פרשת האזינו

 
     ולישרי לב - שמחה
ימי הדין חלפו, ועתה מתחילים ימי השמחה הבאים לקראתינו לשלום. ככתוב: ולישרי לב – שמחה. לאחר שישרנו את הלב ניתן לשמוח שמחה אמיתית . אין ספק שדווקא בגלל החיוב לשמוח בחג הזה ככתוב : ושמחת בחגיך והיית אך שמח, יש גם יצר הרע שלא לשמוח. כמו בכל מצווה שעושים, שמיד קם היצר הרע ומנסה לבטל המצווה. לכן אמרו חכמים "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה"[ ב"ק לח.]  אע"פ שלכאורה היינו אומרים שזה שמתנדב מרצונו לעשות מצווה הוא יותר גדול ממי שמצווים אותו  ממי שהוא מחוייב - אבל כפי שאמרנו - כיוון שיש כאן מצווה יש מיד התנגדות - ועל כן אנו מצווים להתאמץ ולשמוח. וככל שאדם יישר את לבו בימי היראה – כן תגדל שמחתו עתה , וככל שאדם היה "מלאך" בימי התשובה ובפרט ביום הכיפורים – כן ייטיב להתפייס עם עולם הטבע בירדו מן "ההר" - כשהוא מוקף ענפים מלבלבים של ענף עץ עבות וערבי נחל... וסוכה נאה ומקושטת. הגר"א היה אומר שזו המצווה הכי קשה בסוכות – להיות בשמחה תמיד. את ארבעת המינים מנענעים לשעה קלה, בבית הכנסת  או בסוכה. את מצוות ישיבת סוכה מקיימים בשעה ששוהים בה ולא כשמטיילים או נמצאים בבית הכנסת [ או בעבודה..] וגם זו מצווה שלא צריכים בה הרבה כוונה שהרי  תסכימו אתי שאדם ישן וחולם חלומות ברקיע השביעי הוא איננו בדיוק עם "כוונה"-  אבל אותו אדם- אם חלם חלומות בסוכה – קיים מצווה גדולה! לעומת זאת-  לשמוח – הרי צריך "כוונה"!  אחרת, משהו השתבש פה...אבל נדע לנו שכל שמחתינו - גם אם היא עולה וגואה ומציפה את הלב -  עד כדי כך שלא רק מעלה חיוך על שפתותינו- אלא גם גורמת לנו לקפוץ ולרקוד כגדיים ולמחוא כפיים כמו אחרי שיר מקסים ששמענו – עדיין היא כאין וכאפס מול השמחה שהייתה " לפני ה' א-לוקיכם" - בבית המקדש. וכמו שאמרו חז"ל מי שלא ראה בנין בית המקדש שבנה הורדוס – לא ראה בנין נאה מימיו – כך אמרו חז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו. השמחה היתה כל כך שופעת ממעיני הישועה- עד שהיו שואבים משם רוח הקודש!! ויונה בן אמיתי - קיבל נבואתו – אחרי שרקד בשמחת בית השואבה...אל תבהלו! לא כולם מקבלים נבואה ללכת לנינווה – ולא כולם נבלעים במעי הדגה, אך כן כולם מצליחים היו להתעלות עד שמקשרים כל העולמות ואהבת ישראל ואהבת העולם כולו , והיה מציפה את ליבם אהבת עולמים זו, עד שרוצים לתקן את כל העולם במלכות ש-ד-י עד שמקבלים שליחות אל העולם ואל נינווה בתוכם...ולכן מקריבים בחג הזה שבעים פרים – כנגד כל אומות העולם, ומנסים להפחית את הפירודים שיש בעולם עד שהפרים מתמעטים והולכים.אם כן, חג הסוכות- חג האסיף היה אוסף את כלל האומות לתוכו עד שבימי שלמה המלך היו באים רבים מהגויים לשמוע את חכמת "קהלת בן דוד אשר בירושלים" והיו משליו וחכמתו הרבה מרווים את צמאון כל חכמי הגויים והוגי הדעות שבתבל.  יהי רצון שנזכה לשמוח שמחה אמיתית ושלמה בבנין בית מקדשינו ועלותינו לרגל לראות כהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם בשיר ובמצלתיים  שאיבת המים וניסוכם . אשרי עין - אשר לא עצמה עין בירושלים  – וראויה השמחה גם כשהיא עתה להביא את השמחה העתידית השואבת ממעייני הישועה. ויהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדר [יואל ד]. ועיר דוד עוד  תהיה מלאה יהודים –"כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַים בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' [ יחזקאל לו].  חג שמח לכולם!
