פרשת צו

בס"ד
האם נקהלה העדה ללא שום קריאה וציווי?...  
בין שאר הנושאים שבפרשתינו, שהשנה היא בסמיכות לחג הפסח,  אנו מוצאים את הקהלת בני ישראל אל פתח אהל מועד,  לקראת התחלת שבעת "ימי המילואים" והשאלה:  מי הקהיל אותם לשם? האם באו לבד? האם משה רבינו הקהיל אותם?
- אם נשפוט לפי צו האלוקי, אכן משה רבינו הוא שהקהיל את העם, ככתוב : "ואת כל העדה הקהל אל פתח אוהל מועד! " (שם, ג) אולם, אם נדייק בפסוקים נגלה, שהם נקהלו מעצמם, ללא ציווי.. "ויעש משה כאשר צוה ה' אותו – ותקהל העדה אל פתח אוהל מועד" (שם,ד)- [ אם משה רבינו היה מקהיל אותם, היה צריך להיות כתוב: " ויקהל את העדה ..."]  ובכן, מה באמת היה כאן?
עונה על כך, רבינו חיים כפוסי בספרו "באור החיים":  [דרך אגב, רבי חיים כפוסי מכונה גם בשם : "בעל הנס" על שם הנס שאירע לו. שחשדוהו הליצנים בקבלת שוחד בהיותו דיין , כי התעוור לעת זקנתו ואמר בתוך קהל ועדה, כי שמע דיבת רבים יחדיו ירננו שלקח שוחד. ואם האמת אתם, כן יהיה תמיד הענן יכסנו, ואם הוא נזהר מאד בזה, יאיר עיניו כבראשונה. ונתקבלה תפילתו ותיכף חזר מאור עיניו.  והאגדה מספרת, שעד היום, כל הנשבע לשקר על קברו נענש].
 אם כן, אומר ר' חיים כפוסי - אכן, משה רבינו נצטווה להקהיל את כל העדה אל פתח אוהל מועד, אלא שלפני כן נצטווה לקחת "את אהרון ואת בניו אתו, ואת הבגדים ואת שמן המנחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות", וכשמשה רבינו ניגש לעשות את הדברים האלה, לקח את אהרון בדברים ושכנע  אותו לגשת אל  הקודש (עיין רש"י) ולקחת את בניו אתו להמשח , ואת הבגדים וכו' - הבחינה העדה הקדושה בתכונה הגדולה, והבינו, שהנה, הנה מגיע עוד מעט המאורע הגדול אשר ציפו לו מכבר, של התחלת העבודה במשכן, ומיד "ותקהל העדה" – נהרו ובאו מעצמם, בלי שום קריאה וציווי!
 כאשר ראה משה רבינו ע"ה את ההתעוררות וההתלהבות הזו אמר: "זה הדבר אשר ציווה ה'" –זו באמת כוונתו של הקב"ה! זה רצונו בכל עת, שיהודים לא יחכו לציווי ופקודה, אלא ירוצו לדבר מצוה וימהרו מעצמם, מיוזמתם להתאסף פתח אוהל מועד..
 רש"י גם מוסיף: "שזה אחד המקומות, שהחזיק מעט את המרובה". אנו יודעים שדבר דומה אירע בבית-המקדש, שכאשר עלו לרגל, או כאשר באו לעזרה להקריב קרבן פסח, היו המוני  יהודים מצטופפים במקום מועט,[ כפי המסופר במסכת פסחים (סד:) כפלים כיוצאי מצרים רק מספר החבורות המניות לקרבן פסח]. והיה נס, "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", ובירושלים כולה, לא אמר אדם מעולם צר לי המקום... ומדוע? כדי להראות, שכאשר יש אהבה בין הקב"ה לעם ישראל, ובתוך בני- ישראל עצמם- אז יש מקום לכולם.
