פרשת נח

 
הקשת והבחירה
לפני המבול היה לבני האדם על פני הגלובוס חופש בחירה ניכר ושפע וברכה עצומים וזאת למרות שהאדמה קוללה אחרי חטא אדם הראשון מכל מקום היה עדיין שפע עצום וכך מתאר זאת איוב. [פרק כ"א] :"זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם :בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם:[=אין להם יסורים וחולי וגם לא בעיות בטחון..]  שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל [גם הצאן והבקר בריאים כל כך שאין הפלות ואין מגפות ודבר]: יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן:[הילדים הקטנים כמו "שדים" מרקדים וגיבורים מעת לידתם]  יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב: יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם..."[מבלים עם שיר וזמרה. בקיצור 'עושים' חיים...]
אולם הטובה הגדולה והברכה העצומה גרמה להם להיות שאננים ובוטחים בעצמם והתרחקו מהקב"ה מרוב גאווה עצמית... וכך אומרת הגמרא בסנהדרין [דף קח] תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא ..והיא גרמה שאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו - מה שדי כי נעבדנו - ומה נועיל כי נפגע בו -[=נתפלל אליו] אמרו כלום צריכין אנו לו?.. .. יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן!!
 ובמידה כנגד מידה נהג בהם הקב"ה "בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי?  - בה אני דן אותם!! - שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים.." ואומרים חז"ל בספרים הקדושים שהכוונה – כיון שדור זה היה יכול להגיע לפסגות החופש האלוקי עד כדי כך שהיו ראויים ליתן להם תורה בשפע של מים רבים ונחילי חכמה שהיו יורדים מן השמיים ובוקעים מן האדמה [=תורה שבכתב מן השמיים ותורה שבעל פה מן הארץ]   ועתה התהפך להם למבול מים להשחיתם מארובות השמיים שנפתחו ומעיינות תהום רבה שבקעו מתחת רגליהם...
אחת המסקנות והלקחים כביכול של הקב"ה - לאחר המבול - "החופש" -חופש הבחירה יצומצם עוד יותר , גם מספר שנות חייהם של בני האדם יצומצם באופן דרמטי. לא מאות רבות של שנים אלא רק עשרות שנים וכשאדם מאחל לחבירו עד מאה ועשרים זה כבר נשמע מוגזם... כי הבריאות התרופפה וחולשה ירדה לעולם עד כדי כך שהבשר הותר באכילה מה שלא היה לפני המבול אז היו אוכלים רק ירקות ופירות..
גם האדמה לא נתנה כבר את כוחה ואם לפני המבול היו חורשים וזורעים פעם אחת בארבעים שנה כמובא במדרשים – אחרי המבול כל שנה צריך לחרוש ולזרוע ולפעמים פעמיים בשנה... עד כדי כך ש"גוי ששבת חייב מיתה" [בידי שמיים] כי מעתה אין להתפנק ולקחת חופש.. ככתוב: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבותו" [ח:כב]  כמו ילד שובב שבהפסקות היה מציק לאחרים ולא נתנו לו לצאת להפסקה...  כי החופש ושעות הפנאי של אומות העולם גורמות להוללות ולהשחתה...[ולהפגנות נגד עם הנצח...] יש לציין שעם ישראל הובדל אח"כ במתן תורה וקיבל מתנה נפלאה ושמה שבת. כי עם ישראל יודע איך לנצל את הזמן הפנוי למשפחה לתורה ולתפילה למנוחה ולסעודות שבת עם שירים ותשבחות. איך אנו אומרים בתפילת מנחה של שבת?
"אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וַעֲטֶרֶת יְשׁוּעָה יוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּ. אַבְרָהָם יָגֵל, יִצְחָק יְרַנֵּן, יַעֲקֹב וּבָנָיו יָנוּחוּ בוֹ, מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה, מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּה, יַכִּירוּ בָנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֶךָ." 
הקשת בענן מסמנת מעתה את הגבלת "הבחירה החפשית" של האנושות , מעתה יתערב הבורא כשיראה שבני האדם עברו כל גבול , אין עיגול שלם של בחירה המסמל בחירה בלתי גבולית.. אלא חצי בחירה! וגם אם למשל טראמפ יגזים בדרישותיו מישראל הקב"ה יסובב את ההגה כך שיעשה את רצונו... כי מרכבת הגאולה כבר מזמן יצאה לדרך ואין מי שיצליח לעצור אותה גם אם ינסו אומות העולם לשים מקלות בגלגלים...
נחזור לדור שלאחר המבול... אכן כשהגיעה השעה שהאנושות שוב הידרדרה אחרי המבול והפעם לבנות מגדל ולמרוד בה' - הופעל "המנגנון" האלוקי וירד אלוקים לראות את המגדל שבנו בני האדם.. לא מפני שה' מפחד מהם, אלא לטובת האדם והאנושות כולה כדי שתשרוד ולא תהיה שוב השמדה המונית כמו בימי המבול ולכן יש צורך "לפזר" את ההפגנה...
העונש האלוקי החריף שהושת על בוני מגדל בבל, הייתה בו גם ברכה -  כי רצונו של הבורא ליישב את העולם כולו ושבני האדם לא יתרכזו במקום אחד ואילו שאר העולם ישאר שומם "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". בעקבות כך ומשום כך יש צורך בשפות רבות שונות ומשונות שלא יתחברו האומות מחדש.. [השבוע התבשרנו שהתגלתה פיסת חרס בכתב יתדות ובו התכתבות בין מלך אשור למלך יהודה עוד מימי בית ראשון.. כתב יתדות הקדום זה עדיין לא כתב האשורי של לשון הקודש שמאושר ומיושר.. עיין סנהדרין כב. ותוספתא סנהדרין ד,ה] 
 לסיום. עם משק כנפי הגאולה קרבה השעה ל"שפה אחת ודברים אחדים" אך הפעם לקרוא כולם בשם ה'    "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחד" [צפניה ג:ט] במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
שבת פרשת נח (ג' מרחשון)

