פרשת במדבר

בס"ד
להתכונן לקבלת "כלי חמדה"!!..
השבת, אנו נתחיל לקרוא בסייעתא דשמיא, את חומש במדבר וביום שני  חג השבועות. ולמה ניתנה תורה במדבר? כי המדבר סמל הענווה והפשטות, ודווקא שם זכינו  וקבלנו את "כלי החמדה" שהיתה גנוזה לפני רבונו של עולם  דורות רבים. כל כלי החמדה שזכינו לקבל במעמד הר סיני נאמר בפרקי אבות:[ג יד]
"חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד), בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד), כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"
כפי שאנחנו נקראנו בנים למקום אבל תוספת חיבה יש אם אנחנו מודעים לכך שאנו נקראים בנים למקום, כך תוספת חיבה תהיה אם אנו נהיה מודעים שניתן לנו "כלי חמדה" זו התורה.
ומסביר רבינו יונה:
חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. זאת התורה שכל העולם נברא בה. שכל הנבראים לא נבראו אלא כדי לקיימה. וכל הדברים אשר תחת השמים שכלם סבה לסבה לצרכי משמשי התורה. ומשל ליוצר שיש לו כלי לאומנותו ובו עושה כל מלאכתו, כך התורה כליו של הקב"ה ובו נברא כל העולם כלו. חיבה יתירה נודעת להם שבו נברא העולם, שנאמר, "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"..
ומוסיף רבינו חיים מוולוז'ין:
שים לב לסתירה כביכול בפסוק שמובא כאן: כי לקח טוב נתתי.. לקח ענינו מכירה ואילו נתתי פירושו במתנה.. הכיצד? גם מכירה וגם מתנה?.. אלא  לומר לך שבעצם לקיחתה של התורה - יש הנאה ומכל שכן כשנתתי לכם את התורה במתנה.
אולם החביבות היא רק כלפי ישראל אבל אומות העולם לא רצו לקבל את התורה והפסידו הפסד גדול ועל כך הם מקנאים בנו קנאה גדולה.
גם על ארץ ישראל שקבלנו אותה מאת ה' יתברך הם מקנאים בנו קנאה גדולה וככל שאנו מפתחים אותה ומפריחים אותה הם יותר ויותר מקנאים בנו והאנטישמיות מחריפה.
ואם אנחנו נוחלים נצחונות ומשיבים מלחמה שערה כי אז תבער אפם וחמתם עלינו ולכן לא צריך להתרגש כי ה' שנתן לנו את התורה ואת הארץ יעמוד לימיננו ויפיץ את אויבינו לכל עבר.
והנה גם בפרשתינו כשאנו עדיין במדבר הם השתוממו לסדר המופתי של עם העבדים שיצא ועתה הוא כמעשה מרכבה..  כי הסתדרנו עם דגלינו כמעשה מרכבה להפליא  סביב מחנה השכינה לקראת ההליכה לארץ ישראל - כפי המסופר בפרשה- ואומות העולם קנאו בנו, אולם להם לא היה ספר יוחסין כמו לישראל ולכן נשארו כפי שנשארו..
 ואולי ההסבר הוא שאומות העולם לא האמינו שניתן ליישם את התורה            הא-לוקית לחיי המעשה ובוודאי לא על מסורת דורות ויחוס אבות, אך כשראו את עם ישראל מתארגן בפועל למשפחותיו לבית אבותיו, לקראת הכניסה לארץ ישראל כשהוא מלווה עם ענן ה' ועם "תורה מהלכת" כי אז יצאו עיניהן מחוריהן מרוב קנאה.
וכדי לחוש כיצד  תורתינו  אכן "מהלכת" – אנו קוראים את מגילת רות ורואים עד כמה יש בה קיום המצוות בפועל,  ובעיקר, כיצד תורתינו היא תורת חסד, עם אהבת הגר –רות המואביה-  ועם לקט שכחה ופאה וגם מצוות יבום שיש בה חסד עם המת. עם תורת חסד כזו ועם "תורה מהלכת" כזו – יש גם משיח וגאולה – נצר מזרעו של דוד מלך ישראל המתייחס למשפחותיו לבית אבותיו עד פרץ ויהודה, אך גם הרבה תודות לשני "הענקים" בתורה ובמידות טובות- בועז ורות- הנפגשים בגורן ורוקמים את החלום המשיחי של כל עם ישראל מתוך קדושה וטהרה צניעות ועדינות  עד אין קץ.
