פרשת מטות מסעי

בס"ד
לולא גד וראובן - מה היה עתיד עבר הירדן המזרחי ?...
הדרוזים בסוריה משוועים לעזרה ומדינת ישראל שלחה את צבאה להגן על הדרוזים אבל לא רק.. אנו צריכים קודם כל לשמור על מדינת ישראל ואחד הלקחים משמחת תורה דאשתקד הוא שאין לחכות עד שיבואו האויבים לארצינו אלא להדוף ולחסל אותם כשהם עדיין אי שם הרחק מגבולות ישראל..
לפעמים הקב"ה מעסיק את אומות העולם במלחמות בינם לבין עצמם, בבחינת "וסככתי מצרים במצרים" [ישעיה יט] – אבל כל זה מכוון לישועת ישראל – ולתשועת העולם כולו, "אֶת מִי נוֹעַץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ: הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל".[ישעיה מ]. ומסבב הסיבות - היושב במרומים  -הוא הנילחם מלחמותינו כי אנו מאמינים שהכל מעשי ה', "בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות" ובגמרא מסכת ע"ז [דף ב:] – אומר הקב"ה לאומות העולם – "מלחמות –אני עשיתי"
 כך היה, גם שישראל באו לכבוש את ארץ כנען בימי משה רבינו, הכביד ה' את לב סיחון ועוג, מלכי האמורי – "השומרים" ששמו להם עמי כנען בשערי ארץ ישראל – ופתחו במלחמה נגד עם ישראל-  והכל בהשגחה עליונה, כדי שעם ישראל יכבוש את כל עבר הירדן המזרחי, ואת הבשן בצפון, ויגיע כמעט עד דמשק – הוא אשר אמרנו – "בעל מלחמות ... מצמיח ישועות" !
 והנה, משה רבינו חשב לעשות את כל השטח הכבוש בעבר הירדן המזרחי, כשטח "מפורז" או "רצועת בטחון" רחבה מסביב לארץ-ישראל, אבל לא כדי שיתיישבו שם השבטים ואפילו לא חלק קטן מהם, אך מן השמים הדברים "התגלגלו" אחרת, ובאו שבטי גד וראובן, ורצו את הארץ הרחבה הזאת, ארץ מרעה, עבור הצאן והבקר הרב ששללו מהאויבים, ומשה רבינו נתרצה להם, בתנאי שיעברו חלוצים לפני המחנה בכיבוש ארץ ישראל, זו שבעבר הירדן המערבי.
אולם, אם עד עתה היה מדובר רק על שני שבטים - גד וראובן- הנה  בהמשך הפרשה "צץ"  לו  חצי שבט נוסף שמצטרף לשניים ! זהו חצי שבט מנשה שמצטרף וניתנת לו הנחלה בבשן, דהיינו, רמת הגולן והלאה, לכיוון דמשק.. ונשאלת השאלה: מדוע נוסף לפתע חצי שבט?.. ולמה דווקא נבחר שבט מנשה לעשות את "הפיצול השבטי"?
מסביר הרב צבי יהודה ברלין זצ"ל, בספרו "העמק דבר" – דבר נפלא! לחצי שבט מנשה, אמנם לא היה כ"כ מקנה, וזו לא הסיבה שהצטרף ברגע האחרון לנחלה בעבר הירדן המזרחי, אלא משה הוא שצירף אותם ביזמתו!! כיון שראה משה רבינו, שבני גד ובני ראובן אינם כ"כ בני תורה, חשש מאוד שניתוקם משאר השבטים, בעבר הירדן המזרחי, כשהם במצב רוחני לא כל כך מרנין, יגרום בעתיד להתנתקות מוחלטת מעם ישראל והעתיד מי ישורנו, לכן החליט לצרף אליהם תלמידי חכמים, מרביצי תורה והוראה כדוגמת שבט מנשה, שעליהם תעיד דבורה הנביאה בשירתה "מני מכיר (= מבני מנשה) ירדו מחוקקים"- מחוקקי תורה והוראה והם יחזקו את בני גד וראובן מבחינה רוחנית, ובכך ל"הדביקם" רוחנית לעם ישראל.