שבת פרשת האזינו
1.קוראים לשבעה אנשים לפי הסדר: הזי"ו ל"ך. והשביעי מן ויבא משה עד סוף הפרשה. ההפטרה: וידבר דוד. [אין אומרים אב הרחמים]. למנהג תימן – יש שני מנהגים: חלק מפטירין וידבר דוד [כנ"ל]  וחלק מפטירין "ולקחתי אני מצמרת הארז" [ביחזקאל יז, כב] והאמת והשלום אהבו.
2. במנחה של שבת קוראים שלושה עולים ב"וזאת הברכה". אין אומרים "צדקתך"
3. יום שני – ערב סוכות. מסתפרים רוחצים וטובלים לכבוד החג. יש מחמירים לא לאכול פת אחרי חצות היום. בכל מקרה אסור משעה עשירית =בערך15:30] - לאכול פת כביצה [56 גרם]  או כביצה מזונות - כדי שיאכל לתיאבון בלילה כזית בסוכה מן התורה. מכל מקום -מותר לשתות  וכן לאכול פירות וירקות.
4)בערב חג הסוכות – מסתפרים, רוחצים וטובלים לכבוד החג, יש המחמירים שלא לאכול פת כבר מאחרי חצות היום, על כל פנים אחרי השעה התשיעית, אסור לאכול מיני מזונות כביצה, כדי לאכול סעודת יום טוב בסוכה בתאבון. (אבל מותר לאכול פירות וירקות ) יש מרבים ביום זה בצדקה. (ראוי להתנות לפני תליית הקישוטים והפירות שאינו בודל מהם כל בין השמשות.)
5)בהדלקת הנר, האישה מברכת לפני ההדלקה, להדליק "נר של יום טוב", ו"שהחיינו" (המדליקה את הנר בליל יום טוב לפני הקידוש, תכין פתילות ונר מבעוד יום) מנהג הרבה מנשות תימן לא לברך על נר של יום טוב.
6)סדר הקידוש- יקס"ז – יין, קידוש, סוכה, זמן (ברכת הגפן, אשר בחר בנו מכל עם, וקידשנו לישב בסוכה,וברכת שהחיינו). לדעת הרמב"ם -וכך נוהגים התימנים -  יש לקדש ולברך "לישב בסוכה" כשהוא עומד (כדי שיברך לישב בסוכה סמוך לישיבה) אף אם בכל השנה נוהג לשבת בשעת הקידוש.
7) יש לכוון בשעה שמברך לישב בסוכה -שמצוות סוכה היא זכר ליציאת מצרים, וכן לזכר ענני הכבוד שהקיפו את אבותינו ארבעים שנה במדבר בצאתם ממצרים.
8)חובה מן התורה לאכול כזית פת בסעודת לילה ראשון, ואפילו ירדו גשמים-חייב להמתין שעה או שעתיים שמא יפסקו, כדי שיוכל לברך "לישב בסוכה" (וי"א שימתין עד חצות הלילה) אם אינו יכול לחכות –יאכל כזית בסוכה  (עם הגשם..) מבלי לברך "לישב בסוכה" ויאכל סעודתו בבית.
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך [לב,ז]
אמר המגיד מקלם: בדור של עם ארצות, כדורנו אנו, כשילד שואל משהו את אביו – אין הוא יודע מה להשיב לו והוא שולח את הבן אצל הסבא שיענה לו . וזהו – שאל אביך = אם תשאל דבר תורה מאביך – ויגדך: זקניך ויאמרו לך! – הוא יגיד לך:  לך אל הסבא,  הסבא יודע והוא יאמר לך...
חידה לפרשה (פרשת האזינו)
הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות [יא:א] מצא מקור בפרשתינו לאיסור "יין נסך". האם גם אתה יכול למצוא את המקור לאיסור?
תן חיוך..   [האזינו השמיים .. ותשמע הארץ..]
- מה ההבדל בין דייל במטוס - לבין מלצר במסעדה?
- הבדל שמיים וארץ!!..