הבה נשמח במתנה היקרה שנתן לנו הקב"ה עד שנקראת כלי חמדה שבה ברא הקב"ה את עולמו ומנהיג את עולמו עד שיבוא משיח צדקינו "או דודו או בן דודו יגאלנו" אם לא דוד עצמו [=דודו..] כי אז בן דודו [=בן דוד..] ככתוב בישעיה [יא] "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" במהרה בימינו אמן
שבת פרשת במדבר [ד' סיון]
1.מפטירין בהושע ב,א "והיה מספר בני ישראל" . אין אומרים אב הרחמים.
2. במנחה – אין אומרים צדקתך [ הבלדים אומרים]
3. אין אומרים תחנון עד י"ב סיון.
4. ברכת הלבנה לנוהגים אחרי שלושה ימים – במוצאי שבת הקרוב. לנוהגים אחר שבעה ימים – החל מיום שני בערב.
5. קוראים השבת פרק ששי ואחרון ממסכת אבות.
6. במוצאי שבת למנהג אשכנז אין אומרים "ויהי נעם" "ואתה קדוש". למנהג ספרד -כרגיל – אומרים שובה ה' , ויהי נעם, ואתה קדוש.
7. ביום ראשון – ערב חג השבועות – יש להכין נר עבה שדולק לפחות יממה ממנו יעבירו אש ביו"ט. (נרות יו"ט- לברך להדליק נר של יום יו"ט ויש גם אומרים "שהחיינו" //  יש תימניות שלא מברכות על נר יום טוב) בערבית- מאחרים להתפלל, כדי לקיים "תמימות" (יש אומרים מזמור הרגל) בקידוש של החג- שלוש ברכות – יק"ז – יין, קידוש – זמן (=שהחיינו)
8. ביום ראשון בערב – ליל חג השבועות – באים לבית הכנסת לאמירת תיקון ליל שבועות. יש כאלה שכל הלילה ערים, והעיקר שלא ירדמו אח"כ בתפילת שחרית.. מי שנשאר ער כל הלילה – רצוי כחצי שעה לפני חצות יקרא ק"ש. בבקר- למנהג האשכנזים – מברך כל ברכות השחר.  חוץ מברכת ענט"י  ברכת אלוקי נשמה, (והמעביר שינה) וברכות התורה – שאותם ישמע מפי אחרים ויענה אמן (וילך לנוחיות ויברך ענט"י ויברך "אשר יצר").
למנהג ספרד – יברך כל ברכות השחר וגם ברכות התורה – לאחר שיעלה עמוד השחר, [ 4:20 ] (חוץ מנט"י – שיטול בלי ברכה) (כן פסק הגר"ע יוסף וכ"פ הרב רצאבי – והוסיף הר' רצאבי שהתימנים גם לא מברכים מברכת "המעביר חבלי שינה – עד גומל חסדים טובים").
למנהג הבן-איש חי -  יברך ברכות השחר אחר חצות הלילה,[ 12:37 ] ואחרי שיעלה עמוד השחר יברך ברכת התורה.
9. יש נוהגים לקרוא כל התהילים ביום זה, שהוא עפ"י המסורת יום פטירתו של דוד המלך.
10. ביום שני – חג השבועות - בשחרית- הלל שלם / מוציאים שני ס"ת. בספר הראשון -  בפ' יתרו- "בחודש השלישי" / ובספר תורה שני- מפטיר- "וביום הביכורים" / ההפטרה – במעשה מרכבה ביחזקאל (א)  יש הנוהגים לקרוא "כתובה" בינינו לבין הקב"ה- ויש האומרים אזהרות לחג שבועות וכ"א ינהג כמנהגו.
