פרשת שמיני
בס"ד
ימי הזכרון והעצמאות - במלחמה מתמשכת
השבת, אנו קוראים על רגעי השיא בהשראת השכינה בישראל, אבל גם על כאב כל כך גדול בעיצומו של המעמד הגדול והנורא ההוא- במותם של שני בני אהרן ,נדב ואביהוא,. מצד אחד- "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהם"[ט,כד] ומאידך, אותה אש עצמה לא נושאת פנים לבני אהרן- (ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' [י,ב] אחרי כל זאת היינו מצפים שיורשה לאהרן ולבניו הנותרים להתאבל - ואילו עם ישראל, יורשה להמשיך בשמחתו על חנוכת המשכן והשראת השכינה. אבל, ההוראות מאת הבורא הן.. בדיוק הפוכות!!
" וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ .. - וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה' " [י, ו ] מדוע?
אולי ניתן לומר, שרצה ה' ללמדנו ביסוד הקמת המשכן נקודה חשובה על הערבות והשותפות שיש בין שני חלקי עם ישראל ,אלו העובדים בבית ה' ,שהם גם שלוחי דרחמנא, אבל גם שלוחי עמך ישראל-הכהנים והלוים. ולכן הם ממשיכים את עבודתם למרות הכל ,למרות האסון הנורא שניחת עליהם–ובין אלו שבעבורם נעשית השליחות הקדושה הזאת-שאר העם, שהם צריכים להתאבל על מות שני בני אהרן ולבכות את השריפה אשר שרף ה'.
כך גם הענין ,סביב האבלות על תלמידי רבי עקיבא ,אשר פגעה בהם מידת הדין בתקופה זו בחטאם אשר חטאו ,באי הנהגת כבוד הדדי איש לרעהו . האבלות, שנמשכת כבר זה למעלה מאלף שמונה מאות שנה,ואשר מציינים אנו אותה בתקופה זו,שבין פסח לעצרת [כל אחד כמנהגו] מבטאת את הערבות שיש בין פשוטי העם לבין התלמידי חכמים שבדור, אף על פי, שלכאורה, קלקול זה היה רק אצל התלמידי חכמים שבאותו הדור ולא נגע לשכבות הפשוטות של העם.אלא שזה היסוד לקבלת תורה מתוך אחדות המחנה והערבות ההדדית- "ויחן שם ישראל נגד ההר" ,"כאיש אחד בלב אחד" .
ואלו הדברים, שנקרא גם בהפטרת השבת על "פרץ עוזה", שבשעה שביקש דוד להעלות את ארון ה' ,שמט הבקר ועוזה בא לאחוז בארון, ולא נהג בו כבוד הראוי, ומשום כך חרה ה' בו ויכהו [שמואל ב, ו ,ז] .ונאמר אחר כך "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה.." ואם הדברים כפשוטם יפלא מאד על אדונינו דוד שחלילה כועס וחורה לו על הנהגת ה' והיה צריך לקבל את הדין באהבה ולהבין שהיתה פה תקלה מצד עוזה?
אלא שבאמת, חז"ל מסבירים שלא חרה לדוד על דרכי הנהגתו של ה', חלילה לו מעשות זאת, אלא חרה לו על עצמו וכהסברו הנפלא של המלבי"ם שם [פסוק ח] על פי דברי הגמרא [במסכת סוטה דף לה.] "ויחר לדוד - מזה הבין דוד כי לא הזהרו בכבוד הארון כראוי וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין ויחר אף - שיוצא לזולתו, ובין חרה לו - ששב אל עצמו כמו ויחר לקין ויפלו פניו, ואמרו חז"ל: שנשתנו פניו כחררה [=מין מאפה שנאפה על גבי גחלים]: כלומר ,דוד המלך נהפכו פניו לקודרים ביותר כי זה דרכם של הצדיקים ,לתלות את האשם בעצמם ולא לחפשו אצל אחרים ,אף על פי שודאי האחר קיבל ענשו בחטאו אבל הצדיק אומר אלולא הייתי יותר טוב לא היה בא חברי לידי עונש כי כולנו בסירה אחת וקשורים זה בזה ,והקרוב קרוב קודם.
ואכן הגמרא שם אומרת שגם לדוד היה צד מה במה שקרה לעוזה : "דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקדוש ברוך הוא ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתייה בעגלתא [=והוא הביא את הארון בעגלה חדשה].
