פרשת כי תצא

פעמיים בשנה זכור את עמלק...
פעמיים בשנה אנו קוראים את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" פעם אחת לפני פורים כדי לקיים "והימים האלה נזכרים ונעשים" קודם נזכרים (=פרשת זכור) ואח"כ נעשים (=מקיימים את מצוות פורים), ואחת בחדש אלול – כקריאה הרגילה בתורה – של פרשת "כי תצא" שבסופה יש פרשת "זכור"
והנה השבוע יש משמעות נוספת לקריאה זו – לקראת כניסת כוחותינו לכיבוש עזה  [אלא אם כן יקרה משהו ברגע האחרון...] כי על הארץ הזאת כן, על כל הארץ הזאת  ולא רק על חבל עזה – יש מאבק שורשי עמוק – ובעצם המאבק הוא לא רק למי שייכת הארץ הזאת, אלא עם מי נמצא הא-לקים, מי מוביל את הדרך הנכונה לקרוא בשם ה' בעולם..
עמלק כשבא להלחם עם ישראל מיד בצאתם ממצרים, אחרי שכל אומות העולם נבהלו כשראו כיצד ה' עושה נסים גדולים לעם ישראל, בעשר המכות ובקריעת ים-סוף באותה שעה היתה נטיה גדולה בקרב או"ה להאמין שהנה יש כוח עליון שמנהיג את הכל, והכח העליון הזה – הא-לקים – מתגלה דרך עם ישראל, וכל מי שרוצה להידבק בא-לקים, - צריך לדעת שהצינור הרוחני הזה – עובד דרכו, וכך באמת האמין ובא יתרו חותן משה, שעזב את הכל ובא להידבק בישראל אבל עמלק במלחמתו רצה להראות שכל זה לא נכון, ונצחונות עם ישראל היו מקריים וזהו "אשר קרך בדרך" כך בדיוק רוצים אויבנו להראות  שכל מה שבנינו עד כה במדינת ישראל וכל החסדים שעשה אתנו הבורא, והנצחונות הגדולים למשל במלחמת ששת הימים – ששמעו עמים ירגזון וחיל אחז כל יושבי ארץ – כל זה היה מקרה... יותר מכך גם אם הם בשם אל'לה כביכול,   אבל לטענתם הוא תמיד נמצא  בצד שלהם....  ולכן הם רוצים את הכל, ולמרבה הצער עדיין יש יהודים בקצה המחנה שעוד מאמינים שיהיה כאן מזרח-תיכון חדש..[ דרך אגב לכל אלו שעדיין לא מתחרטים על הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון: -  זכור –ולא נשכח –למי שהביא את עמלק לכאן – ולמי שנתן לעמלק חבל ארץ פורח!]
המאבק הדתי-רוחני ביננו לבין עמלק – היה גם בשואה האיומה שהאות לפתיחתה – היה אותו לילה מר ונמהר שמכונה "ליל הבדולח" שבו שרפו והשחיתו  בתי כנסיות וספרי תורה ברחבי גרמניה, אותו לילה סימן את המאבק של החיה הנאצית נגדנו – לא עוד אנטישמיות על רקע כלכלי וכדו' אלא הם לא יכלו לסבול את העם הזה ואת כל מה שהוא מסמל עבור העולם- עם הנצח שדבק בא-לקיו למרות הכל... ואת זה הם רצו להשפיל וללעוג, גם על עמלק מסופר שהיה לועג למצוות, והיה מזנב בנו את הנחשלים היה לוקח את מילותיהן של ישראל וזורקן כלפי מעלה בלעג ואומר, טול מה שבחרת.. לכן, זכור את אשר עשה לך עמלק... ואתה עיף ויגע ולא ירא א-לקים, והשאלה מי לא היה ירא א-לקים? עם ישראל? עמלק? הפשט – הכוונה לעם ישראל – וכפי שאכן מסביר האברבנאל אבל ברוב מקורות חז"ל – מופיע ההיפך – שהכוונה לעמלק! (וכך פירשו רש"י ורמב"ן (שמות י"ז,ט"ז) וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל, ובמדרשים ) כלומר – כשאנו עייפים ויגעים – קופץ עלינו הלא ירא א-לקים הזה ששורש מלחמתו בנו – ברוחניות ומעיר אותנו – ומן השמיים רומזים לנו – תפסיקו להיות עייפים ויגעים חלשים ומיואשים – ואז לא יקפוץ עליכם הרשע הזה, וא"כ מובן עתה למה אנו פוגשים את פרשת עמלק שוב בחדש אלול, כי כל יהודי צריך להתעורר ולשוב בתשובה לבוראו, ולחשוב מדוע עדיין יש עמלק בעולם, ולהתפלל שימחה ה' זרעו של עמלק ולכן זקוקים אנו לדברי הנחמה שבהפטרה "רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי.. הרחיבי מקום אהלך – כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו, - ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני, רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך, אמר גואלך ה'!