10. נוהגים לקרוא מגילת רות בשבועות, כי המעשה בימי קציר החיטים, ועוד טעם: כי רות- הייתה  גיורת – וגם עם ישראל "התגייר" ליד הר סיני. טעם נוסף: כיון שדוד בא מרות כפי שכתוב בסוף המגילה – ודוד נולד ונפטר לפי המסורת,  בחג שבועות. (ויש עוד טעמים).
11.נוהגים לאכול מאכלי חלב (ודבש) על שם הכתוב: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד')
12.יש לשמור על הפרשי הזמן בין בשר לחלב- כל עדה כמנהגה, כמו כל ימות השנה.
13. ביום שלישי – אסרו חג.
לפרשה
1. מיהו "לגיון של מלך"?
2. באיזה הקשר בפרשה, מזכיר רש"י את "בגתן ותרש" מהמגילה?
 
 
פרפראות לפרשה
1.".. ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל" (ב', י' י"ד)
תמיהה גדולה מצאנו בשמו של הנשיא לבני גד, שהרי כאן כתוב 'אליסף בן רעואל', ולעיל (פרק א' פסוק י"ד) כתיב אליסף בן דעואל, בדל"ת, וכן בפרשת הקרבנות ב'נשא'. מה פשר הדבר?
בספר "אמרי נועם" לאחד מגדולי האחרונים לומד מכאן מוסר השכל עצום. כאשר התמנה שבט דן לראש דגל, יכול היה שבט גד לבוא ולטעון שהוא בכור לזלפה, ודן בכור לבלהה, ומדוע לא התמניתי אף אני לראש דגל כמוהו? ולמרות זאת לא דיבר נשיא גד מאומה נגד משה רבינו, אלא קיבל עליו את הדין. שמו היה אליסף בן דעואל, ובפרשת הדגלים שינה הכתוב את הדל"ת לרי"ש, רעואל, ללמדנו שבשל קבלתו את הדין, עלה והת־ עלה עד לדרגת רע לא-ל, כמו משה רבינו, ולכן גם נקבר משה בחלקו. כי מי שמקבל את הדין, הופך להיות כביכול רעו של הקב"ה, וככזה - ההצלחה תאיר לו פנים.
2."למשפחותיו לבית אבותיו"
במזמור בתהילים קכ"ו נאמר:  "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע - בא יבא ברינה נושא  אלומותיו" (פסוק ז)  על פסוק זה  מסבירים: בוכה רק מי , שכל התפארותו נובעת   הודות לשלשלת אבותיו הדגולים, ואין לו יחוס עצמי משלו, לעומת זאת : "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו "– מי שנושא יבול עצמי משלו רשאי לצהול ולהתרונן, כי עתיד גדול נכון לו ולזרעו אחריו...
טעמים ומנהגים לחג השבועות
(א)     מהם שמותיו של החג?                                                                    חג השבועות / חג הקציר /חג מתן-תורה / חג הביכורים / עצרת
(ב)     ירק בשבועות – מדוע?                                                                       - זכר למתן תורה שהיה בהר שהיו סביבותיו עשבים
-        שעל כל דיבור ודיבור נתמלא העולם בשמים.
-        להזכיר שנידונין על פירות האילן
-        ישראל והתורה נמשלו לשושנים.
(ג)      מדוע עושין "ליל שימורים"?                                                                    - כדי לתקן - שישנו ביום קבלת התורה.
(ד)     למה נוהגין לאכול מאכלי חלב [ודבש] ?                                                         -מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב (דבש וחלב תחת לשונך)
-לפי שנאסרו בבשר וחלב, וכשחזרו לביתם אכלו בינתיים רק מאכלי חלב.
-חלב –מותר לשתותו אע"פ שבא מן החי שאסור טרם שחיטתו, ודבש – גם כן בא מן הדבורה הטמאה – כך העוסק בתורה – נטהר מטומאתו!
-חלב בגימטריה 40 כנגד 40 יום שהיה משה רבינו בהר.
 (ה) מהו הטעם שקורין מגילת רות בחג השבועות?                                    - ללמדך שלא נתנה תורה אלא מתוך  יסורים ו                                                     - תורה כולה גמ"ח כך המגילה יש בה הרבה גמילות חסדים.
