פרשת ואתחנן

בס"ד
השמחה באחדות והמעגל האין סופי...
משה רבינו נלחם בעבודה זרה כל ימיו ובספר דברים חזר והדגיש את המצווה לבער עבודה זרה מארצנו ואילו תוצאות נוראות יכולות להיות אם נלמד ממעשיהם ומדרכיהם של הגויים ששכנו בארץ .  גם בפרשתינו בעשרת הדיברות האזהרה על " לא יהיה לך אלוהים אחרים.. לא תעשה לך פסל.." תופסת בה מקום חשוב.  ואכן  את אשר צפה משה - קרה.  ולאחר מות יהושע והזקנים החלה ההידרדרות הרוחנית עד שגלינו מארצנו, בעיקר בגלל עוון עבודה זרה.
אחד הסמלים של עבודה זרה שליוו את שהותינו בארץ ישראל בתקופת השופטים היה פסל מיכה. הבה נתבונן מה גרם פסל מיכה ואיך זה קשור גם לפרשת פילגש בגבעה ולט"ו באב. בפילגש בגבעה אחרי שעינו אנשי בליעל מבנימין אשר גרו בגבעת בנימין את פילגשו של איש יהודי שעבר כאורח במקום וגרמו למותה נחרדו והזדעזעו  כל ישראל ופתחו במלחמה נגד שבט בנימין שסירב להעניש את החוטאים. אולם לא הייתה זו מלחמה קלה ובסדרת מלחמות שנפלו בהם כשבעים אלף איש מישראל ומבנימין כמעט הוכחד שבט בנימין. נוסף לכך גם שבט בנימין הוחרם וגזרו שאיש מבני ישראל לא יתן את בתו  למישהו משבט בנימין.
כאשר ראו בני ישראל את התוצאות העגומות ששבט שלם מישראל כמעט נכחד הם בכו והתוודו לפני ה'  על שנגרם שבר כזה בעם ישראל. ומצאו היתר לכך שהם לא "יתנו" בנותיהם.. אלא שבט בנימים הנותר "יקח" את בנותיהם... ומתי? כמובן במחולות בט"ו באב וביום הכיפורים. וההיתר הזה ניתן בט"ו באב.
וחז"ל שואלים: מה באמת הייתה הסיבה שבגללה נגזר שיפלו כל כך אלפי קורבנות במלחמת אחים עקובה מדם אחרי שרק קומץ משבט בנימין , אנשי בני בליעל עשו את מה שעשו?
והתשובה בפי חז"ל שהייתה פה אשמה אחרת קודמת – חטא עבודה זרה!! לא שחלילה עם ישראל עבד אז עבודה זרה אלא על שלא מיחו בעבודה זרה!! שהיו רואים את עשן פסל מיכה מתערבב עם העשן של משכן שילה ולא היו מוחים על כבוד שמיים שנרמס אלא על כבוד האדם וחירותו...דהיינו על חטא פילגש בגבעה שם העם התעורר. החטא היה גם על ראשי העם והסנהדרין שהיו צריכים להסתובב בין כל ערי ישראל וללמדם את החוקים והמשפטים.
לאחר שבעים שנה מגלות בבל אחרי חורבן בית ראשון, זכינו לחזור לארץ ישראל.  בראש העולים היה עזרא הסופר וכל אנשי כנסת הגדולה. תנחשו על מה הם ביקשו תחילה מבורא עולם? נכון! על חטא עבודה זרה!! הם התפללו לבטל מהם את יצר עבודה זרה והתקבלה תפילתם!! ( עיין מסכת יומא ס"ט.) בזה חשבו שפתרו וביערו את היצר הזה מכל וכל..   אולם, כותב רבי דוד טוויל תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין  שלא הועילה תפילתם לעקור אותו מכל וכל, שהרי אמרו חז"ל: שהעוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה, כלומר שלא להשאיר ממנה שורש וענף, אבל לדאבון הלב,  נישאר ממנו שורש פורה ראש ולענה אשר היא קשה כעבודה זרה ויותר ממנה. והיא המחלוקת ופרוד הלבבות!!
 כי זאת לדעת,  שכשם שהעובד עבודה זרה הוא כופר באחדותו יתברך ומשתף לו דבר אחר - כך עוון המחלוקת ופרוד הלבבות בתוככי האומה הישראלית היא עצם הכפירה באחדותו יתברך. כי שורש אחדותו מחייב שיהיו עמו ישראל מתאחדים יחד באהבה אחווה ורעות, אגודים יחד בלי שום פרוד והתחלקות.
לסיכום: השמחה בט"ו באב וביום הכיפורים היא בראש ובראשונה על האחדות בעם ישראל, וכשיש אחדות יש השראת שכינה.  כי כל זמן שלא הותרו השבטים לבוא זה בזה, או כל זמן שלא הותר שבט בנימין לבוא בקהל, לא הייתה ביניהם אחדות שלימה ולא זכו להשראת השכינה בשלמות וביום שהותרו לבוא זה בזה והותר שבט בנימין לבוא בקהל, חזרה ונשלמה האחדות ושוב היו מוכנים שישכין ה' שכינתו בקרבם כימי קדם. וגם אחרי גזירת המרגלים שהביא קרע בין דור האבות לדור הבנים והסיום שלו בט"ו באב, חזר הדיבור למשה רבינו פה אל פה.  ולכן גדלה השמחה ביום ההוא - יום ט"ו באב - כשמחת יום הכיפורים ממש שבו ניתנו לוחות האחרונות ונתרצה להם הקב"ה ומחל להם על עוון העגל, ולמחרת יום הכיפורים הצטוו על  מלאכת המשכן אשר תכליתו להשכין שכינת ה' בקרבנו. הנה כי כן ראינו שיום השמחה על מחילת עוון עבודה זרה - כמוהו כיום השמחה על אחדות האומה. כי כבר אמרנו שפירוד הלבבות שורש מעבודה זרה. [עלמא דפירודא].
 ומוסיף בעל ספר שפתי צדיק, הערה יפה!  אף שהיה מן הסתם לחכמים שבאותו הדור, שאסרו בתחילה את שבט בנימין לבוא בקהל (בעוון פילגש בגבעה), טעם נכון וחשוב לאסור את שבט בנימין מלבוא בקהל ולנדותם,   מכל מקום עכשיו הותר השבט לבוא בקהל - ומשמע שהשיגו באותו יום [ שחל "במקרה" בט"ו באב..]  דעה גדולה יותר וראו לנכון שיותר טוב לקרב את שבט בנימין - וזה היה ה"יום טוב", שבו זכו לדעה שלימה יותר, שהביאה אותם למחשבה מחודשת – לאחדות ולא לפירוד -  שהעיקר הוא אהבת ישראל!!! זהו המעגל האין סופי שבו כולם חשובים ובו לכולם יש מקום כקטון כגדול.. וכשיש אחדות אמיתית השמחה היא גדולה עד שלא היו ימים טובים כמו הימים האלה...
שבת שלום!! וט"ו באב שמח!
פרפראות לפרשה
"ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת.." [דברים ו,יא]

