פרשת דברים

צום תשעה באב
תחילת הצום – יום שבת–  [לפני השקיעה] 19:37  
סיום הצום – בצאת הכוכבים של יום ראשון– 19:58
מנין השנים לחורבן
שנת ה'תשפ"ה היא אלפיים תמ"ז [2447] לחורבן בית ראשון ואלף תתקנ"ז [1957] לחורבן בית שני
נאמנים פצעי אוהב...
פרשת "דברים"– חלה תמיד בשבת שלפני תשעה באב, [והשנה ממש סמוך...] במה "זכתה" פרשת דברים להיות נקראת תמיד בשבת "חזון" - והחזון שרואה ישעיה הנביא - לא כל כל כך מלבב?
ואכן במבט ראשוני רואים גם בפרשה וגם בהפטרה דברי תוכחה קשים, והמלה המרכזית שאומרת הכל היא "איכה"... בפרשה – "איכה אשא לבד טרחכם ומשאכם וריבכם" – ובהפטרה אומר ישעיהו "איכה היתה לזונה קריה נאמנה" ובמוצאי שבת נשב על הקרקע ונאמר: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
אך כשמתבוננים – שמים לב שבשני המקומות התוכחה יש בה אהבה מסותרת, משה רבינו לפני הסתלקותו מוכיח את עם ישראל אולם בתוך המילים הקשות  מבצבצת אהבתו הרבה לעם ישראל. את דברי תוכחתו הוא מתחיל ברמזים כדברי רש"י בפסוקים הראשונים.  למשל: "לבן וחצרות ודי זהב". מישהו מכיר מקומות כאלה?.. לא!  – אלא אלו רמזים לשלושה מקומות שניסו אבותינו את הקב"ה – לבן – שתפלו על המן דברים שליליים.. שהיה המן לבן וטעמו כטעם הדבש ולשד השמן וכל מה שרצית לטעום -טעמת.   ואף על פי כן טענו ואמרו שהוא בלתי נסבל...  חצרות – הכוונה למחלוקתו של קורח שפרש מבית ישראל והקים לו "חצר" נפרדת..., ודי זהב – זהו חטא העגל שנעשה מזהב..
אבל זה לא נגמר פה... משה רבינו ממשיך להוכיח את עם ישראל בצורה נוקבת וקובע שבגללם הוא לא זכה להכנס לארץ ישראל!!  "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם"!!
 אבל אנו יודעים שנאמנים פצעי אוהב והאמת שהכל לטובה – כך אומר אור החיים הקדוש -  הסיבה הפנימית שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל היא כדי שה' ישפוך חמתו על עצים ואבנים  ע"י חורבן ביהמ"ק, ולא חלילה יכלה בחרון אפו כליל את עם ישראל!! כי אם משה רבינו היה נכנס לארץ ישראל ובונה את בית המקדש, שוב אי-אפשר היה להחריבו, כי כל מה שעשה משה רבינו עומד לנצח ולא שלטה בו יד האויבים, ואז את הכעס הגדול במקרה של חטאים כבדים כמו עבודה זרה  – היה מפנה רבש"ע על עם ישראל ולא היה נשאר חלילה שריד ופליט מבני אברהם יצחק ויעקב!  אם כן כפי שהקדמנו זוהי תוכחה  שאוצרת בחובה אהבה גדולה לעם ישראל!
 גם בהפטרה – תוכחה קשה – "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן – בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי,  שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד, ורודף שלמונים" ועוד כהנה וכהנה – דברים קשים מאד אבל מעבר לשכבה החיצונית הקשה ישנה אהבה עצומה מצד רבש"ע לעם ישראל שאינו יכול להפרד מהם למרות כל ירידתם. תראו כיצד  מתאר זאת המדרש (במדבר רבה ב,טו) "וכן ישעיה אומר, שמעו שמים והאזינו ארץ בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי..." הוי גוי חוטא זרע מרעים בנים משחיתים"[היינו מצפים לאיומים בעונשים קשים אחרי מלים כאלה...]  ומה כתיב אחריו? ""רחצו היזכו הסירו רוע מעללכם... לכו נא ונווכחה אם יהיו חטאיכם כשנים (=אדומים) כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע – כצמר יהיו" [הקב"ה פונה ממש בתחינה לחזור בתשובה והכל יהיה בסדר...]
