פרשת בהעלותך

בס"ד
להיות "משיחי" - זו לא מילת גנאי..
במרכז הפרשה, "ספר" מיוחד משבעת ספרי התורה.... ואם תשאלו, לאלו שבעה ספרי תורה כוונתך? כמובן, הכוונה, לשני פסוקים בפרשה, המסומנים בנוני"ם הפוכים, ההופכים את שני הפסוקים ל"ספר" בפני עצמו.... וביחד עם החומשים האחרים של התורה (כולל החלק שלפני שני הפסוקים והחלק שלאחר שני הפסוקים) מתקיים - "חצבה עמודיה שבעה"- ואז יש לנו שבעת ספרי תורה!!
ומה יש באותו "ספר" קטן, אבל מיוחד מאד,  העומד במרכז הפרשה עד אשר עשאוהו "ספר" בפני עצמו? התשובה היא ששני פסוקים אלו שאמרם משה, היוו את האות לנסוע מהמחנה ולחנות אחר כך עד המסע הבא..."ויהי בנסוע הארון- ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויבך, וינוסו משנאיך מפניך" וכאשר מתכוננים לחנות יש מצב של "ובנוחה" יאמר: -"שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
 כשאנו מתבוננים בפסוקים הללו אנו עומדים ותמהים, "אויביך"? "משנאיך"? מי הם בדיוק  "שונאיו" של הקב"ה העומדים כביכול בדרכו?  ומי הם אויביו ?.. מגלים לנו חז"ל, ששונאיו של הקב"ה הם הם שונאי ישראל, שבכל דור ודור, המפריעים לעם ישראל בדרכו לירש את נחלת ה' ולקיים את תורת ה', .. נכון שכיום, אין לנו ארון ה' שהולך בראשנו למסע לארץ ישראל.. וגם עדיין לא זכינו שמקדש וארון בתוכו על תלו יעמוד בהר המורי'ה. אך יש לנו  את תכנו  של הארון, ודבר  אלוקינו יקום לעולם!
כהשלמה לדברי המדרש הללו נביא את הסברו של הרמב"ם על הפסוק "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" (תהילים קב) - "תקום"- מלשון "קיום" הדבר, (כמו שלשטרות יש "קיום") כלומר: אשרור וקיום ההבטחה האלוקית שעוד יגיע מועד לרחם על ציון, ומכאן נוכל לומר שגם ב"ספר" הקטן והחביב מפרשתינו של נסיעת הארון ומנוחתו יהיה פירושה של הקריאה הגדולה הזו של משה רבינו  "קומה ה' ויפוצו אויבך"- קומה ה', דהיינו: קיים ה' את מה שברכת והבטחת לעם ישראל, שיפוצו אויבינו ושונאינו וכבר כתב רבינו בחיי : "אויביך- ישמעאל. שונאיך- עשו. וכן מיכה התנבא עליהם לעתיד ואמר (ה, ח) "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו" " [ר' בחיי  דברים ל, ז]
אולם יחד עם הארון שהוא הולך לפני המחנה, יש עוד דבר שהיה קורה במלחמות במדבר.. היו שומעים את חצוצרות הכסף  של משה רבינו !! כי באמצע הפרשה אנו פוגשים בציווי למשה לעשות לו שתי חצוצרות כסף למקרא העדה ולמסע המחנות.
אמנם, גם בימי שמחה ומועד יש תפקיד לחצוצרות -  אך גם בימי מלחמה. וכך נאמר בפרשה: וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם. מתי השתמשו בחצוצרות האלה למלחמה? אם הכוונה לחצוצרות שנעשו במדבר ורק משה היה משתמש בהן ונגנזו לאחר מותו – הרי לא היה להם שימוש במצב של "וכי תבואו מלחמה בארצכם"? אלא על כרחך הכוונה לחצוצרות אחרות שעשו מנהיגי הדורות שבאו אחר משה וכל אימת שפרצה מלחמה היו מריעים בחצוצרות.
אבל יש הסבר מעניין שמובא במדרש הלכה – "הספרי". בואו תשמעו .. איזה הסבר משיחי... כן, להיות משיחי זו לא מילת גנאי שהרי משה רבינו עם חצוצרותיו יבואו לעתיד לבוא בגילוי משיחי...  וכך כותב "הספרי" - על הצר הצורר – במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר  עד אשר "ונושעתם מאויביכם" .. צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד? אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. עד כאן דברי המדרש.
