פרשת בלק

בס"ד
עם כלביא יקום
המאמר מוקדש לזכרם של חיילי הגדוד החרדי "נצח יהודה" הי"ד שנהרגו השבוע ולרפואתם של כל הפצועים, אשר מנשרים קלו מאריות גברו. חיילי הגדוד משלבים אהבת התורה ודקדוק במצוות יחד עם זאת אהבת העם והארץ ונלחמים באוייב האכזרי. ארץ אל תכסי דמם! וגם  לא את דם כל ההרוגים שמסרו נפשם במלחמה זו ובמלחמות האחרות מאז חזרנו לציון. ה' יקום דמם וקרבנם לא יהיה לשווא!
כתב ה'שם משמואל': יש שתי דרכים בעבודת השם, אחד קם בבוקר והולך להתפלל שחרית כי מוכרח להתפלל, אין שום דרך להתפטר מתפילין ותפילה, אילו היה לו הכרח אמיתי ש"רחמנא פטריה" היה עוזב את התפילה. אך מי שהוא רוצה באמת להתפלל מצד עצמו, אינו מחפש שום פטור, הוא יסלק כל המניעות שבעולם עד שיזכה להתפלל בנועם ומתיקות ואהבת נפש.
החילוק בין שני אנשים אלה, הוא אם הוא בשמחה שזוכה לקיים המצוה, ומתגעגע אליה, ואומר אימתי תבא לידי ואקיימנה, או שהוא עושה רק לצאת ידי חובה  ובלי חשק כמו שכתב רש"י "אל תעש תפילתך קבע', היינו שעושה רק כדי לצאת ידי חובה...
וזה שפירש רש"י: הן עם כלביא יקום, שהם קמים בבוקר לחטוף את המצוות ללבוש ציצית לקרוא ק"ש ולהניח תפילין, מה שהם קמים בחשק ובשמחה לחטוף המצוות, זהו סימן שהם עושים מאהבה.
ומקשה רבי אפרים זלמן מרגליות: מדוע רש"י הקדים  ציצית וק"ש לפני תפילין? הלא הסדר הוא ציצית ותפילין ואח"כ מתפללים וקוראים קריאת שמע?
 אלא מסביר ה"שם משמואל" שיש לפעמים שאדם קם בבוקר ועדיין אינו ראוי בגוף נקי להניח תפילין, כיון שהוא כבר ראוי לקרוא קריאת שמע הוא 'חוטף את הקריאת שמע... [ עיין שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פ סעיף ג: אבל קריאת שמע וברכותיה צריך לומר בזמנן אפילו בלא גוף נקי שאינו נקרא מדבר עם המלך אלא כשעומד לפניו בתפלת י"ח כמ"ש בסימן ע"ד עיי"ש]     כלומר אע"פ שאינו ראוי לתפילה עם תפילין, אך ק"ש כבר יכול לחטוף מעכשיו, אינו ממתין לשום סדר, אלא תופס באהבה מה שהוא יכול... "אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי.." [שיר השירים. אמנם שם הפסוק מראה על החיבה היתרה של הקב"ה עד שכביכול אוהבם לא לפי הסדר... אבל כמים הפנים לפנים – כך ישראל מראים חיבה לקב"ה ]
 כך מצאנו בהכנסת אורחים של אברהם אבינו ע"ה שמה שהיה בידו כרגע נתן לאורחיו בלי סדר "דיפלומטי" איזה מנה ראשונה ואיזה מנה שניה מרוב שהיה מתלהב באורחיו , [אבל איוב היה "מסודר" בהכנסת אורחים.. קורקטי..] כי באהבת המצוה של הכנסת אורחים  היה אברהם אבינו  מביא מה שבכוחו להביא.