גם מבחינה פיזית – העובדה ש"נקרע" שבט שלם לשניים , חציו  נשלח לבשן, וחציו ינחל נחלתו עמוק בארץ ישראל,  "בהרי מנשה" ודרומה , תגרום ל"ביקורי משפחות" הדדיות, ול"הדביק" בכך  גם מבחינה שבטית, את עבר הירדן המזרחי – עם זה המערבי, ובכך לשמור על אחדות עם ישראל בכל המובנים!
 אם כן, נותר לנו לברר, מדוע הוטלה משימה זו  דווקא על שבט מנשה, ולא למשל על שבט יששכר או יהודה, שגם בהם היו תלמידי חכמים גדולים?.. ועל שאלה זו ניתן לתת שני הסברים:
 הסבר אחד –כן! שבט מנשה הוא המתאים ביותר לשליחות זו! שבט מנשה, הבא מיוסף, שכידוע חיבב מאד את ארץ ישראל - עד כדי כך שגם בכלא המצרי אינו שוכח את ארצו ואומר: "גנוב גונבתי מארץ העברים" – הוא השבט המתאים להדביק בהתלהבותו גם את אלה שנכבה להם מעט "הזיק" של ארץ ישראל! הבה גם נזכור שממנשה גם יצאו בנות צלפחד שחיבבו את הארץ ואמרו למשה- "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו"!
הסבר שני - דוקא שבט מנשה פוצל – כי הקב"ה מעניש  מידה כנגד מידה. וכך נאמר במדרש (בראשית רבה פ"ד ,יט): "ויקרע יעקב שמלותיו"- רבי  פנחס בשם ר' הושעיה אמר: שבטים גרמו לאביהם לקרוע, והיכן נפרע להם? – במצרים, שנאמר: "ויקרעו שמלותם" (כשראו שכספם הוחזר). יוסף גרם לשבטים לקרוע –לכן יהושע (שהוא מצאצאיו) קרע בגדיו (במלחמת העי). מנשה גרם לשבטים לקרוע (כשרדף אחרי בני יעקב בטענה שגנבו את גביע הכסף של אדונם) לפיכך נקרעה נחלתו, חציה בארץ ירדן, וחציה בארץ כנען". (ע"כ המדרש)
מבהיל לחשוב, עד היכן מגיעה עומק מידת הדין! שהרי מנשה רדף אחרי השבטים במצוות אביו, והמטרה היתה טובה- כדי שיתחרטו על מכירת יוסף ולא באמת להאשימם בגניבת הגביע, ואף על פי כן, כיון שסוף סוף על ידו נגרמה קריעת בגדיהם -  לפיכך נקרעה נחלתו לדורי דורות- אבל היות שעל כל פנים כוונתו היתה לטובה -  המתיק הקב"ה את "הגלולה המרה" לשבטו  ושלח חצי שבט  לארץ רחבת ידיים ופוריה, [ שרבים שמחים לבקר שם, בחופשה הגדולה,  ארץ נחלי מים ונוף משגע...] - רמת הגולן ומעבר לה - והכל במסגרת ייחודית של  "המחלקה לחינוך ותרבות תורנית בגולה" מיסודו של  משה רבינו, אוהבם של ישראל, הרועה הנאמן, במטרה נעלה וקדושה,  לשמר את כל השבטים תחת מסגרת אחת – היא תורתנו הקדושה – וכלאום אחד- הוא הלאום היהודי – ובמדינה אחת גדולה החולשת מפרברי דמשק - עד בואכה נחל מצרים, כמו השיר מימי המחתרות – "שתי גדות לירדן - זו שלנו – וזו גם כן..."
