.jpg)
פרשת פקודי
בס"דישועות מקיפות
השבת אנו מסיימים בסייעתא דשמיא את חומש שמות – חומש הגלות והגאולה עד "ששבו למעלת אבותם" שהיו מרכבה לשכינה, על ידי השראת השכינה במשכן. וכה הם דברי הרמב"ן:"והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד א-לוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב"ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד".
והשבת נוציא עוד ספר תורה ונקרא בו את "פרשת החודש" – לכבוד חודש ניסן וכתב "החתם סופר" שמעלתו של החודש - שכל יום בחודש הזה כראש חודש. "החודש הזה לכם – ראש חודשים!!...
והנה בפרשת פקודי אנו למדים שמשה רבינו נותן חשבון על כל דבר. [כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ..."] מדוע הוא עושה זאת, וכי לא מאמינים לנותן התורה אשר דבר ה' אתו פנים בפנים שהכל נעשה בישרות ובאמונה?
אלא שכאשר הסתיימה מלאכת המשכן היו ליצנים שטענו שמשה רבינו לקח לכיס שלו מקצת הכסף, כי איך יכול להיות שאדם שכל כך הרבה זהב וכסף עברו תחת ידיו לא שלשל לעצמו איזה "מעשר" או "חומש".. ראו כמה בן עמרם נראה טוב.. בריא בשר וגבהו כגובה ארזים..
שמע משה רבינו את הלחשושים מאחורי גבו ולא היסס לפרוש לפני כולם היכן הלך כל שקל.. ואנו מתפלאים עד היכן חוצפתם של הליצנים מגעת, וכי הם יכלו להקים את המשכן לבדם כפי שמשה רבינו הקים? והרי זו ראיה כאלף ראיות שה' אתו והוא נקי מכל רבב!! גם בצלאל וכל חכמי הלב לא יכלו יחד להקימו והנה משה לבדו "ויקם משה את המשכן"!! ויותר מכך זהו "משכן העדות" – עדות שהשכינה שרתה בו שירדה אש מן השמיים על המזבח. האם גם אז הליצנים עדיין אינם מאמינים למשה רבינו וחושדים בו שאיזה בדיל זהב או כסף עשה את דרכו לתוך כיסו?
ואם תגידו אין עשן ללא אש .. אז איך פתאום התעשר משה רבינו במקביל לבניית המשכן [כמסופר במדרש] ? - לכו תשאלו את צפורה אשת משה שהייתה באוהל שעה שמשה חצב את האבן היקרה שממנו נעשו לוחות שניות.. ומפסלתן התעשר משה "פסל לך לוחות.." אמר לו הקב"ה: משה, הפסולת תהיה שלך .. (והלואי על כל אחד פסולת זו של אבני סנפיריון מין אבן יקרה מאד..) דרך אגב, עתה מובן מהיכן נתקנאה אשתו של קרח.. היא ראתה את צפורה מתקשטת כאחת הגבירות שבעיר והיא פתאום ירדה ממעלתה..
אבל הליצנים לא רצו לשמוע תשובות, כי חיצי הרעל מתוקים להם מכל תשובה הגיונית שיקבלו ולמרות טיפשותם הם לא רצו לעשות למושיען של ישראל שום "הנחה" ושום "הקפה". משום כך ראה משה רבינו לנכון לעשות חשבון – לא בשביל הליצנים – אלא מול כל ישראל לקיים "והייתם נקיים מה' ומישראל".