כתב רבינו ניסים  (=הר"ן, במסכת תענית) שגם לאחר חורבן בית-המקדש, היו יהודים רבים שחיפשו בכל דרך לעלות  לירושלים, ולכן זו הסיבה שגם כיום דוחים את שאלת הגשמים עד לשבעה במרחשון, מפני עולי רגלים. ובספר חסידים (סימן תר"ל) מובא, שרבינו האי גאון היה רגיל לעלות מבבל לירושלים בחג הסוכות. ומידי שנה בשנה, היה מקיף את הר הזיתים ביום הושענה רבה - שבע פעמים!! והוסיף התשב"ץ (ח"ג סימן כא'.) שזה מפני שעדיין השכינה שורה במקום הקדוש, ולכן עלו לרגל גם אחרי החורבן, כדי לקיים "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי [=רמז לחורבן], כי אעבור בסך, אדדם עד בית- א-לוקים, בקול רינה ותודה, המון חוגג" (תהילים מב).
גם במדרש "שיר השירים" יש רמז לתופעה המופלאה הזו. המדרש מדמה זאת  ליונה השבה אל קינה, שגם  אחרי שהחריבו לה את  הקן היא חוזרת ומחפשת את גוזליה - וכך אומר המדרש: "הנך יפה רעיתי, הנה יפה עיניך יונים" – מה יונה זו, אף על פי, שחרב שובכה וקינה – אינה מניחתו, אלא חוזרת ובאה אליו, כך ישראל, אף על פי שחרב  בית-המקדש לא ביטלו עלייתם לרגל, שלוש פעמים בשנה" (שיר השירים רבה ד,ב).
הבה נתפלל שנזכה לכך  במהרה ונעלה כולנו לבית-המקדש [ ולא רק לשרידיו] ולאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים, ורק אם חלילה לא נזכה לכך נאמר בהגדה – לשנה הבאה בירושלים -  ובנתיים נמשיך לשיר את שיר היונה המתגעגעת לקינה, כפי השיר  המפורסם "קריה יפיפייה"[  לר' זכריה אלצ'אהרי]
קריה יפיפייה, משוש לערייך, עיר נאמנה את, למלכך ושריך, יום אזכרה, יפעת רבת צבאייך - לך כלתה נפשי, לשכון חצרייך. מי יתנני נא, אעוף כמו יונים. אשק אבנייך, אחונן עפרייך..."
חידות  לפרשת צו (עם רש"י)

1. מה נקראת "מנחה חרבה"?
2. למה "צו" - זה הפוך מ "צב"?...

פרפראות לפרשת צו
"והרים את הדשן, אשר תאכל האש"..
היה אומר רבי מנחם הבבלי : הכהן נצטווה להוציא מן המזבח את אפר הקורבנות, שהקריבו יום קודם לכן, כדי שישמש הדבר אות וסימן, שלאחר שהביא החוטא את קורבנו, וחזר בתשובה-אין להזכיר לו עוד את חטאיו, ויש למחוק ולהשכיח את זכרם.
שבת פרשת "צו"-שבת "הגדול"
הטעם שנקראת שבת זו בשם "שבת הגדול" על שם הנס הגדול שהיה במצרים, שקשרו עם ישראל את אליליהם של המצרים- השה- לכרעי המטה, ולא יכלו המצרים לעשות דבר לישראל.
טעם נוסף, מפני שבשבת זו מפטירין ב"מלאכי" ("וערבה לה' עד "והשיב לב אבות") – ונמצא בהפטרה הפסוק- "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". (אלו הטעמים העיקריים, אולם נאמרו טעמים נוספים)
חידות לילדים ולבוגרים לקראת חג הפסח

1. מה קשור "מקרא ביכורים" להגדה של פסח?
2. מה מברכים על המצה בליל הסדר "המוציא" או "על אכילת מצה"?
3. איזה שאלה ב"מה נשתנה" אנו לא אומרים אותה היום שאין לנו בית המקדש? ואיזה נוספה במקומה?
4. האם הלל היה "כורך" ספרים?
5. מי בתנ"ך הראשון שעשה מצות?
6. מה זה יקנה"ז ולא עתניאל בן קנז?

תשובות לחידות

1. עיקר ההגדה בנויה על מקרא ביכורים שבפרשת כי תבוא. מוזכר שם וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ .. אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל-ה' .. וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.
