פרשת אמור

בס"ד
המקלל לא הבין את התורה שעל רגל אחת...
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל ..."
כך מובא בסוף הפרשה, וזאת אחרי שלמדנו על קדושת הכהנים ותורת המועדים כשלפתע מופיע משהו חריג... "פרשת המקלל"!! - [ויקרא כד י-יא] וחז"ל שואלים: מהיכן יצא? ובפיהם מספר תשובות ואחת מהם, של רבי לוי- האומר- ש"מעולמו יצא". מה פירוש מעולמו יצא? איזה עולם?
הכול התחיל במריבה "קטנה" בתוך מחנה ישראל, סביב ההתמקמות של איש אחד במחנה דן, אבל הריב לא נגמר ב"מכות" כמו שאומרים החבר'ה, ואף לא בקללות עסיסיות רגילות, אלא רחמנא ליצלן חירף וגידף כלפי מעלה!!  ויצא דינו חמור ביותר- סקילה! והכל על פי ה' כמובן. כן, ממריבה קטנה הכל התגלגל ככדור שלג עד הטחת קללות כלפי שמים וזהו שאמר רבי לוי : מהיכן יצא? "יצא מעולמו"!!  עולמו הרוחני עד כדי טירוף הרסני!!
 והנה בתוך הציווי של רגימת המקלל בעבור קללתו כלפי מעלה, יש עוד ציווים הנוגעים ליחסים שבין אדם לחבירו, "ואיש כי יכה כל נפש אדם" " ומכה נפש בהמה ישלמנה"  ורק לבסוף מגיעים לביצוע גזר דינו של המקלל, "ויוציאו את המקלל.. וירגמו אותו אבן, ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' את משה". ופה נשאלת השאלה - מה שייכות דינים אלו באמצע "פרשת המקלל"? – מה שייך לדוגמא, "עין תחת עין" ו"שן תחת שן" – לחוצפה כלפי שמיא עד כדי חירוף וגידוף?
  אלא, כפי שאמרנו, הכל התחיל לכאורה רק בריב בין חברים "וינצו במחנה, בן הישראלית, ואיש הישראלי". אמנם, ריב בין חברים, זה לא מחזה נדיר במחוזותינו, וגם לא כנראה אי שם במדבר. ריב בין חברים  לא צריך להיות  "סוף העולם".  ישנו בית משפט וילכו לדון שם. יש שרי עשרות או שרי מאות או שרי אלפים ואם גם זה לא מספיק כמו במקרה "המקלל" - היות והדיון נסב על השתייכות שבטית למחנה דן  או  החוצה עקב היותו של אותו איש המקלל, מיוחס לאב מצרי- אז שייגשו היישר לערכאה הגבוהה  ביותר -בית דינו של משה רבינו -  ומה שייקבע שם- יהיה מקובל על כל הצדדים. הצדדים אכן ניגשו לערכאה הגבוהה ביותר..  אך מה שיצא מבית דינו של משה, לא היה מקובל על בן הישראלית...
ולא רק שהאיש שהורחק ממחנה דן לא היה מרוצה, אלא חרץ לשונו עד להשחית, יצא וחירף כלפי מעלה. לפתע התגלה, שהריקבון המוסרי המתבטא בריב על "מקום חניה" שרשו עמוק ופנימי הרבה יותר -  בקשר שבין אדם לבוראו!
 אכן - כותב הראי'ה קוק "במוסר הקודש" - שניתוק מ"שם-שמים" מביא בסופו של דבר גם לריקבון מוסרי בחברה, עד כדי התפרקות מכל ערכי המוסר הבסיסיים שבין אדם לחבירו, ולא רק של אדם זה או אחר, אלא של החברה כולה ולכן אנו מוצאים שאת ביצוע גזר דינו של המקלל היה נתון בידי "כל העדה", מתוך הכרה שפגיעה בשם ה' אינה רק פגיעה הנוגעת לקדשי-ישראל אלא לכל מרכיבי החברה!