למה הדבר דומה? לבן מלך שאמר לו אביו, לך לבית-הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל לשחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר (התחיל) מקללו ומשמיעו דברים רעים אח"כ אמר לו – רחוץ ידיך ובוא סעוד עמי" כאילו הכל נשכח!!
כלומר: הכעס היה חיצוני לא פנימי. רוצים לראות לכך הוכחה מוחצת?... שימו לב כיצד מסתיימת מגילת איכה הקשה..
"כי אם מאוס מאסתנו – קצפת עלינו עד מאד" והסביר רבינו יונה – רצונו לומר: וכי מאוס מאסתנו? הרי רק קצפת  עלינו! כלומר: הרי לא הייתה השנאה כל כך, שלא תשוב אלינו ותמאוס בנו, כמו דבר המאוס, שאין אדם רוצה בו כלל אלא קצפת עלינו (קצף זה דבר חיצוני) – ומי שקוצף – חוזר ומתרצה!!!
 לכן תפילתנו לרבש"ע שנזכה בדורנו לנחמת ציון השלמה בזכות כל החיילים שמוסרים נפשם על תקומת ישראל בארצו "וכפר אדמתו עמו" – ע"י עמו המוסר נפשו על נחלת אבות ישוב הקב"ה ויכפר לאדמתו האהובה ובמקום "נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים" (איכה ה,ב) או "ארצכם שממה, עריכם שרופות אש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה" [ישעיה]  –תגיע במהרה בימינו נבואת הנחמה "ואשיבה שופטייך כבראשונה, ויועצייך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" "השיבנו ה' אליך ונשובה – חדש ימינו כקדם"!!!   במהרה בימינו אמן ואמן!
תקציר לצום תשעה באב שחל השנה ביום ראשון
1. את הסעודה השלישית [שהיא כעין סעודה המפסקת]  מפסיקים לאכול ולשתות לפני השקיעה (השקיעה – 19:37) ואפשר לאכול בסעודה זו בשר ויין ומותר לזמן.
2.  אחרי צאת הכוכבים עם תוספת מחול על הקודש - מחליפים לבגדי ת"ב, ונעלי גומי או בד.
3.  בערבית – "אתה חוננתנו" (ספרדים ותימנים גם עננו ונחם) ואחרי ערבית מברכים "בורא מאורי האש" בלבד (רק במוצאי תשעה באב – יברכו על היין, וברכת המבדיל) ואח"כ מגילת איכה (יש מחלוקת אם אומרים "ויהי נעם" "ושובה" וכ"א ינהג כמנהג עדתו)
אשה שלא מתפללת ערבית ורוצה להדליק אש וכדו' במוצאי שבת תאמר לפני כן "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
4.  חמשה דברים אסורים בת"ב – אכילה ושתיה, סיכה ורחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה.
הפטורים מלהתענות: חולה, זקן תשוש כח, קטנים, לגבי מעוברות ומניקות – צריכות להתאמץ לצום, אבל אם היא חולה או שיש לחוש לסכנה [לה או לולד] – מותרת לאכול מה שנחוץ.
חשוב לומר שיולדת – עד שלושים יום נחשבת לחולה שאין בו סכנה ופטורה מן הצום. ואם תרצה תתענה מעט כמה שעות. מי שפטור או פטורה מן הצום תעשה קודם האכילה הבדלה על הכוס ורצוי מיץ ענבים.
5.  בת"ב לא לומדים תורה שמשמחת את הלב. אבל מותר לקרוא קינות וספר איוב והלכות אבלות ומוסר. [ויש כאלה מהאשכנזים שמחמירים בזה כבר מחצות היום של יום שבת אבל הספרדים והתימנים לא מחמירים בזה ויכולים ללמוד הכל עד השקיעה]
6.  בבקר ביום ראשון נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו, [כמו ביום הכיפורים] ונוהגים לא להניח תפילין ולא להתעטף בציצית בבקר. [אמנם מנהג ירושלים שמניחים תפילין בבקר אך בשאר הארץ נהגו שלא אלא במנחה] מוציאים ס"ת קורין בפרשת "כי תוליד", והפטרה "אסוף אסיפם"
7.  אין יושבים על ספסל [עד חצות היום] , אין עושים מלאכה חוץ ממלאכה שאין בה שיהוי כהדלקה וכיבוי.
