פרשת נשא

בס"ד
ישא ה' פניו אליך -האין בכך חריגה ממידת היושר?..
על הפסוק: "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"  הנאמר בברכת כהנים,    אומרת הגמרא : דרש רב עוירא, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. עד כזית לרבי מאיר, עד כביצה לרבי יהודה"? [מסכת ברכות דף כ עמוד ב]. 
כלומר: קשה היה לחכמי הגמרא : איך ייתכן שהקב"ה 'ישא פנים' הרי כתוב מפורש שאסור לקחת שוחד לשאת פנים?
 אם כך, צריך להבין איך  התשובה עונה על השאלה ?  מה קשור עניין אכילת כזית וכביצה לעניין נשיאת פנים?  הרי עדיין יש פה "פרוטקציה"?
נוסף על כך צריך להבין,  איך כל זה מתקשר לברכת כהנים?  וחוץ מזה, אם רוצים להראות שישראל מחמירים על עצמם הרי יש אין סוף דוגמאות...
הסבר העניין מבאר החתם סופר, בספרו תורת משה -  שכאשר אדם מחמיר ומברך אף על כביצה או כזית - הריהו מראה באופן ברור את  חוזק האמונה שיש לו בהקב"ה, ומברך להשי"ת על כל מה שמקבל, אדם כזה ראוי הוא לאותה הטבה של נשיאת פנים שיקבל מעבר למגיע לו מצד הדין.
הרי לנו שעניין הכזית והכביצה אינו עוד חומרה בעלמא, אלא הוא מבטא "הכרת הטוב" יתירה - שאע"פ שהתורה עצמה פטרה אותנו מלהכיר טובה ולברך כל זמן שלא שבענו, עם כל זאת,  עם ישראל קיבל על עצמו להכיר טובה ולברך גם כשאינו שבע, וכמים פנים אל פנים - יתברכו בנשיאת פנים - שהינה נתינה והשפעה ללא דקדוקי שורת הדין!!
גם בפרשת בהעלותך, [בפרשה הבאה]  על הפסוק "ויאמר משה לחובב... לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל, והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך".(במדבר י' כ"א .) היה אומר רבי אלימלך : שכשהאדם מכיר בגודל הטובה שעושה השי"ת איתו, מתמלא הוא שמחה ומביא כביכול שמחה אצל השי"ת ועל ידי זה בא אליו השפעת החסד. בדומה לכך מצאנו במסכת ברכות [מו] שבעל הבית מברך משום טוב עין הוא יבורך - והעניין הוא - דממילא מחמת שהוא מברך – מתברך!  על דרך:  "ואברכה מברכך". הוא הדין אצל יתרו.  "והיה הטוב" ר"ל הטוב שיושפעו עלינו על ידך "והטבנו לך" כנ"ל.
אך שאלת  מלאכי השרת היתה: הרי העוה"ז אינו שייך לישראל  אלא עולם הבא [ושכר מצוות בהאי עלמא- ליכא.]  - וכלום יש משוא פנים לתת להם נחלת שני עולמות? ע"ז השיב להם שהם מדקדקין על עצמם להשתמש בנצרך להם כזית עד כביצה ולא לצורך הנאתם וממילא על זה  מגיע להם מצד הדין לצורך עבודתם לתורה ומצוות. כי כשאדם עוסק בתורה ובמצוות לשמה , יש תוספת ברכה על מה שנקצב לו.
עתה, אנו אולי מבינים יותר את הפיוט, ששרים בשבת חלק מקהילות ישראל.  והכוונה לפזמון  ב'מה ידידות מנוחתך ' - חפציך "אסורים" וגם לחשוב חשבונות – הרהורים מותרים ולשדך הבנות"...  -  "אסורים" - מלשון קשירה.  שידי האדם  קשורים מלהשתמש בכל חפצי העוה"ז ואסור לו לחשב חשבונות שמיים על מה ולמה זוכה לקצבה בחשבון קצוב. אולם מתי מותרים להרהר ולהשתמש ב"חפציך"?  כשהוא לשדך הבנות, ותינוק ללמדו ספר, ולהתענג בתענוגים לכבוד שבת ויו"ט...
ובדרך רמז -  'עוד ישמע' בהרי יהודה וגו' אימתי ישמע ה'עוד' – התוספת -שמבקשים מעבר לקצבה שנקצבה לו מר"ה? כשהוא "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"....
