.jpg)
פרשת בראשית
האם ל"נחש" יהיה תיקון לעתיד לבוא?
ברוך ה' זכינו לראות את החטופים חיים ושבים הביתה "ושבו בנים לגבולם" אך נראה שהמערכה לא תמה למרות ההצהרות ...
כתוב במדרש: [ב"ר כ, י] 'אמר ר' לוי: לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש ... נחש שנאמר [ישעיה סה, כה] "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו" וגו''. ובכתב יד המיוחס לר' משה מגיד - מתלמידי הגר"א כתב על פי מה שמבואר במשנה בברכות [פ"א משנה ה]: ואת זה אנו אומרים גם בהגדה של פסח.. 'מזכירין יציאת מצרים בלילות,- דרש בן זומא ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך - העולם הזה, כל ימי חייך - להביא לימות המשיח'. וכאן גם כן כתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך". אם כן לשיטת חכמים מרומז כאן שהנחש לא עתיד להתרפא אפילו בימות המשיח!!... ומה עם הנחש החמאסי? היש לו תרופה?..
אנו נמצאים שנים רבות במלחמת העצמאות עם "הנחש" המוסלמי הערבי על ארץ החיים זו פיסת גן העדן הים תיכונית שלנו שה' הנחיל לנו.. מלחמה זו התחדשה בשנתיים האחרונות ביתר שאת.. עתה נדמה לנו כי העניינים נרגעו ונשיא אמריקה מבטיח עידן חדש במזרח התיכון.. אבל אנו יודעים ש"הרשעים כים נגרש" ומחשבתם לא פוסקת מלהשבית את שלוותינו ושמחתינו בארצינו
עוד מימי מאורעות תרפ"ט חווינו את מה שעוללו ליהודים בחברון עיר הקודש ובשאר הערים.. וככל שצומחת מדינת ישראל, הקנאה הזו רק מתגברת ובמיוחד אחרי שראו כל העמים את נצחונינו המזהיר במלחמת ששת הימים וכשחזרנו להר הבית ולכותל המערבי -"לשדה" אשר ברכו ה' והתקבלו תפילותינו של כל דורות גלותינו "ונשלמה פרים שפתינו" במקום הקדוש – ואל תפילת הישמעאלים לא שעה ולא פנה, והפסידו בקרב "ההסטורי" והדתי - עלתה חמתם עד להשחית, אבל בורא עולם שנתן לנו תורתו הקדושה - הוא גם יסלק מעלינו את טענת הלסטים מול אומות העולם התומכות בערבים, אולם העיקר שאנחנו לא ניפול לאשליות שימכרו לנו על מזרח תיכון חדש.. . ולא ניפול למלכודת שנפל בה "הבל" כפי המסופר בפרשה..
כידוע המתיחות בין קין והבל נוצרה בעקבות קבלת קרבנו של הבל ודחיית קרבנו של קין ע"י הקב"ה. והנה כתוב במדרש דבר מאד מעניין ואקטואלי. המאבק לא היה רק על הקרבן אלא משהו הרבה מעבר לכך. המאבק היה על "הר הבית"... שם הוקרבו הקרבנות ועשו הסכם ביניהם שמי שיתקבל קרבנו – סימן שהמקום הקדוש הזה שייך לו! והבל זכה במקום הקדוש והראיה שקרבנו התקבל. הוא גם זכה בכל הקופה - ב"אחות התאומה" היתירה ובזה סימל שהוא עיקר העולם וממנו עיקר האנושות תצא. על דבר זה יצא קצפו של קין, אבל הלה ידע לשמור היטב את קנאתו בלבו, כפי שנראה להלן, ורק הבורא ידע מה מתרחש בלבו הסוער והגועש של הרוצח הראשון עלי אדמות..
וכך מתארת לנו זאת התורה הקדושה: " וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:"
מה קרה כאן? לא מובן! מה אמר קין אל הבל ? לא כתוב. ולמה צריך לומר לנו " אל הבל אחיו" וכי לא ידענו שהבל הוא אחיו? מה התרחש בשדה לפני הרצח, ואיזו שדה זו היתה? [ כי בשדה – משמע בשדה הידועה] ומהיכן "קם" קין הרי לא מסופר לפני כן שישב או שכב? ולמה שוב התורה מדגישה אפילו בשעת הרצח שהבל היה אחיו של קין? הלא דבר הוא!