כשיהודי להוט אחר המצוות לא תמיד עובד לפי הסדר והחשבון.. איך אומר אור החיים הקדוש על חביבות התורה? אילו היינו יודעים את מתיקותה של התורה  היינו  'משתגעים אחריה', ומשוגע לא תמיד עובד לפי סדר וחשבון.. וכמו שמסופר על רבא כשהיה לומד תורה היה מועך אצבעותיו בהתאמצות להבינה עד שלפעמים היה נוזל דם מבין אצבעותיו .. וריש לקיש היה הוגה בתורה ומשוטט במחשבתו וברגליו  עד שלא פעם אחת היה קורה שעבר את תחום שבת והיה נשאר שם בד' אמות עד שתצא השבת.. ומספרים על המהרש"א שהיה מגדל שערותיו כדי לקשרם בלימוד כדי שלא ירדם.. והגר"א היה מכניס רגליו בדליים של מים על מנת להשאר עירני..  והחזון אי"ש היה נופל לרצפה בדרך למיטה מרוב שתש כוחו בתורה והרב עובדיה יוסף זצ"ל שפעם אחת טיפס בסולם הספריה לעיין בספר עד ששכח שהוא על סולם והיה דורך באויר עד שנפל ואושפז.. "עליהם ועל דומיהם נאמר "באהבתה תשגה תמיד"..   
לעומת זאת בלעם הרשע בפרשתינו חוזר מספר פעמים על המשפט 'לא אוכל לעבור את פי השם', ובעצם מה הוא אומר? תבין בלק הייתי מאד רוצה לעשות כדבריך ולקלל תראה כיצד נעשיתי צולע [=וילך שפי] וסומא [=שתום העין] והכל בשביל לקלל אבל מה לעשות .. אני לא יכול... מה חבל.. כלומר: לא משום שהוא חפץ ומשתוקק לקיים רצון ה', אלא אדרבה,  מאד חפץ לא לקיים את דבר ה'...
על זה הוכיחה אותו האתון, "על מה הכיתני זה שלוש רגלים" [היא יכלה לומר "זה שלוש פעמים..] אמרה לו:   תתבייש לך בלעם הרשע,  אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים?.. ובמה מיוחדים הרגלים? שעם ישראל מביע בהם את האהבה הגדולה לקב"ה . מניח את ביתו ועשרו את שדהו ואת מקנהו והולך לחגוג בשמחה [=חגיגה...] את האפשרות להפגש עם רבונו של עולם בירושלים!!
[מעניין . יש אומרים שאם אדם רצה להיפטר מלעלות לרגל היה יכול בקלות להיפטר עיין ספר שאלת יעב"ץ שכתב באריכות שאינה מצוה חיובית אלא מצוה קיומית, ומשמע שרק מי שגר חמש עשרה ק"מ סמוך לירושלים מחוייב, מי שלא היה מן המודיעין ולפנים פטור מקרבן פסח, שכבר נקרא דרך רחוקה, ויש בזה מחלוקת לגבי פסח ולגבי עליה לרגל] . אבל יהודים לא חיפשו פטור ובאו ממרחקים לירושלים לחגוג את הרגלים שלוש פעמים בשנה.. במסירות נפש ממש!  ועליהם נאמר  'מה יפו פעמייך בנעלים', בדרך לעליה לרגל היו מזמרים זמירות, 'מתי תבא לידי מצוה זו ואקיימנה" . ולכן הדגיש רש"י שהאתון אמרה לו  איך תוכל לבטל אומה החוגגת שלוש רגלים לא המקיימת שלש רגלים , אלא 'החוגגת' בשמחה ואהבה!! היש עם כזה כמו עם ישראל – עם כלביא?...
לסיום. צום שבעה עשר בתמוז יחול ביום ראשון אם עד אז לא יבוא המשיח.. בעזרת ה' אנו קרובים לגאולה השלמה מתמיד ואז יהיו כל הצומות בטלים ואדרבה יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. אמן כן יהי רצון!
שבת פרשת בלק [ט"ז תמוז]
1.ההפטרה "והיה שארית יעקב.." [מיכה ה:ו] הספרדים והתימנים מכריזים על הצום שיחול ביום ראשון.
2. ביום ראשון – צום שבעה עשר בתמוז .
3. מיום שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב – נקראים "ימי בין המצרים" ונוהגים בהם מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש.