 בימים אלו, ימי בין המצרים,  שעם ישראל בארץ ובגולה זוכר ומתאבל על חורבן בית המקדש ועל הגלות הארוכה שבאה בעקבות החורבן, שנפרדנו זה מזה כ"א לשבטיו, אנו קוראים בפרשיות השבוע על נחלות בני ישראל מחד,  ועל הפיצול בשבטו של מנשה מאידך, הבה נזכור, שכל מגמת הפיצול היתה על מנת לאחד את כל השבטים, לעם אחד -  תורה אחת - במדינה אחת.  וכך אם נגזר עלינו גלות ארוכה כל כך וזיכנו הקב"ה לשוב אל אדמתינו הבה ניקח את כל הפיצול והפיזור הזה ונהפוך אותו למנוף לחיבור בין  כל עדות ישראל  לשבטיהם,
 במיוחד עתה שנתגלה לעין כל קלונם של האמריקנים בימי שלטונו של ביידן כיצד הם מימנו את הפירודים בינינו - [למעלה מתשע מאות מליון דולר [!!!]  למימון העמותות שלוחמות בממשלה וברפורמה המשפטית ולגרום שסע בעם... גם האירופים לא טמנו ידם בצלחת כדי למוטט את העם מבפנים ]  -אנו מבינים שאם אומות העולם לא יתערבו אנו נתאחד בינינו בצורה הרבה יותר טובה וכשנהיה  יחד שבטי ישראל, נקרב בכך  את גאולתינו ופדות נפשינו,-  וביאת משיח צדקינו – ככתוב: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ –[מתי?] - בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם - יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאל !!
ויהי רצון, שיקויים בנו פתגמו של הרא"ה הגדול:  "מבין המצרים – המאיר לארץ ולדרים- יאיר אורים -  לכל בני ציון היקרים!"
שבת שלום וחודש טוב , שיהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה. אמן.
שבת פרשת מטות – מסעי -ראש חודש מנחם אב
1.בתפילת ערבית של שבת [וכן בכל תפילות שבת ] יעלה ויבוא. יש האומרים פיוט "שבת וראש חודש יום זה לה' " גם בסעודות שבת בברכת המזון - רצה ויעלה ויבוא.
2.בתפילת שחרית -קוראים הלל בדילוג, מוציאים שני ספרי תורה בראשון קוראים שבעה בפרשיות השבוע מטות מסעי [ ויש האומרים בסיום חזק חזק ונתחזק] ובספר השני מפטיר בענין ראש חודש.  ואילו ההפטרה – השניה מתלתא דפורענותא – "שמעו".  יש שמוסיפים בסוף ההפטרה פסוק ראשון ואחרון מהפטרת ראש חודש [השמים כסאי.. והיה מידי חדש..] [יש חלק מהאשכנזים שאומרים ההפטרה של ראש חודש כולה - השמים כסאי]
3.מוסף – של שבת וראש חודש – "אתה יצרת"
4. במנחה אין אומרים "צדקתך".
5. במוצאי שבת אחר שמבדילין על היין - נוהגים האשכנזים שנותנים לילד שהגיע לחינוך לשתות מן היין, ואם לא מוצאים ילד שישתה – ישתה המבדיל עצמו. הספרדים והתימנים נוהגים שהמבדיל עצמו שותה [ולא מחפשים ילד קטן]
מהלכות תשעת הימים
1.משנכנס אב ממעטים בשמחה וממעטים במשא ומתן . נוהגים שאין קונים כלים ובגדים חדשים, וגם לא אורגים ותופרים בגדים חדשים אבל מותר לתקן בגדים ישנים.
2.לא בונים בנין של שמחה וכן בנין נאה מכוייר ומצוייר לשם הרחבה .. אבל בנין רגיל שנועד למגורים לאנשים שגרים בצפיפות וכדומה – מותר.
3.האשכנזים והספרדים נוהגים שלא אוכלים בשר [ ולא לשתות יין ] ממוצאי שבת עד אחרי תשעה באב, אלא אם כן זו סעודת מצוה [וכמובן סעודת שבת]  , ויש האוכלים גם בסעודת מצוה רק דגים וכדו' ולא בשר בהמה ולא בשר עוף. [ויש מהספרדים שנוהגים להקל בסעודת מלווה מלכה לאכול את השאריות של הבשר משבת]
4. התימנים לא קבלו עליהם מנהג איסור אכילת בשר אלא רק של סעודה המפסקת שזה אסור מן הדין, והשנה שחל תשעה באב אחרי שבת אז אין איסור בכלל ומעלה על שלחנו בסעודה שלישית כסעודת שלמה במלכו והכל כדי לא לפגוע בקדושת השבת.
5. לגבי שתיית יין רבים מעדות המזרח הקלו וכן מנהג ירושלים וג'רבא עיין בכה"ח ובברית כהונה, ואפשר שיין מגיתו ומיץ ענבים שאינם ראויים לניסוך לכולי עלמא מותר. [הרב מאזוז]
6.כיון שתשעה באב חל ביום ראשון הבא אין דין של שבוע שחל בו.. וכך נוהגים הספרדים והתימנים.