פרפראות לפרשה
המעלה שבין כיפור לסוכות
אמרו חז”ל שיש חביבות יתרה ללימוד התורה של תינוקות של בית רבן שהלימוד תורה שלהם  הוא הבל פה שאין בו חטא,  ואמר חכם אחד שיתרה מזאת הוא הלימוד תורה שיש בין יוה”כ לסוכות של כל יהודי ויהודי, כי אין בנו חטא מאחר שזכינו לכפרת יוה”כ, וחיבה יתרה נודעת לנו שאנו "מצווים ועושים," שלא כתינוקות של בית רבן שהם בגדר "אינם מצווים ועושים". ולכן היו מקומות שהילדים לא למדו בתלמוד תורה בימים אלו שבין כיפור לסוכות.. כי הלימוד תורה בימים אלה של כל ישראל הם בבחינת "הבל פה שאין בו חטא". ואמרו חידוש זה לבעל "אבני נזר" [הרב אברהם בורנשטיין זצ"ל]  והסכים לדברים האלה.. [הרב רייזמן שליט"א]
הכנות לחג הסוכות – ארבעת המינים וסוכות
1)בבניית הסוכה- אם הדפנות מבד- יש להקפיד שלא יתנופפו ברוח, אבל יותר עדיף במקרה כזה להניח לרוחב הקירות מוטות שהמרחק בניהם קטן מ-23 ס"מ, ולהקפיד שלא יהיה רווח גדול  מ-23 ס"מ בין הדופן לקרקע- את הסכך יש לרכוש מבעליו, ואין להשתמש בסכך שנקטף ללא רשות הבעלים. לשים לב שהסוכה לא בנויה מתחת לגג הבית או מתחת לעצים שצלתם מרובה מחמתם. וכמובן לא לשכוח שאת הסוכה בונים באופן שקודם יהיו הדפנות ואח"כ הסכך.
2)יש הנמנעים מלקנות את ארבעת המינים בהקפה או בהמחאה דחויה. כיון שצריך "משלכם".
3)- יש החושבים שדיני ארבעת המינים קשים ומורכבים, אבל למעשה יש לזכור את עיקר הלכותיהם של ארבעת המינים, ובזה יש להקפיד:
לולב:  שדרת הלולב (הענף המרכזי ללא עליו) – צריכה להיות ישרה, שלא ינטה הלולב לימין או לשמאל.  גודל הלולב – 40 ס"מ, ולמחמירים כשיטת החזו"א צריך שיהיה גודלו 50 ס"מ.
אתרוג: משקלו: לפחות כ 60 גרם, שהוא שיעור של כביצה, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה משקלו 100 גרם. וכתב בספר "שדי חמד", כיון שבימי החג האתרוג מצטמק,  לכן יקח אתרוג שמשקלו יותר מ – 60 גרם, ולא בדיוק 60 גרם. ולמרות שעל מה שבירך ונענע ביום הראשון יצא ידי חובה אבל מאותו היום ואילך נפסל האתרוג, ולכן יש לקחת אתרוג גדול מעט משיעור זה כדי שלא ירד משיעורו לאחר זמן מועט. ויש חולקים על דעת ה'שדי חמד', ולדעתם כיון שהיה בשיעור הראוי בשעת לקיחה, לא אכפת לן מה שמצטמק לאחר מכן.
הדס: משולש - צריך להיות "משולש", דהיינו ששלושת עליו יצאו מאותו השורש. והנה החזו"א היה מיקל אם ירד עלה אחד מעט מתחת לקו השורש של השניים האחרים, אבל הגרי"מ אליהו זצ"ל  היה מורה שלא להקל בזה ולקחת הדס ששלושת עליו יוצאים מקו אחד ממש.  שיעורו  - 24 ס"מ, ולמחמירים כדעת החזו"א צריך שיהיה  30 ס"מ.
ערבה: דין הערבה קל מכולם, וצריך רק לדאוג שלא יחסרו בה עלים, ושהעלה העליון לא נקטם, כי זה פוסל בערבה.  גודלה: 24 ס"מ.
דיני נויי הסוכה
א. זה אלי ואנוהו - על הפסוק "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב), אמרו חז"ל "התנאה לפניו במצוות, יעשה לפניו סוכה נאה" וכו' (שבת קלג ע"ב). ועל כן נוהגים לקשט את הסוכה במיני קישוטים ופירות לשם הידור מצוה.
ב. יש להניח את קישוטי הסוכה שתלויים בסכך, תוך ד' טפחים (32 ס"מ) לסכך, שאם הניחם למטה מד' טפחים הסמוכיך לסכך, הם לא בטלים לסכך ואסור לשבת תחתם. וז"ל בעל הבא"ח זיע"א (האזינו אות ב) "ולכן לא יתלה רימונים וכיוצא בסכך, אלא רק בפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך, דאז אע"פ שהם מקבלים טומאה, כיון דהוא תולה אותם לנוי, בטלי לגבי סכך ולא מפסיל משום סכך פוסל. אבל אם יש ארבעה טפחים, לא בטלי לגבי סכך, והוי פירות אלו סכך פסול. ואע"ג דאין רחבים ארבעה טפחים, גזרינן אטו רחבים ארבעה", עכ"ל.
ג. תנאי על נויי הסוכה  - קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה, וכיון שאסורין בהנאה אסורים בטלטול בשבת ויו"ט משום מוקצה. כדאי לומר לומר תנאי זה: "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות. ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו או אם נפלה סיכה על הרצפה וחושש שילד קטן יגע בה, יכול להוציאה כי עשה תנאי, אבל אם לא עשה תנאי -אסור (על הסכך והדפנות לא מועיל לעשות תנאי, והם אסורים בהנאה עד אחר החג כיון שהוקצו למצוה, ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו  אסור).