• שפתי כהן [שם]  - סמך אחר מצות מזוזה - ערים גדולות ובתים מלאים, לומר שכל המקיים מצות מזוזה ממלא הקב"ה ביתו מכל טוב.

**מעשה באדם ששיבח את בניו בפני ידידיו:
חמישה בנים נתן לי אלוקים וכולם כאחד טובים.  הבכור – רופא, השני – עורך-דין , השלישי – כימאי, הרביעי – צייר  והחמישי – סופר.
שאל אחד מן החבורה: ואתה מה?
ענה האב: אני – סך הכל חנווני עני ומפרנס את כּולם...
פרפראות לט"ו באב
ט"ו באב נקרא גם בשם "יום תבר מגל"
מפני שבו מפסיקים לחטוב עצים למזבח – מפני שהעצים עלולים לקבל תולעים כיון שתש כוחה של חמה והימים קצרים יותר ולא יספיקו העצים להתייבש יפה עד החורף.  ונקרא יום זה "יום תבר מגל" יום שנשבר בו המגל.. שוברים את מגל או את משור ההקדש כדי שלא יבואו להשתמש בו במשך השנה וימעלו בהקדש.
כדי להבין יותר טוב מה זה נשבר המגל בזמנינו... בואו תשמעו סיפור פלא שקרה השבוע בבית חולים בארה"ב.
האשה נפלה ל"קומה" בשנת 2022 והיתה מאושפזת מאז. משפחתה הסכימה לתרום את איבריה אך "ביום הקציר" אחת מאחיותיה הבחינה בתנועה של החולה וסברה שתרומת האיברים לא במקומה.
היא קראה לרופא שביקש מהחולה למצמץ וזו מצמצה כך שהרופאים הודיעו על הפסקת הקציר. [קציר האיברים...]   למרות זאת, מתאמי ההשתלות לחצו להמשיך בקציר כי חששו לאבד את "היבול" ורק העמידה האיתנה של הרופאים כנגד הלחץ שאף לווה בהצעה להזריק לה מורפיום כדי לעמעם את תנועתה, הביא לעצירת התהליך ומעבר המשתילים לחפש תורמת אחרת במקומה.         
חידה לפרשה
בכל התורה כולה יש רק שני פסוקים שמכילים את כל אותיות האלף בית, האחד מופיע בפרשתנו והשני לא. מהם שני הפסוקים האלה?
פתרון לחידה
הפסוק שכולל את כל אותיות הא' ב' בפרשתנו הוא דברים ד לד.
הפסוק הנוסף שכולל את כל האותיות הוא שמות טז טז בפרשת בשלח.
שבת פרשת "ואתחנן" (שבת נחמו) ט"ו מנחם אב