 7. אבל האשכנזים [וחלק מהספרדים] מחמירים שאין מתרחצים כל הגוף לשם תענוג, ולכן אין הם הולכים לבריכה ולא לים ויש שהקלו גם לאשכנזים אם זו רחיצה של נקיון והסרת ריח רע מהגוף ובמים פושרים בלבד [עיין פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד] ולא מכבסים כבר מיום ראשון הקרוב  עד אחרי תשעה באב. וגם לא לובשים בגדים המכבסים ולכן צריכים להכין בגדים שלבשו אותם זמן קצר לפני כן. 
חידה לפרשה
 מה ההבדל בין "שלל" – "בז" - ו"מלקוח"? [פרשת מטות עיין רש"י במדבר פרק לא ,יא]
פרפראות לפרשה
1."וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אל רָאשֵּי הַמַטּוֹת... לֹא יַחֵּל דבָרוֹ כְכָל הַיֹצֵּא מִפִיו יַעֲשֶׁה" [ל, ב-ג]
מַדּוּעַ דַּוְקָא פָרָשָה זוֹ - פָרָשַת נְדָרִים וּשְבוּעוֹת - נֶאֶמְרָה, בְשוֹנֶה מִכָל הַפָרָשוֹת, לְרָאשֵׁי הַמַטּוֹת?  השיב  רַבִי מֹשֶׁה גּוֹרְדוֹן, בְסִפְרוֹ "וַיַקְהֵּל מֹשֶׁה", בְשֵׁם הַחֲתַ"ם סוֹפֵּר: רָאשֵׁי הַמַטּוֹת, הָעַסְקָנִים וְהַמַנְהִיגִים, רְגִילִים לְהַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת גְדוֹלוֹת - וּבִפְרָט בִתְקוּפַת בְחִירוֹת... אַךְ פְעָמִים רַבוֹת אין הם מְקַיְמִים דִּבְריהֶם. הם נוֹדְרִים וְנִשְבָעִים, אַךְ חוֹזְרִים בָהֶם וּמִתְעַלְמִים מהַנדֶר וּמהַשְבוּעָה. כָךְ נוֹהֲגִים, לְמַרְבה הַצַעַר, רַבִים מהֶם, וְלָכן בָאָה הָאַזְהָרָה בְיֶתֶר שְאת כְלַפיהֶם: "לֹא יַחל דְבָרוֹ ככָל הַיוֹצא מִפִיו יַעֲשֶה".
2. "ויסעו מקברות התאווה- ויחנו בחצרות"
היה אומר הרבי מקוצק: יש החושבים שיבואו אלי ואטהר אותם מכל תאוותיהם ומחשבותיהם . אבל-לא! העבודה היא קודם שלכם! "מקברות התאווה- נסעו העם חצרות" קודם קוברים את התאוות- ואח"כ נוסעים אל חצרות הצדיקים...
3. "ויקרא אתהן חות יאיר" - לפי שלא היו לו בנים, קראם בשמו לזכרון".(רש"י ל"ב מ"א(
הביא ה"חות יאיר": שאלה:  דבר זר נעשה באמסטרדם ומפורסם שם, שאחד נפטר ללא בן זכר, וציווה לפני פטירתו שילמדו עשרה כל יום תוך י"ב חודש בביתו בשכר, ואחר הלימוד תאמר בתו קדיש. האם טוב עשו חכמי הקהילה והפרנסים שלא מיחו בה?