דיני פרגולה
א.פרגולה - אם הפרגולה חמתה מרובה מצלתה, דהיינו שיש ריוח בין עץ לעץ כמלוא עץ או יותר, אף על פי שמחוברת לקרקע במסמרים יניח ביניהם סכך ירוק רגיל ותהיה כשרה.

ב. אם יש ריוח בין עץ לעץ פחות ממלוא רוחב העץ - יסיר עץ אחד מבין שני עצים ויסכך ביניהם.

ג. פרגולה שהיא באלכסון - כדי שיהיה צל כל השנה ואם מסתכלים מלמטה למעלה, לא רואים את השמים או שרואים בפחות ממחצית שטח הסכך - יעשה שאלת חכם .  אם הקרשים בפרגולה מנותקים ולא מקובעים במסמרים או בברגים אלא שהם באלכסון – זו פרגולה כשרה.
ד. פרגולה שהיו עליה רעפים - העושה סוכתו תחת גג שהיו עליו רעפים או תחת גג שהיה פרוס עליו ברזט והסירם, אף על פי שלא עשה מעשה בעצים המעמידים אותם, כשרה, כיון שעשה מעשה ברעפים או בברזנט הרי זה  מועיל כאילו עשה מעשה בגוף העצים והתקינם לשם סוכה. אך אם מראש היה הגג כך בלא רעפים או ברזנט - צריך לעשות מעשה בעצים, ואם לא עשה הרי זה סכך פסול. (רמ"א תרכ"ו ס"ק י', מג"א שם, מ"ב שם ס"ק י"ז, ועיין כה"ח ס"ק ל'-ל"ב(
מהלכות חול המועד
ימי "חול המועד", שהתורה הגדירה אותם בשם "מקראי קודש", אסורים במלאכות רבות. חכמינו התירו רק חמש קטגוריות של מלאכות בימים אלו, והם:
1.דבר האבד: מלאכות שאם לא נעשה אותם, נפסיד כסף או רוחניות (כמו כתיבת חידושי תורה), נחשבים ל"דבר האבד" המותר בחול המועד. גם אם נפסיד כסף (ולא מדובר בעסקה גדולה מאד, בצורה לא שגרתית, שאז מותר לנו לבצע אותה), אסור לנו לעשות את המלאכות הללו.
2. צרכי אוכל נפש: בקריטריון זה נכלל להכין לנו אוכל ומשקה, רחצה ונקיון הגוף, בלי שום שינוי או בעיה. מותר לנו להכין אוכל בחול המועד, לבשל ולאפות, ואפילו לקצור ולטחון, בפרהסיה וגם בטרחה מרובה, אפילו אם יכולנו להכין את המזון קודם לחג.
3. אדם שאין לו כסף לקנות אוכל בסיסי לחג ולחול המועד, יכול לעבוד בחול המועד, למרות שיכול למשכן כלים מביתו כדי לממן למשפחתו מזון ושתיה. וכן, מותר לנו גם להזמין פועל שאין לו מה לאכול במועד, כדי שיעבוד אצלנו ויתפרנס, גם אם הוא יעשה בעבורנו מלאכות שלא דחופות לנו.
4. צרכי רבים: כאשר התפוצץ צינור ביוב ברחוב, בורות הניקוז התמלאו או מאגרי המים התקלקלו. כשישנו מפגע סביבתי או שאוטובוס שנועד להסעת הציבור התקלקל (ואין אוטובוסים אחרים, שיוכלו להחליפו על נקלה), מותר לתקן ולעבוד בחול המועד, גם במלאכות קשות, במלאכות הדורשות בעלי מקצוע והרבה טרחה ויזע וגם בפומבי, באמצע הרחוב. וכל זה מדובר כשהעבודות חשובות לצורך הציבור לחול המועד בעצמו.
5. צרכי המועד במעשה הדיוט: כאשר אנו צריכים עבודות ומלאכות לחול המועד (אך לא מדובר באוכל ופרטיו או בכל הרשימה הקודמת) ואין בה טרחה גדולה ביותר, מותר לעשותה כשהיא "מעשה הדיוט", שפירושו: מלאכה שכל אחד, ולא רק בעל המקצוע העוסק בכך יכול לעשותה, שהמלאכה אינה דורשת תשומת לב מיוחדת וידיים טובות וזהירות וגם אין בה צורך בידע מקצועי קודם בכדי לעשותה. אלו הם הכללים "בגדול", וחוץ מזה וכל הפרטים הנלווים לו- הכל אסור.