ובכן רבותי, לפני יומיים ציינו את יום השואה ובשבוע הקרוב נציין ונזכור את חללי מערכות ישראל שמסרו נפשם למען עמם ולמען ארצם ויצאו בחירוף נפש להגן על מדינת ישראל שעדיין נלחמת על עצמאותה. כמו כן נזכור את קרבנות הטרור הנפשע הי"ד, באותה שעה נתנשא מעל לכל חילוקי הדעות שבינינו וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', כי כולנו עם אחד ולכולנו לב אחד עד אשר יסיר ה' דמעה מעל כל פנים, ויחבוש ה' את שבר עמו - ביום אשר "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" !!
שבת פרשת שמיני [כ"ח בניסן]
1.ההפטרה "ויוסף עוד דוד" [שמואל ב ו א]
2. מברכים ומכריזין על ר"ח אייר שיחול ביום שני ושלישי
3. המולד: אור ליום שני / שעה 8:30 בלילה / ו-2 חלקים
4. למנהג יהודי אשכנז: יש שלא אומרים אב הרחמים [מנהג הגר"א] ויש שאומרים [בגלל הפורענויות שהיו בימים אלה בקהילות אשכנז בגזרות תתנ"ו. והרב צבי יהודה קוק מאז השואה הנוראה היה אומר בכל שבת]
5. במנחה אין אומרים "צדקתך צדק" בגלל חודש ניסן. [הבלדים אומרים]
6. בשבת זו מתחילים לקרוא פרקי אבות . ויש שקוראים גם בספר משלי.
7. ביום ראשון – כ"ט בניסן – ערב ר"ח אין אומרים "יום כפור קטן" ותחנון.
8. ביום שני – וביום שלישי – תפילת ר"ח . התימנים "שער הרחמים.." וכן הספרדים "ברכי נפשי". יעלה ויבוא בתפילה [ואם שכח חוזר] ובברכת המזון [ואם שכח אינו חוזר] חצי הלל קריאת ר"ח ותפילת מוסף לר"ח.
9. ברכת הלבנה לנוהגים אחרי שלושה ימים – מליל יום העצמאות יום חמישי ג' אייר משעה 8:30 בלילה והלאה// לנוהגים אחר שבעה ימים – בשבוע אח"כ מיום שני בלילה.
10. ביום רביעי – ב' אייר – יום הזכרון לחללי מערכות ישראל [מוקדם]
11. יום חמישי – ג' אייר – יום העצמאות [מוקדם]
חידות לפרשה
1.עוף טמא, קצץ זנבו, והנה לפניך מקושר לאדמו"ר...
2. איזה פספוס.. אנו ארבעה ולו היה לנו עוד אחד משניים – היינו עולים על שלחן בני מלכים..
[תשובות אחרי פרפראות לפרשה]
פרפראות לפרשה
1."השלשלת" שהרתיעה...
מעשה באחת הערים באיזור השרון. יהודי דתי השכיר את חנותו לעולה מרוסיה, ספק גוי ספק יהודי. הלה פתח במקום חנות אוכל, ומכר בה מאכלות אסורות ל"אניני הטעם", חזיר, טריפות ושרצים. כל מה שדיברו עם בעל החנות שהשכיר לאותו אדם את החנות, לא עזר. אמר : "ראשית, אני לא אחראי למעשיו, זו לא עבירה שלי... שנית, אני השכרתי לו את החנות ואני לא יכול לבטל, הרי יושת עלי קנס, ככתוב בחוזה... " בשבת פרשת שמיני הורה הרב לגבאי בית הכנסת להעלות לתורה את היהודי בעליית בעלי החיים הטמאים... ואמר לבעל הקורא להטעים את תלשא ימין במלים "ואת החזיר"...ולהדגיש ולהאריך בה כאילו היתה "שלשלת"... ביום ראשון ביטל הלה את השכירות...
2. "ברבורים ושלו ודגים"
בזמירות של ליל שבת אנו שרים ' להתענג בתענוגים , ברבורים ו... ' בספר "אבני חן" מובא ששאל את הרבנית פיינשטיין ואת בנה הג"ר דוד שליט"א איך הגאון רבי מיכל פיינשטיין שר בזמירות "ברבורים ושלו ודגים", הרי אנו לא אוכלים ברבורים , שהרי אין לנו מסורת עליהם וכי רבינו שר פטומי מילי?! הרבנית זכרה שרבי מיכל היה מזכיר ברבורים , ואילו רבי דוד טען שאביו זמזם ודילג על המלים ולא שר... [דרך אגב: גם על שלו אין מסורת.. אבל יהודי תימן אוכלים שלו עפ"י מסורת].