1. ההפטרה-הראשונה משבעא דנחמתא- " נחמו נחמו עמי".
2. בפרשה- קוראים את עשרת הדברות, ומנהג אשכנז שקוראים אותם בטעם התחתון אבל למנהג בני ספרד ותימן- קוראים אותם בטעם עליון.
3. במנחה בשבת אין אומרים "צדקתך". [הבלדים אומרים]
4. ביום רביעי  [י"ט אב] יש נוהגים לעשות התרת נדרים ארבעים יום לפני ר"ה.

לשבת "נחמו"
"גדולים אנחנו, וגדולות הן משוגותינו, ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולות הם תנומותינו" (הראי'ה קוק- אורות תחיה)
מה התחדש בט"ו באב?

1. בתחילת חודש אב, נהגנו אבלות, אולם זכה החודש ויש בו אחד מהימים המאושרים שבלוח השנה-"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" (תענית כו,ב) ורבות מהחתונות נערכו דוקא ביום זה.
2. ביום זה היו נוהגות בנות ירושלים שעדיין לא זכו להקים בית בישראל,  לצאת למחולות בכרמים, ואומרות " בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". ובכל זאת, לא נמנעו בני ישראל מלשאת בני או בנות עדות אחרות. במקרה של הבדלי מנהגים, נוהגת האישה כמנהגי בית בעלה, שכן אישה אינה מקבלת עליה את מנהג בית הוריה כנדר גמור, אלא על תנאי- עד שתדע עם מי היא מקימה את ביתה...על כל פנים, במקרה של נישואים בין עדתיים, טוב לעשות התרת נדרים בפני שלושה על מנהג שנהגה בבית אביה.
3. על פי  חז"ל, יש להימנע מלהתדיין עם גויים בחודש אב, שמזלו אינו טוב. יש אומרים שהכוונה היא רק עד אחר - עשירי באב, ויש אומרים אחרי ט"ו באב. "ובפרט כי ט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עילוי לשכינה... וכיוון שעלה חודש זה ביום חמישה עשר – לא ירד, דמעלין בקודש".[ הבן איש חי].
4. מט"ו באב מתחילים הלילות להתארך, ולכן מומלץ  להוסיף קביעות של לימוד בלילה ו"כל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום" (חגיגה יב,ב). הלימוד בין מנחה למעריב נחשב כלימוד בלילה, וראוי גם בבית להוסיף בלימוד.

חמישה עשר באב-לענין ערלה
יום ט"ו אב קובע לענין ערלה, והוא שאם נטע ונקלט בארץ ארבעים וארבעה יום קודם ראש השנה, (ארבעה עשר יום לקליטה ושלושים יום שיהא בארץ- ושלושים יום חשוב שנה) הרי כשיבוא ראש השנה, נחשב כשנה שנייה לנטיעה. אך אם אין ארבעים וארבעה יום הרי לא נחשב לשנה שניה (רמב"ם פ"ט ממעשר שני הלכה י) בכדי להודיע ולפרסם את העניין הזה עשו את היום הזה שהוא יו"ט ליום המחולות בכרמים. למען הזכיר לכורמים שכל מי שעוד לא נטע יבוא ויטע בו ביום שהוא האחרון לחשבון שנות הערלה.
יצאת לטייל?  כדאי לקרוא לגבי הכשרות וכו'
לפני שאדם הולך לבית מלון או לבית הארחה וכד' צריך לבדוק את כשרות המקום בכלל וגם כשרות המאכלים בפרט. יכולים להיות כל מיני "הפתעות" לדוגמא: יש בתי מלון שהכניסה לחדרים היא גם בשבת, ומוציאים אותך מהחדר בשבת בצהריים...  יש מנגנונים שמפסיקים באופן אוטומטי את פעולת החשמל או המזגן בכל פעם שאדם יוצא מהחדר או נכנס אליו גם בשבת.  לשאול האם "הבוילר" של בית המלון פועל גם בשבת ולהתנהג בהתאם, הוא הדין בצימרים.  כדאי מראש לברר היכן בית-הכנסת או מרחב פתוח לתפילות...)  ואם יש שם ס"ת.