והנה, אחר שבפרשתינו הובאו שתי הנהגות חריגות וקיצוניות-  הסוטה והנזיר -  שהאחד מפריז בהנאותיו והשני מצמצם ומסגף עצמו, ואפילו מביא  קרבן כדי לכפר על נזירותו , באה התורה וכותבת את  "ברכת כהנים" שיתברכו אוהבי ה', שהם הכהנים המכוונים את העם לנהוג במידת "דרך ארץ" ממוצעת ולא קיצונית. דהיינו:  להשתמש בממונם לעבודתו ית"ש, שהוא הדרך הממוצעת והראויה.  ומי שיעשה כן יתברכו נכסיו ויתקיים בו אשריך בעוה"ז - וטוב לך בעוה"ב.
 אם כן, בקיצור: מי שרוצה לזכות ב"פרוטקציה" אצל הקב"ה גם בעולם הזה, יהיו כל מעשיו לשם שמים, לעבודתו יתברך, ויזכה לכל הנאמר בברכת כהנים כולל "ישא ה' פניו אליך"... 
חידה לפרשה
בקרבנות הנשיאים "נעלמו" שני שמות מבני יעקב. התוכל למצוא אותם?
[תשובה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
" וישמרך ". (ו' כ"ד(
מרן הרב פיינשטיין מגלה לאנשי וול סטריט איך לשמור על הכסף!
היה זה בערב התרמה, של אנשי הבורסה בניו יורק, למען ישיבת "תפארת ירושלים" של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין. רבי משה בירך דרך הטלפון את המשתתפים, ואלו היו דבריו : הנה בברכת כהנים מפרש רש"י "וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך". אבל צריכים לדעת שהקב"ה אינו סתם שומר את הממון . האדם צריך למולחו כדי שלא יאבדו מעותיו, שממונו יתקיים. ומוזכר בגמ' כי מליחת הממון זה חסד (כתובות סו.), מי שנותן ממון לצדקה, זה מה ששומר את שאר כספו' . לאחר הדרשה הוסיף רבינו, שרואים מהגמרא שאם לא עשה חסד כפי ממונו, אם לא נתנו צדקה כראוי, נחשב כלא מלחו בכלל, פחות מדי מלח הוי כאילו לא מלחו! וסיים, שברכה זו והמושג הזה מאד מתאימים לעוסקים בבורסה , שממש צריכים שמירה מגנבים ורמאים!
תשובה לחידה
יוסף אינו מוזכר משום שהשבט שלו התפצל לשבטים אפרים ומנשה. לוי אינו מוזכר משום שנשיא השבט שלו לא הביא קרבן בפרשה זו
שבת פרשת נשא [יא סיון]
1. ההפטרה בענין שמשון [שופטים יג יב]
2. אין אומרים "צדקתך" במנחה של שבת
3. מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה יברך במוצ"ש. סוף זמן ברכת הלבנה – עד יום שלישי בערב שעה 3:36 לפנות בוקר.
4. מיום י"ג סיון – יום שני- חוזרים לומר תחנון ונפילת אפיים.
בעקבות הפרשה - סגולות לשלום בית!!
1.מצוה להשכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ! נלמד מהפסוק בפרשה: "וכתב את האלות האלה... ומחה אל מי המרים" ודרשו חז"ל במדרש: גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה, ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו [מד"ר פרק יא] ומסביר המהר"ל:  התירה התורה מחיקת השם, כי על ידי מחיקה זו נעשה שלום בין איש לאשתו, והרי איש ואשה שכינה ביניהם, ממילא נמצא שבמחיקת השם אין כאן דחיקת השכינה, אלא אדרבה, השראת השכינה.
2. ה"סגולה הכי טובה לשלום בית – שבני הזוג ישמעו לעצתו של הרמב"ם... שכתב: [פרק טו מאישות הלכה יט] "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו". ואמרו  חז"ל בגמרא [יבמות כב:] האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו... עליו הכתוב אומר  "וידעת כי שלום אהלך". וכן את ההמשך ברמב"ם על הכבוד שצריכה האשה לכבד את בעלה...
3. כיום אנשים חושבים שאם יקרא לאשתו בשמה זה הכבוד היותר גדול אך בזמן חכמי הגמרא הייתה הנהגה קצת שונה...למשל של רבי יוסי,  שאמר: מימי לא קריתי לאשתי -אשתי- אלא "ביתי"   [שבת קיח:] . מה הכוונה שקרא לה "ביתי"? אומר רש"י במקום, שהיא עיקרו של הבית!! רבי יוסי הראה בזאת כי הוא מייחס את כל עניני ביתו לאשתו על כל המעלות והטובות שבהם. שהרי מטבע דרכי בני  אדם כשישנה איזושהי הצלחה גדולה ממהר האדם לייחס אותה לעצמו, לעומת כשלון שמתנער ממנו ומייחסה לזולתו ולימדנו רבי יוסי בקוראו לאשתו "ביתי"  לומר שכל הטוב שמסמל הבית הכל תלוי בה ובלעדה אין מאומה.