2. גם זה וגם זה, אבל בשאר ימי החג מברכים רק המוציא כי המצה זה הלחם שלנו בחג הפסח. ומה שמברכים על אכילת מצה בליל הסדר כי עיקר המצוה של המצה היא בליל הסדר "בערב תאכלו מצות".
3. שבכל הלילות אנו אוכלים צלי ומבושל הלילה הזה כולו צלי. [עיין ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז וח'] וכיום מוסיפים על מסובין ולא מסובין..
4. לא, היה כורך מצה ומרור ופסח ואוכלן יחד וכיום שאין בית מקדש עושים זכר כהלל רק במצה ומרור.
5. לוט עשה למלאכים מצות "ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו".[בראשית יט,ג]
6. יקנה"ז = יין קידוש נר הבדלה זמן. זהו הסדר של הקידוש השנה בליל הסדר.

מהלכות חול המועד
ימי "חול המועד", שהתורה הגדירה אותם בשם "מקראי קודש", אסורים במלאכות רבות. חכמינו התירו רק חמש קטגוריות של מלאכות בימים אלו, והם:
1.דבר האבד: מלאכות שאם לא נעשה אותם, נפסיד כסף או רוחניות (כמו כתיבת חידושי תורה), נחשבים ל"דבר האבד" המותר בחול המועד. גם אם נפסיד כסף (ולא מדובר בעסקה גדולה מאד, בצורה לא שגרתית, שאז מותר לנו לבצע אותה), אסור לנו לעשות את המלאכות הללו.
2. צרכי אוכל נפש: בקריטריון זה נכלל להכין לנו אוכל ומשקה, רחצה ונקיון הגוף, בלי שום שינוי או בעיה. מותר לנו להכין אוכל בחול המועד, לבשל ולאפות, ואפילו לקצור ולטחון, בפרהסיה וגם בטרחה מרובה, אפילו אם יכולנו להכין את המזון קודם לחג.
3. אדם שאין לו כסף לקנות אוכל בסיסי לחג ולחול המועד, יכול לעבוד בחול המועד, למרות שיכול למשכן כלים מביתו כדי לממן למשפחתו מזון ושתיה. וכן, מותר לנו גם להזמין פועל שאין לו מה לאכול במועד, כדי שיעבוד אצלנו ויתפרנס, גם אם הוא יעשה בעבורנו מלאכות שלא דחופות לנו.
4. צרכי רבים: כאשר התפוצץ צינור ביוב ברחוב, בורות הניקוז התמלאו או מאגרי המים התקלקלו. כשישנו מפגע סביבתי או שאוטובוס שנועד להסעת הציבור התקלקל (ואין אוטובוסים אחרים, שיוכלו להחליפו על נקלה), מותר לתקן ולעבוד בחול המועד, גם במלאכות קשות, במלאכות הדורשות בעלי מקצוע והרבה טרחה ויזע וגם בפומבי, באמצע הרחוב. וכל זה מדובר כשהעבודות חשובות לצורך הציבור לחול המועד בעצמו.
5. צרכי המועד במעשה הדיוט: כאשר אנו צריכים עבודות ומלאכות לחול המועד (אך לא מדובר באוכל ופרטיו או בכל הרשימה הקודמת) ואין בה טרחה גדולה ביותר, מותר לעשותה כשהיא "מעשה הדיוט", שפירושו: מלאכה שכל אחד, ולא רק בעל המקצוע העוסק בכך יכול לעשותה, שהמלאכה אינה דורשת תשומת לב מיוחדת וידיים טובות וזהירות וגם אין בה צורך בידע מקצועי קודם בכדי לעשותה. אלו הם הכללים "בגדול", וחוץ מזה וכל הפרטים הנלווים לו? הכל אסור, נקודה.
מהלכות ספירת העומר
א.במוצאי יום טוב הראשון של פסח מתחילים לספור ספירת העומר. נאמר בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה, שבע שבתות תמימֹת תהיינה". וקבלו רבותינו ז"ל שהשבת האמורה כאן היא יום טוב שגם נקרא בתורה "שבת". והוא יום טוב הראשון של פסח. לכן במוצאי יום טוב ראשון של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר עד גמר שבעה שבועות.