חידה לפרשת בלק
איזה כלי נשק מוזכר בפרשה זו, אך אינו מופיע שוב בכל התורה ?
חידה כללית
היכן במהלך התפילה אנו פוגשים את קפריסין ועזה?
[רמזים לחידות - אחרי פרפראות..]
פרפראות לפרשה
1."...וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: ....נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם"
"נאום הגבר" – כשהוא 'גבר' שהכל מצליח לו והוא חש עוצמתי ומתגאה בכוחו, אזי - 'שתום העין' – הוא סתום עין, אינו רואה את הקב"ה כלל... אבל כשהוא 'נופל' – ומודע לאזלת ידו וחוסר יכלתו - אזי ' גלוי עיניים '- פתאום נפקחות עיניו והוא מבחין שהכל מאתו יתברך....
2."בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"...
אחרי שהתעקש בלעם ללכת לקלל ניתנה לו הרשות ללכת "כי בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו"... " מסופר על אברך אחד, שהיה מבאי ביתו של רבי יהונתן אייבשיץ, הלה התעתד לנסוע לליטא כדי להשתלם בש"ס ובפוסקים באחת הישיבות הגדולות, ששמן יצא לתהילה בקהילות ישראל שבאירופה. סמוך למועד נסיעתו נכנס האברך ליטול ברכת-פרדה מרבו הדגול, וביקש ממנו מכתב המלצה לגאון רבי אליהו חסיד מווילנא, שהוכר בימים ההם כגדול חכמי ישראל בליטא ובסביבותיה. נטל רבי יהונתן גליון חלק וכתב בצידו האחד מלה בת שתי אותיות: "מי", אחר-כך הפך את הגיליון וכתב בצידו השני את המלה "מי", בתום הכתיבה קיפל רבי יהונתן את האיגרת ומסר אותה בידי האברך, האברך לא העז לשאול את רבו לפשר המלה היחידה משני הצדדים, שנועדה להימסר לידי הגאון מווילנא. כעבור ימים אחדים הגיע האברך לווילנא, ומיד סר לביתו של הגאון רבי אליהו ובידו האיגרת של רבו יהונתן אייבשיץ. פתח הגאון מווילנא את האיגרת, ולאחר שהעיף עינו על הכתוב בה העלה חיוך על פניו ואמר: רבך כתב אלי הפעם מועט המחזיק את המרובה, המילה "מי", שרשם בשני עמודי האיגרת ששיגר בידך, מרמזת בדרך של נוטריקון (=ראשי תיבות) למאמרו הנודע של עקביא בן מהללאל שציווה לבנו בשעת מיתתו: "מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך" צוואה זו כוחה יפה לכל אדם, בכל עת ובכל שעה בחיים. כי מידת ההצלחה של היחיד בקרב הבריות תלויה בראש ובראשונה במעשים שלו. וככל שהאדם מרבה בעשיית הטוב והישר, הוא מעורר עליו סיעתא דשמיא והולך מחיל אל חיל שכן מובטחים אנו מפי חכמינו ז"ל כי בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו מן השמים...
3. "בלעם ביקש שתמות נפשו "מות ישרים"
מעשה ביהודי יקר שהתלונן אצל האדמו"ר ה"פני מנחם" שיש אנשים לא ישרים ועושים לו כל מיני עוולות.. השיבו ה"פני מנחם" בחריפותו: "אם תתעורר בבוקר וסביבך כולם יהיו רק אנשים ישרים, זה לא טוב, זה אומר שאתה בגן עדן"..
*[רמזים לחידות
כלי הנשק –גימטריה של אברהם
קפריסין ועזה - חפש בפיטום הקטורת]
מהלכות צום שבעה עשר בתמוז

1. הצום מתחיל בעלות השחר -  4:15  / [ויש מקלים מ4:30] / הצום מסתיים בצאת הכוכבים - בשעה 20:10
2. חמישה דברים קשים אירעו ביז' בתמוז:[ראה הרחבה בהמשך]
   1. נשתברו הלוחות
   2. בוטל התמיד
   3. הובקעה חומת ירושלים
   4. נשרפה התורה ע"י אפוסטמוס הרשע
   5. הועמד צלם בהיכל.