אין להפריד בין החלק של "בין אדם לחבירו" לבין החלק של "בין אדם למקום". אלו שניים - שהם אחד!!  כמו שני לוחות הברית "המצומדים" יחדו.  רק יהודי היודע ומבין כי "בצלם אלקים" – עשה ה' את האדם ורואה בחבירו דמות דיוקנו של מעלה- הוא גם היכול להגיע לדבקות בבורא עולם. והפוך- רק מי שדבוק בבורא עולם ע"י קיום המצוות שבין אדם למקום- הוא גם זה שישמור את ערכי החברה לאורך זמן.  וגם אם הוא יהיה ברגעי משבר שמישהו הצליח להוציא אותו משלוותו וכדומה, בכל מקרה הוא לא ישבור את הכלים ויאבד את צלמו היהודי והאנושי...
 עתה, מובן יותר מדוע ענה הלל הזקן לאותו גוי שרצה להתגייר על מנת שהלל יאמר לו  את כל התורה כולה "על רגל אחת" – מה הכוונה "על רגל אחת"? אלא שאלתו של אותו גוי האם יש קשר בין המצוות שבין אדם לחבירו - למצוות שבין אדם למקום?
ועל כך ענה לו הלל: נכון הכל זה "רגל אחת"... כי הכלל "מה ששנאוי עליך- אל תעשה לחבריך"! כולל "ברגל אחת" את חברך ואת... הקב"ה!! כי מה זה רעך? ומי זה "חבירך"?.. תתפלא לשמוע שגם הקב"ה נקרא ריע וגם חבר!!! .. כפי שרש"י מבאר שם בגמרא [שבת לא] - שגם רבונו של עולם הוא "חברך"... שנאמר: "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב.."[משלי כז:י] – והכוונה שם לקב"ה - וזה חוץ מהפשט שחברך ורעך זה אנשים כמותך...
 זוהי כל התורה כולה על רגל אחת!!
שבת שלום!!
שלוש סיבות לרעידת אדמה [על פי חז"ל]
1. "אליהו זכרונו לברכה שאל לרבי נהוריא מפני מה באים זועות (רעידות אדמה) לעולם, אמר ליה בעוון תרומה ומעשרות". [ירושלמי פרק ט הלכה ב]
מוסיפה הגמרא ומציינת שני פסוקים, שלכאורה סותרים זה את זה. במקום אחד כתוב: תמיד עיני ה' אלוקיך בה", ובמקום אחר כתוב: "יגע בהרים ויעשנו". מסבירה הגמרא כי שני הכתובים האלה מדויקים, וקיומם תלוי במעשיהם של בני האדם. כה לשון הגמרא: "בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהם כתיקונם - תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום, בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהם כתיקונם - המביט לארץ ותרעד".
2. ממשיכה הגמרא ומביאה את תשובתו של אליהו הנביא: "אמר ליה, בני, חייך כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר: אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיאטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו, הדה הוא דכתיב: 'שאוג ישאג על נוהו' - בשביל נוהו".
בתלמוד בבלי (ברכות נט, א) מביאה הגמרא רק את דברי אליהו הנביא, שטוען כי רעידת אדמה היא כתוצאה מצערם של ישראל בגלות. כה דברי הגמרא: "האי גוהא (רעידת אדמה) מהו, בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא". "ורב קטינא אמר, סופק כפיו שנאמר (יחזקאל כ"א) 'וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי', ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר (ירמיהו כ"ה) 'הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ', רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר (ישעיהו ס"ו) 'כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי'".
3. עוד מביאה הגמרא את דברי רבנן: "רבנן אמרי, מפני המחלוקת".
 הבה נתחזק בתרומות ומעשרות, אבלות על חורבן בית המקדש וציפייה עזה לגאולה, ואהבת חינם וריחוק מוחלט ממחלוקת.
שבת פרשת אמור (י"ט אייר)

1. ההפטרה "והכוהנים והלויים" (יחזקאל מד)
2. מסכת אבות פרק רביעי.
