פרשת תזריע מצורע

בס"ד
קירות מדברים...
השבת נקרא בעזרת ה' את פרשיות –תזריע מצורע-כאשר הנושא המרכזי בשתיהן הוא  טומאת הנגעים והדרכים להיטהר מטומאה זו. טומאת נגעים יכולה לבוא בשלושה אופנים, האחד, נגעי בתים. השניה - נגעי בגדים.  והשלישית  -נגעי העור והבשר.
כאמור, פרשת נגעים כוללת גם נגעי בתים, וכך נאמר בתורה: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". מענין מאד... צרעת בבית פורחת על הקיר הדומם.. אך לא!  קיר  זה, הוא חלק מבית בארץ ישראל –"בבית ארץ אחוזתכם"-  וקיר בארץ ישראל הוא לא בדיוק דומם.. הוא חי ונושם ומאותת לבעל הבית שיש משהו לתקן בביתו.. אלו קירות מדברים.. ואכן אומר הרמב"ן, שדיני נגעי הבתים חלים רק בארץ ישראל! כאן בארץ הקדושה, שאבניה אבני חפץ ושיש ביכולתה להקיא עוברי עבירה מקרבה, יש קירות "מדברים" הם לא אדישים ומגיבים כאשר בעל הבית למשל צר עין..
ועוד פלא! כותב הרמב"ם,  שהקירות – אינם מגיבים בפריחה כאשר בעל הבית הוא גוי אלא דוקא כאשר הוא יהודי.. אפליה? ודאי !  אבל בסופו של דבר לטובה.. כי אז היהודי מתעשת ומתקן את דרכיו ושב ורפא לו ולביתו!!
אם כן, כיצד מתמודדים עם קיר בבית, שהחל להיצבע במראות משונים "שקערורות אדמדמות או ירקרקות" ?אתם ודאי הייתם רצים לקרוא לצבע שיקלף את העובש ויצבע מחדש.. אך התורה לא מדברת על עובש רגיל! התורה מדברת על "נגעים"  ובשביל נגעים לא קוראים לצבע וגם לא למהנדס העיריה.. אלא קוראים לכהן  ! רק הכהן מסוגל לפתור את הבעיה של הנגעים! "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו.." הכהן , הוא "המהנדס הרוחני" של בתי בני ישראל. קוראים לכהן ואומרים לו: "כנגע נראה לי בבית" והכהן, לפני שמגיע הוא מבקש לפנות את הבית מהכלים –מכלי החרס-שאם יטמא הכהן את הבית שוב לא תהיה להם תקנה אלא שבירה . ובכך כבר התחיל הכהן בעבודתו הרוחנית ומלמד את בעל הבית פרק באהבת ישראל.. שהנה תראה עד כמה  התורה חסה אפילו על כלי החרס הפשוטים של יהודי –קל וחומר שצריך לחוס על גופו ונשמתו של היהודי.. ובעל הבית בהוציאו את הכלים החוצה מביתו מפנים את המסר הראשון.. ואם עינו הייתה צרה באחרים ולא היה משאיל להם כלים בתואנה שאין לו כביכול עתה, בשטחו את "מרכולתו" לעיני כל נוכחו כולם לדעת, שסתם היתה בבעל בית זה מידה והנהגה רעה  - הכילות והקמצנות -  וכדי בזיון וקצף!  בכך אנו בטוחים שהמסר השני הועבר גם הועבר!
הנה ,לאחר כל "מלאכת ההוצאה" הזאת והבושה הכרוכה בכך, סוף סוף מגיע הכהן.. הוא מסתכל ובוחן את הבית את השקערורות האדמדמות והירקרקות ורואה שאכן זה נגע בבית ,הוא יוצא החוצה ומכריז לעיני כל על "הסגר" לבית למשך שבעה ימים ! שלט  "אין כניסה!" מונף מעל הבית בהוראת המפקד הבכיר לעניני נגעים, הלא הוא מיודעינו הכהן...