ברכת רב היישוב למורים ולתלמידים שהתחילו שנת לימודים חדשה
לכל התלמידים שחזרו השבוע לספסל הלימודים בבתי הספר בישיבות ובאולפנות ולכל המורים והמורות, המנהלים הר"מים המחנכים והמחנכות  - ואחרונים חביבים ילדי הגנים והמעון וכל הגננות והמסייעות – וכמובן אלו שעלו לכיתה א' -   היו ברוכים לקראת שנת הלימודים החדשה ותזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. נזכה להמשיך גם בהנחלת המסורת הנצחית של אבותינו מהר סיני, ויסודות המידות הטובות של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ואמותינו הטהורות שרה רבקה רחל ולאה ויהיו  דברי הנביא מיכה חקוקים על לבנו": "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד - וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם א-לוקיך" [מיכה  ו,ח].
שנה לימודים טובה ומועילה! שנה של בריאות ועשייה ברוכה!!
פרשת "כי תצא" (י"ג אלול(
1.ההפטרה (חמישי משבעה דנחמתא) "רני עקרה".
2.ראוי שהש"ץ יזכיר לציבור לפני קריאת מפטיר, שמי שלא שמע את פרשת "זכור" – יכוון בסוף פרשה זו לצאת ידי חובה בקריאת "זכור" והש"ץ יכוון להוציאו ידי חובה.
3.מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – יברך במוצאי שבת. [מועד אחרון..]
פרפראות לפרשה
"לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" [כב ט]
הפשט הוא שאסור לזרוע מיני תבואה וזרעים אחרים בתוך הכרם כי אז יאסר כל מה שגדל ויצטרך לשרפו
אבל כותב החיד"א, שהפסוק בא גם לרמוז לנו שאסור לעשות מצוות ועבירות ביחד, כגון לתת צדקה ובאותו זמן לבייש את חברך, או לדבר לשון הרע או ללמוד תורה ולהתגאות, וכל כיוצא בזה, "פן תקדש המלאה הזרע", שלא יתגעל וימאס הטוב שאתה עושה. ..
חידות לפרשה  (עם רש"י)

1. האם  מותר לרכב על עגלה הרתומה לשור וחמור? (עיין היטב ברש"י)
2. על אשת יפת תואר נאמר – "ועשתה את  צפורניה" – למה הכוונה?- שתקצוץ ציפורניה, או שתגדלם?

זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים
א.  פסוק זה, ועוד פסוקים נוספים בפרשתנו חוזרים ומזהירים שלא לספר לשון הרע.  אזהרות אלו נכונות במיוחד בחודש אלול, בו צריכים  אנו לפשפש במעשינו – והרי "הכל נכשלים באבק  לשון הרע".
ב.  כיצד להיזהר מלשון הרע? מלמדנו בר קפרא  מהכתוב "ויתד תהיה לך על אזנך" – אל תקרי אזנך,  אלא על אוזנך: שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח  אצבעו באוזניו, משום כך, ביאר רבי אליעזר, דומות  אצבעותיו של אדם ליתדות.