ושואל ר' שמחה הכהן בספרו "משך חכמה" : הרי בפסוק כתוב שבמקרה כזה "ותקעתם בחצוצרות" אלו החצוצרות הידועות של משה רבינו ולכאורה הם כבר לא קיימות אלא גנוזות אז מה להן ולמלחמה האחרונה?  אלא אומר רבינו שמחה, מי אמר לך שמשה רבינו לא יהיה שם במלחמה האחרונה?... אז יתגלו החצוצרות ושוב יריעו בהן! -הפלא ופלא!!
אלא שלא נתברר לנו עדיין מה מהותה של מלחמת גוג ומגוג. יש אומרים שמלחמות ישראל עד כה - היו שלבים במסגרת "מלחמת גוג ומגוג" שנמשכת על ה' ועל משיחו בכל מיני אופנים ולפעמים כמה "סבבי מלחמה" – "כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם: [אמילם = אכריתם]  סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם: [תהלים קיח] כולל המשט האחרון עם גרטה האנטישמית וחביריה.. . ויש אומרים שהשואה האיומה הייתה כבר מעין "מלחמת גוג ומגוג" כשכל האומות שתקו או אף עזרו למכונת ההשמדה הנאצית כמו הרשע אמין אל חוסייני ימ"ש אם כן בינתיים האויבים הם שתוקעים ב"חצוצרות" באזנינו ואנו נאלצים עדיין להיכנס למרחבים מוגנים כשיש אזעקות עולות ויורדות...
אז מה עם החצוצרות של משה רבינו? .. כיצד משתלבות "החצוצרות" של משה רבינו במלחמות אלו? עדיין אנו מחכים לאליהו הנביא שיתרץ קושיות ובעיות ויחד עם זה יבשר הגאולה אולי יבשר גם מתי נשמע את החצוצרות "המשיחיות"  של משה רבינו...  אך מה שברור שאנו גם כן צריכים להקדים ולתקוע בשתי חצוצרות משלנו.  חצוצרה אחת "למקרא העדה" – לכנס ולאחד את היהודים כמה שאפשר ולהכין את העורף לכל תרחיש שלא יבוא. [ חצוצרה רמז – חצי צרה.. צרת רבים - חצי נחמה.]  וחצוצרה שנייה – להסביר לנו ולעולם את זכותינו על ארץ ישראל וקישורינו לארץ הזאת ולירושלים ושכל הקם עלינו – דמו בראשו... כמו למשל החותים בתימן.. "וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו , וה' אלוקים בשופר יתקע , והלך בסערות תימן" [זכריה ט יד]
יהי רצון שנזכה בעזרת ה' לשמוע את תרועת החצוצרות של משה רבינו  ולהשבית אחת ולתמיד את האויבים מסביב ואת הצר הצורר מקרוב ומרחוק. שבת שלום!!
שבת פרשת "בהעלותך"[ח"י סיון]

1. חלק מקהילות אשכנז נוהגים לקרוא בקול נמוך את הקטע בפרשה מ"ויהי העם כמתאוננים" עד "והמן כזרע גד הוא" ואילו את מסעות הדגלים הם קוראים בנעימה חגיגית.
2. ההפטרה "רני ושמחי בת ציון" (זכריה ב,יד) עד "תשואות חן חן לה". והתימנים מוסיפים עוד שני פסוקים עד "שלחני אליכם".

חידות לפרשה
1.איזה שבט היה חזק מאוד במצוות השבת אבידה?
2. מהם שני הכלים בפרשתנו שנעשו 'מקשה אחת' ?  מהו הפריט הנוסף במשכן אשר נעשה ממקשת מתכת אחת [לא בפרשתינו]?
3. חידה כללית: מי אומר למי :"אם תאכל אותי - מי ששלח אותי - יאכל אותך" [רמז: "זכרנו את הדגה"..]