ב. הזוהר הקדוש הפליג מאוד בחשיבות ספירת העומר וז"ל: "כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא (לזכות לטהרה זו) לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא. ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא" (אמור צז ב).
ג. יש אומרים שחצי שעה לפני זמן ספירת העומר, היינו חצי שעה קודם השקיעה, אסור לאכול ארוחה קבועה ורק אכילת עראי של פחות מ"כביצה" פת מותרת. ואם התחיל לאכול, יש אומרים שכאשר הגיע הזמן חייב להפסיק ולברך ולספור, ויש אומרים שאינו חייב להפסיק. וטוב לברך ולספור ואחר כך להמשיך ולאכול (עיין שו"ע תפט סע' ד ונו"כ שם).
ד. מותר לכתחילה לטעום פירות וכד' לפני ספירת העומר.
ה. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" לפני ספירת העומר, וצריך לשים לב ביום האחרון של ספירת העומר שלא לומר את הפסוק "וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימֹת תהיינה", ואם אמר יכול לספור ואין בכך כלום.
ו. מצווה על כל אחד ואחד לספור לעצמו כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם". אמנם אם כיוון בדיעבד לצאת בברכה ובספירה של מישהו אחר, והמברך כיוון להוציאו - יצא ידי חובה (עיין שו"ע תפט סע' א ונו"כ). והתימנים נוהגים שאחד מברך לכולם ואח"כ כולם סופרים כל אחד לעצמו.
ז. אין מברכים "שהחיינו" על ספירת העומר (כה"ח תפט ס"ק ג. הגדת אורח חיים עמ' רכו סע' ה).
ח. צריך לברך ולספור מעומד, ובדיעבד אם ספר בישיבה יצא. זקן או חולה שקשה להם לעמוד, יכולים לספור לכתחילה בישיבה (כה"ח תפט ס"ק טו, טז).
ט. לכתחילה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהיינו, שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחבירו - יצא (עיין הגדת אורח חיים עמ' רי סע' יג).
י. המצווה היא לספור תיכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים, ולכן יברך אדם מיד כשיזכור ולא ידחה את הספירה. ובדיעבד יכול לספור עם ברכה כל הלילה עד עלות השחר (עיין כה"ח תפט ס"ק יב).
מהלכות מוריד הטל
ביום טוב הראשון של פסח לפני מוסף אנו מתחילין להזכיר "מוריד הטל" ובמוצאי יום טוב אנו מתחילים גם לבקש על הטל בברכת השנים. להלן מספר הלכות:
1. אם טעה בימות הקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם, מחזירין אותו, וחוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפלה. ויש אומרים שאפילו אם לא התחיל בברכה שאחריה חוזר לראש. ויש אומרים שזה דוקא אם התחיל בברכה שאחריה, אבל אם לא התחיל בברכה שאחריה, הוי כמו שעומד עדיין באותה ברכה, וחוזר לראש הברכה, ולא לראש התפלה. וכתבו במאמר מרדכי ובביאור הלכה, דלדינא אחר שסיים הברכה אפילו לא התחיל עדיין ברכה שאחריה חוזר לראש התפלה. 
2. אם טעה בימות הקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם, ומיד תוך כדי דיבור תיקן ואמר מוריד הטל, יש מי שכתב, שאין זה מועיל לתקן את מה שקילקל, דאחר שאמר דבר שהוא סימן קללה בקיץ, לא מהני מה שתיקן בתוך כדי דיבור לומר מוריד הטל, אלא צריך לחזור לאתה גבור ולומר כסדר מוריד הטל. ואם חתם מחיה המתים, צריך לחזור לראש התפלה. ויש חולקים ואומרים דגם כאן מהני תיקון בתוך כדי דיבור. 
יעלה ויבוא
בחג הפסח כמו בשאר המועדים מזכירים יעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. מה קורה אם שכח?