והנה, עד אשר יוחלט מה לעשות-  היהודי  מתחיל להרגיש שהנה נשמט ממנו תואר "בעל הבית" הוא מקים אוהל לו ולבני משפחתו, מעין "מאחז" זמני, שעה שכל שכניו בבתי גזית וארזים והוא חוסה בצל הקקיון... ובכך אולי לבו מתרכך מעט וזהו הלקח השלישי - אין אתה " בעל בית" בעולם! כי בעל הבית האמיתי בעולם זה הקב"ה והוא ברגע אחד זרקו  לרחוב..
לאחר שעברו עליו, שבעה לילות, לאור ירח וכוכבים, עם המון מחשבות, על מהותו ותפקידו בזה העולם, מגיע הכהן שוב ורואה את הבית –האם פשה הנגע בקירות הבית ? האם התרחב או הצטמק? והאמת היא ,שהנגע מתרחב או מצטמק בהתאם למה שעבר על בעל הבית בשבוע החולף אם נשבר לבו בקרבו ועשה תשובה שלמה הרי גם הקירות היו מאותתים על כך בהתאם בהצטמקם עד להיעלמותם המלאה ["מצטמק ויפה לו"...] אבל אם לא נעשה חשבון הנפש הנכון.. כי אז "הטיפול" בהנחיתו של הכהן ממשיך.. שהרי פשה הנגע והתרחב.. הכהן מצוה על פירוק כל האבנים שבהן נראה הנגע ובמקומם "בעל הבית" [לשעבר..] צריך להביא אבנים חדשות ועפר אחר  ושוב מחכים שבעה ימים.. ובעל הבית [לשעבר] מתחיל  לחשוש שזה הולך להיות כמו שבעה שבועות תספור לך...
האמת היא ,שבמקרה הטוב – שהנגע בקירות הבית נרפא -הוא יחזור לביתו אחר שבעת ימים השניים הללו- אבל במקרה הגרוע יותר הוא יאלץ להיפרד מווילת חלומותיו לצמיתות ..כי אם יצוץ עוד פעם הנגע בקירות הבית יאלץ להביא טרקטור שיהרוס את כל ביתו עד היסוד. נראה שהפעם "בעל הבית" שנפרד מתארו זה, לטובת תואר חדש "בעל ההריסות" - ישוב בתשובה שלמה ובביתו החדש, [שמן הסתם יעזרו לו שכניו וקרוביו לבנות מחדש...], תהיה אוירה חדשה ורעננה של אהבת הבריות ועין טובה, ושוב לא יאלץ לעבור את מה שעבר.. כי עתה הכהן יעשה למקום, טהרה מיוחדת ויברך אותו לבל ימוט ביתו יותר, וודאי עם קשר טוב עם האיש הרוחני הזה ילך ויתחזק ברוחניות הוא וכל בני ביתו שעברו חוויה  לא נעימה בבית הקודם   ואם כן,  בסופו של דבר מעז  יצא מתוק.. יש מטמוניות בקירות הבית!!..
ואיך כל זה קשור אלינו, מלבד ההלכה של נגעי הבתים שהיתה נוהגת ומופיעה בזמן שהמצב המוסרי היה נעלה כל כך וכל תופעה לא רצויה בחברה, היתה "צפה" למעלה עד שמקבלת את הטיפול הראוי?
אלא יש בזה רמז גם על מה שעבר עם ישראל כולו בבית ארץ אחוזתו.. באנו לארצינו בימי יהשוע בן נון, וישבנו בארצנו כשמונה מאות וחמישים שנה עד שהתיישנו.. שכחנו למה באנו לארצנו וקלקלנו מעשינו עד שנשלח הכהן ההוא מענתות, ירמיה הנביא, והוכיח אותנו שפשה הנגע בקרבינו של עבודה זרה ושפיכות דמים וגילוי עריות, וכשלא שמענו אליו סילקו אותנו מביתנו ,והחריבו לנו את בית המקדש. אמנם בבית ראשון "לא פעפעו האויבים בכתלים"  וההסגר היה יחסית קצר– שבעים שנה לגלות בבל וחזרנו הביתה בימי עזרא ונחמיה בשיבת ציון השניה.. ופה, בתקופת בית המקדש השני שוב ישבנו ארבע מאות ועשרים שנה אבל לדאבוננו בחלוף השנים, פשה הנגע בקירות ביתנו, שקערורות אדמדמות וירקרקות  של חמיצות פנים צרות עין ושנאת אחים, הובילו אותנו שוב החוצה מביתנו והפעם להרבה, הרבה זמן עד שנראה כנצח. ישבנו כנוודים בכל מקום בעולם, ראינו את הירח והכוכבים וזה רק במקרה הטוב.. כי שם בגלות "מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני .." ולולא שומר ישראל רועה עדרו בין שבעים זאבים, לא נשאר מאתנו שריד ופליט בגלות אדום או ישמעאל..  ועתה  ברוך ה' חזרנו שוב לארצינו והפעם יש הבטחה א-לוקית  ששוב אין גלות ו"בית שלישי" לא יחרב שוב!