ג.  שלושה סוגי דיבורים רעים הם – רכילות, לשון הרע  והוצאת שם רע – ושלושתם אסורים, ההבדל ביניהם הוא  כפי שביאר הרמב"ם - הרכיל מעביר שמועות מאיש לרעהו,  גם אם שמועות אלו אינן בגנותו של איש, עוון גדול מזה  הוא לשון הרע, שמספר אדם בגנותו של חברו, אע"פ  שהוא אמת, והאומר שקר על חברו  -נקרא מוציא שם רע.
ד.  בעוון לשון הרע עוברים המספר, המקבל וגם זה  שעליו סיפרו! המקבל, לפי הרמב"ם, חמור מהמספר,  והטעם: אם אין מי שיקבל, אין מי שיאמר.
ה.  הנמצא במקום שמדברים לשון הרע ואינו יכול  לשים אצבעו באוזניו, יאמר בלבו: שקר זה אומר. וישתדל לעזוב את המקום או יגרום לכך שיחליפו את נושא הדיבורים..
ו.  התשובה על חטא לשון הרע קשה ביותר, כיון  שהמספר כבר אינו יודע עד היכן התגלגלו הדברים  ונתפרסמו, ולעתים אינו מוצא עוד את האדם שעליו  סיפר כדי לבקש את סליחתו, התקנה היא, לדברי רבנו  יונה בשערי-תשובה, ללמוד תורה.
ז.  אם מתבייש לבקש מחילה ממי שסיפר עליו לשון הרע,  או שחושש מכעסו – רשאי לבקש מחילה באופן סתמי.
איך מקיימים מצות השבת אבידה בזמן הזה?
בימים שבית המקדש היה קיים, היו בני-ישראל עולים לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה (בפסח, שבועות וסוכות), ובשלוש הזדמנויות אלו היו מכריזים על האבדות במקום מיוחד בירושלים שנקרא "אבן הטוען", וכל מי שמצא אבדה היה מגיע לשם. לאחר חורבן בית-המקדש התקינו חז"ל שמוצא האבדה יכריז עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. עוד נקבע, שבמקומות בהם נהוג להחרים אבדות לאוצר המלכות - יש להסתפק בהודעה לשכנים ולחברים.
לפי ההלכה, המוצא חייב לטפל באבדה כדי שלא תאבד את ערכה, ופעמים שהוא צריך גם להשתמש באבדה, כדי שלא תתקלקל מחוסר שימוש. כאשר הטיפול באבדה מחייב הוצאה ממונית, רשאי המוצא לגבות את ההוצאה שנגרמה לו בגלל האבדה. כיוון שכך, התירו חז"ל למכור את האבדה במקום שהיא גורמת להוצאות יתרות, ההופכות את הטיפול בהשבתה לבלתי משתלם עבור המאבד.
שימו לב לאבדה.  האם יש סימנים מזהים באמצעותם יוכלו הבעלים לקבל בחזרה את החפץ לפעמים אפשר לזהות באמצעות רשימת אנשי הקשר, ובארנק סביר להניח שתמצאו רשיון נהיגה או כרטיסי אשראי. הדביקו מודעות בלוח המודעות במכולת בבית הכנסת וכדומה. , פרסמו בוואטסאפ של המושב  או של בית הכנסת או בכל דרך אחרת. ספרו כי מצאתם חפץ אבוד; כשמישהו ייצור עמכם קשר, וודאו כי אכן החפץ שייך לו (באמצעות הסימנים המזהים) ולאחר-מכן תוכלו להשיב את המציאה ולקיים מצווה גדולה. כל עוד והחפץ נמצא ברשותכם עליכם לשמור עליו. אם מצאתם תכשיט יקר שימו אותו בכספת או במקום בטוח אחר; את הבגדים קפלו ואחסנו במקום מוגן, וכן האופניים שמצאתם – תשתמשו בו רק כדי לשמור על תקינותו.
מתי מותר לקחת לעצמכם את האבדה? - כאשר ברור שהמאבד התייאש לפני מציאת האבדה. שטר כסף שנמצא ברחוב, למשל, אין צורך להחזיר (אך צרור שטרות, שניתן לזהותו על-פי אופן אריזתו, יש להחזיר). או האבדה שווה פחות מפרוטה. או המאבד אינו יהודי אלא אם כן עושה לקדש שם שמיים..