1.אם טעה ולא הזכיר ´יעלה ויבוא´ בתפילה בחול המועד– חוזר ל´רצה´; אבל אם נזכר אחרי שסיים שמונה עשרה – חוזר להתחלה. אבל אם עדיין לא חזר שלוש פסיעות לאחוריו – חוזר ל´רצה´. אם עדיין לא אמר ´מודים´, אומר ´יעלה ויבוא´ ואח"כ אומר ´מודים´. אם מסופק אם אמר ´יעלה ויבוא´– חוזר. ביום-טוב אם שכח לומר ´אתה בחרתנו´, אבל אמר ´יעלה ויבוא´, או אם אמר ´אתה בחרתנו´ וגם ´והשיאנו´ ולא אמר ´יעלה ויבוא´ – יצא ידי חובתו, כיון שהזכיר עניינו של יום..
2.בכל מקום שאמרו שאם לא הזכיר יעלה ויבוא – חוזר, הוא הדין גם כשמתפלל בציבור והשליח-ציבור חוזר על שמונה-עשרה בקול רם. אבל אם כוון דעתו ושמע כל התפילה מן הש"ץ, ולא דיבר באמצע התפלה, וענה אמן על כל ברכה – יצא ידי חובתו.
3. בברכת המזון - לגבי סעודות יום טוב, הכל מסכימים שאם שכח להזכיר ‘יעלה ויבוא’ בסעודת ליל ראשון של פסח וליל ראשון של סוכות, חייב לחזור, הואיל ולכל הדעות חייבים לאכול בהם מצה או לחם.
אולם נחלקו לגבי שאר סעודות ימים טובים, וכן בחול המועד שכן יש סוברים שאין חובה לאכול בהם לחם. למעשה, למנהג כל האשכנזים וחלק מהספרדים, אם לא הזכיר ‘יעלה ויבוא’ בסעודות יום טוב חוזר, ולפי הרב עובדיה אינו חוזר רק בלילה הראשון כאמור.
4. בסעודות שצריך לחזור, אפילו אם רק התחיל בברכת ‘הטוב והמטיב’, עליו לחזור לתחילת ברכת המזון כדי לאומרה כהלכה. ואין להסתפק בחזרה לתחילת ברכת ‘רחם’, מפני שאחר שהתחיל בברכת ‘הטוב והמטיב’ נחשב כמי שסיים לגמרי את ברכות המזון מהתורה, ואם לא יצא ידי חובתו מפני ששכח להזכיר את מה שהיה חייב להזכיר, צריך לחזור לתחילתן (שו”ע קפח, ו ובנושאי כלים)
5. אם נזכר ששכח לומר ‘רצה’ או ‘יעלה ויבוא’ לפני שהתחיל בברכת ‘הטוב והמטיב’, תקנו לו חכמים נוסח ברכת השלמה שיאמר לפני שיתחיל בברכת ‘הטוב והמטיב’. וכל עדה יש לה את הנוסח כפי הכתוב בסידורים. ואפילו במצב שהשוכח אינו חייב לחזור על ברכת המזון, תקנו חכמים לומר את ברכת ההשלמה.
תזכורת חוזרת לשבת ולחג [שעון קיץ]
-בשבת ישתמש בכלים חד פעמיים, ויבשל בסירים הכשרים לפסח ויערה לכלים חד פעמיים [רצוי חד פעמי שמתכלה..] ולא לתוך כלי חמץ. יאכלו את החמץ הנשאר בסעודת ליל שבת וסעודת שחרית ויאכלו בזהירות (שלא יתפזר). (ישכימו להתפלל בבוקר) ובגמר סעודת שבת בבקר, יאסוף הכל וישים בפח האשפה [אפשר לשפוך אחרי הביטול חומר מפגל]  כאמור חשוב מאד! לזכור לבטל את החמץ! [יש מהאשכנזים שמפצלים סעודת שחרית לשניים]
סוף זמן אכילת חמץ –לפי לוח הרב אליהו 9:38/ לפי הרב עובדיה- 10:00/  לפי הגר"א וכך האשכנזים נוהגים-10:30]   
סוף זמן פינוי החמץ וביטולו לפי הרב אליהו 10:52/ לפי הרב עובדיה 11:20/ לפי הגר"א וכך אשכנזים נוהגים 11:36]
מנחה גדולה (זמנה החל מ 13:12) ואח"כ כדאי לומר קרבן פסח ויקיימו סעודה שלישית כנ"ל. (יש לאכול סעודה שלישית עד 15:50 כדי שיאכל בליל הסדר מצה לתיאבון.)