תשובות לחידות
1."חסידה" היא עוף טמא אם תוריד את הה"א בסוף תקבל – "חסיד"..
2. כדי שבעל חיים יהיה טהור צריך שני סימני טהרה: מפריס פרסה (עם שסע), ומעלה גרה. יש ארבעה בעלי חיים שיש להם רק סימן אחד טהור מתוך שניים.. ואלו הם: הגמל השפן והארנבת -הם רק מעלים גרה אבל לא מפריסים פרסה, ואילו החזיר הוא מפריס פרסה אבל איננו מעלה גרה. אם היה להם עוד סימן אחד היו עולים על הצלחת של היהודים..
דברים אחדים על הרב הגאון מאיר נסים מאזוז זצ"ל
בשבת שעברה, בשביעי של פסח, הסתלק לבית עולמו אחד מגדולי התורה שבדור. הרב מאיר נסים מאזוז זצ"ל [המכונה נאמ"ן] אשר עשרות שנים עמד בראש העדה הג'רבאית בארץ ובעולם. וממרומי כסאו בישיבת "כסא רחמים" אשר יסד הוא ואחיו האיר לכל עדות ישראל מתורתו הבהירה בפשטות ובענוה כל כך גדולה. הרב היה מלא ובקי לא רק בהלכה אלא בכל מכמני התורה במדרש ואגדה פרפראות וגימטריות פילוסופיה והסטוריה יהודית. מי שקרא את העלון "בית נאמן" בהוצאת ישיבת כסא רחמים, לא יכל שלא להתפעל מהידע הרחב והעצום של הרב זצ"ל באוצרות ומכמני התורה . מאידך הרב גם נאה דורש ונאה מקיים בהיותו מעורה היטיב בחברה הישראלית ובתהפוכותיה עמד על המשמר למרות לחצים עצומים ודיבר בתקיפות אודות שבח ארץ ישראל ושלמותה והזהיר מפני הסכנה שבהסכמי אוסלו והגירוש מגוש קטיף. הרב היה מתפלא על אלו מבין החרדים השוללים את קיומה של מדינת ישראל או מסתייגים ממנה. וכה היו דבריו:
"יש כאלה אומרים שכל המדינה הזאת כולה מעשה שטן, ואסור לומר ככה! זה לא מעשה שטן! כתב חכם חרדי בשו"ת לב אברהם [סי' קכ"ט], והבאתי אותו בהקדמה לספר מלל לאברהם עמ' 12 :מה אנחנו דנים אם זה מעשה שטן או לא מעשה שטן? עובדה, שבעה מיליון יהודים שיהיו בריאים נמצאים בארץ ישראל, איך אתם מסבירים את זה? זה מעשה שטן? ומעשה שטן עד מתי? שמונים שנה?! ככה אתם חושבים שהכל מעשה שטן?! זה לא מעשה שטן, אלא זה מעשה הקב"ה לעודד את עם ישראל...
תתארו לכם אם לא הייתה קמה מדינה, היינו כולנו טובעים ח"ו בשואה הנוראה והאיומה, לא היה נשאר מעם ישראל פליט ושריד! הרבה היו עוזבים את התורה, אומרים מה הסוף שלנו? חיכינו אלפיים שנה בשביל שישרפו אותנו באש הנאצים הארורים האלה?! אבל הקב"ה אמר להם: לא, "יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" [ירמיה ל"א ט"ו-ט"ז]
יהיו דברים אלה לעילוי נשמתו הטהורה. תנצב"ה.
חמץ שעבר עליו הפסח - ומנהגי אבלות בספירת העומר
1.חמץ שעבר עליו הפסח –אסור בהנאה .ולכן אדם ההולך לקנות מצרכים מהחנות יבקש לראות אישור מכירת חמץ.
2.מצה לאחר הפסח –נחלקו בברכתה. לספרדים-מזונות וכן פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל. לאשכנזים-המוציא. וכן פסק הרב רצאבי שליט"א. ולפי החיד"א וכך פסק הרב אליהו זצ"ל–עד פסח שני ברכתה המוציא ולאחר מכן מזונות.