אם כן ,למשה רבינו לא נתנו לו הליצנים אשראי ולא "הקפה" ולהבדיל בחג הקרב ובא גם כן יש דברים שלא נקנה בהקפה.. למשל את המצות. כי יש הלכה שהמצות צריכות להיות משלנו עד כדי כך שיש שרצו לומר שאם מישהו בא להתארח אצלך לליל הסדר אתה צריך להקנות לו את המצות ויש אומרים גם את המרור.. [הטעם לכך הוא, לפי שנאמר (דברים טז, ג): "לחם עוני" ובחלה נאמר (במדבר טו, יט): "והיה באכלכם מלחם הארץ", מה לחם האמור בחלה צריך להיות משלכם, שנאמר "עריסותיכם" אף לחם האמור במצה צריך שיהא משלכם.] אמנם להלכה נפסק שאין צורך להקנות ורק "גזלן" אינו יוצא ידי חובה.. על כל פנים טוב לא לקחת בהקפה את המצות [ואת המרור] אלא אם כן אתה רגיל לקנות בהקפה ומשלם כל חודש וכדו'
ואם בהקפה עסקינן, צריך לדעת עוד על מעלתו של החודש. כי אנו נכנסים לחודש "אשר בו ישועות מקיפות".. [מתוך יוצרות לפ' החודש. מנהג יהודי אשכנז]. ואתם ודאי תשאלו: למה הכוונה "ישועות מקיפות"?
ובכן, יש שפירשו שחודש ניסן "מוקף" פנים ואחור בחדשים שיש בהם ישועות.. דהיינו חודש אדר שראשי תיבות אני ד' רופאיך [ד' מלשון אדנות] וחודש אייר "אני י' רופאיך" [י' רומז לשם ה'].. והישועות הם הרפואות..
כיום אחרי קום המדינה, אנו יכולים להסביר בפשטות – "ישועות מקיפות"- שכשם שבחודש אדר נושענו מגזירת המן הרשע והייתה תשועה גדולה לישראל, כן גם חודש אייר זכינו לתשועות גדולות שבו הוכרזה מדינת ישראל וזכינו לעצמאות ובמלחמת ששת הימים וזכינו להרחבת הגבולות וגולת הכותרת כמובן ירושלים והר הבית. ובתווך ניצב לו חודש ניסן שהיה אביב של העולם כולו ובו גם היו ישועות גדולות - עם ישראל נושע מידי פרעה וכל חילו.
"השם משמואל" מביא פירוש נוסף. [בשם חידושי הרי"מ] תאר לך אדם בא למנהל הבנק ומבקש ממנו מאה אלף דולר בהקפה.. דהיינו באשראי.. מנהל הבנק שואל אותו יש לך בטחונות שהכסף יחזור אלינו?.. עונה לו הלה :לא. מצטער אדוני – אומר מנהל הבנק - לא נוכל לתת לך סכום כזה גדול ללא בטחונות... כך אצל הבנק בעולם הזה.. ומה עם "הבנק" של רבונו של עולם? אנו הרבה פעמים מבקשים ממנו "אשראי" ואין לנו בטחונות ויש לנו בעיה.. אך חודש זה - חודש ניסן - יש בו ישועות מקיפות!! כך היה על כל פנים בצאת ישראל ממצרים..
במצרים לא היו בידינו מספיק מצוות וזכויות שנגאל בזכותם. היינו "עירום ועריה" מן המצוות. ויותר מכך, היינו שקועים במ"ט שערי טומאה! עד כדי כך, שגם משה רבינו וגם בני ישראל לא הבינו ושאלו באיזה זכות אנו נגאלים? וה' ריחם עליהם ונתן להם בינתיים רק שתי מצוות 'על החשבון' - "משכו וקחו לכם צאן ושחטו הפסח" ולעשות ברית מילה טרם צאתם. .. בזכות זה הקב"ה הוציאנו גוי מקרב גוי והפריד כביכול את העובר ממעי אמו .. וההקפה הייתה -עד שנקבל תורה בעוד חמישים יום – ש"תעבדון את האלוקים על ההר הזה " – כלומר: רבונו של עולם נתן לנו במצרים ישועות בהקפה!... גם כאשר עברו בים סוף ושר של מצרים שאל מה נשתנו אלו מאלו, למה את אלו אתה מטביע ואת אלו אתה מציל? הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה? - לא שעה הקב"ה לקטרוגיו כי נתן לנו "ישועות בהקפה".. עד מתן תורה!!
כך נשאר חודש ניסן מסוגל לישועות גדולות, גם אם אלו ניתנים בנתיים ב"הקפה".. כי זהו חודש שישועות מקיפות בו – יש בו הרבה מתן אשראי וכדאי לנצל זאת בלי ריבית ובלי בטחונות..