שבת פרשיות תזריע-מצורע (ה' אייר)

1. ההפטרה "וארבעה אנשים היו מצורעים" (מלכים ב,ז,ג)
2. ברכת הלבנה לאלו הנוהגים אחרי שבעה ימים – רק מיום שני בערב.
3. קוראים פרקי אבות פרק שני.
4. במנחה אין אומרים "צדקתך צדק"

עוד מהלכות ספירת העומר

1. מצוה על כל אחד ואחד לספור בעצמו כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם" (והתימנים נוהגים שאחד מברך לכולם וכל אחד סופר לעצמו)
2. מי שלא ספר יום שלם, שדינו סופר בשאר הימים בלא ברכה, יאמר לחברו שיוציאנו בברכתו, ואח"כ יספור בעצמו. וטוב שתמיד יכוון הש"צ בפירוש להוציא בברכתו - רק את מי שאינו יכול לברך.
3. צריך לברך ולספור בעמידה. ובדיעבד אם ספר בישיבה- יצא. זקן או חולה, שקשה להם לעמוד- יכולים לכתחילה לספור בישיבה.
4. אם חברו שואל אותו - בין השמשות או אח"כ - כמה היום לעומר, והוא עדיין לא ספר, יאמר לו – אתמול היה כך וכך, (שאם יאמר לו כמה מונים היום , אינו רשאי לברך אח"כ על הספירה (שו"ע תפט ה).

חידות לפרשה
1.ימי הפסח כבר מאחורינו,  אז למה רש"י שואל בפרשתינו  "מה נשתנה"?.... [רש"י בפרשת תזריע]
2. מדוע צריך למהר ולפנות את הכלים שבבית כשמתגלים בו סימני צרעת- לפני שמגיע הכהן? [רש"י פרשת מצורע]
חידון התנ"ך
בפרשתינו אנו קוראים על המצורע ודיניו, מיהו המלך שנכנס להקטיר ונצטרע מיד ? [תשובה בהיפוך אותיות – היזוע]
*תשובות אחרי פרפראות.
פרפראות לפרשה:
1.וביום השמיני ימול בשר ערלתו [ פרשת תזריע יב,ג]
מפני מה מקדמים פניו של התינוק הנימול בברכת "ברוך הבא..” מה שאין נוהגין כן בחתן או בבר מצווה?  אמר פיקח אחד: דרכם של יהודים שיש להם דרך ארץ מפני ערלים ולכן כל עוד שהתינוק ערל מקדמים פניו בברוך הבא והא ראיה שלאחר המילה כשמוצא התינוק מן הברית כבר אין אומרים "ברוך היוצא..”
2."להורות ביום הטמא וביום הטהור" [יד, נז ]
פירש חכם אחד: "להורות" = דהיינו: ללמוד תורה - צריך תמיד - "ביום הטמא וביום הטהור " . גם כשמרגישים עילוי בדרגה וטהרה [=ביום הטהור]  וגם כשנופלים בדרגה [=ביום הטמא]  אין להפסיק ללמוד! אין יאוש בעולם!! ...
כיוצא בו אתה אומר, אין רואים נגעים "ביום המעונן".. אין מרבים בביקורת על חברך, כשהוא נתון בקשיים ויסורים ובשבילו החיים הם "יום המעונן"..
מסופר ששאלו פעם את הגר"א: היכן יש רמז בתורה שלא רואים נגעים ביום המעונן? דהיינו שהכהן שבא לפסוק ולהורות אם הבית טמא או האדם טמא מחמת הנגעים שיש בו- לא עושה זאת כשיש עננים? השיב הגאון מיד: נאמר בתורה  - בספר במדבר - פרק יב  (י) "וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל - וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג .." מכאן שכל זמן שהענן שכן על האוהל לא ראו את הנגע...