8.  במנחה – טלית ותפילין, יושבים על כסאות.
9.  במוצאי תשעה באב – הבדלה על היין והמבדיל בין קדש לחול, [לא מבדילים על הנר כי כבר הבדלנו עליו במוצאי שבת ולא מבדילים על הבשמים  כי הנשמה היתירה יצאה במוצאי שבת בתענית בלי תענוג של בשמים] ואח"כ מברכים ברכת הלבנה.
10.  סיום הצום 19:58     יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וימים אלה יהפכו לששון ולשמחה.
חידה לפרשה
מצא שלושה שמות שונים לאותו מקום באותו פסוק!!
פרפראות לפרשה
"כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל" (ב', ה')
על הפסוק - "אחד עשרה ימים מחורב ..."  כתב רש"י שהקב"ה מיהר את הדרך הזו ועשו אותה בשלושה ימים - 'למהר ביאתכם לארץ'. [א,ב]
ביאר ה"חתם סופר" את דברי רש"י בעומק: יום ט' באב הוא יום האבקות יעקב אבינו עם המלאך, שתוצאתה היתה "ותקע כך ירך יעקב". לכן לא רצה הקב"ה שיהיה היום הזה בתוך הימים שהמרגלים עוברים בארץ ישראל, כיון שהוא מועד לפורענות, לפיכך מיהר להובילם בשלשה ימים, כדי שתהא חזרת המרגלים ביום ח' באב, טרם נכנס ט' באב. אם אכן לא היו מרשיעים ולא היו מוציאים דיבה על הארץ, היו מתקנים את ט' באב ובכך היה מתוקן כף יעקב, כפי שיהיה לעתיד לבוא, ככתוב בהמשך הפרשה אודות ההנהגה עם בני עשו עד "מדרך כף רגל"- עד שיתוקן הכף. אלא שהם הפכו לרעה וקלקלו בדיבתם וקבעו בכיה לדורות. דבר זה נרמז בפסוק הבא "ויהי בארבעים שנה" שנעשה מזה ארבעים שנה!
"כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל" (ב', ה')
בפסוק זה- אומר ה"אזור אליהו"- טמון רמז למצב עם ישראל בסיומה של הגלות הקשה:
עם ישראל נמשלים לעפר! על עפר- הכל דורכים, אבל בסופו של דבר אחרי מאה ועשרים- הוא דורך על כולם...
כך עם ישראל- אומות העולם, כולן דרכו עליו, אבל בעת הגאולה השלימה, עם ישראל יעלה על כולנה בהצלחתו הגשמית והרוחנית! "והיית רק למעלה - ולא תהיה למטה"-
זהו מה שנרמז כאן: "כי לא אתן לך מארצם" עד מתי. -,עד מִדְרַך כף רגל"   עד אשר כולם יגמרו לדרוך עליכם בגלות הקשה, אז תקבלו את ארץ ישראל ותבוא הגאולה. (עם ישראל סבל אלפיים שנות גלות ועתה הגיע זמן הגאולה- ומהחורבן יקום בנין.)
ויש להוסיף -  "עד מדרך כף רגל"- הכוונה: עד שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", או כדברי רש"י:  ומדרש אגדה עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר ועמדו רגליו בהר הזיתים
 או שהכוונה - עד שיעקב האוחז בעקב עשו – במדרך כף רגלו-  יעלה מעלה ויתקיים: "ורב יעבוד צעיר"!                            
שבת "חזון" (פרשת דברים)
למנהג אשכנז- קוראים פס' "איכה אשא לבדו בניגון "איכה". ללוי- מתחילים מפסוק לפניו- ["יוסף"..]  מפטירים בישעיה את "חזון ישעיה" עד "ושביה בצדקה" וקוראים ההפטרה בניגון של "איכה" (חוץ מפסוקי הנחמה) מותר להזכיר נשמות-ואומרים "אב הרחמים". במוצאי שבת קודש- מבדילים על היין, אם יש שם תינוק שיכול לשתות מלא לגומיו-ויודע לברך-ואינו יודע להתאבל-נותנים לו לשתות, ואם אין תינוק –שותה המבדיל.