אבל אם הרטיב או שרה את המצה הקשה במים ונתרככה – ברכתה המוציא גם לדעת הספרדים. [כיון שעיקרה נעשתה לשם "לחם של פסח"...]
3.ספירת העומר-להשתדל לברך כל יום מימי הספירה. ואם לא בירך בלילה יספור בלי ברכה ביום -ולאחר מכן בלילות הבאים יספור עם ברכה. ואם גם לא נזכר ביום –יספור שאר הימים בלי ברכה.
4.מנהגי אבלות-על מותם של תלמידי רבי עקיבא-לא נושאים נשים ולא מסתפרים לא שומעים שירים ולא רוקדים [ ויש שנהגו גם לא לקנות בגד חדש ונהגו להקל בפרי חדש בשבת ] יש מקילים בבר מצוה בזמנו וכן בברית מילה להשמיע מוזיקה של קודש ויש המחמירים גם בכך. כמו כן מותר לעשות חנוכת הבית בימים אלו [שלא כבימי בין המצרים ששם זו אבילות יותר חמורה –על חורבן בית המקדש]
5.ימי האבלות על תלמידי רבי עקיבא: מנהג ספרד בדרך כלל -עד יום ל"ד בעומר. מנהג אשכנז-יש הנוהגים עד ל"ג בעומר . ויש הנוהגים מאחרי ראש חדש אייר [ב אייר] עד חג השבועות [חוץ מל"ג בעומר עצמו]. ויש הנוהגים מראש חדש אייר [א אייר] עד שלושה ימים לפני חג השבועות.
מנהג המהרי"ץ [תימן] –עד ל"ג בעומר אבל מי שנהג כל השנה להסתפר לכבוד שבת קודש בכל יום ששי - יכול להסתפר לכבוד שבת קודש [ובגילוח הזקן יש להקל יותר משער הראש] *יש לציין שהראשל"צ נסים התיר בזמנו להסתפר לכבוד יום העצמאות גם לספרדים..
6. מי שהוזמן לחתונה החלה בימים של אבלות לפי מנהגו-יכול להשתתף בשמחה.
7.יש נשים שנהגו לא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר.
אבות פרק א // חכמים הזהרו בדבריכם!!..
אנטיגנוס איש סוכו חכם בדור המעבר בין אנשי כנסת הגדולה לבין הזוגות שעמדו בראש העם עד הלל ושמאי, גר בעיר סוכו שביהודה. תלמידו וממלא מקומו של שמעון הצדיק כנשיא. חי ופעל דור אחד או שניים לפני מרד החשמונאים, כשהתחילו פושעי ישראל [=המתיוונים] להתחבר ליוונים, כדי להעביר את היהודים על דתם. לא נשארו פרטים על תולדות חייו, פעולותיו ותורתו, מלבד מאמרו במסכת אבות: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם (אבות א:ג).
אנטיגנוס איש סוכו היה חוזר על דבריו בכל פעם שיש לעבוד את ה' רק מאהבה "על מנת שלא לקבל פרס" אלא שהיו לו שני תלמידים צדוק ובייתוס שלקחו את דבריו למחוזות אחרים לגמרי, ואמרו שרבם רומז שאין מה לצפות לתשלום גמול לא בעולם הזה ולא בעולם הבא וגם לא בתחיית המתים ומתוך כך יצאו וכפרו בתורה מן השמיים. וכך מובא באבות דרבי נתן פרק חמישי [פיסקא ב] "אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר, ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין." ..( וכיון שלפי טעותם וכפירתם אין עולם הבא אז אמרו בוא "נחגוג" בעולם הזה..) "והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, ..אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום" (לכן בוא אנחנו הצדוקים, נהנה מן העולם הזה..) ולכן כדי שלא יטעו עוד תלמידים אחרים ולא "ישתו" מים רעים ויהיה שם שמיים מתחלל - מובא באבות דרבי נתן [ שם פרק ה] סיומת אחרת למשנה באבות: ".. אל תהיו כעבדים.. ויהי מורא שמיים עליכם, כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבוא "!!
ליום השואה והגבורה [הוקדם השנה וצויין אתמול ביום חמישי]
מלחמת העולם השנייה והשואה שביצע העם הגרמני בעם ישראל נובאו במסכת מגילה, דף ו': "ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהילים קט): "אל תתן ה' מאויי רשע, זממו אל תפק ירומו סלה"? אמר יעקב לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאוות לבו. "זממו אל תפק" - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הם יוצאים [הם] מחריבים כל העולם כולו". היעב"ץ – רבי יעקב עמדין, שחי לפני כ-250 שנה – כתב ש'גרממיא' היא: "גרמניא, היא אשכנז שלנו". הגאון מווילנה כתב גם הוא שיש לקרוא: [במקום גרממיה] -"גרמניא".