תשובות לחידות
1.עיין ברש"י ויקרא יג:מו –"ואמרו רבותינו מה נשתנה [המצורע] משאר טמאים לישב בדד? הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל"
2.עיין ויקרא יד: לו  וברש"י: " בטרם יבא הכהן וגו' - שכל זמן שאין כהן נזקק לו אין שם תורת טומאה: ולא יטמא כל אשר בבית - שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע ..כל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה? .. על כלי חרס שאין להם טהרה במקווה:[שאם הם טמאים - אין להם תקנה אלא שבירה].
3. לחידון התנ"ך – עוזיהו.
פרפראות לפרקי אבות   אבות פרק ב'
הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים (ב, א)
אמר פעם הרה"ק בעל הצמח צדק מליובאויטש זי"ע לנכדו הרבי הרש"ב זי"ע: בא וראה איזה חסד עצום עשה הקב"ה עם האדם, שבראו מהלך בקומה זקופה. שכן, תודות לכך מסוגל האדם לראות את השמיים ולזכור כל הזמן – "דע מה למעלה ממך", בעוד ההולכים על ארבע מסוגלים לראות רק את הארץ שמתחת לרגליהם...
הרה"ק בעל התפארת שלמה זי"ע הסביר: "דע מה למעלה - ממך" – דע, שכל מה שנעשה "למעלה" – בשמים – הריהו "ממך", הוא תוצאה של פעלותיך אתה, האדם...
וכך הסביר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע את הכתוב (תהילים קכא.ה) "ה' צלך" – הקב"ה, כביכול, הוא בחינת צילו של אדם. מה צילו של אדם "מתנהג" כהתנהגותו של האדם יוצר הצל – כך הקב"ה נוהג עם האדם כפי שהאדם נוהג במעשיו. לדוגמא: אם האדם דן את חבירו לכף זכות ומוצא בו נקודות חיוביות גם כאשר הוא ראהו עושה מעשים לא טובים, כך גם נוהג עמו הקב"ה ודן אותו עצמו ומביט בנקודות הטובות שבו אף על מעשיו הלא טובים...
דקדוק בפרשה –"טהרה"-  עם מפיק ה"א או לא?
נאמר בפרשה: ויקרא פרק יב (ד) וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹשֶׁ֣ת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ: (ה) וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד ..תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה: (ו) וּבִמְלֹ֣את׀ יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ לְבֵן֘ א֣וֹ לְבַת֒ ..
 בדמי טהרה  [יב:ד] – "טהרה" הסמוך ל"דמי" -  לא מפיק ה"א. והסמוך ל"ימי" מפיק ה"א [ ימי טהרה] , והה"א נשמעת . יוצא שהראשון  – "טהרה" – בפסוק זה  מפיק ה"א והשני לא.  אותו דבר גם בפסוקים ה'- ו'. הראשון – דהיינו פסוק ה' – דמי טהרה מפיק ה"א, והשני – דהיינו פסוק ו' – ימי טהרה לא מפיק ה"א.
"ושערה" עם מפיק ה"א או לא?
פעמיים נאמרה המלה: "ושערה" בפרשה, הראשונה בבהרת בלי מפיק ה"א והשניה בשחין והה"א במפיק. מדוע? יש מסבירים ששערה בלי מפיק ה"א הוא שם העצם, כמו "קולע באבן אל השערה" והוא לשון יחיד =שערה אחת. ומכאן רמז לדברי חז"ל שרק כשיש שתי שערות בנגע ששתיהן הפכו לבנות – אז הוא נגע טמא. אולם אין הדברים נראים! שאם כן למה נאמר "ושערה לא הפך לבן" הרי לפי ההסבר הנ"ל היה צריך לכתוב:  "לא הפכה לבן" - בלשון נקבה?