3. מטרת הצום: לעורר הלבבות, ולפתוח דברי תשובה! (הרמב"ם)
4. מי חייב להתענות? באופן כללי-כולם! אפילו חתן וכלה בתוך שבעת ימי  חופתם וגם מוהל וסנדק ואבי הבן חייבים לצום.
5. מי הפטורים מן הצום? ילדים עד גיל בר מצוה, מעוברות ומניקות (לאשכנזים אם המעוברות והמניקות  בריאות - הן צריכות לצום), חולה (אפילו שאין בו סכנה), זקן שכוחו תשוש. מעוברת= הכוונה אחרי שלושה חודשים, אלא א"כ היא מקיאה וכד' שודאי פטורה גם לפני כן. מניקה=ספרדים: עד שנתיים אחרי הלידה,(או חלילה הפלה), אף שלא מניקה בפועל. אשכנזים=עד שלושים יום אחרי הלידה, אלא א"כ היא חלשה או מניקה בפועל, שאז היא פטורה גם אח"כ. (ויש מהספרדים שמחמירים כדעה זו)
6. האם מותר לשטוף את הפה? מי שמצטער, מותר אך בתנאי שלא יבלע כלום, ותהיה כמות מועטה של מים.
7. אם מתעורר בלילה שלפני הצום- מותר לאכול או לשתות? לשתות-מותר(לספרדים צריך להתנות לפני כן / ולאשכנזים- אין צריך להתנות על השתיה) לאכול- אסור, אלא אם כן התנה לפני השינה! (ולדעת הזוה"ק אכילה אסורה אפילו אם התנה)
8. לא לשכוח "עננו" (ואינו חוזר, אם שכח), ומוציאים ספר תורה וקוראים פרשת "ויחל" (וברכת כוהנים במנחה אם מתפלל אחר פלג המנחה)והאשכנזים- מפטירין במנחה.
9. צריך מינימום ששה צמים כדי לומר "עננו" בחזרת ש"ץ, וטוב שיהיו עשרה, וכן כדי להוציא ס"ת.

יהי רצון שבמהרה יהפכו הימים הללו לששון ולשמחה, ולמועדים טובים!
מהלכות בין המצרים:

1. הימים הללו שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב- נקראים "בין המצרים" על שם הפסוק באיכה "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
2. לפי המדרש- הכוונה שבימים אלו, מעת שנבקעה החומה עד שנשרף בית- המקדש היו הימים הכי קשים לעם ישראל.
3. ולכן, אנו נוהגים עד עצם היום הזה בכל שנה במנהגי אבלות בשלושת השבועות.
4. במה זה מתבטא? – יש כאלה שמחמירים ונוהגים לא להסתפר (ולא להתגלח) כבר מיז' בתמוז ויש כאלה שמחמירים מר"ח אב ויש שנהגו רק בשבוע שחל בו תשעה באב .
5.  נוהגים שלא לקנות בגדים ורהיטים חדשים, ואין מברכים ברכת "שהחיינו" על בגד חדש או פרי חדש (ויש שמקילים בשבתות שבנתיים)
6. כמו כן נוהגים לא לשמוע מנגינות ושירים ולא עושים ריקודים ומחולות (ויש מקילים במנגינות עצובות/ או מוסיקה ווקלית שאדם שר ללא כלי נגינה//  הערה: בשבת-שרים כרגיל).
7. בסעודת מצווה כגון ברית מילה ופדיון הבן- יש מקילים ומשמיעים מנגינות (ורצוי שקטות) עד ר"ח אב ויש שנמנעים מכך.
8. אלו מהספרדים שמתירים לערוך חתונות עד ר"ח אב- מקילים בגלל שמחת נישואין, להשמיע מוזיקה וכד'... כדי לשמח חתן וכלה, אבל האשכנזים והתימנים נוהגים שלא להתחתן כבר מי"ז בתמוז.