והנה נראה שניתן לשלב בין שני הפירושים! גם החדשים אדר ואייר הם "מקיפים" וגם קבלנו בהם נסים בהקפה כפי שבחודש ניסן, ניתנה "הקפה" לבני ישראל ביציאת מצרים ללא זכויות מיוחדות. ונפרט:
החודשים "המקיפים" את ניסן דהיינו אדר ואייר הם חדשים שקבלנו בהם הרבה "הקפות" על החשבון.. בחודש אדר נהפכה הגזירה על ראשם של אויבי ישראל ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם .. וזה היה בהקפה [שושן שהיתה מוקפת חומה קיבלה הקפה כפולה...] ובני ישראל שילמו ופרעו את ההקפה כשחזרו וקבלו את התורה באהבה -"קיימו וקבלו" - קיימו ונתנו תוקף מחדש לתורה שקבלו בהר סיני..
גם חודש אייר קבלנו אשראי גדול מרבונו של עולם - שעדיין נותן ומקיף אותנו בישועות - כדי לשמור על מדינת ישראל על אחדותה וצביונה הרוחני ולהתקדם עם המתנה שקבלנו עד אשר "את צמח דוד עבדך תצמיח" וזה מגיע כסדר תפילת העמידה אחרי שכוננו משפט כבראשונה [השיבה שופטינו כבראשונה] - כלינו את האויבים [למינים ולמלשינים אל תהי תקווה..(לא מתאים להם לשיר "התקווה"...) ] - הרמנו את קרנם של הצדיקים [על הצדיקים ועל החסידים..] - ובנינו את ירושלים [תשכון בתוך ירושלים..]
הבה נתפלל שכל השסעים בחברה הישראלית יתרפאו במהרה לטובת הישועות המקיפות ויחלפו כענן כלה , ונזכה לשפע ברכה והצלחה בגשמיות ורוחניות. כמו כן, נזכה בעזרת ה' לנצחון גדול מול אויבינו הקמים עלינו לכלותינו ["שבכל דור ודור קמים עלינו".. ] ונחזיר את החטופים הביתה, ונחזור להיות כאיש אחד בלב אחד, ולא נשים לב לציניקנים ולליצנים...
ואם עדיין מלאך לבך לפקפק בישועות המקיפות את החדשים הללו, אשלחך לשר האוצר – בצלאל [ששם זה מתנוסס לתפארה בפרשיות המשכן כמנצח על המלאכה..] שזכה השבוע - בסוף חודש אדר – [לקראת ר"ח ניסן יום הקמת המשכן...] להעביר את תקציב המדינה במשכן הכנסת, והוא כבר יספר לך שלולא האמונה ב"ישועות המקיפות" לא ניתן להבין איך הצליח לצלוח את כל הקשיים בהצלחה ולחלק את מה שיש בצלחת ...
שבת שלום וחודש טוב -מלא ב"ישועות מקיפות"!!
שבת פרשת פקודי [כ"ט אדר ] פרשת "החודש"
- השבת מוציאים שני ספרי תורה בראשון קוראים בפרשת השבוע [פקודי] אומרים קדיש ובספר השני קוראים בפרשת "החודש" [הלקוח מפרשת בא שמות י"ב א-כ "החוש הזה לכם ראש חדשים"] הספרדים והשאמים אומרים חצי קדיש אבל האשכנזים והבלדים קוראים מיד ההפטרה ללא קדיש באמצע.
- ההפטרה ביחזקאל מה טז "כל העם הארץ" עד פרק מו :יח "איש מאחוזתו".
- הספרדים מוסיפים פסוק ראשון ואחרון של הפטרת "מחר חודש".
- אין קטן עולה למפטיר .
- מברכים ומכריזין על ראש חודש ניסן שיחול מחר ביום ראשון .
- המולד: ביום שבת בשעה 7 בבקר/ 46 דקות / וחלק 1
- אין אומרים אב הרחמים [למנהג אשכנז]
- במנחה אין אומרים "צדקתך"
- לנוהגים לברך על הלבנה לאחר ג' ימים – יכולים לברך כבר מיום שלישי בערב אלו שנוהגים לברך אחר שבעה ימים יחכו למוצאי שבת הבא.