*תשובה לחידות אחרי פרפראות
פרפראות לפרשה
על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו". (ט' י"ח(
מעשה בתלמיד חכם נכבד מירושלים שנסע לחו"ל לאסוף כסף לישיבתו. במטוס פגש בגאון רבי דן סגל. החלו לשוחח בדברי תורה, בין הדברים הזכיר כי זו הפעם הראשונה שהוא נוסע לחו"ל לאסוף כסף, וסיפר על החששות המקננים בליבו. אמר לו רבי דן: "עצה לי אליך, כשאתה נכנס לגבירים לבקש מהם תרומה, אל תדבר אל הגביר, דבר אל הקב"ה ישירות, הגביר רק שומע!!!" אותו תלמיד חכם עשה כדבריו, ואכן ראה ברכה מיוחדת, בכל כתובת קיבל סכום יפה מאד. במהלך שהותו בחו"ל הגיע לאדם עשיר, שבשעה שנתנו לו בארץ את כתובתו, אמרו לו כי העשיר הזה תמיד דורש בשלומך ושלום משפחתך. סיפר אותו תלמיד חכם: "הפעם הרגשתי אני בא בזכות עצמי, אני אדבר אליו כחבר... נכנסתי לביתו של אותו גביר ואכן כיבד אותי כראוי, ושאל בשלומי, ומה מעשי, ואמר כי מאד היה רוצה להשתתף ולזכות בהחזקת הישיבה. הרגשתי סוף סוף "שיש לי עם מי לדבר", ודיברתי אליו כחבר שיעזור לי.[ ושכחתי את העצה לדבר אל הקב"ה...]  ואז כשסיימנו, הלה הוציא מכיסו שטר של ... חמש דולר ונתנם לי!!!"
"ותדבר מרים ואהרן במשה.."
פעם בא לרבי נפתלי מאמסטרדם יהודי לבקש "היתר מאה רבנים" כדי להוסיף אשה על אשתו, ובנתיים הוציא על אשתו דיבה רעה ככל העולה על לשונו. רבי נפתלי הפסיקו ושאל אותו: האם כבר קיבל היתר ממאה רבנים על איסור לשון הרע?..
תשובה לחידות
1.שבט דן מאסף..
2.מקשה אחת - מנורת הזהב וחצוצרות הכסף [בשמות כה יח, הכפורת המכסה את ארון הקודש והכרובים שעליה נעשו מקשת זהב אחת[.
3. הפתיון שבחכה...
"ויהי בנסוע הארון" – שאלה: האם את הס"ת מנשקים בפה או ביד?
אומרים בשם אחד מהחכמים, שאנשים עושים הפוך ממה שצריך.. .. את הצדקה צריך לתת ביד ואת הספר תורה לנשק בפה, אבל לצערינו  יש אנשים שאת הצדקה מבטיחים רק בפה ואת הס"ת מנשקים ביד.. אבל האמת היא שכיום בגלל כל מיני שיקולים [הלכתיים]  יש אנשים שנמנעים מלנשק בפה כפי שנראה בהמשך..
כותב השל"ה הק': מצוה לנשק את ספר התורה בפה דווקא, וכשמוליכים את ספר התורה, כל מי שיכול לנשק בפה ואינו נושק ורק נוגע בידו לאו שפיר עביד, והכל כמנהג המדינה, וצריך פלס ומאזני משפט שלא לעשות חסידות יתירה ויוהרה. [קיצור השל "ה דיני ס "ת קל"ז, "חסד לאלפים" קל"ה ט'] ( ומי שספר התורה עובר לידו מחבקו ונושקו בפיו, אומר: " ישקני מנשיקות " , ואם אינו יכול לנשק בפה -  ינשק ביד, ויש בזה משום חיבוב מצוה. ( "שערי אפרים " י' ד' (
אבל הגאון רבי יוסף אליהו הנקין כתב : בהיותי במדינת קווקז ראיתי המנהג שם והוא יפה בעיני, שהם אינם מנשקים את ספר התורה, אלא מראים מרחוק באצבע ומנשקים. ולעניות דעתי יפה עושים מכמה טעמים: א. נשיקה יכולה להיות רק בין המקורבים ביותר ומי יוכל להתפאר ולומר שהוא מקורב ביותר לספר תורה.. . ב. מפני שמלכלכים ברוק היוצא בעת הנשיקה את המעיל  ג.  הרי זה אסור מהלכות הרופאים כידוע בגלל מחלות וכדו'
וכן כתב בספר "ויעש אברהם" - מנהגי אב"ד טשכנוב - שלא היה מניח לנשק את מעיל ספר התורה בהוצאה והכנסה, רק לגעת ביד במטפחת ולנשק היד כדרך שעושים במזוזה. ובהגהות שם כתב: נראה לי הטעם משום הרחקה ממחלות כמו שכתב הרמב"ם (הל' רוצח י"ב ד') שאסור לאדם ליתן מעות לתוך פיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכה שחין ... או זיעה. ("בנתיבות ההלכה" כרך מ"ז( וכן רבים האריכו לאסור לנשק לספר תורה בפה מטעם סכנה.