 לכן מסביר המשך חכמה הסבר שונה:  הגמרא בחולין אומרת , שהשער נובע מהבשר ולא מהעור, ולכן לגבי בהרת שנאמר בה " ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו" ואין השער מהעור לכן לא מודגשת הה"א, שאין המשמעות :השיער שלה – של העור. אולם בשחין ששם נאמר "ובשר כי יהיה בו" נאמר שערה [במפיק ה"א] מפני שהוא שער הבשר שממנו צומחות השערות.
היום יום שבת  – ה' באייר!
גאולה קמעא קמעא...
ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: 'כי אשב בחֹשך ד' אור לי'. כך בתחילה - 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר-כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר-כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' ואחר-כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות', ואחר-כך 'וליהודים הייתה אורה ושמחה'. [ירושלמי ברכות]
"רבי יהודה פתח ואמר : "מי זאת הנשקפה כמו שחר , יפה כלבנה, ברה כחמה , איומה כנדגלות "-הפסוק הזה העמדנוהו ופרשנוהו .אבל מי זאת "הנשקפה" ? -  אלו הן ישראל בזמן שהקב"ה יעמידם ויוציאם מן הגלות . תחילה יפתח להם פתח של אור , דק מן הדק וקטן. ואחר כך פתח נוסף שהוא גדול מן הראשון , וכך עד שהקב"ה יפתח להם שערים עליונים  פתוחים לארבע רוחות העולם " [על פי הזהר הקדוש -וישלח].
הרמב"ן: "וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל ..ויהי המלכות ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם .."[בפירושו לשיר השירים ח יג ]
הרד"ק: "כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על ידי בני אדם ,כמו שסיבב תשועת גלות בבל על ידי כורש .." [בפירושו לתהלים  קמו ג]
"אור החיים" הקדוש: " וקם שבט מישראל.." - ..שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע על דרך אמרו "ושפל אנשים יקום עליה -  שיבא "עני ורוכב על חמור"  ויקום וימלוך ..[במדבר כד טז ]
מהלכות שבת
כסא שהתפרקה רגלו, האם הוא מוקצה?
אם התפרק איזה חלק מכלי, ועדיין אפשר להשתמש בכלי אך אין זה שימוש נוח, כגון רגל של כסא וכדו' שהתפרקה, גזרו חז"ל שאסור לטלטל את אותו הכלי ולהזיזו ממקומו. והטעם, שמא יבוא להחזיר את החלק שהתפרק ויתקענו בחוזק, ויעבור על איסור 'מכה בפטיש' או 'בונה' . (שו"ע ורמ"א שם סעיף ט"ז, ומ"ב ס"ק ס"ח.) אולם, כל זה דווקא כשהתפרקה הרגל בשלימותה, שכל החיסרון שיש כאן הוא חיבור הרגל אל הכסא. אבל אם נשברה הרגל עצמה או שנאבדה, אין גזירה זו ומותר לטלטל את הכסא. והטעם, מפני שלא חששו שיתקן אדם את הרגל או שיעשה רגל חדשה, אלא רק שיקח רגל קיימת וטובה ויחברה אל הכסא בחוזק . (מ"ב ס"ק ס"ט.)
תן חיוך
1.עקרת בית שנשרפה לה ה"חלת מפתח" בשבת הבאה .. לא לדאוג! בורא עולם ישלח לכם פרנסה בשחור...
2. אמא שלי ביקשה ממני לנקות אבק לכבוד שבת. אמרתי לה בעדינות: אמא, שכחת, אנחנו כבר אחרי פסח.. .
3. פעם היה "חוזה" למדינה. כיום זקוקים בדחיפות ל"חוזה" הפסקת האש בתוך המדינה...
4. נאשם בחסימת הכביש ליד בית ראש הממשלה מסביר את התנהגותו: החסימה נעשתה במסגרת פעילותי החוקית כאנרכיסט...
5. סיימתי היום את העבודה מוקדם והפעלתי וויז. בחרתי - "בית" . הוויז כתב לי: "הילדים עדיין לא סיימו שיעורי בית ולא התקלחו. האם ברצונך לחשב מסלול מחדש?"...
6. ולסיום. הקטע הזה שהילדים נכנסים לאטר'ף של איסוף עצים לפני ל"ג בעומר  - "אמא, אנחנו צריכים את הסלון"?...