- מי שמעונין למכור את החמץ ניתן למכור באמצעות הרב המקומי או ע"י הרב נתנאל כבר מיום ראשון.
- ברכת האילנות – יש שמזדרזין ומברכים כבר מחר ויש שמחכים עד חול המועד פסח.
- החל מיום ראשון נוהגים לקרוא אחר התפילה בפרשת הנשיאים.
- כל חודש ניסן אין אומרים תחנון ולא נופלים על פניהם.
- אין מספידים בחודש ניסן ולא מתענים בו ולדעת השו"ע דוקא תענית ציבור אבל מותר להתענות תענית יחיד.
יש לו פנים ומחולק לכהנים – למה הכוונה?
בעקבות מסירת חשבון הזהב בפרשה -חידת הזהב...
אדם הלך במדבר לטיול במשך שבעה ימים, לשם כך שכר מלווה שינווט את דרכו במדבר. המלווה ביקש בשכרו שיתן לו כל יום - קילו זהב וכך במשך שבעה ימים. לאותו אדם היה שבע קילו זהב מחוברים מקשה אחת, והיתה לו סכין שיכלה לחתוך רק פעמיים. השאלה היא: איך יחתוך רק פעמיים וישאר מצב שיוכל לתת לו על כל יום רק קילו אחד? [אפשר גם עודף מהזהב שקיבל יום קודם[
תשובות אחרי פרפראות
פַּרְפְּרָאוֹת לַפָּרָשָׁה
1. דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּזְהִירוּת בִּכְבוֹד הַזּוּלָת
"וַיָּבִּיאוּ אֶּת הַמִּשְׁכָּן אֶּל מֹשֶּׁה" [לט לג]
בַּמִּדְרָשׁ תַּנְחוּמָּא כּוֹתֵב עַל פָּסוּק זֶה: "יְּלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ כַּמָּה דְּבָרִים תִּקְּנוּ מִפְּנֵי דַּרְּכֵי שָׁלוֹם, כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ דְּבָרִים אַמְּרוּ מִפְּנֵי דַּרְּכֵי שָׁלוֹם: כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְּאַחֲרָיו לֵוִי וְּאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְּכֵי שָׁלוֹם." לְּכַתְּחִלָּה, תַּלְּמִיד חָכָם צָרִיךְ הָיָה לַעֲלוֹת רִאשׁוֹן, אַךְ מִפְּנֵי דַּרְּכֵי שָׁלוֹם קַבְּעוּ שֶׁכֹּהֵן יִקְּרָא רִאשׁוֹן וְּכוּ'. מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הַמִּדְּרָשׁ לַפָּסוּק?
עוֹד שׁוֹאֵל הַמָּהָרִּי"ל דִּיסְקִּין: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל אָדָם, מַדּוּעַ הִטְּרִיחַ אֶת בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה לְּהָבִיא לְּפָנָיו אֶת הֲמִשְּׁכָן, שֶׁהָיָה מַשָּׂא כָּבֵד מְּאֹד?
וּמְּתָרֵץ: אִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה הוֹלֵךְ לִרְּאוֹת אֶת הֲמִשְּׁכָן, הָיָה עָלָיו לְּהַתְּחִיל לִרְּאוֹת מַעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁל בַּעַל מְּלָאכָה אֶחָד, וְּהָאֲחֵרִים הָיוּ נֶעֱלָבִים, מִשּׁוּם שֶׁהִשְּׁאִיר אוֹתָם לַסּוֹף. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוֹרָה לְּהָבִיא אֶת הֲמִשְּׁכָן אֵלָיו, וְּאָז יִוָּצֵר בְּאֹפֶן טִבְּעִי תּוֹר, כִּי בַּעַל הַמְּלָאכָה שֶׁבָּא רִאשׁוֹן יַעֲמֹד רִאשׁוֹן, וְּאַף אֶחָד לֹא יִפָּגַע. מִכָּאן מוּבָן הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַפָּסוּק לַמִּדְּרָשׁ: מֹשֶׁה אָמַר לְּהָבִיא לְּפָנָיו אֶת הֲמִשְּׁכָן מִשּׁוּם דַּרְּכֵי שָׁלוֹם, וּמוֹסִיף הַמִּדְּרָשׁ וְּאוֹמֵר: "יְּלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ כַּמָּה דְּבָרִים תִּקְּנוּ מִפְּנֵי דַּרְּכֵי שָׁלוֹם..."
2. בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מֻזְכָּר בְּצַלְאֵל בַּתּוֹרָה עִם יִחוּסוֹ - 'בֶּן אוּרִי בֶן חוּר', כְּנֶגֶד ג' מַעֲלוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ - חָכְמָה, תְּבוּנָה וָדַעַת". (בַּעַל הַטּוּרִים ל"ח כ"ב(
בְּצַלְאֵל מֹשֶׁה
מַעֲשֶׂה בְּזוּג צָעִיר שֶׁנּוֹלַד לָהֶם בֵּן לְמַזָּל טוֹב. הִצִּיעַ הָאָב לָאֵם, הֱיוֹת וְאָנוּ נִמְצָאִים בְּפָרָשִׁיּוֹת שֶׁל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, וּבוֹנֶה הַמִּשְׁכָּן הָרָאשִׁי הָיָה בְּצַלְאֵל, מִן הָרָאוּי שֶׁנִּקְרָא לְרַךְ הַנּוֹלָד בְּצַלְאֵל. הִסְכִּימָה הָרַעְיָה לְרַעְיוֹן. לִפְנֵי הַבְּרִית, הָאָב נִגַּשׁ לָרַב הַמְּבָרֵךְ וְאָמַר לוֹ בְּלַחַשׁ 'וַיִּקְרָא שְׁמוֹ בְּצַלְאֵל'. לְהַפְתָּעָתוֹ, הֵגִיב הָרַב וְאָמַר: 'הַיּוֹם שִׁבְעָה בַּאֲדָר, מָה עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ? הַיּוֹם זֶה יוֹמוֹ, אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁתִּקְרְאוּ לוֹ 'בְּצַלְאֵל מֹשֶׁה'... וְכָךְ עָשׂוּ. זִקְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִתְרַגְּשׁוּ מְאֹד. סִפְּרוּ כִּי זְקָנוֹ שֶׁל אַב הַתִּינוֹק נִקְרָא בְּשֵׁם זֶה. הַהוֹרִים לֹא זָכְרוּ וְלֹא הִתְכַּוְּנוּ בִּכְלָל לִקְרֹא עַל שְׁמוֹ, אוּלָם כָּךְ נִתְגַּלְגֵּל, זָכָה וְקִבֵּל אֶת הַשֵּׁם...
תשובה לחידת הפרשה – לחם הפנים
תשובה לחידת הזהב..
יחתוך חתיכה אחת של קילו זהב. ובגוש הזהב שנשאר יחתוך שתי חתיכות. ואז יש לו ביד חתיכה אחת, שתים, וארבע. ביום הראשון יתן אחד, ביום השני יתן שתים ויקח אחד, בשלישי יביא את האחד, ברביעי יתן את הארבע ויקח את האחד ושתים חזרה, בחמישי יתן את האחד, בשישי יתן את השתים ויבקש את האחד, בשביעי יתן את האחד האחרון. דו"ק ותשכח...
חודש ניסן - חודש של שמחה
"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" – זו המצווה הראשונה שנצטוו ישראל – מצוות קידוש החודש. ואכן חז"ל מציינים את ראש חודש ניסן כאחד הימים המיוחדים בשנה, בו הוקם המשכן, ובעזרת ה' בחודש זה בוודאי גם נזכה להיגאל, כאמור: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל.
כל חודש ניסן הם ימי שמחה -כי בימים אלו שלאחר הקמת המשכן, מר"ח ניסן ועד י"ב בו הקריבו הנשיאים את קרבנם לחנוכת המזבח, כל נשיא שבט ביומו. יום הבאת הקרבן היה יום טוב לנשיא המקריב. ערב פסח עצמו נחשב גם הוא ליו"ט. אח"כ שבעת ימי חג הפסח ולאחריו 'אסרו חג' החותם את ימי החג, שגם בו יש לנהוג קצת שמחה כמבואר ברמ"א. וכיון שרובו של החודש יוצא בקדושה, לפיכך נהגו לעשותו כולו קודש ולא רק ימים אלה אלא גם הימים החותמים את חודש ניסן מעותדים להיות ימי שמחה לעתיד לבוא, בעת שנזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו, יהיו ימים אלו ימי חינוך וחנוכת הבית . המסורת אומרת שבית המקדש יבנה ביו"ט הראשון וכיון שאין מערבים שמחה בשמחה תדחה חנוכת בית המקדש לאחר הפסח ותהיה במשך שבעה ימים..