מתי מותר להתעלם מהאבדה? אם המוצא הוא אדם מכובד שאינו נוהג לשאת חפץ מסוג האבדה שמצא  או אם המוצא אינו יכול מסיבה הלכתית להגיע לאבדה (כגון כאשר המוצא הוא כהן והאבדה נמצאת בבית קברות) או אם השבתה של האבדה תגזול מזמן המוצא עד כדי שיפסיד בזה כסף יותר מן האבדה עצמה. דבר נוסף - אדם שעסק במצווה אחרת בשעה שראה את האבדה, לא חייב בהשבתה מתוקף ההלכה ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה". אין מרימים ארנק או מוקצה בשבת גם אם זו השבת אבדה.
מן הראוי שבמקומות ציבוריים, כמו בית כנסת, ישיבה ומוסדות צבור, הגבאים, או הנהלת הישיבה או המוסד יכתבו הודעה במקום גלוי, שלפי תקנת הבית כנסת או הישיבה כל מי שלא יבא לקחת חפציו או את ספריו עד זמן מסויים, אין המוסד אחראי עליהם, וההנהלה תשתמש בהם כרצונה.
חשוב גם לדעת שמצוות השבת אבדה כוללת גם מניעת נזק. למשל, אם אתם מבחינים בעץ העומד ליפול על הרכב של השכנים, זו מצווה ללכת ולעדכן אותם (או לנקוט בפעולות אחרות) כדי לשמור על רכושם. או שראיתם צינור מים שהתפוצץ תסגרו את המים או תודיעו לבעל הבית או לאחראי במושב..
ולסיום תופתעו לשמוע שגם יש "השבת אבדה" של יהודי.. אם רואה את חבירו שיצא מ"המסילה"... או שהוא בדכאון מהמצב.. מצווה לעודד אותו ולקרבו. שהרי הדברים קל וחומר, שאם ציותה התורה להחזיר אבידת ממון לבעלים, על אחת כמה וכמה שצריכים להשיב לו את אבידת נפשו, ורמזוהו חכמינו בדרשתם, והשבותו לו, לרבות אבידת עצמו, שתשיב לו את נפשו .. ותזכהו בעולם הזה ובעולם הבא. [עפ"י מנחת חינוך מצוה רלט - ועיין גם אוה"ח בפרשתינו].
י"ג באלול –  יום הזכרון לרב הגאון ראש כל בני גולת בבל והמזרח
- רבינו יוסף חיים זצ"ל
השבת – י"ג אלול –מאה ועשר שנים להסתלקותו של ראש גולת בבל האחרון - רבינו יוסף חיים המכונה "הבן איש חי". רבינו יוסף חיים נפטר בגיל שבעים וארבע - בפרשה זו שיש בה בדיוק שבעים וארבע מצוות [ מתוך תרי"ג]  היה מקובל, דרשן, מנהיג קהילה, מחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם.  נולד בבגדאד למזל טוב ולרב אליהו בן הרב משה חיים, אשר שימש כרבה הראשי של בגדאד דודו היה הרב עבדאללה בן משה חיים. כאשר היה כבן שבע נפל לתוך באר עמוקה תוך כדי משחק אך ניצל. בהיותו בבור נדר שכשיצא מהבור יקדיש את כל חייו ללימוד תורה .
הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. הרב יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס בירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם שלום את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, הרב יוסף חיים רכש בית וכרם בחברון שבארץ ישראל, כדי לקיים בה מצוות התלויות בארץ.
בספרו, כותב רבינו יוסף חיים, בעל "הבן איש חי",  שכאשר יהודי חוזר בתשובה הוא בעצם בונה "בית חדש"!!  וכדי לשמור עליו - הוא צריך לעשות מעקה לגגו, והכוונה לראשו ומחשבתו, כדי שלא יבואו "דמים" בביתו, מי ומה  אלו ה"דמים"? עונה רבינו יוסף חיים: דמים- רמז לד' [=ארבעה] - שנקראים "מים", מים מרים ורעילים שכל יהודי - ובמיוחד בעל תשובה - צריך להישמר מהם. (א) הגאווה- כמו ארס של נחש – נקראת גם היא  "מי ראש" (ב) מחלוקת - נקראת "מי מריבה". (ג) הכעס- נקרא "מי-מצור" (עיין נחום ד), כיון שכביכול עושה מצור וחוסם כל הגיון שכלי לפעול בעת הכעס.  (ד) תאווה - שנקראת בשם "מים גנובים" (מים גנובים ימתקו) – אם ישמר מאלו הארבעה - מובטח לו - ש"יפול הנופל ממנו"-שיפול ממך יצרך הרע –שסופו להיות "נופל".
