פרשת וילך

שובה ישראל –עד כסא הכבוד!!
השבת,  זו השבת הראשונה לשנת תשפ"ו ומעלתה גדולה, שביכולתה לתקן את כל שבתות השנה. ובהפטרה נקרא: שובה ישראל עד ה' א-לוקיך.. ואמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלוקיך. ואילו רבי יוחנן טוען שביחיד- כמעט עד כסא הכבוד.. אבל בציבור אכן מעלתה שמגיעה ממש עד כסא הכבוד.. [ עיין יומא פו. ובהגהות הב"ח שם] . הקשה המהרש"א: למה האמוראים נחלקו  על פסוק בנביא [הושע – שובה ישראל עד ה' אלקיך האם ממש מגיע עד כסא הכבוד?..] -לכאורה היה להם לחלוק על פסוק דומה בתורה [שהיא קדמה לנביאים] ? – "ושבת עד ה' אלוקיך"..והתירוץ הוא שבפסוק בתורה רק אומרים שישראל יעשו תשובה  אבל מי אמר שה' יקבלנה ותגיע אליו עד כסא כבודו ממש? מי אמר שיזכו לכך? אבל בנביא הושע נאמרה קריאה ברורה – שובה ישראל עד ה' אלוקיך! כלומר: יש מעין הבטחה שהיא תגיע עד ה' – דהיינו עד כסא כבודו- וסובר מאן דאמר שזה עד ועד בכלל!
אולם הרב יהודה זק"ש  ראש ישיבת בית זבול- יישב באופן אחר. באמת רק ציבור יכול להגיע לתשובה שמגעת ממש עד כסא הכבוד. עד ועד בכלל. לא היחיד. ובחו"ל אין את המושג "ציבור" או "קהל", כפי שהגמרא אומרת בכמה מקומות לגבי תענית ציבור [ אין תענית בבבל- תענית יא] או במסכת הוריות- ה: ["אין לך קהל אלא בארץ ישראל"] וזאת משום שקדושת הכלל אינה אלא בארץ ישראל!! אפילו נבואה יש רק כאן בארץ לא באירופה ולא באוקראינה ואפילו לא באומן... גם יונה הנביא ברח מהנבואה- ע"י בריחה מהארץ, עד שהובא בחזרה ב"משלוח מיוחד" על ידי הדגה היישר לחופי הארץ כדי שילך ויתנבא על נינוה, אם כן שובה ישראל של הושע הנביא שנאמר ליושבי הארץ הזאת שייך שיגיע עד כסא הכבוד. אבל בתורה נאמר הפסוק על אלו שנמצאים בגולה עם כל הצרות, ושם מתעוררים וחוזרים בתשובה- לא בארץ- ושבת עד ה' אלוקיך- תשובה כזו הנעשית בחוצה לארץ - כמעט מגעת עד כסא הכבוד!  מכל מקום, כדי להגיע ממש לכסא הכבוד צריכים להיות כאן – בציבור מאוחד- ומי כעמך ישראל גוי אחד- בארץ! ובזוהר- בארץ הם גוי אחד- לא בחו"ל..
דרך אגב, הרב קוק כותב באורות התשובה- שגם להגיע מן הגלות לכאן זה חלק מתהליך התשובה.. אבל כאמור, זו רק ההתחלה והדרך להגיע לכסא הכבוד עוברת דרך הארץ הנבחרת.
שתהיה לכולם גמר חתימה טובה- ושבת שובה מעולה!! מעולה עד כסא הכבוד ממש!!
חידה לפרשה
איזה חג מוזכר בפירוש בפרשה זו?
חידה ליום הכיפורים
איזה הוצאה על סך 3000 דינרי זהב נרשמה בבית המקדש מידי שנה ביום הכיפורים?
תחילת צום יום הכיפורים [יום רביעי]  – שעה 18:04
 סיום הצום –]למחרת ביום חמישי]  שעה  19:05
מהלכות יום הכיפורים- מי חייב לצום - ומי פטור?

1. באופן כללי כולם חייבים להתענות מן התורה. אך יש כאלו שפטורים מהצום ואותם נפרט.