למנהג ספרד ותימן- אין משנים את מנגינת ההפטרה ולא שום פסוק בפרשה, אלא קוראים כרגיל, כיוון שאין אבלות נוהגת בשבת, ולגבי ההבדלה - שותה המבדיל את היין כרגיל, (הערה: יש מהתימנים הבלאדים שקוראים בשבת את ההפטרה גם כן מישעיה א'-אלא מתחילים בפס' כא' "איכה היתה" עד סוף פסוק  לא', ואין מכבה")
עוד מדיני צום תשעה באב :  (המתחיל השנה ביום שבת לפני השקיעה)
בסעודה שלישית מותר לאכול בשר ולשתות יין [אם רגיל בכך]. אם רוצה לאכול כדור "צום קל" רצוי לפוררו מערב שבת בתוך אוכל מסויים ואם לא הספיק יפוררו בשבת לתוך אוכל כדי שלא יהיה נראה מכין משבת ליום חול. ובאופן כללי לא יאמר אני אוכל הרבה כדי שיהיה לי כח לצום..
לפני השקיעה מפסיקים לאכול ולשתות – השקיעה בשעה 19:37
אחרי צאת השבת אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול ומחליפים לבגדי תשעה באב ובאים לבית הכנסת לתפילת ערבית ולקינות.
לפני קריאת מגילת איכה מדליקין נר ומברכים בורא מאורי האש
חמישה דברים אסורים בתשעה באב-(כמו ביום הכיפורים) אכילה ושתייה, סיכה ורחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. נוהגים לישן על מזרן ברצפה, אלא אם הגב כואב וכדומה  ולא אומרים שלום איש לרעהו ואם מישהו אומר לך שלום ענהו בשפה רפה.
בני זוג צריכים לנהוג בלילה של תשעה באב כפי שנוהגים בעת ריחוק ביניהם. לא יגעו זה בזה, ולא ישנו באותה מיטה, ולא יעבירו דבר מידו לידה או להיפך. וביום יש מחמירים כמו בלילה  אבל יש נוהגין להקל בהושטה מיד ליד וכן בנגיעה.  מכל מקום נגיעה של חיבה אסורה גם ביום, וכן אסור לישון ביום באותה מיטה.
הורים שמחליפים חיתול של ילדם, ירחצו את המקום המלוכלך למרות שתוך כדי כך ירחצו את הידיים. ואם הלכלוך או ריחו הרע אינו יורד במים בלבד, יש להשתמש בסבון.
וכן אשה שמכינה מאכלים לקראת סוף הצום או לילדיה, רשאית לשטוף לשם כך מאכלים וכלים, מפני שאין זו רחיצה של תענוג. אין סכים את הגוף לא בשמן ולא בקרמים למיניהם אלא אם כן זו משחה רפואית. כמו כן מותר לשים נוזל נגד יתושים על הגוף.
אין לומדים תורה בתשעה באב, כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב.  מותר ללמוד דברים הקשים ותוכחות הקשות, כמו בספר ירמיהו, איוב ואגדות החורבן, ולדלג שם על פסוקי הנחמה  ומותר לקרוא בספרי המוסר.
בבוקר - נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו, ונוהגין שאין מניחין טלית ותפילין בתפילת שחרית - אלא בתפילת מנחה, וקוראים בשחרית בתורה בפרשת "כי תוליד בנים" ומפטירין  ובתפילת מנחה קוראים "ויחל" והאשכנזים גם מפטירין במנחה.
נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, והאשכנזים נהגו באיסור מלאכה חצי יום בלבד, ומלאכה קלה, כגון לנסוע, להדליק אור או מזגן-מותר.
חולה גם אם אין בו סכנה, זקן תשוש כח, וילדים קטנים, מתחת לגיל בר-מצוה פטורים מהתענית, אבל מעוברות ומניקות צריכות להתענות, ואם יש בעיה רפואית ניתן להקל.