3. יש כאלה מהספרדים שסמכו על הפסק של הרב עובדיה והסתפרו כבר בערב שבת [ל"ג בעומר], ויש שיסתפרו רק ממוצאי שבת כיון שבדרך כלל מחכים עד ל"ד בעומר וזה היה ביום שבת [הרב אליהו] , ויש כאלה שמחמירים על פי הקבלה [וזה לא קשור למיתת תלמידי ר"ע אלא שימי העומר ימי דין ] ומסתפרים רק ערב חג השבועות.

חידה לפרשה
מהן שבע המצוות בפרשה בהן מוזכר בפירוש המספר שבע?
* תשובה אחרי פרפראות
פרפראות לפרשה
איש עור או פסח או חרם או שרוע... או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד... או גבן או דק וגו' [כא, יח-כ[
למה אנשים נרתעים ובדרך כלל לא מעליבים בעלי מומים, אבל  מעליבים ביתר קלות תלמידי חכמים?
אלא אומרים בשם השל"ה הקדוש, שהסיבה היא שאנשים מפחדים שאם יעליב בעל מום יהיה הוא בסוף כאותו בעל מום, אם למשל יעליב צולע – יהיה אף הוא יום אחד צולע..  אם גיבן – גם הוא יהיה גיבן. הפחד הזה מרתיע אנשים מלהתעסק עם בעלי מומים. אבל בכל מה שנוגע לתלמידי חכמים – הפוגע משוכנע מראש שלא הוא ולא זרעו אחריו עתידים לצמוח לתלמידי חכמים כי אם היה יודע למשל שהנכד שלו עתיד להיות תלמיד חכם היה חושב פעמיים או שלוש לפני שמוציא מפיו עלבון ופוגע בתלמידי חכמים!...
*תשובה לחידה
א. בהמה חייבת להישאר עם אמה 7 ימים בטרם תוכל לשמש כקרבן [ויקרא כב כז].
ב. חג הפסח נמשך שבעה ימים [ויקרא כג ו].
ג. אנחנו סופרים שבעה שבועות בין פסח לשבועות [ויקרא כג טו].
 ד. שבעה כבשים מוקרבים יחד עם קרבן שתי הלחם [ויקרא כג יח]
ה. ראש השנה נחגג בחודש השביעי של השנה [ויקרא כג כד(.
 ו. יום כיפור נחגג ביום העשירי לחודש השביעי [ויקרא כג כז]
ז. בחג הסוכות ישנן שביעיות רבות: החג מתחיל ביום ה- חמשה עשר לחודש השביעי ונמשך במשך שבעה ימים [ויקרא כג לד]. מצוות ישיבה בסוכה [ויקרא כג מב] ונטילת ארבעה מינים [ויקרא כג מ-מא] נמשכות שבעה ימים.
פרקי אבות – פרק רביעי  - אל תהי ראש לשועלים!!
"רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר... הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.."
במילים אחרות, האיבר הפחות ביותר אצל האריה, מלך החיות [=הזנב] , עדיף על האיבר החשוב ביותר של השועל [=הראש] , שנחשב לחיה קטנה וערמומית, כי "כל מה ששייך לאריה - שם אריה עליו, וכל מה ששייך לשועלים - שם שועל עליו".. ומפרש הרמב"ם את הנמשל: עדיף לו לאדם ללמוד ממי שגדול ממנו בידע, מאשר ללמד את מי שקטן ממנו בידע, כי במקרה הראשון הוא יחכים, ואילו במקרה השני הוא יפסיד.
ושואל בעל תוספות יום טוב (אבות, שם):
"ואל תהי ראש לשועלים - מילא אריות הכי נכבד הוא ומושל בכל החיות וכוחו וגבורתו גדול. יצדק אל הנמשל שיתחבר לגדולים אנשי השם גבורי כח לסבול עול התורה. אבל למה אמר "אל תהי ראש לשועלים"? והרי יש בהמות וחיות פחותות מהשועל? אדרבה אמרו על השועל שהוא פיקח שבחיות.!