9. מותר לעשות שידוכים והיכרות בין  משפחות המשודכים- ולא יערכו סעודות גדולות אלא כיבוד קל ויש מקלים להשמיע מוסיקת רקע שקטה (אבל היה עדיף שימנעו כליל מהשמעת כלי זמר)
10. וצריך לזכור- את מה שהבטיחו חז"ל שכל המתאבל על ירושלים –זוכה ורואה בשמחתה עפ"י הפסוק-"שישו איתה  משוש כל המתאבלים עליה".

מה קרה בשבעה עשר בתמוז?
צום זה יחול ביום ראשון.  ומיום זה ואילך, מתחילה תקופת "בין המצרים".
חמשה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז:
א. נשתברו הלוחות הראשונות, בעקבות חטא העגל ארבעים יום אחרי -מתן תורה עשו הערב רב את העגל, באותה שעה שבה רקדו ישראל לפני העגל ואמרו לפניו: "אלה אלוהיך ישראל!" נעשה רעש גדול - בשמים. ענו המלאכים ואמרו: "שָכְחּו א ל מוֹשִיעָם, עשֶׁה גְדלוֹת - בְמִצְרָיִם!"
אמר הקב"ה למשה: לך רד כִי שִ חת עַמְָך" רד מגדולתך שניתנה לך - בזכותם של ישראל! ירד משה, ועיניו חשכו בראותו את המחזה שנגלה לנגד עיניו. עם ישראל נכשלו בעבודה זרה. לוחות הברית שהיו בידו, נעשו לפתע כבדות מאוד. האותיות הקדושות שהיו חקוקות בהן לא יכלו לסבול מעשה נורא כזה, ופרחו באויר. זעק משה רבינו מתוך שברון לב: מה חשיבות יש לה לאיגרת שאין המלך חתום עליה?! כלומר: מה החשיבות שיש ללוחות הברית, אם האותיות הקדושות פרחו מהן? הרים משה רבנו את הלוחות והשליכם מידו.
אמרו חז"ל: אלמלא נשתברו לוחות הראשונים, לא הייתה אומה שולטת בישראל לעולם, ולא היה למלאך המוות שליטה על ישראל, ולא היו ייסורים פוגעים באחד בישראל. ומיום שנשתברו הלוחות יוצאת בכל יום ויום בת קול מהר סיני, ומכרזת ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"!
ב. בטל קרבן התמיד בבית המקדש הראשון בימי חורבן הבית - - הראשון, לאחר שנבקעה העיר בט' בתמוז, המשיכו הכהנים להתבצר בבית המקדש, והקריבו את קרבן התמיד מידי יום ביומו במשך שמונה ימים. אולם ביום י"ז בתמוז כבר לא השיגו כבשים ובוטל קורבן התמיד. היית ה בכך  פורענות גדולה לעם ישראל, שכן קורבנות התמיד היו מכפרים על העם.
מעשה דומה אירע בתקופת הבית השני, שבכל יום היו ישראל משלשלים בידי הרומאים שתי קופות של זהב, והיו הרומאים מעלים להם שני כבשים. יום אחד אמר זקן אחד לרומאים, כי כל זמן שישראל ממשיכים להקריב תמידים לא יוכלו לנצחם. ואכן למחרת החליטו הרומאים להתל בישראל, ובעת ששלשלו להם את שתי קופות הזהב, העלו הרומאים חזיר. טרם הגיע למחצית החומה, נעץ החזיר את ציפורניו בחומה, וקפץ מארץ ישראל למרחק ארבעים פרסה, ונזדעזעה הארץ.
ג. הובקעה העיר בחורבן בית שני בחורבן הבית הראשון הובקעה העיר - בט' בתמוז, וקבעו אותו חכמים ליום של צום. אולם כאשר, בזמן בית המקדש השני, הובקעה העיר ביום י"ז בתמוז, החליטו חכמים ובראשם רבן יוחנן בן זכאי, להעביר את הצום מיום ט' לחודש ליום י"ז לחודש, כיון שחורבן בית שני חמור יותר, שהרי בית המקדש הראשון שנחרב, נבנה מחדש כעבור 70 שנה, ואילו בית המקדש השני, טרם נבנה עד ימינו.