בספר איש על החומה (עמוד 108) כתב, שבעת ביקור הקיסר הגרמני וילהלם בירושלים בשנת תרנ"ט, כארבעים שנה לפני השואה האיומה, נערכה לכבודו קבלת פנים מפוארת וגדולה, ורבים מבני ירושלים יצאו לקבל את פניו, חלקם מסקרנות, וחלקם כדי לברך את הברכה שמברכים על ראיית מלך: "שחלק מכבודו לבשר ודם". אולם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל לא יצא, ואמר: מקובלני מהמהרי"ל דיסקין, כי מסורת בידו מהגר"א, שהגרמנים הם מזרע עמלק. ואיך אברך על מי שמצווים למחותו?!
דברים ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל
על הפסוק "וברוב גאונך תהרוס קמיך " (שמות טו, ז) שואל רש"י מי הם הקמים נגד הקב"ה? ועונה בשם חז"ל כי אלו הם הקמים נגד ישראל. וכך אמרו חז"ל בספרי (פרשת בהעלותך, פרק י) על "קומה ה' ויפוצו אויביך". שבעצם שונאי ישראל מתנגדים לה' ומורדים נגד המוסר. אלא אינם יכולים לשים יד על ה' ותמורת זה משתדלים הם לחסל את ישראל. כך מפורש במדרש תנחומא (מטות, פסקא ג) "אמר משה: 'רבון העולם אם היינו ערלים או עובדי ע"ג או כופרים במצות לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו. אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך" עכ"ל. ולכן כותב החתם סופר (שו"ת יורה דעה, שלג) שהנהרג ע"י גוי נקרא "קדוש". כי הרי הוא נציגו של ה'.
החיילים האמיצים שיצאו לקרב נגד אויבינו הפראיים, ידעו היטב מהסכנה בדבר ולא נסוגו אחור. הם הנקראים "הרוגי מלכות" שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם (בבא בתרא י ע"ב). הם היושבים ראשונים בגנזי שמים. וגם אותם אזרחים שנהרגו ע"י הטרור הערבי, הרי ידעו מראש שארץ ישראל היא בימינו המדינה שסכנת ההריגה ע"י שונאי ישראל מצויה בה ביותר מכל מקום אחר בעולם.. וכן כל נפגעי הטרור והרוגי הקסאמים. מי מהם המשלם מחיר הנורא של קיפוח חייו, הרי הוא ודאי מקדושי עליון. יש להתנגד לאמירה השגורה של קרייני החדשות ברדיו המדקלמים על ההרוגים "הלכו לדרכם האחרונה". כי אין זו דרכם האחרונה, אלא יקומו הללו בכבוד עולמים בעת תחיית המתים, שהוא אחד מיסודות אמונתנו. יש קץ וגבול וקיצבה כמה זמן ינוחו הללו בקבר. כי חלק מהדת היא האמונה בשכר ועונש, הם הולכים מחיל אל חיל בעולם הנצח.
אנו צריכים לקבל השראה מדוגמתם הנהדרת של אלו שנהרגו מפני שהם יהודים. הללו הגיעו לדרגות הגבוהות ביותר. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
דברים ליום העצמאות
כשראש ישיבת מרכז הרב הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בא לברר את הכוח של ה" באייר, "האי יומא דקא גרים", הוא הסביר איך הכוח והמסירות נפש של בחורי ישראל הוא זה שיצר את הכוח אצל המנהיגים דאז לעמוד נגד כל העולם ולומר שאנחנו כבר לא תחת עול הגויים אלא עצמאיים, שזהו כמובן השתחררות מחילול ה" הנורא, כפי שמתאר הנביא יחזקאל (יחזקאל לו, כ): "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"ּ. החזרה לארץ ישראל, אינה חזרה במובן הפרטי, אלא במובן הכללי, הציבורי. והתחלת החיים של קידוש ד" פה בארץ ישראל, גם אם לאותם אנשים שהכריזו על הקמת המדינה וכתבו את מגילת העצמאות לא הייתה את היכולת לבטא את הדברים בצורה המלאה, של (תהלים קיג, א) "הללו י-ה הללו עבדי ה' הללו את שם ה' " אלא רק באיזשהו ביטוי של "צור ישראל וגואלו" גם זה דבר חשוב מאד כי קודם כל יצאנו מהמצב של חילול ה" וכמובן אנו צריכים להתקדם למצב של קידוש ה", "הללו עבדי ה"". עם ההודאה על הנסים הגדולים שעשה ה' עמנו אז והיום, נעשה ונצליח בכל המובנים התורני הצבאי הכלכלי והמדיני, ובסייעתא דשמיא [ כמו שאמר ראש הממשלה לשר בן צור כשבא לנחמו - "סייעתא דשמיא זו הסיעה הכי חשובה בקואליציה"...] נזכה למגר את האויבים הקרובים והרחוקים ולהצעיד את מדינת ישראל לשלב הבא בגאולת ישראל עד בוא גואל צדק ויבנה בית מקדשינו. אמן.