4. עוד סגולה ידועה לשלום בית, שידקדק בנוסח כתיבת הכתובה ובאותיותיה.  האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל קיבל מרבותיו עד החת"ס ורבינו משולם איגרא זצ"ל שצריך לדקדק באותיות הכתובה, וכאשר כתיבתה בהכשר כל הפרטים והדקדוקים מועילים לשלום בית. והביא סמך לזה ממה שאמרו חז"ל "ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא" אין כתובה שאין בה קטטה- לא תלו זאת בקידושין ובנישואין אלא בכתובה ובה הכניסו את כל הקטטות, וממילא אם נכתבת כדת וכדין ישרו השכינה והשלום בבית.
5. סגולה נוספת ל"שלום בית" היא בהידור כשרות המזוזה. ורמז לכך אמר הגה"צ רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל שהמילים בשטר "התנאים" [של יהודי אשכנז]  ואל יעלימו לא זה מזו, ולא זו מזה מרכיבות יחדיו את המלה "מזוזה."
אם גוי חותך את השווארמה - האם יש חשש בישולי גויים?
יש מקומות שבהם עומד גוי,  שחותך את השווארמה הנצלית במכשיר, ועל ידי שמחתך בבשר מתגלית השכבה הפנימית יותר – והיא נצלית על ידי האש הנמצאת שם. והיות שבשר השווארמה המושחל על המוט מגיע לעובי בקוטר של שלושים או שלושים וחמישה ס"מ, והאש אינה מבשלת את כל הבשר בהנחת המוט במכשיר אלא רק את השכבה החיצונית – נמצא שכאשר הגוי חותך את הבשר החיצוני ומתגלה הבשר הפנימי, הרי הוא מביא אותו לידי בישול שלא היה נעשה מחמת אותה הנחה שהניח הישראל את מוט הבשר.
לדעת השו"ע  (יו"ד סימן קיג סעיף ז): צריך שתהיה ההנחה של התבשיל על ידי יהודי. ולכן הבעיה בעיקר אצל יוצאי ספרד ועדות המזרח שפוסקים כשו"ע.  כי בזמן שמטגנים מאכלים בשמן, בכל מאכל נעשית הנחה חדשה, וצריך שיהודי יניח את המאכלים בשמן. וכן משמע מדברי שו"ת 'רב פעלים' לרבנו הבן איש חי זיע"א (יורה דעה חלק ג' ס"ט) שאף על פי שישראל הניח המחבת על האש והרתיח את השמן, והמאכלים מתבשלים בשמן שהרתיח הישראל, בכל זאת לא מתירים את המאכלים אם הגוי הניחם בשמן [כגון בסופגניות ]. והוא הדין אם הניח היהודי את המאכל והשמן אינו עמוק. וצריך להפוך את המאכל בשמן כדי שיתבשל מצד שני,וכן בדרך כלל ב"מוקפצים" צריך שההיפוך ייעשה על ידי היהודי, היות שאם הגוי יהפוך את המאכל הבישול הנעשה בצד השני יהיה על ידי גוי בלבד והמאכל ייאסר משום בישולי גויים (ספר שולחן מלכים ח"א שער ו). לפי זה מבואר שכל מאכל שהניחו יהודי ולא היה יכול להתבשל כולו על ידי הנחה זו, ועל ידי מעשה הגוי המאכל מתבשל, הרי זה נאסר בבישולי גויים לדעת השולחן ערוך. כל מי שיודע כיצד עובדת צליית השווארמה, שהחלק הפנימי עדיין לא מבושל, ועל ידי קירוב הבשר לאש על ידי הגוי מתבשל הבשר אז יש בעיה של בישולי גויים. היה אולי אפשר להקל אם היה היהודי מדליק את השווארמה וגם היה מספיק להצלות כשליש בישול לפני שהגוי מתחיל לחתוך בבשר. אבל מסתבר, שהבשר הפנימי לא מתבשל אפילו כמאכל בן דרוסאי אלא רק השכבה החיצונית. ואדרבה, בזמן עומס לקוחות, מגבירים את כוח האש וממתינים עד שהבשר הפנימי יתבשל. ופעם הניחו את המכשיר פועל במשך שעתיים תמימות ללא חיתוך, אע"פ כן עדיין הבשר הפנימי לא התבשל אפילו כמאכל בן דורסאי. ופעולת האש הנמצאת שם גרמה רק לחריכת יתר של השכבה החיצונית. סיבת הדבר היא שהאומנים המשחילים את חתיכות הבשר על המוט מניחים אותן בצורה צפופה ודחוקה מאוד, והאש אינה חודרת אל החלקים הפנימיים.