סיום הצום – ביום ראשון בצאת הכוכבים: 19:58
יהי רצון  שההלכות האלו יהיו רק "להלכה"-ולא למעשה כי יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה בבוא גואל צדק בב"א.
האם במוצאי תשעה באב – מותרים כל דיני האבלות?
למנהג אשכנז- בערב עדיין אסור לאכול בשר, ולשתות יין וגם לכבס מפני שעיקר השריפה של בית המקדש היתה בעשירי באב. ויש מחמירים עד חצות היום שלמחרת, והוא הדין לגבי תספורת וגילוח.
למנהג ספרד- גם כן יש שנהגו להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בלילה עד למחרת בבוקר, ויש מחמירים עד חצות היום. אבל להסתפר-ולכבס-מותר בבוקר, ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל - מותר כבר במוצאי הצום להתרחץ ולכבס (גם להסתפר) וכך לגבי בשר ויין טוב להחמיר עד למחרת)
למנהג תימן- יש שנהגו להקל כבר במוצאי הצום בכל הדברים ויש שהחמירו עד חצות היום בבשר ויין, ויש שהחמירו בזה עד סוף היום העשירי, ולדעת הרב רצאבי המנהג העיקרי בתימן - להקל בכל זה ממוצאי הצום, וכדעה ראשונה שהבאנו.
מה עושות מעוברות ומניקות בצום?
א. אחד ההבדלים בין הצומות הקלים לבין תשעה באב, שמעוברות ומיניקות פטורות מהצומות הקלים וחייבות בתשעה באב, מפני שבתשעה באב רק חולים פטורים, ומעוברות ומיניקות, למרות שהן סובלות ממיחושים שונים, אינן נחשבות חולות (שו"ע תקנד, ה; לעיל ז, ח). אבל אם הן סובלות מחולשה מיוחדת, דינן כחולות שפטורות מצום תשעה באב.
למשל, מעוברת שסובלת מאוד מהקאות או סחרחורות, נחשבת חולה ופטורה מהצום. וכן מעוברת הסובלת מחולשה גדולה, כגון שחסר לה דם (פחות מ-10 גר' המוגלובין), פטורה מהצום. וכמובן שאין לצום כאשר יש חשש שהצום יגרום להפלה. ומי שיש לה ספק אם היא נחשבת חולה, תתחיל לצום, ואם תרגיש חולשה גדולה, הרי שהיא עברה ממצב של מעוברת רגילה למצב של חולה ותאכל ותשתה.
אמנם ההגדרה של "מעוברת" -היא אישה לאחר שלושה חודשי הריון. מכל מקום, מעוברת שסובלת מהקאות, בחילות, מיחושי ראש וחולשה, וקל וחומר בהריון בסיכון גבוה – פטורה מלצום אף מתחילת ההיריון.
למעשה:  מעוברת - נראה שאם יש בכוחה – תתחיל לצום, על מנת להשתתף עם הציבור בצום, ותפסיק את הצום כאשר מרגישה שזקוקה לאכול או לשתות (אם בכוחה לצום עד חצות היום – ישנה מעלה בכך).
ב. מניקה - מינקת חייבת בצום תשעה באב, ואף שהצום קשה יותר למינקת, מפני שההנקה גורמת לאיבוד נוסף של נוזלים, מכל מקום היא לא נחשבת חולה. וגם התינוק אינו סובל מהצום, מפני שאם אמו היא מהמינקות שחלבן אינו מתמעט בצום, ודאי לא ירגיש דבר; ואם חלבה של אמו מתמעט בצום, תוכל להוסיף לו מים ממותקים או דייסה, וכך לא יסבול בצום. והעצה הטובה לרוב הנשים שחלבן מתמעט, שידלגו על שתי הנקות לסירוגין. כלומר, אשה שמיניקה כל שלוש שעות, תניק בעשר בבוקר, ובשעה אחת תיתן לו "תחליף" [מטרנה וכדומה] , ושוב תניק בארבע, ושוב תיתן "תחליף" בשעה שבע. וכך לא תסבול כל כך מהצום וחלבה לא יתמעט. ואם המינקת תרגיש בצום חולשה עד שתצא מגדר מינקת ותהיה כחולה - מותר לה לאכול ולשתות.