אין אומרים תחנון בכל חודש ניסן, בשבת אין אומרים 'אב הרחמים' ו'צדקתך צדק' אולם בשבת שאחרי פסח, נהגו לומר אב הרחמים, הואיל וחל בימי הספירה, ויש שנהגו שלא לומר . כן נהגו לומר 'אב הרחמים' ביום טוב האחרון של החג, בעת שמזכירים נשמות, דהיינו בשביעי של פסח, (ובחוץ לארץ באחרון של פסח).
אין מתענים בימים אלו, אלא תענית חלום וחתן וכלה ביום חופתם ויש שנהגו שלא להתענות תענית חתן וכלה בחודש ניסן . המתחתנים בראש חודש ניסן עצמו, יש הסוברים שיתענו, ויש המקילים שלא להתענות. כמו-כן אין מספידים בכל ימי החודש אלא חכם בפניו
ראש חודש ניסן הוא אחד מהימים שנקבעו ל'תענית צדיקים', לפי שמתו בו שני בני אהרן – נדב ואביהוא, על-כן, מי שנוהג להתענות בכל הימים שנקבעו לתענית צדיקים מותר לו להתענות גם ביום זה, ויש שכתבו שמ"מ לא ישלים התענית
יש שנהגו שלא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ואף מי שיש לו יארצייט מקדים והולך בערב ראש חודש אמנם הרבה הקילו ללכת לבית הקברות ביום השנה (יארצייט) או בתום השבעה והשלושים אבל אין אומרים שם צידוק הדין.
רבים נהגו לקרות בשלשה עשר הימים הראשונים של ניסן בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא (במדבר ז). כל יום קוראים את פרשת הקרבת הנשיא של אותו היום, וביום י"ג בניסן קוראים מתחילת פרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה", לפי שפרשה זו נאמרה לכבוד שבט לוי, שאינו נמנה בין י"ב השבטים יש נוהגים לקרוא קריאה זו מתוך ספר תורה ויש שנהגו לקרותה שנים מקרא ואחד תרגום או לקרותה כך מתוך סידור בלי לחזור שמו"ת ויש כאלה שמוסיפים תפילות ובקשות.
אילנות מלבלבין...
הרואה בימי ניסן אילני מאכל בעת פריחת הניצנים ולבלובם מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם". [ויש גורסים: להתנאות בהם בני אדם] רצוי שיהיו לפחות שני אילני מאכל לאחר שלוש שנות ערלה. ויש מקילים בעץ ערלה אבל לא בכלאי אין . וראוי לכל אחד להשתדל לברך ברכה זו. יש שאין מברכים ברכה זו בשבת ויש שנוהגים לברך. זריזים מקדימים למצוות, ומיד בראש חודש ניסן יוצאים למקום שיש אילני מאכל ומברכים את הברכה בשמחה גדולה, ונכון הוא מאד, כי פעמים שבמהלך החודש, נובלים הפרחים ועלול להפסיד הברכה יש אומרים שגם הנשים חייבות ותברכנה ויש אומרים כיון שזה תלוי בחודש ניסן דומה הדבר למצוות עשה שהזמן גרמא ותשמענה מפי בעלה וכדו'
קצת מהלכות הפסח - השנה
בדיקת חמץ - ביום חמישי בערב, אור לי"ג ניסן בצאת הכוכבים – [19:26] בדיקת חמץ! לא להתעצל בבדיקה! כל המקומות שיש חשש שהכניסו חמץ – יש לבדוק! ארונות, מרתפים וגם המכונית! לשים לב לארון החשמל בחוץ גם תיקים וכיסי הבגדים, אם כובס הבגד א"צ לבדקו.(וכן בחדרים וארונות שנבדקו בערבים לפני כן ונסגרו יפה, ולא הכניסו שם חמץ – אין צורך בבדיקה) בברכה אחת בודקים הרבה חדרים והרבה בתים! הברכה – אקב"ו "על ביעור חמץ" ואח"כ יבטל ג' פעמים "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו – יהיה בטל וחשוב כעפר הארץ", יש נוהגים לפזר 10 פתיתים ויזהרו שיהיו פתיתים קטנים וסגורים. את שאר החמץ שרוצים לאכול– יש להצניע ולשמור, טוב ליטול ידיו לפני ברכת הבדיקה, אם האיש לא בבית – ימנה אחד מבני הבית הגדולים..