לסיכום -לספרדים - יש להם להדר לקנות את בשר השווארמה אך ורק ממקום שיהודי חותך את הבשר ולא גוי, ולא ייכנס לחשש איסור בישולי גויים. אולם ליוצאי אשכנז היוצאים ביד רמ"א שסובר שמספיק היכר בעלמא כגון הדלקת האש או להשליך קיסם [גם בבישול ולא רק באפיה] אז אם היהודי הדליק את האש בהתחלה או אפילו הגביר את הלהבה זה אינו בישולי גויים ומותר.
מלאכת לישה בשבת

1. אין איסור לישה בשבת מן התורה, ואף לא מדרבנן, אלא אם כן יתמלאו שלושה תנאים:
   1. שיערבב שני חומרים זה בזה.
   2. שלפחות אחד החומרים הללו יהיה דק כמו קמח
   3. שכתוצאה מלישת החומרים תהפוך התערובת לגוש אחד             (ואין זה משנה אם בלילה זו תיווצר ע"י הוספת נוזלים על החומר (או החומרים) או ע"י הלחות הטבעית שבתוך אחד החומרים שכן גם במקרה האחרון תתבצע הלישה בשני החומרים, האחד-יבש , והאחד- נזיל או אפילו אין כל משקה בשני החומרים, אלא מטבעם הם נדבקים זה בזה, כמו המערב דבש בגבינה, או חמאה באבקת קקאו)
2. איסור לישה קיים גם אם עושה כן סמוך לסעודתו.
3. לפי מה שלמדנו עד כה יוצא שמותר לו לאדם למעך בננה עד שתיהפך למעין בלילה בתנאי שימעך בידית המזלג ולא בשיניו של המזלג. (ומשום איסור טחינה) ולא יוסיף לבלילה זו כל משקה או אוכל.                        וכן, יש שמתירים ללוש פירורי מאפה שאפוי מכבר, שכן אינו לש במקרים אלה אלא מין אחד בלבד. אולם, גם לדעת המתירים האלה, אם המאפה ממולא בריבה וכד' אסור ללוש אותם שכן המילוי נשאר בנפרד מהמאפה, והרי יש כאן לישה בשני חומרים.
4. כמו כן מותר לשפוך שמן, חומץ ומיונז על גבי ירקות, כגון תפוחי-אדמה, החתוכים לחתיכות גדולות קצת, וליתן בהם מלח ותבלין, כדי להכין מהם סלט, ובדומה לכך, לגבי הכנת סלט פירות, שכן אין הוא מחבר את החתיכות האלה לבלילה אחת.                                                              מותר לשפוך דבש על גבי אגוזים שלמים, וכן מותר לערב סוכר דק באבקת קקאו או בקינמון, שכן אין כאן דבר אשר על ידיו יחוברו שני החומרים הללו לבלילה אחת.
5. צריך לדעת עוד,  שיש איסור לישה גם אם לא יערב שני חומרים כלל, אלא רק ישפוך אחד על חברו והם מתערבים ונדבקים זה לזה מאליהם, בין אם ישפוך את המשקה על גבי האוכל ובין אם יתן את האוכל על גבי המשקה ולכן אסור לשפוך מים על קמח, גם אם לא יערבבם יחד, וכן להיפך.

תן חיוך !!
1.ועָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ..  [מן הפרשה]
חוויות מחג השבועות ...
האשה: כתבתי לך שמנת 28 אחוז!! – אז למה הבאת לי 28 יחידות?..
הבעל: אמרתי לך אל תעבדי קשה!.. המתכון המנצח שלי לעוגה מכיל ארבעה רכיבים בלבד: ארנק, מפתחות, אוטו, קונדיטוריה...
האשה: כן... זה לא רק העוגה!! החג כולה יום-יומיים.. ואתה קנית כאילו זה שבועות... אני לא צודקת?..
הבעל: על זה נאמר: ארבעים יום קודם יצירת הולד - קובעין לו למי הוא יגיד "צודקת"...
2. "יברכך ה' וישמרך" – יברכך בממון, וישמרך – מן המזיקין..[רש"י]
רופא: הצ'ק שנתת לי חזר...
פציינט: גם הכאבים שלי, שטפלת בהם חזרו...