2. אסור לאכול או לשתות אפי' דבר מועט, אך חולה שיש בו סכנה – צריך לדעת את "השיעורים" של חיובי "כרת" כדי שיאכל וישתה פחות פחות מכשיעור, ובפרקי זמן המותרים עפי' ההלכה. ושיעור אכילה – ככותבת הגסה (=תמרה יבשה) ולגבי שיעור  שתיה – מלא לוגמיו – וזה באדם בינוני – פחות מרביעית ולמעשה: כתב הר' עובדיה יוסף שליט"א, שיכין פרוסת לחם 30 גר' ויאכלנה במשך 9 דקות, ומים שיעור 40 סמ"ק וישתה במשך 5 דקות. ובכל זה כדאי לעשות שאלת רב, אחרי התייעצות עם הרופא!
3. ילד או ילדה מגיל תשע שנים שלימות – מחנכים אותם "לתענית שעות", כלומר אחרי שאכל בסעודה המפסקת היטיב – הוא "צם" עד הבקר, ומתאפק מלאכול עוד שעה, ממה שהוא רגיל – אם רגיל בשבע, אוכל בשמונה וכדו' והכל לפי כח הבן או הבת.
4. שנה לפני הבר מצוה (בן או בת) – צריכים לצום כל היום מדברי חכמים אך כיום שירדה חולשה לעולם, וכן אם הילדים כחושים – אינם חייבים לצום עד הסוף.
5. בגיל מצוות (בת בגיל 12, ובן בגיל 13) חייבים מן התורה לצום, אך גם באלו יש להשגיח היטיב שלא יסתכנו, בפרט בשנים הראשונות.
6. מעוברת ומניקה – צריכה להתענות כל הצום, אלא אם כן יש סכנה (או עלולה להתרחש סכנה) ח"ו לאשה או לולד, ולכן צריך להתיעץ עם רופא, ולקבל פסיקת רב, ואשה בהריון שהריחה מאכל, ופניה משתנים, ולחשו לה שיוה"כ היום ולא נרגעה, מאכילים אותה קצת מהרוטב, ואם לאו מהאוכל ופחות מכשיעור, ואם לא נרגעה נותנים לה כמה שצריך עד שתתיישב דעתה.
   הערה חשובה - לגבי מינקת – אף שמניקה חייבת להתענות (אם אינה בימים הראשונים ללידתה)- מכל מקום, אם תינוקה חולה ואינו יונק כי אם ממנה ואם תתענה יסתכן התינוק רשאית היא לשתות, ואם אפשר תשתה בשיעורים, יש מקילים ואומרים שכל מניקה שיש חשש שיפסק חלבה אם תתענה צריכה לשתות ביוה"כ בשיעורים. ובאופן כללי כבר כתבנו שעל המניקות להרבות מאוד בשתיה בערב יוה"כ!!
7. יולדת תוך שלושה ימים (שלמים) מהלידה לא תתענה כלל,/ משלושה – עד שבעה ימים, אם אמרה צריכה אני לאכול – מאכילים אותה./ מכאן ואילך – הרי היא ככל אדם, ואם אמרה צריכה אני, מחמת שכבד עלי החולי – מאכילים אותה. (אם אפשר – רק "בשיעורים") "יולדת" נחשבת מעת שיושבת על המשבר, או אינה יכולה ללכת בכוחות עצמה או ירידת מים, אבל להזעיק אמבולס – מותר כשמתחילים הצירים להיות תכופים. ויולדת שיש לה בעיה של חוסר ברזל או לחץ דם וכדו' תאכל בשיעורים כפי הוראת הרופאים והרב.
8. דין חולה ביום הכיפורים:
   א.  חולה שצריך לאכול – והרופא אומר - שאם לא יאכל יסתכן – מאכילין אותו – אפילו החולה לא מסכים!
   ב.  ואם החולה אומר שצריך הוא לאכול, אחרת יסתכן – והרופא חולק עליו – שומעין לחולה אפי' כנגד מאה רופאים – כי יודע לב מרת נפשו.
   ג.  אם יש מחלוקת בין הרופאים – מאכילים אותו.
   ד.  אם נחלש החולה הרבה, עד שנראה לרוב בני אדם שבסביבתו שהוא מסוכן אם לא יאכל – מאכילין אותו ולא מחכים לרופא!
   ה.  זקן שתשש כוחו מרוב התענית – מאכילין אותו.
   ו.  בין חולה בין יולדת מאכילים אותם פחות מכשיעור, ומותר לשקול ולמדוד ביוה"כ במשקל מיכני, אם לא הספיק לשקול או  למדוד לפני יוה"כ.(ואם צריך – מותר לתת אף יותר מכשיעור).