'מניקה' לעניין זה הוא כאשר מניקה בפועל. אך כשאינה מניקה בפועל- החל משלושים יום לאחר הלידה צריכה לצום אם מרגישה שביכולתה לצום. [עד שלושים יום היא בגדר חולה שאין בו סכנה ופטורה מן הצום]
ג. אישה שהרתה כתוצאה מהפריה חוץ גופית (IVF) – פטורה מלהתענות במשך השבועות הראשונים של ההיריון, עד להופעת דופק באולטרא-סאונד. זאת כיוון שיש חשש לסיכון מוגבר לעובר בתחילת הריון מהפריה חוץ גופית. לאחר הופעת הדופק, דינה ככל אישה מעוברת .
ד. השנה כאשר הצום נכנס במוצאי שבת יש לערוך הבדלה לפני האכילה. אם האישה מרגישה שצריכה לאכול מיד בערב (מוצאי שבת) – תבדיל בערב, ואם צריכה לאכול ביום – תבדיל ביום (יום ראשון)
מי שמבדילה במוצאי שבת – עליה לברך ברכת הגפן, ברכת הנר וברכת המבדיל (ללא פסוקים וללא בשמים. ולכתחילה עדיף שתשמע ברכת הנר מבעלה). מי שמבדילה בבוקר – אינה מברכת ברכת הנר (כיוון שאת ברכת הנר כבר מברכים בלילה בכל מקרה, אף הצמים)
תבדיל על מיץ ענבים ויש אומרים שטוב תעשה אם לא תבדיל על יין/מיץ ענבים, אלא על שאר משקים שמותר להבדיל עליהם ('חמר מדינה' – כגון בירה או מיץ פירות טבעי) או לתת את יין ההבדלה לקטן שהגיע לגיל חינוך (מגיל 6 לערך, ועד גיל 9 שנים). אם אין משקה אחר להבדיל עליו, ואין קטן, תשתה מן היין כשיעור המינימלי ('מלוא לוגמיו', דהיינו כ-40 סמ"ק) ולא יותר.
ה. כשאוכלת – מותרת לאכול כדרכה, ואין עליה חיוב לאכול פחות משיעור. אך, לא תאכל 'מעדנים' וכיו"ב.
טיפולי פוריות
א. אישה שזקוקה לקחת תרופות לצורך טיפולי פוריות (וכן שאר מי שנזקק לתרופות) מותרת לקחת תרופות שאין בהן טעם בצום, ואין הדבר נחשב לאכילה (לכתחילה בוודאי רצוי, אם אפשר מבחינה רפואית, לקחת את הכדורים לפני תחילת הצום ולאחר סיומו). אם יכולה, תיקח את התרופה ללא מים, ואם אינה יכולה, תיקח עם מעט מים – או תיקח עם מים מרים (כגון מים עם ריכוז גבוה של תמצית תה קמומיל וכד')
ב. לאישה שמטופלת בכדורים או בזריקות לשם טיפולי פוריות בכלל, עצם הטיפול אינו סיבה להימנע מהצום. אך כאשר יש אצלה חשש לגירוי יתר שחלתי, או שאר צורך שהרופא אומר שבגללו אסורה לצום – אינה צמה.
לקראת  צום תשעה באב  - כך תעברו אותו בלי להזיק לבריאות
הקדמה: כשאתם אוכלים ושותים הרבה בשבת קודש ומתכוננים גם לצום הארוך   אל תאמרו בפה שזה בשביל הצום... הבה נכבד את השבת!
בואו נתחיל.. הקפידו על שתיית מים [כבר מיום ששי], הימנעו מאכילת מלוחים בשבת ובפרט בסעודה שלישית  הפחיתו בשתיית קפאין (קולה/קפה/תה) על מנת למנוע את הופעת התופעות הפזיולוגיות הנלוות להפסקת הקפאין בזמן הצום (כאבי ראש למשל). הקפידו על שתייה מרובה ופזורה לאורך יום שבת קודש.  הימנעו ממשקאות המכילים סוכר מרוכז או קפאין.