אלא אומר הגר"א [ ונוסיף מעט נופך לדבריו] שהייתה כאן מזימה שטנית של קין. באמת הבל היה יותר גיבור מקין. כך מסופר במדרש. ולכן קין תכנן "להרדים" את הבל , שלא ינקוט אמצעי התגוננות מפניו ולכן החליט אחרי קבלת קרבנו של הבל "לשחק" את האח הטוב והנכנע [ ואם ישאל אותו הבל: מה קרה לך? מה פתאום התחלת לדבר אלי בלשון נופת צופים? יענהו קין הערמומי: ודאי מעתה אתה "הבכור"! שהרי הוברר הדבר אחרי קבלת קרבנך - שאתה הוא "הגביר" וישתחוו לו לאומים..] ולכן היה כל הזמן קורא לו "אחי!" - מה שלומך אחי? אפשר לעזור לך אחי? אתה צריך משהו, אחי?... והבל נפל למלכודת הזו , הוא "נרדם" בשמירה... בשמירה על עצמו!! הוא לא שם לב שאחיו מוליכו "לשדה" – אותה שדה שעליה רבו מקודם, אותה שדה שעליה נאמר יותר מאוחר "ויצא יצחק לשוח בשדה" ושם הסבירו לנו קדמונינו שהיה זה מקום המקדש! ...דווקא במקום שחשב הבל שהינו בטוח – כי זו אדמתו, שם קפץ עליו קין והרגו.
ויש האומרים יותר מכך! שבתחילת המאבק הפיזי בין השניים, גבר עליו הבל והפילו ארצה וגם רכן עליו. ואז קין הפעיל את דמעותיו – אחי! למה אתה עושה לי ככה? הרי אחים אנחנו!! והבל ריחם עליו ושחררו לחפשי ואז התהפך קין וגבר עליו ואין מרחם ... כאותו אדם שמצא סם תחיית המתים, ושם אותו על אריה שמת כדי לבדוק אם אכן הוא פועל, ואז קם האריה וטרפו..
מורי ורבותי, עם כל השמחה בשחרור החטופים עוד מלאכה רבה לפנינו .. לצערינו נאלצנו לשחרר אלפי מחבלים ורבי מחבלים והעתיד מי ישורינו.. לפחות נלמד מעתה לא להאמין לקריאות שלהם " יא אחוואנ'ה, סאלם עלייכום" כולנ'ה בעלי "ברית אברהם" או "הסכמי אברהם".. ידוע נדע מה שבלבם ונדע להתגונן מבעוד מועד!...
שבת שלום חורף בריא והתחלות טובות!!
שבת בראשית – שבת מברכין (כו' תשרי)
- ההפטרה- כה אמר ה' (ישעיה מב,ה) ולמנהג תימן מתחילים מפס' א' "הן עבדי".
- מברכים ומכריזים על ר"ח מרחשוון הבא עלינו לטובה – שיחול אי"ה ביום רביעי וחמישי
- המולד: אור ליום רביעי // בשעה 12 בלילה / 54 דקות / 8 חלקים
- במנחה של שבת אין אומרים "צדקתך" (ומנהג הבלדי לומר).
- למנהג אשכנז אין מזכירים נשמות ואין אומרים "אב הרחמים".
תשובה: לדעת רבי חיים פלאג'י (בספרו מועד לכל חי בסימן פה) אין לומר "בסימנא טבא" כיוון שיש חשש הפסק בין הברכה לקריאה, שהרי אין זה חלק מהקריאה, אלא העולה לתורה, יאמר זאת לפני שמברך, ואח"כ יברך ויתחיל לקרא "מבראשית".
אולם לדעת הרב בעל "פאת השלחן"-(בסימן ג') אין בזה חשש הפסק וכן הסכים אתו רבינו יוסף חיים (בעל הבן-איש חי) בשם רבי אליהו מני זצ"ל והעיד שכך היה המנהג בירושלים ובחברון, כיון שאמירה זו נחשבת צורך, אין בזה חשש הפסק לכן העצה הנכונה לצאת ידי ספק שאחד הגבאים יאמר "בסימנא טבא" בקול רם (אחרי הברכה, ולפני הקריאה) כך "שהמברך" "והקורא" אינם מפסיקים. וכך נהגו בבית המדרש המקובלים "בית אל".(ויש להעיר שהרבה עדות לא נוהגים כלל לומר "בסימנא טבא" על כל פנים יהיה לכולנו בסימן טוב אמן!)
חידה לפרשה
מיהו שהוסיף תבלין לאומנות קין? למה הכוונה ב"תבלין"? [עיין ברש"י]
פרפראות לפרשה
1.אחרי החטא הקדום היה העונש על אדם וחוה שונה: אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך... ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך: ולאדם אמר ...בזעת אפיך תאכל לחם וגו'. [ג:טז-יט]
כדי להסביר את הקשר בין שני הענשים וכיצד האיש יכול "להינצל" מהחלק של "בזעת אפיך" יש לבאר כך:
בגמ' [בבא מציעא דף נט/א] "אמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" – כלומר: שרבא ציוום לכבד את נשותיהם בשביל שיתעשרו, שכשמכבד האדם את אשתו הרי זה סגולה לעשירות.
ומה הטעם? היות שהאשה נתקללה שהאיש ימשול בה, והאיש נתקלל בזיעת אפיו יאכל לחם, אומרים מן השמיים: אם אתה אינך לוחץ עליה את קללתה של "והוא ימשול בך" והנך מכבדה ומוקירה - כמדה כנגד מדה - גם לא ילחצו עליך את קללתך של "בזיעת אפך תאכל לחם" -ותזכה לעשירות...