מי שלא השאיר חמץ יש אומרים שיאכל מצה בליל שבת ויברך המוציא וברכת המזון. בבקר יאכל את המצות הטבולות ברוטב שהכין או יאכל מצה מבושלת או מטוגנת שהכין. יש לזכור שביום זה עד הערב אסור לאכול מצה רגילה אלא אם כן מטוגנת או מבושלת או עשויה מקמח מצות שטיגן עם ביצה וכדומה לסעודה שלישית.  יש אומרים שאפשר הפעם לקיים סעודה שלישית גם בפירות כגון תמרים או מיני בשר ודגים ומיני פירות. (לספרדים ותימנים - לא מומלץ על עוגיות מצה עשירה - בגלל שיש כאלה שפקפקו על כשרותם לפסח כי מספיק טיפת מים שהתערבבה עם הבצק מחמיץ.)[האשכנזים לא אוכלים באופן עקרוני מצה עשירה בפסח]
-בשבת זו יתפללו מנחה גדולה ואח"כ כדאי לומר קרבן פסח ויקיימו סעודה שלישית כנ"ל. -לא להכין משבת לצורך ליל הסדר שום דבר (כי אין מכינים משבת ליום טוב) יש מקילין להוציא מצה שמורה החל מהשקיעה שתופשר ללילה או בשר קפוא כיון שמצה שמורה היא מוקצה ויש מקילין  לטלטל ע"י שישים על המצה ירק מסויים ויטלטל אותה אגב כך [ הראשל"צ [לשעבר] הר' יצחק יוסף]  וכאמור יש מחמירים שלא להוציא כלום עד מוצ"ש. [שמירת שבת כהלכתה / גם הרב אליהו זצ"ל]
במוצ"ש – ליל הסדר! // בצאת השבת יאמרו הנשים – המבדיל בין קודש לקודש – וידליקו נרות יום טוב בברכה [יש כאלה מנשות אשכנז וחלק מספרד שאז מברכות גם שהחיינו ]– ורק אז יסדרו שולחן ליל הסדר!  -סדר הקידוש בליל הסדר– יקנה"ז [יין (וזו כוס ראשונה מארבע כוסות), קידוש, נר (יסתכל על נרות יו"ט או וידליקו מאש דולקת ולא יכבה!), הבדלה (בין קודש לקודש) וזמן ( = שהחיינו) ] וישתה הכוס בהסיבה כי זה הראשון מארבע כוסות! (נשות תימן לא נהגו להסב) ויתחיל את הסדר כנהוג בכל עדה. -סוף זמן אכילת אפיקומן –בחצות הלילה.
את החרוסת – היה צריך להכין מערב שבת  ואם לא הכין יכין במוצ"ש בשינוי וישים יין למעלה כדי שיהיה דבר שטיבולו במשקה/ אם לא הכין מי מלח יכין בשינוי קודם מים ואח"כ מלח ולא ישים הרבה מלח / לכוון שעון שבת גם בשביל ליל הסדר / למצות – ייקח מצה שמורה (עדיף עבודת יד) / שיעור כזית מצה ומרור – 27 גרם (לזקן ולחולה די ב 18 גרם) [אלו שמודדים בנפח ג"כ די להם ב18 גר'[כנפח קופסת גפרורים] יש להשתדל ולאכול המצה תוך 4 דקות או 7 דקות. / שיעור שתיית כוס יין – רביעית – 86 סמ"ק (לספרדים- שיהיה כשר גם לפי הבית יוסף/ ותימנים יין )
סדר התפילות וקריאת התורה בשבת ובימי חג הפסח
1.ביום שבת הקריאה בפרשת צו וההפטרה של שבת הגדול במלאכי ג,ד וערבה לה' ובסוף חוזרים על הפסוק הנה אנכי.. כדי לסיים בדבר טוב.