לכן למעשה מי שקרוב לס"ת ורוצה לנשק בפה, אם הוא לא חולה וכן אם אין מגפה בעיר כדוגמת הקורונה כי אז שומר מצוה לא ידע רע. אכן מי שרחוק, אין לו לדחוף אחרים, אלא ינשק ביד או עם הטלית [חפצא של מצוה..]  וכך יעשה מי שהוא רגיש  או חולה או בשעת מגפה ר"ל - שינשק בידו עם הטלית..
מהלכות שבת – מקצת הלכות מלאכת "בונה"
א. בתיבה שבבית הכנסת ישנם עמודי עץ קטנים שעליהם מניחים את הרימונים של ספר התורה. לעיתים עמודים אלו רופפים, ואסור בשבת לחזור ולתקוע אותם אפילו שלא בחוזק, גזרה שמא יתקע בחוזק, ותוקע תולדת בונה. ובדבר המחובר לקרקע, דין תוקע חמור יותר.
ב. מותר לפתוח חלון או לסוגרו, אע"פ שבסגירתו על ידי הידית נכנס הברזל לתוך דופן החלון שכנגדו.
ג. כסא שרגלו האחת נשמטה, ואין לו כסא אחר ויכול לשבת על צידו של הכסא - מותר. אבל אם הרגל שנשמטה נמצאת בחדר - לא ישב על הכסא שמא יקח את הרגל ויתקן את הכסא.
ד. מזלג, סכין או כפית שנשמטה הידית ממנו - אסור להחזירה בשבת ואפילו באופן רפוי  מכיון שדרכו להיות תקוע.
ה. בדבר פתיחת דלתות עם קוד סודי בשבת – הרב מרדכי אליהו זצ"ל פסק שלא רק המנגנון האלקטרוני אסור בשבת אלא אפילו המנעול הידני אסור משום שהוא כעין בונה , וזה נכון גם לגבי מנעול מספרים בכספת (שקיים בהרבה בתי כנסת בארון הקודש) . [אמנם העיקרון שעל ידו פועל המנגנון של המנעול מספרים הידני הוא כמו מנעול רגיל שפועל בעזרת מפתח שיש בו מנגנון שכבר מסודר לפתוח את"הלשון" של המנעול רק שיש מוט שמונע את הסיבוב שלו וכשאדם לוחץ על המספרים הוא משחרר את המוט שיוכל לזוז וע"י זה אפשר לסובב את המנגנון של ה"לשון" כמו אצל מנעול מפתח רגיל שיש מסמרים (פינים) שמפריעים לו להסתובב והמפתח מזיז אותם לשחרר סיבוב המנעול ] בכל אופן זה אסור וזה שונה ממפתח. מכיון שכאשר אתה משתמש בקוד אתה עושה מלאכה של "תוקע" שאסורה משום "בונה", ולכן אסור קוד בשבת. לעומת זאת במפתח לא קיימת הבעיה הזו.
 
תן חיוך..
1. "והאספסוף אשר בקרבו" [יא:ד]
בעקבות מחדל ניפוץ השמשה בבית המשפט העליון צפויות הפגנות המוניות של השמאל נגד נשיא בית המשפט העליון תחת הכותרת: אתה הראש - אתה אשם...
2. " ורוח נסע מאת ה'" [יא :לא]
 לידיעת המתפללים: התחילה רשמית עונת המריבות על הטמפרטורות של המזגן ...
3. "עד אשר יצא מאפכם".. [מן הפרשה]
מספר הרב שלום הרוש: עשיר אחד התנדב ותרם לישיבה מסויימת משאית שלמה של קוסקוס.. הנהלת הישיבה כמובן שמחה שיש לה עכשיו להאכיל את התלמידים בחינם במשך כמה חדשים והגישה לתלמידים מידי יום  קוסקוס לארוחת בוקר צהריים וערב...  אחרי חודש ש'טחנו' התלמידים את גרגרי הסולת הללו לבטנם פנה תלמיד לראש הישיבה ושאל אותו: רבינו, מה מברכים על קוסקוס? ענה ראש הישיבה: מה זאת אומרת? אתה אוכל כבר חודש שלם קוסקוס שחרית מנחה וערבית, ואתה עדיין לא יודע מה מברכים על קוסקוס?.. אמר לו התלמיד: אני מבין שאם דבר יוצא מן  העץ מברכים עליו בורא פרי העץ, אם יוצא מן האדמה מברכים עליו בורא פרי האדמה, אבל על דבר שיוצא מן האף אני לא יודע מה מברכים עליו!!...