דיני משיב הרוח ומוריד הגשם
- שכח ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר. ואם הזכיר שם ה' – אינו חוזר, כיון שאמר "מוריד הטל".
- בעז"ה נתחיל לומר "ותן טל ומטר" רק בשבעה במרחשון. אבל אם טעה ובכל זאת אמר בברכת השנים "ותן טל ומטר" אינו חוזר.
האם מותר להפליג בספינה שעתידה להפליג גם ביום שבת?
אין ליסוע בספינות של יהודים, כאשר ידוע שבהמשך הנסיעה הם יחללו את השבת ללא צורך ממשי של פיקוח נפש.
האם מותר להפליג מיום חמישי עד יום ראשון כשהספינה גם מפליגה ביום שבת? תשובה: מבחינה הלכתית יש להבחין בין 2 מצבים:
1)הפלגה שלא לצורך מצווה- מותר לעלות לאוניה לפני שבת ואפילו בערב שבת ובתנאי שהמלחים והחבלים הם גויים ורוב הנוסעים הם גויים. (והסיבה היא שהמלאכות האסורות בשבת נעשית ע"י גויים למען רוב הנוסעים הגויים. ואם רוב הנוסעים הם יהודים אז במקרה כזה אסור להפליג כבר מיום רביעי (ולפני כן מותר).
2) הפלגה לצורך מצווה-מותר להפליג אפילו מיום שישי ואפילו אם רוב הנוסעים הם יהודים ובתנאי שהמלחים והחובלים הם גויים ובתנאי שיש להתנות תנאי עם החובלים שישבתו בשבת ויעגנו ואם הם מחליטים להפליג אין בכך כלום ומותר. ובכל מקרה אסור בשבת לצאת מהאוניה בהפסקות הפלגה שנעשות בשבת.
חדש – מר חשון (או "מרחשון")
את חודש חשון נהוג לקרוא עם תוספת מקדימה "מר" –מר חשוון. ויש אומרים שהטעם כיון שאין בו חגים (במיוחד מורגש החסרון לאחר חדש תשרי המשופע בחגים..) ויש אומרים על שום טיפות הגשמים שמתחילים לרדת בו, וטיפות מים [ הרגשתם אותם היום?] הם נקראות במקרא בשם: "מר" כמו בפסוק "הֵן גויים כמר מדלי נחשבו" , אבל יש קוראים את שם החודש כשם אחד "מרחשוון" (וכך נמצא במקורות חז"ל) והתימנים קוראים אותו בשם "מְרַחְשְוָן"- וכך כותבים בכתובה- ופירוש המלה הוא ירח שְמָן דהיינו חודש השמיני בלשון בבל- [הר' ראצאבי] ויש אומרים על שום שהשפתיים עדיין רוחשות את תפילות החגים והפיוטים של חודש תשרי [הר' פלאג'י].
חודש זה נקרא גם בשם חודש "בול" כמו שנאמר בספר מלכים א' (פרק ו) "ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא חודש השמיני, כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו" ונקרא "בול" לפי שבחדש זה העשב בָלֵה בשדה, ובוללין לבהמה מהבית, ויש אומרים שהוא מלשון "יבול", שבדרך כלל [ לא בשנת השמיטה...] מתחילים בחרישה ובזריעה כדי לקבל יבול בבוא העת.. ויש אומרים מלשון: "מבול" שבחודש זה החל המבול (בי"ז בו, לפי ר' אליעזר) אבל אנו מתפללים שירדו הרבה גשמים אבל לא חלילה כ"מבול".. אלא בנחת.. אמן כן יהי רצון!
תן חיוך..
1. סטודנט באוניברסיטה חזר הביתה וסיפר לאביו: "אבא, אתה יודע, על פי צ'ארלס דארווין, מוצאו של האדם הוא מן הקוף"... "שטויות," אמר לו אבא , "אל תאמין לדברים מטומטמים אלה. מוצאי שלי בוודאי איננו מהקוף, אולי מוצאך שלך הוא ממנו..."
2. משיב הרוח ומוריד הגשם.. לעולה חדש שלא שלט עדיין בשפה העברית הייתה דליפה במזגן . הוא התקשר לטכנאי ואמר לו :יש לי בעיה! המשיב הרוח שלי – מוריד גשם..
" וַיֹּאמֶר לָהֶם .. פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ .."[מן הפרשה]
אישה עולה לאוטובוס עם שמונה ילדים בלעה"ר. הילדים כדרכם צועקים, בוכים ומרעישים. בשלב מסויים פוקעת סבלנותו של הנהג ואומר לגברת: -לא יכולת להשאיר חצי מהילדים בבית?" -"זה בדיוק מה שעשיתי!" אומרת הגברת...