מנהג אכילת סימנים טובים בראש השנה
בליל ר"ה נוהגים להביא מאכלים לסימן טוב – מנהג  קהילות אשכנז להתחיל בתפוח בדבש ומנהג ספרד ותימן להתחיל בתמר – כיון שזה משבעת המינים, ויברך העץ – ויתכון לפטור כל פירות העץ. ואם אוכל לפני הסעודה – יברך על הדלעת – אדמה, ויתכון לפטור כל פירות האדמה. ואם אוכל בתוך הסעודה – לא יברך על הדלעת אלא על בננה וכדומה  (כיון שדלעת זה נקרא "דבר שבא מחמת הסעודה" ולא מברכים עליו בתוך הסעודה) יש  נוהגים להביא  הפירות אחרי ברכת-המזון, ויברך העץ ואדמה, ולבסוף ברכה אחרונה כדין. אם אין לו ראש כבש, יניח ראש של דג וכדו', וכשאוכל תפוח בדבש – יאמר שתהא לנו שנה טובה  ומתוקה ענבים לבנים זה סימן טוב. ענבים שחורים- לא כדאי..   כמו כן נהגו לא לאכול אגוזים ובטנים – וכן לא דברים  חמוצים   גם אם טובל הפרוסה בדבש – לא ישכח גם להטביל במלח כבכל השנה.  את "הכרת" (=בצל-בר) וכן כל הדברים שלא ערבים לחיכו לא חייבים לאכול ויכול להצביע עליהם ולומר את ה"יהי רצון"…
הסימן הטוב ביותר לראש השנה – שיהיה נוח ולא כעסן על הסובבים אותו גם אם לא הגישו לפניו את מה שרצה או לא הספיקו להיערך כראוי..  וכן ביה"ר של אכילת "הסימנים-הטובים" יתכוון להתעורר התשובה ולא רק למלאת כרסו...     וטוב ללמוד משניות ראש השנה בשלחן החג.
תן חיוך..
1. קמתי מוקדם בבקר והתחלתי לפזם כמנהג הספרדים: בֶּן אָדָם, בֶּן אָדָם מָה לְךָ נִרְדָּם?  –לפתע נזכרתי שאני אשכנזי!.. התחלתי לפזם "אדון הסליחות בוחן לבבות.. חטאנו לפניך רחם עלינו"...
2. איש אחד נכנס לחנות שופרות , לקח שופר יקר מן המדף ופנה לצאת..  -"היי, מה עם הכסף"?- קרא המוכר אחריו.  -" אל דאגה, אחרי ראש השנה נסכם על המחיר .." קרא האיש.
 3. "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רֹעַ הגזירה"
 לא משנה מה היא אמרה, תמיד תאמר לה שהיא צדקה – כי  "צָדְקָה" – תַּצִּיל מִמָּוֶת...
4. " מוֹצָ֥א שְׂפָתֶ֖יךָ תִּשְׁמֹ֣ר וְעָשִׂ֑יתָ.." [מן הפרשה]
אשה שלחה את בעלה ל"סופר": "בבקשה תביא חלב, ואם יש יוגורט, תביא שש". כשחזר שאלה אותו בתדהמה: למה הבאת שש חלב??" ענה: "היה יוגורט.." .
5. האם מתחתנים בחודש אלול?
בישיבות הליטאיות גורסים שאלו''ל ר''ת אסור להתארס, ואסור להתחתן.
והחסידים גורסים שאלו"ל ר''ת אתם ליטאים ואנחנו לא..
ולפי הספרדים: אדרבה! – אלו"ל - זה 'ולקחת אשה לבני ליצחק' ...