי המאמין בצדיק באמונה תמימה עוזרים לו מן השמים!"
2. החֵלֶב של נחום
משנה מסכת שבת פרק ב (א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, ... וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל...
מסופר על עשיר אחד בור ועם הארץ אך היה אוהב תורה ולומדיה, חלומו הגדול היה להשיא את בתו הצדקת והמוכשרת לתלמיד חכם. אמר העשיר לא אתן את בתי לאף אדם עד אשר אבחן אותו בתחילה. הציעו לו בחור טוב ומצויין והוא ניגש לפגישה והעשיר התחיל לבחון אותו, הנה במשניות שבת פרק 'במה מדליקים' כתוב שלא מדליקים בְחֵלֶב נחום, ויש להקשות על זה איזה חטא עשה נחום שלא מדליקים בחֵלֶב שלו?
לא עזרו כל הסבריו של הבחור שעושים נקודה אחרי המלה "בחֵלֶב", ואז אומרים "נחום המדי אומר.." והעשיר טען שהבחור לא יודע את התשובה והוא מתחמק. כך הגיעו עוד ועוד בחורים ואת כולם הוא סילק בבושת פנים כיוון שלא 'ידעו' את התשובה הנכונה לשאלתו החכמה, עד שהגיע בחור פיקח ששמע על השאלה הטפשית והבין שעם טיפש תיטפש, וכך הוא ענה לו: אדוני, שאלה גדולה שאלת! הנה נחום שבמשנה הוא אותו נחום של תחילת פרשת בשלח שכתוב שם "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום" הכוונה לאותו נחום שלא רצה לצאת ממצרים, ובתחילה לא רצה לצאת ממצרים כי היה מוכר נרות במצרים ולכך קנסו אותו חכמי המשנה שלא ידליקו בחֵלֶב שלו. כששמע זאת העשיר הבין שיש לפניו גאון מהלך מיד הכריז בקול גדול: אין נבון וחכם כמוך!! אתה תזכה להיות החתן לבתי!! ... *פתרון לחידה שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו מהלכות ט"ו בשבט- החל השנה אי"ה ביום רביעי בערב !
בט"ו בשבט - נוהגים לאכול מפירות האילן, שנשתבחה בהם א"י, כדי להזכיר שהיום הוא ראש השנה לאילנות, ויש מהדרין לטעום שלושים מיני פירות!
יש נוהגים לקרא תיקון ט"ו בשבט הנקרא "פרי עץ הדר" המלוקט מתורה נביאים וכתובים משניות וזוהר הקדוש, על כל פרי מענינו.(ויש כאלה שקוראים ב"הגדה" מיוחדת שנתחברה לכבוד ט"ו בשבט..)
מי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט- אין לו לברך "שהחיינו" על האתרוג, כיון שברכנו "שהחיינו" כבר השנה על האתרוג בנטילתו בחג הסוכות. ונוהגים לבקש כבר בשביל השנה הבאה אתרוג כשר ומהודר ויש תפילה מיוחדת על כך שחיבר הבן איש חי...!
יש להיזהר באכילת הפירות (במיוחד היבשים) מחרקים ותולעים העלולים להימצא שם! יש לזכור! אין תולעים בהכשר הבד"ץ וגם לא בהכשר הרב מחפוד!..
מומלץ לקנות באריזות סגורות ושיהיו עם הכשר טוב וכמובן מומלץ לקנות בעיקר מפירות ארץ-ישראל.
נוהגים לצאת לנטיעות בט"ו בשבט, ומנהג נאה הוא, אע"פ שמצות ישוב ארץ ישראל, נוהגת כל השנה.. תפילה על האתרוג ופירות האילן לליל ט"ו בשבט
(הבא"ח – מתוך ספרו "לשון חכמים")
ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ ויהי כן: ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא אלוקים כי טוב:
אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
א-ל נא פצה שנה זו משמיר ושית, א-ל נא במטר רווה חרבוני ישימון, א-ל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים, וברך אגוז ותמר ותפוחים. א-ל נא צדקך מעמך בל יפסק, וברך חרוב וקורסטמל ואפרסק. א-ל נא חלץ קהלת אשר אליך תערוג, וברך התות והאגוז והאתרוג. וברך עץ שמן וזית. וברך גפן ותאנה ורימון.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוהים את מעשיך (קהלת ט). באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שיר השירים ה'). יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. תן חיוך... 1.מסתמן: אם החמאס לא יעמוד בדיבורו אז טראמפ יכריז עליו 'מי שפרע*'. 2. כמו באוטובוס כך אומר טראמפ לעזתים: 'תתקדמו אחורה בבקשה'...
3. אחרי העזתים, התור של ערביי יהודה ושומרון.. "מעט מעט [אבל בסוף] אגרשנו מפניך פן תרבה עליך חית השדה [וחית האדם]...
*[מי שפרע מדור המבול.. זו קללה שתקנוה חכמים המופנית אל אדם שחזר בו מעסקה לאחר שהייתה הסכמה על המקח והכסף עבר מיד הקונה למוכר. תוכנה של הקללה הוא, שסופו של אותו אדם שאינו עומד בדיבורו יהיה כסופם של אנשי דור המבול, אנשי דור הפלגה, אנשי סדום ועמורה והמצרים (בר מינן)...] חיוך מיוחד לט"ו בשבט 1. לט"ו בשבט זכרו! טוב גרגיר אחד מרימון שנשתבחה בו ארץ ישראל מפסיפלורה שלימה שנשתבחה בה טורקיה...
2. חשבתי שיביאו לי מהעבודה איזה מארז פירות לכבוד ט"ו בשבט.. ולא הביאו כלום.. איזה יבשים!..
3. אחד יוצא לפארק בט"ו בשבט והנה כל העצים נעלמו.. - איפה כל העצים שהיו פה? - חבירו: הלכו לאומן, היום ראש השנה לאילנות!...
4. ראו צעיר אחד שרץ בט"ו בשבט סביב העצים.. – מה קרה?... - חג לאילנות... הורים יקרים, לכבוד ט"ו בשבט שאלו את ילדיכם ..
1. סוג של אגוז שיש לו גם פה והוא נמצא כאן? [פקאן. פה-כאן]
2. סוג של פרי שיש לו תואר כבוד? [אגוז מלך]
3. פרי שהוא לא גאוותן בכלל? [ענבים.. ]
4. איזה פרי כל הזמן מתלונן? [אוכמניה = אוך, מה נהיה?..]
5. אני מוזכר גם במגילת אסתר, ואוכלים אותי בפסח, מי אני? [כרפס]
6. אבא שמבטיח הרבה, איך קוראים לו? [אבטיח..]
7. השם שלי הוא הכפלה של אותם אותיות? [שומשום.. פלפל..]
8. פרי בבית האסורים? [חבוש..]
9. אכלתי שלגון וקבלתי שוק [ארטישוק ארטיק שוק..]
10. יש לו שם של גמד והוא גם מתוק? [א-ננס..]