2. במנחה קוראים שלושה בפרשת שמיני ואין אומרים צדקתך ולא אב הרחמים. האשכנזים נוהגים לומר אחר מנחה את ההגדה מעבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו [ מנהג הגר"א לא לאמרו. מנהג יפה לומר סדר קרבן פסח ותפילת ר' שמשון מאסטרפולי.]
3. בערבית של ליל פסח אומרים בתפילה ותודיענו [=הבדלה כמו אתה חוננתנו] ובבית הכנסת הלל שלם . ויש כאלו שלא מברכים על ההלל בבית הכנסת [בלדים]
4. בשחרית של החג תפילה חגיגית של יום טוב, הלל שלם ויעלה ויבוא  וקוראים חמישה לס"ת הראשון "משכו" בפרשת בא. ובשני מפטיר בפ' פינחס ענין קרבן פסח. ההפטרה ביהושע ה "בעת ההיא.." ואח"כ תיקון הטל ו מוסף.
5. בערב במוצאי יו"ט הראשון מתחילין לספור העומר. לא לשכוח בתפילת העמידה מוריד הטל, ובברכת השנים בטללי רצון.. אתה חוננתנו ויעלה ויבוא.
6. בחג הפסח יש קריאת מיוחדות לס"ת הראשון : וסימנך:  משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרך. עיין בהלכה את פירושם... למשל ביום השני שהוא ראשון לחול המועד, "תורא" = שור או כשב או עז כי יולד בפ' אמור..ואידך זיל וגמור עיין במחזור לחג... / ואח"כ חוזרים על הקרבן של פסח בפ' פינחס "והקרבתם אשה עולה.."
7. בשביעי של פסח שיוצא השנה בשבת – הקידוש הוא של יו"ט עם תוספות של השבת. אין אומרים "שהחיינו" בקידוש בשביעי של פסח כיון שהוא המשכו של החג. קוראים בס"ת הראשון חלק מפ' בשלח הכולל שירת הים, וס"ת שני בקרבן מוסף של פסח, ומפטירין "וידבר דוד" [בסוף שמואל ב]
8. במוצאי החג עושים הבדלה כמו במוצ"ש רגיל , ויזהרו לא להוציא חמץ או כלי חמץ לפני צאת החג ויחכו כחצי שעה – שעה עד שהרבנות תקנה בחזרה את החמץ מן הגוי.
תן חיוך...
1.אחרי הגילויים האחרונים מ'החטיבה היהודית'. כל פעיל ימין שלא מתנהלת נגדו חקירת שב"כ יפשפש במעשיו...
2. חכמולוג מה הוא אומר? כל הדורך על כף רגלו של חברו בחג - לא רק שאינו חוטא- כי אם גם מקיים מצות עליה לרגל..
3.ראובן: נראה לי שהפיצה מ'קמח מצות' בכלל לא רעה..
שמעון: נדמה לי שאתה עדיין בקרטון...
4. לא קטנית ולא שרויה ולא..
רופא ליהודי מעדות אשכנז: את הכדור הזה תקח פעמיים ביום אחרי אוכל.. – החולה: על איזה אוכל אתה מדבר?...
5. בקשה של יוצאי תימן: כדי למנוע בלבול.. אז אם ח"ו הטיל מהחות'ים - במקום אזעקה רגילה -  הצופרים ינגנו את "אחי בני תימן"...כמובן עולה ויורד, צעד קדימה ושני צעדים אחורה..
6.עכשיו ברצינות. הרבה נסים נעשו בחצות הלילה של חג הפסח.. מכת בכורות, מפלת ארבעת המלכים בימי אברהם, סדום נהפכה, מפלת סנחריב בימי חזקיה. ועוד ועוד.. מי יתן ובעזרת ה' השנה תהיה גם מפלת אירן בחצות הלילה של ליל הסדר ותהיה ליהודים אורה שמחה וצהלה וגם... "סדר" חדש במזרח התיכון!!..אז הבה נתפלל חזק ב "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך"!..