1. גם כשמטיילים - יש מצווה ועדיפות להתפלל במניין.  ולגבי תפילת הדרך-  אם הינך יוצא  לדרך סמוך לתפילה  - אתה יכול לכלול את תפילת הדרך ב"שומע תפילה" - ולחתום "ברוך אתה ה' שומע תפילה" כרגיל.
2. ונשמרתם מאד לנפשותיכם –ללכת במסלול מסודר (עם מפות..) בגדים מתאימים, נעליים ומכנסיים ארוכות, מים במידה מספקת .
3. אין היתר להיכנס לכנסיות ולמנזרים שהם מקומות של עבודה זרה. לעומת זאת –למסגדים-  מותר להיכנס .
4. הרצון העז לטייל ברחבי הארץ ולזכות בעוד ארבע אמות חדשות, אינו מתיר איסור "יחוד" או איסורים אחרים...
5. רצוי במידת האפשר לקיים גם "ובלכתך בדרך". יש כאלה שמשלבים לימוד מתוך תנ"ך תוך כדי טיול למקומות היפים בארצנו הקדושה.
6. גם בדרכים יש חובת נטילת ידיים . אם הינך בדרך ואין לך מים לנטילה ואתה יודע שבעוד ארבע ק"מ לפניו תמצא מים- צריך להמתין עד שיגיע לשם.  ואם גם בטווח הזה אין מים, מותר לך לכרוך ידיך במפית או בשקית ניילון ותברך ויאכל, כמו כן אם הינך יודע שיש מים בטווח של ק"מ בצד אחר תלך לשם, אבל אם יש סכנה בדבר וכדומה- שים מפה סביב כפות הידיים כנ"ל.
7. לא לשכוח לקחת לכל מקום - מסכה , ולהקפיד על שמירת מרחק.
8. שמור על ארץ-ישראל יפה ונקיה ! זו גם מצווה - וגם קידוש ה'!...

שאלות מצויות בדיני ממונות ליוצאים לחופשה
א. דיני ממונות ישנם דברים המצוים מאוד, ובחלקם הדין משתנה לפי פרטים קטנים, והוזכר רק השאלות המצויות כדי ליתן עליהם את הדעת, ובכל דוגמא כזו וכדומה, יש לברר היטב את המציאות והדין.
ב. מצוי שרוצה לארח אנשים נוספים במקום ששוכר, בדין זה ישנם פרטים רבים, כגון אם שכר לפי מיטות או לפי מספר ממוצע של אנשים, וכן אם זה ארעי או בקביעות, וכן אם האורח הוא מהסמוכים על שולחנו.
ג. מזמין הסעה והסעה מאחרת, עד כמה זמן צריך להמתין לו.
ד. שכר מקום, הגיע למקום ויש שם דברים המפריעים לו קצת או הרבה, או שחסרים שם דברים חיוניים או לא כ"כ חיוניים, שסוכם עליהם מראש או שלא סוכם, כגון כלב בחדר נעול או בחצר, מזגן אינו תקין, סתימה בביוב שגורם לריח או מגביל בשימוש, רעש בניה מבחוץ, סיכמו על מקום שרואים ים או נוף ואינו מדוייק, מתי חייב לקיים את הסיכום, לשנות, לבטל, ובחלק מהדברים שונה כאשר היה כך כבר לפני שהגיע למקום, או שהתקלה נתחדשה ונוצרה רק אחרי שכבר נכנס
ה. השתמש במיקרוגל וכדו' במין מסויים בשרי או חלבי, יש אופנים וצורות שימוש שצריך להודיע לבעליו, ויש אופנים שיתחייב לשלם .
ו. כששוכר דירה, הדין שעל מה שיש לו רשות להשתמש מתחייב בשמירה כשומר שכר, ועל מה שאין לו רשות כשומר חינם . ולכך גם אם ילד קטן שבר דבר, אפילו אם זה מהדברים שאין לו רשות להשתמש נחשב כפשיעה, וחייב ליידע את הבעלים, או לסכם עמו מראש שלא מקבל אחריות על דברים קטנים שמתקלקלים .
תן חיוך..
1.מודעה בחנות לרהיטים בשכונת גאולה: "אי"ה ונזכה ויבוא משיח צדקינו לא יהיה ניתן להחזיר שרפרפים שנקנו עבור תשעה באב"...
2. הקיץ בעיצומו. נראה שעוד כמה מעלות חום וכבר מתחילים להסתובב פה גמלים...
3. ואיך מתגוננים? אקמול זה מה שהרופאים ממליצים כשיש חום...
4. זהירות! לידיעת הבחורים שיצאו לבין הזמנים: החלה עונת הציד [של מצ"ח]
5. "לא היו ימים טובים כחמשה עשר באב.. שבנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? "בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לָךְ.." [משנה סוף מסכת  תענית].
*חגלה לוחשת למילכה במעגל הכרמים: התעייפתי!  עד מתי אנו חולות בכרמים? לוקח המון זמן לבחורים הרווקים האלה להחליט!!.. עונה לה מילכה: לא בטוח שאם הוא יחליט אני מפסיקה לחולל... החיים מאד יפים בכרמים לאור הירח..