סעודות שבת נועדו לענג את השבת אבל השתדלו לאכול בעיקר פחמימות מורכבות, על מנת למלא את מאגרי הגליקוגן - אלו מאגרי האנרגיה בכבד. כמו כן, שלבו בארוחות אלו מעט ירקות ומעט חלבונים. בין סעודות שבת תאכלו  ותשתו ולא להשאיר את עיקר האכילה לסעודה שלישית שהיא בעצם כעין "סעודה המפסקת" עד השקיעה...
בסעודה שלישית – נאמר בהלכה שמותר להעלות על שלחנו " כסעודת שלמה במלכו" אז מי שנוהג לאכול בשר שיאכל לתאבון.. אבל על כל פנים איכלו בעיקר פחמימות מורכבות [דוגמאות לפחמימות מורכבות הן לחם, אורז, תפוחי אדמה, ספגטי וכד'.]  הם ימלאו את מאגרי האנרגיה וייספגו לדם באופן מתמשך כך שנוכל להרגיש שובע לאורך זמן. איכלו קצת ירקות בשביל הסיבים התזונתיים  שישמרו על ספיגה מתמשכת של כל תכולת הארוחה, ומעט חלבונים אך לא מלוחים מדי. כדאי להימנע מאכילת מלוחים בארוחה שכן הם מצמיאים. מומלץ לאכול חלבונים מהצומח כמו קטניות, שכן הם יכילו חלבון איכותי, פחמימה מורכבת וסיבים תזונתיים. מומלץ לשלב בארוחה זו גם מעט שומן בריא כמו אבוקדו/טחינה/שמן זית. השומנים מאטים את קצב התרוקנות הקיבה וספיגת המזון לדם, מה שעוד תורם לתחושת השובע המתמשך. חשוב להדגיש: בארוחה זו נסו להימנע ממרק או עודף ירקות, שכן אלו תופסים נפח נכבד מהמקום בקיבה, יובילו לשובע מהיר יותר ואינם מכילים אנרגיה שיכולה לשמש אותנו לזמן מאוחר יותר. השתדלו לא להכביד על הקיבה יותר מדי בסעודה זו, שכן עומס יתר עלול להוביל לעייפות ולהתפתחות מהירה מדי של רעב חוזר. הימנעו בסעודה זו משתייה ממותקת או מזונות מתוקים שכן הם יובילו לעלייה גדולה מדי ברמת האינסולין בדם וזו תוביל גם לעייפות ורעב חוזר.
ביום ראשון בערב מבדילין על הכוס [ בלי בשמים ובלי נרות]  ואח"כ מומלץ לשתות שתייה חמימה או בטמפרטורת החדר, רצוי שהיא תהיה מעט ממותקת על מנת להחזיר קצת אנרגיה לגוף, כמו תה עם כפית דבש/סילאן/סוכר. לאחר כמה דקות איכלו פחמימה פשוטה וקלה לעיכול כמו פרוסת צנים מרוחה במעט דבש או ריבה או עוגה יבשה. לא מומלץ לקחת עוגת קצפת או מזון אחר המכיל אחוז שומן גבוה על מנת לא להכביד על הקיבה או לעכב את ספיגת הפחמימה לדם. לאחר כשעה אפשר לאכול ארוחה קצת יותר גדולה ומזינה המשלבת פחמימות וחלבונים קלים לעיכול (כמו פרוסה עם גבינה/ביצה/חומוס ביתי), אפשר גם מעט ירק, אבל לא כדאי להעמיס ירק או שומן שכן הם קשים לעיכול ומאטים את זמן ספיגת המזון לדם.       יהי רצון שיהפכו ימים אלה לששון ולשמחה!!
הגיגים
1. בשבת האחרונה [שהיתה שבת ראש חודש] כשהגבאי הכריז אתה יצרת, ענה לו בנט בהתרגשות 'נכון'....
2. בעקבות שיגור הטיל האחרון על ידי החות'ים ישראל שוקלת לתקוף שוב את חורבות נמל חודיידה.
3. ולסיום. מספר יהודי אחד: השבוע, אשתי הייתה בלחץ להספיק לקנות את כל המכירות של "דבר האבד.".