השיב ה"חות יאיר": אף כי המעשה ברבי עקיבא שהוא המקור לקדיש יתום - היה בבן זכר, [עיין המעשה במדרש תנחומא פ נח ועוד] בכל זאת יש סברה שגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא, ואישה מצווה אף היא על קידוש השם. וכן יש פה מנין זכרים לשמיעת הקדיש שלה. אך למעשה יש לחוש שעל ידי כך יחלשו כח מנהגי ישראל שגם כן תורה הם, ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו על פי סברתו, ויראו דברי רבנן כחוכא ואיטלולא ויבואו לזלזל בהם, לכן בנידון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות בהם. (שו"ת "חות יאיר" רכ"ב)
וכתב בספר שו"ת תשובה מאהבה [רכ"ט י] ראיתי בקהילת קודש פראג, מנהג יפה מקדמונים בעזרת בית הכנסת 'קלויזן', שם ישבו זקנים וזקנות, עיוורים ופיסחים בשחרית עד שעת צהריים ואומרים בכל יום ספר תהילים. ונוהגים שמי שלא הניח אחריו בנים כי אם בנות קטנות בנות חמש ושש שנים, אומרות שם הקדיש, אבל בבית הכנסת המיוחד לתפילה לא ראיתי כזה מעולם, ואין נכון שתבוא אישה קטנה או גדולה לבית תפילת האנשים.
מהלכות שבת/ דין סימניות דביקות בשבת
ישנן מדבקות צבעוניות שמסמנות את המקום בגמרא או בכל ספר אחר למי שלומד שם והן לרוב בנויות לשימוש חוזר. האם מותר להדביק מדבקה כזו בשבת כדי לסמן מקום בספר?  האם ניתן להסיר מדבקה כזו הקיימת בספר מלפני השבת? .והאם אין בשימוש מדבקה כזו חוץ ממלאכת תופר גם איסור מוחק [כדין שעווה שמוחקת חלק מהכתוב באופן זמני - וגירודה הוא בגדר איסור כותב] ?
תשובה: כיון שהסימניות האלו מיועדות להדבקה והסרה מידי פעם בפעם, אין בכך איסור קורע ומותר להסיר אותן בשבת, אלא אם כן הן מיועדות להישאר שם זמן ארוך. מטעם זה נראה שגם אין בכך איסור מחיקה, כיון שהן לא נעשות חלק מהנייר שתחתיהן - היות והן מיועדות להשתמש בהן באופן זה.
 
תן חיוך...
1.תפסו  ישמעאלי  גונב אבטיחים בשדה.  הוא טען להגנתו: "לקחתי רק את אלו שהיו זרוקים על הרצפה''...
2.השדכן הודיע לבחור שביקשו שיצרף תמונה לרזומה [קורות חיים] . אז צירפו תמונה וכתבו בצד התמונה באותיות קטנות "להמחשה בלבד"...
3. מדוע דג ג'ינג'י נקרא 'דג זהב' ואילו ילד זהב נקרא ילד ג'ינג'י?  לא היה עדיף שהדג ייקרא דג ג'נג'י והילד ייקרא 'ילד זהב'?
4. מעניין שבדיוק כשנהייתי "סבא" - נולד לי נכד...
 
 [תזכורת..] נוסח תפילה לימי שרב / הרב אלעזר שרעבי
אֶל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם
יַשֵּׁב רוּחוֹ עִם רְסִיסֵי מַיִם
באויר צַח וְנָקִי תְּבָרֵךְ עֵדָה
בְּפַחֵי חֲמָמָה כְּצִפּוֹר לְכוּדָה
אוּזוֹן תִּפְרֹשׂ בִּשְׁמֵי עֲלִיָּה
בְּצִדְקַת יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁם לְךָ צָמְאָה
יַשֵּׁב רוּחוֹ עִם רְסִיסֵי מַיִם
אֲוִיר נָעִים מִיָם וְצָפוֹנָה
תַּזְרִים בַּצִּיָּה רַב עֲלִילִיָּה
פַּזֵר הָאֹבֶךְ וּשְׁבוֹר שְׁרָבֶיהָ
צַנֵּן אַדְמָתָהּ וְלֹא תִּשָּׁאֵר חֲרוּכָה
נָשִׁים וָטַף בַּל יְגֹרְשׁוּ מֵעַשָּׁנָהּ
יַשֵּׁב רוּחוֹ עִם רְסִיסֵי מַיִם
דְּלֵה עַמְּךָ מִמְּהוּמָה וְהַצֵּל
וְרוּחַ קָדְשְׁךָ עָלָיו הַאֲצֵל
בְּצִדְקַת חַיָּלִים וְשׁוֹטְרִים
 נִלְחָמִים אַרְבָּעִים בַּצֵּל
עִם אָהֳלֵי קֵדָר וְיִשְׁמָעֵאל
יַשֵּׁב רוּחוֹ עִם רְסִיסֵי מַיִם