אלא שהכוונה  שלא יתרשל מללמוד החכמה עד שיצטרך לנצח בערמומיות ותחבולות כדרכו של השועל.. כגון שישחק וילעג על חבירו ובזה יסתתמו טענותיו וכיוצא בזה ויהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמה מצד מיעוט כוחם וזו לא הדרך הנכונה לעמל תורה אמיתי!...
בית מלון בשבת – כמה עניינים שצריך לשים לב אליהם !
1.ארונית חימום [מצויים כיום בעיקר במוסדות ומלונות] שבתחתית הארון יש גוף חימום ובתוכו מדפים המיועדים להניח עליהם קדירות או צלחות, וארונית זו אינה מיועדת לבישול אלא לשמירת חום או לחימום מועט של התבשילים המגיע לידי חום שהיד סולדת. מותר להשהות בה תבשילים שנתבשלו מערב שבת. וטוב לכתחילה לכסות את הכפתורים מערב שבת.  כיון שלדעת רבים, ארון החימום נחשב גרוף וקטום. ובספר ילקוט יוסף (רנג, ה) כתב שטוב לכתחילה לכתוב פתק או לכסות הכפתור.
2. מותר להחזיר קדירה ביום שבת לארונות חימום [באופן שאין חשש איסור בישול], ואין איסור "מיחזי כמבשל" היות ודרגת החום שבארונות אלה אחידה, ואינה מיועדת לבישול אלא לחימום בלבד. אולם לדעת בני אשכנז המחמירים להחזיר אף בכירה גרופה וקטומה, גם כאן יש להחמיר. ויש לציין כי בדגמים רבים ישנם מפסקי דלת שמזהים את פתיחת הדלת, מסיבה זו יש לוודא שנוטרלו מפסקי הדלת. יש אפשרות נוספת להקל אם הגוי שם את התבשילים כשרובו יבש לפני מועד ששעון שבת יתחיל לפעול כגון: בשבת בבקר.
3.כאשר הגוי מוציא את הבשר מתוך הרוטב על ידי כף מסננת, אין בו כלל איסור ומותר. על פי דעת מהריט"ץ (סימן רג) שאין ברירה בלח. ואף שיש מחמירין, על ידי גוי מותר לכתחילה.
4.דוד מים חמים, שהורתחו בשבת ע"י גוי  לצורך ציבור אורחי המלון, אף אם רוב הציבור השוהה שם הם גויים - אין להשתמש במים לצורך שתיית קפה ותה. כיוון שהרתיחו מים גם לצורך האורחים היהודים.
5. ישנם עוד עניינים רבים שצריך לשים לב אליהם בבית מלון – הבוילר שעובד בשבת, המזגן שנדלק כשפותחים הדלת, נייר חתוך לשבת, ועוד ועוד ולא נגענו כאן אלא בקצה המזלג  ובידית הקדירה...
תן חיוך...
1. "המתנה" של מידת האמת
הגיע המלך לאזור וכולם – השקר, החנופה, השחצנות והמדון - עמדו בתור ובידם מתנות לשחדו.. האחד נתן מטוס שכולו ארמון, השני הבטיח מגדל על שם המלך, השלישי הבטיח מחצבים נדירים ומתכות יקרות והרביעי שלף חטוף.. ורק האמת עמדה בצד מבויישת.. שאלוה: למה לא תתני גם את מתנה?..  .. אמרה האמת: המתנה שלי טמונה עמוק בתוך האדמה, ואין מתנה טובה הימנה לאזור כולו...  תיכף נשלוף את מוחמד סינוואר ימ"ש מבטן האדמה  ואז כש"אמת מארץ תצמח"  -תראו שגם "צדק משמיים נשקף"!!...
2. מערך הכבאות מזהיר : כיון שיש כאלה שגידלו פרע שער ראשם עד ל"ג בעומר ויש חשש שיעשו כמעשה הנזיר לשרפו באש.. וכיון שאנו יודעים שרבים לא יוכלו להתאפק עד בניית בית מקדשינו – לכן אין להדליק מדורות עד להודעה חדשה...