כמה חומות הקיפו את ירושלים והובקעו על ידי הרומאים, אולם ביום זה הצליחו הרומאים לפרוץ את "מבצר אנטוניה", הנמצא בצפון מערב הר הבית, והיה קו ההגנה האחרון על בית המקדש ועל העיר כולה. ברגע שנבקע מבצר זה, הדרך להר הבית היית ה קצרה מלהושיע, נכנסו חיילי רומי עד ששרפו את בית המקדש ביום ט' באב.
ד. שרף אפוסטמוס הרשע את התורה בתלמוד ירושלמי אמרו חז"ל: - "היכן שרפה? רבי אחא אומר במעברות של לוד, ורבנן אומרים במעברות של טרלוסא".
ה. הועמד צלם בהיכל אחד ממלכי יהודה היה מנשה המל ך, אשר חטא - והחטיא את עם ישראל בעבודה זרה. וכוונתו היית ה להכעיס את ה', וביום יז' בתמוז עשה מנשה צלם של עבודה זרה, והעמיד אותו דווקא בתוך ההיכל. בגלל חטאיו המרובים של מנשה, נגזרה גזירת החורבן, כפי שנאמר (ירמיה טו, ד): "ונְתַתִים לְזַעֲוָה לְכל מַמְלְכות הָאָרֶץ בִגְלַל מְנַשֶׁה בֶן יְחִזְקִיָהּו מֶלְֶך יְהּודָה עַל אֲשֶׁר עָשָה בִירושָלָם"
*פעם נזדמן לידי רבי יעקב מעמדין מכתב של תלמיד חכם בו נכתב למעלה את התאריך - טו"ב תמוז [וכמובן כוונתו לי"ז בתמוז...] לקח רבי יעקב עמדין את הקולמוס וכתב מתחת לזה "אוי לו , למי שטוב לו בי"ז בתמוז"...[שים לב שגם הגימטריה של או"י הוא 17...]
בשר שנתעלם מן העין [מתוך ילקוט יוסף]
א) בשר שנמצא בשוק, במקום שרוב השוחטים והמוכרים הם ישראל [המוכרים בשר היתר], אף על פי שמן התורה הבשר מותר באכילה, דכל דפריש מרובא פריש, מכל מקום חכמים אסרו בשר זה באכילה, מאחר שנתעלם מן העין, וחיישינן שמא עורבים הביאו נבילה ממקום אחר [לא מהרוב] והחליפוהו. ואפי' במקום שרוב הקצבים מוכרים כשר. ואפי' הלוקח בשר והניחו בביתו ונתעלם מעיניו, אסור. ואפילו אם הוא נכנס ויוצא מידי פעם בביתו, עדיין יש לחוש שבאותו זמן שנעדר מן הבית העופות החליפוהו. אבל אם החלון והדלת סגורים, או שהקדרה היתה מכוסה ומצאה עדיין מכוסה, אין לחוש שהעופות החליפו העוף או הבשר שבקדרה, [ובזה אפילו אם חלון המטבח פתוח הבשר מותר].
ב) וכל זה שהניח את הבשר במקום שהעופות יכולים להחליפו, אבל אם תלה את הבשר במסמר באופן שאי אפשר לשרץ ליטלו משם, או אם הבעלים מכירים את הבשר, שיש להם בו סימן, או מכירים בו בטביעות עין שזה אותו בשר ולא החליפוהו, הבשר מותר באכילה. וכל אדם נאמן בזה, ואין צריך שיהיה תלמיד חכם, ובלבד שידקדק יפה בדבר, שפעמים שהעין טועה, וסבור שמכיר שזה הוא, ואינו אלא אחר. לפיכך אם ראהו היטב קודם שנתעלם מן העין ודקדק בראייתו, הבשר מותר באכילה.
ג) העורכים מסיבה בגנים צבוריים, וצולים בשר על האש, ופעמים שעוזבים את המקום לכמה רגעים ומיד חוזרים, והבשר נשאר בלא כל השגחה, אם הבעלים מכירים בטביעות עין את הבשר, וניכר שהעופות [או גוי] לא החליפו את הבשר, אין בו דין של בשר שנתעלם מן העין.