- כי דוד המלך שבא מרות המואביה -נולד והסתלק  בשבועות
          - רות התגיירה, וגם בנ"י התגיירו כולם במעמד הר-סיני.
 (ו) קורין בתורה את עשרת הדיברות – (בפ' יתרו) כיום ששמענו ביום זה אותם במעמד הגדול.
 (ז) הפטרת מעשה מרכבה ביחזקאל                                                                  - יש אומרים שיחזקאל ראה נבואה זו בחג השבועות
- כי במעמד הר-סיני היו כולם נביאים וחזו "מעשה מרכבה".
להלן לוח זמנים לחג השבועות
עלות השחר 4:10
טלית 4:37 [ לפי הרב עובדיה אפשר מ-  4:17]
זריחה 5:41
חצות לילה [או חצות יום]  12:39
מנחה גדולה 13:09
פלג המנחה 18:14
שקיעה  19:43
צאת הכוכבים 20:00
תן חיוך...
1.לימוד עצמי ולימוד עם מורה..
"בן חמש למקרא, בן עשר למשנה.." אומרים משמו של המהר"ל מפראג: -צא ולמד, כמה גדול ערכו של הלימוד מפי רבי ומדריך. שכל הזמן שההתקדמות תלויה בלימוד עם הרב, די בחמש שנים בכדי לעבור מדרגה לדרגה (בן חמש- בן עשר – בן חמש עשרה ) –ואילו כשזו קשורה בהתקדמות  עצמית, יש צורך בכל פעם בעשר שנים שלמות בכדי לרכוש מעלה נוספת..
2. ולמדתם אותם את בניכם...
עוד לא נולד האבא שיתחמק מללמוד עם הבן שלו, כשהוא מבקש "אבא בוא תלמד איתי" בנוכחות השוויעגר [=חמותו]...
3. ונוהגים להיות ניעורים בליל חג השבועות..
האבא מנסה להעיר  את בנו בבוקר... - אבא! בכל שעות היום אין לי שום בעייה לקום מהמיטה חוץ מאשר בבוקר... אז כנראה שהבעיה היא בבוקר ולא בי!
4. כאוס במרכז חלוקת הסיוע בעזה – שנבזז...
הממשלה: הסיוע לא נכנס לחמאס, רק לתושבי עזה, אם חמאס לוקח שידעו שאין להם מחילה אפילו ביום כיפור וזה גזל גמור...
פרקי אבות [פרק ו] 
"שנו חכמים בלשון המשנה- ברוך שבחר בהם ובמשנתם."
רבי מאיר שפירא, ראש ישבת "חכמי לובלין", נהג להסביר, מה טעם כל מימרא במסכת אבות נזכרת בשם אומרה, הלא ציון זה חשוב רק בשאר המשניות , כדי לקבוע הלכה כמי, ולא במסכת של דברי חכמה ומוסר? אין זאת אלא מפני ש "נאים הדברים כשהם יוצאין מפי עושיהם". דוק ותשכח: כל פיסקא ב"אבות" תואמת להפליא עם הליכות בעל המימרא.
הלל הנשיא, הענוותן, שלא יצא מכליו אף כאשר מאן-דהו הטרידו במרחץ ערב שבת וכיו"ב, לו יאה להגיד:" הוי מתלמידיו של אהרן". או רבי יהושע בן לוי, שהיה כורך עצמו עם בעלי-ראתן [מצורעים] ועוסק בתורה, הוא שתובע עלבונה של תורה  ממי שאינו  עוסק בה,ומלמד על בת קול היוצאת מהר חורב: אוי להם לבריות ! וכן כל התנאים  המנויים במסכת זו, איש איש והמימרא האופיינית לארחותיו, לנתיבו בחיים- כפי שבא לידינו בקבלה מפי חז"ל.
אי לזאת:"שנו חכמים (אף פה בברייתא) בלשון המשנה" כלומר, בהזכרת  שמותיהם של בעלי המימרות, כדוגמת כל המשניות שבש"ס, יען שהבוחר בתורה ית' בחר "בהם ובמשנתם" בבת אחת –משנתם הצטיירה ציור חי באישיותם.