החודש השני – חודש אייר – חודש זיו
חדש אייר הוא החודש השמיני בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והשני בשנה המתחילה בחודש ניסן. מזלו של חודש אייר הוא מזל שור. השור יוצא לאכול עשב טוב וגם השור מסמל עבודת האדמה ויישוב הארץ ואכן אנו חוגגים את מצוות יישוב הארץ – יום העצמאות – בחדש שמזלו שור.. שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל. מקורו במלה "אָיָרוּ" באכדית, שמשמעותה "אור". ויש אומרים פריחה. בתנ"ך החודש נקרא גם "ירח זיו" על שם האור הנעים שיש בחדש זה כשעדיין לא חם ולא קר.. בזמן בית המקדש היו שליחים יוצאים מירושלים להודיע על קביעת ראש חודש מפני פסח שני, שהטמא או מי שהיה בדרך רחוקה, מקריבים ביום זה. חודש זה נמצא בתקופת ספירת העומר, שהיא אחת משתי תקופות האבלות של הלוח העברי. רמזים יפים: ראשי תיבות - אני ה' רופאיך = אייר. בחודש אייר התחיל לרדת המן וזו סיבה נוספת שהוא מסוגל לרפואה.
בהלכה יש שאלה האם לאיית את שם החודש עם יו"ד אחת או שתיים. נפקא מינה במיוחד לכתובה או לגט. המסקנה היא להשתמש בשתי יודי"ם, ורמז לכך הוא ראשי התיבות: אברהם, יצחק, יעקב, רחל עליהם נאמר שהם "רגלי המרכבה העליונה".
יש מעלה מיוחדת בחדש אייר - זהו חודש בו אנו יכולים לקיים מצווה מיוחדת בכל יום מימי החודש, הלא היא מצוות ספירת העומר.
תן חיוך...
1.חוויות ילדים מפסח..
ילד א': אני חגגתי את חג הפסח ברומניה..
ילד ב': גם אני הייתי בחו"ל אבל בלי לצאת מהבית..
ילד א': "איך?"
ילד ב': השתוללתי אז אמא שלי אמרה לי שעברתי כל גבול...
2. חרד"לניק אחד נכנס לבית כנסת חסידי שבועיים לפני יום העצמאות, וחיפש ספר חסידי על החג הקרב ובא... כששאל את אחד מהמתפללים אם אין ספר חסידי על יום העצמאות הגיש לו החסיד בלי להתבלבל את הספר "ויואל משה" [לר' יואל מסאטמר שהתנגד לציונות...] החרד"לניק גם שאל למה עוד לא תלו דגל על בית הכנסת אז הסביר לו החסיד שלגבי הדגל יש מחלוקת יש סוברים שהנחה עושה מצוה ויש סוברים שהדלקה עושה מצוה...
3. הדג "היהודי":
גוי אחד שואל יהודי: 'תגיד לי, יא יהוד, איך זה שאתם חכמים כל כך?' עונה לו היהודי: 'אה!, זה בגלל שאנחנו אוכלים דג מיוחד.' שואל הגוי: 'אתה מוכן למכור לי דג פלאים שכזה?' היהודי מסכים, ולאחר משא ומתן ארוך הגוי קונה את הדג באלף שקל.. למחרת בא הגוי וכעס מאד על היהודי: "עבדת עלי, הדג שמכרת לי עולה בסופר רק שבעים שקל!! עונה לו היהודי: אתה רואה! הדג היהודי התחיל לפעול!..