ד) המניח נכרי בביתו ויש בבית בשר או עופות, או יין, ושאר דברים שאם יחליפו אותם יש חשש לאיסור תורה, אם הישראל נכנס ויוצא, אין חשש שהגוי יחליף המוצרים, ואפילו אם הבעלים שוהים חוץ לביתם זמן ממושך, ואף יותר משיעור מהלך מיל, אם לא הודיעו לגוי שדעתם לשהות מותר, ולא חיישינן שמא החליף, אפילו הוא נהנה בחליפין. והוא שלא סגרו עליו את הבית, לפי שהוא מתיירא בכל שעה שמא עתה יבואו הבעלים ויראוהו. אבל אם הודיעו לגוי שדעתם לשהות זמן רב חוץ לבית, יש לחוש שהגוי יחליף את המוצרים בדברים שאינם כשרים, ולכן אסור לאכול את המוצרים שנשארו בבית ללא סימן. אולם אם אין הגוי נהנה בחליפין, מותר בכל גוונא, שמאחר ואין לו הנאה בדבר אין אנו חוששין שמא החליף את המוצרים כדי להכשילו. ואין חילוק בזה בין אם היה הגוי בביתו של ישראל דמירתת טפי, לבין אם היה בדרך או בביתו של הגוי, דכל שאין לו הנאה בדבר אין לחוש שמא החליף את הבשר.
ה) מי שיש לו בביתו מוצרי מזון, והלך לישון ביום בחדרו והשאיר את הגוי משרתו לבדו בדירה, אין לחוש שהגוי יחליף את המוצרים במוצרים שאינם כשרים על מנת להכשילו, שהגוי חושש שמא בעלי הבית יתעוררו ויתפשהו בקלקלתו. אבל בשינת קבע בלילה אין להקל. אלא אם כן אין לגוי הנאה בחליפין.
ו) מה שנהגו בישיבות שיש להם פועל גוי במטבח [לעזור לטבח], ופעמים והגוי נשאר במטבח לבדו עם הבשר וחתיכות העוף, וכן אם הגוי לן בישיבה בשבת ופעמים נמצא לבדו במטבח, אפילו הכי אין לאסור את הבשר והעופות מדין בשר שנתעלם מן העין, בין בשר חי בין בשר מבושל, שמאחר והמקום פתוח חושש להחליף הבשר שמא יראוהו, ויפטרוהו מעבודתו. והיינו באופן שיכולים לראותו.
ז) בשר שנתעלם מן העין, אין להתירו על ידי טביעות עין של קטן.
* בחוזר מנכ"ל של הרבנות הראשית לכשרות הבשר ומוצריו יש התייחסות מחמירה ומוקפדת על כך שלא יווצר מצב שהבשר לא יסומן או לא יהא מושגח בכל התהליך מהשחיטה עד הגעת המוצר על המדף בסופר או בקצביה.
חפש בגוגל: השגחה וכשרות – המדריך למשגיחי כשרות Gov.il
תן חיוך
1."נאום הגבר"
סיסמה חדשה בליכוד לקראת הבחירות: "טראמפ צריך -ביבי חזק"....
2. "נאום שומע אמרי א-ל"
בעלון מקומי בירושלים הופיעה מודעה בזה הלשון: "דרושים נביאים לבית כנסת  בבית וגן"... אכן כיום הגבאים צריכים להיות נביאים כדי לדעת מה רצון איש ואיש...
3."ועתה ברח לך אל מקומך"
 מישהו ריחם על עני ביום חמסין, והכניסו לביתו להתקרר במזגן ולקבל שתיה קרה וכו' האובייקט נהנה ופשוט לא הראה סימני עזיבה של הבית, אחרי שבועיים בעה"ב רמז לו: נו, אינך מתגעגע לאשה ולילדים? ענה העני ואמר:  אהה,  טוב שהזכרת לי.. ממש תודה! אני תיכף מתקשר אליהם שיבואו לכאן...