יום שישי – (י"ג ניסן) – שורפים את החמץ (להשתדל עד 11:20 והאשכנזים עד 11:36). ואם לא הספיק - ניתן לשרוף עד כניסת השבת. משאירים חמץ לשבת מה שנחוץ. והחסידים היו משתדלים בעצמם לשרוף החמץ. קודם ישרוף ואח"כ יכול להוסיף נפט, או שישים נפט רק על הקרשים ולא על החמץ, כדי שיקיים מצוות ביעור חמץ ע"י שרפה ולא ע"י פסילת האוכל בנפט. לפני השרפה – יחתוך הלחם לחתיכות, שתשלוט בכולם האש.
השנה את הביטול - "כל חמירא וכו' - יעשה ביום שבת בבקר אחרי הסעודה המוקדמת אלא אם כן הוא לא משאיר חמץ כבר מערב שבת ויבטל אז.
מהלכות שבת
שאלה:
מה הדין אם גוי בישל בשבת מים לעצמו במיחם? ומה הדין אם שם מים במיחם בשביל יהודים ולא בשבילו אך בלי שאמרו לו לעשות זאת? האם מותר ליהודים לשתות מהם בשבת?
תשובה:
אם הגוי חימם את המים בשבת בשביל עצמו בלבד, או בשביל גויים אחרים בלבד, ואינו מכיר את היהודי כלל, מותר ליהודי ליהנות מהמים החמים בשבת אבל אם הגוי מכיר את אותו יהודי, אף שלא התכוון בשביל יהודים כלל, אסור לאותו יהודי ליהנות מהמים החמים, עד מוצאי שבת וגם אז - עד שיעבור שיעור זמן חימומם במוצאי שבת, שמא יראה אותו הגוי משתמש במים ופעם אחרת יוסיף מים בשבילו בשבת. ועל אחת כמה וכמה אם הגוי חימם את המים גם בשביל יהודים, אפילו עשה זאת מעצמו בלי שביקשו ממנו, אסור לאף יהודי ליהנות ממים חמים אלו עד שיעבור שיעור זמן חימומם במוצאי שבת, שמא פעם אחרת יבקש יהודי מהגוי לחמם עבורו בשבת.
תן חיוך...
1 .הודיעו שעוברים ל"שעון קיץ" וצריך להזיז את השעון. ואני לא מבין, למה צריך להזיז את השעון, למה לא מספיק להזיז רק את המחוג הקטן?
2. "לאחוז בקרנות המזבח"
ארבעה פועלים ברוסיה נשאלו מה היא בקשתם האחרונה לפני שיפוטרו.. אמר הראשון: אני רוצה וודקה. נותנים לו וודקה ומפטרים אותו. השני אומר: אני רוצה ארוחה זוגית. נותנים לו והוא מפוטר. השלישי אמר שהוא רוצה לבקר בקבר של לנין. לקחו אותו לשם ואח"כ פיטרו אותו . שאלו את הרביעי ומה אתה מבקש ? ענה אני רוצה לבקר בקבר של פוטין. אמרו לו: אבל פוטין חי? ענה: לא נורא, אני אחכה...
3. לאור עליית המחירים הגיעה שאלה מעניינת לשולחן הרבנים: האם אפשר השנה לצאת ידי חובת מתנה לאשה לכבוד החג -ע"י הבאת שק תפוחי אדמה לבית?...