   ז.  מי שאחזו בולמוס – כלומר שמחמת רעב הוא רואה "חושך" בעיניים – מאכילין אותו מיד עד שיאירו עיניו – ולא מחכים לשום רופא!
   ח.  אם החולה שמוגדר כ"יש בו סכנה", אכל מעט והתאושש – ויודע בבירור שחלפה לה הסכנה – אסור לו להמשיך ולאכול!
   ט.  חולה שמתעקש לא לאכול – למרות הוראות הרופא – אינו נקרא "מחמיר" אלא מיקל בדיני נפשות, ואם התענה - עליו נאמר – "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" ואם שמע להוראות הרופא – אין צריך כפרה, וכשם שיש מצוה "ועניתם את נפשותיכם" כך הוא קיים מצוה – "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"!

פרפראות לפרשה
ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק (לא, ז(
כתב בספר "משך חכמה" "על דרך צחות, כי גם המלך נצטווה לבלי רום לבבו [לעיל ס"פ יז]  ויהושפט מלך יהודה כשהיה רואה ת"ח .. היה מחבקו ומנשקו כו' ואומר: אבי אבי כו', וזה רק בצנעה, אבל לעיני העם 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול' [כתובות יז] , ומצינו שמפני מה נענש שאול? על שמחל על כבודו [יומא כב, ב], וזה מה שאמר לו משה רבינו ליהושע: אם קטן אתה בעיניך, וירא וחרד מפני כל, ונמוך בדעתך לכבד כל אדם, אבל בכל זאת, "לעיני כל ישראל - חזק ואמץ", אל תתנהג בענווה ואל תראה להם מורך לב, רק היה קשה כברזל וגבור כארי נגד העם!
ליקוטים ורעיונות  ליום הכיפורים
  מה תועלת בתרנגול לכפרות  בלי תשובה?
לאדמו״ר רבי מאיר׳ל מפרימישלן זצ״ל, בא  יהודי כפרי ובידו תרנגול לבן ״לכפרה״, וביקש את ברכת הצדיק.- אגלה לך - אמר לו הרבי - מה שהתרנגול אומר: ״אני הגבר״ - אני התרנגול [בלשון הגמרא (יומא כ׳) נקרא התרנגול בשם גבר],״ראה עני בשבט עברתו״ - רואה אני את האדם, עני בדעת ועובר עבירות. ״אותי נהג ויולך חושך ולא אור״ - לקח אותי בערב יום כיפור, בשעה שעדיין חושך בחוץ וטרם האיר היום. ״אך בי ישוב״ -אם חושב הוא ומדמה לעצמו שבזה יצא ידי חובת תשובה,  ״יהפוך ידו כל היום״ - ידע נאמנה, שאפילו אם יהפוך ידו כל היום, לסובב אותי מעל ראשו, לא יועיל לו.- לא זו הדרך! חרטה על העבר וקבלה על להבא - זהו עיקר התשובה.
תשובה פתאומית ותשובה הדרגתית - ומהי התשובה הכי מעולה? 
[על פי הראי"ה קוק – אורות התשובה ב]
לגבי משך זמנה, התשובה מתחלקת לשני חלקים : תשובה פתאומית, ותשובה הדרגתית.
התשובה הפתאומית באה מתוך איזה ברק רוחני הנכנס בנשמה, בפעם אחת מכיר הוא את הרע ואת הכיעור של החטא ונהפך לאיש אחר, וכבר מרגיש הוא בקרבו השתנות גמורה לטובה. תשובה זו באה על ידי איזו הופעה של סגולה פנימית, על ידי איזו השפעה נשמתית גדולה, שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה.
וישנה תשובה הדרגתית, לא בריקה הבריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב, אלא מרגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו ואורחות חייו, רצונו, הלך מחשבותיו. ובמהלכו זה הולך הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר, מתקן את המידות, מטיב את המעשים, מלמד את עצמו איך להיות מוכשר יותר ויותר, עד שהוא בא למעלה רמה של זיכוך ותיקון.
התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב הא-לקי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים. נשמת כל האצילית מצטיירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג. והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכמו לא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלקית באמת, באה תשובה מאהבה בחיי הפרט ובחיי הכלל.