1. ההפטרה – "רני עקרה" (ישעיה נד)[ ויש ממשיכים גם עניה סוערה עד כי פארך ]
2. מיום שלישי בתפילת ערבית - אור לז' מר חשון- מתחילים לבקש בברכת השנים "ותן טל מטר". (דיני ברכת השנים- בפינה נפרדת בעלון)
3. ברכת הלבנה- לנוהגים אחר שלושה ימים – יברכו במוצאי שבת. לנוהגים אחר שבעה ימים - יברכו החל מיום רביעי בלילה.

חידה לפרשה
מצא בפרשה שלושה אנשים שילדו את בנם הבכור באותו הגיל?
*תשובה אחרי פרפראות
פרפראות לפרשה
1."אעופה ואשכונה"
נאמר בתהלים [נה: ז] ״מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ואשכונה״. ויש להבין מדוע דוד המלך חשק דווקא בכנפי היונה? וכן, לאן דוד המלך רצה לעוף והיכן ביקש לשכון?
והנה המדרש כאן [ילקו״ש בראשית ח, נט] שואל מהיכן הביאה היונה עלה של זית? יש אומרים שהביאה מהר הזיתים ואילו "רב ביבי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם - הביאה אותו״. על כך אמר דוד המלך: ״מי יתן לי אבר כיונה״ - כאותה יונה ששלח נח ונכנסה לגן עדן, אבל – אמר דוד -  אני לא אעשה "טעות" כמו היונה שנכנסה לגן עדן ויצאה משם, אלא ״אעופה ואשכונה״ ־ אני אשכון ואשאר בגן עדן...
 
2. "לא נחתם דינם אלא על הגזל" – מדוע?
בספר "פרחי שושנה" [לגר"א אדלר, תלמיד הח"ח] הביא: שמעתי מפי הגאון הצדיק החפץ חיים זצוק"ל שהקשה הלא דור המבול עברו על עבירות הרבה יותר חמורות כעבודה זרה ועריות שהן חמורות יותר מגזל ומפני מה נחתם גזר דינם דווקא על הגזל? ותירץ ע"פ מאמרם ז"ל סאה מלאה עונות מי מקטרג בראש כולם? - גזל. וצריך טעם מדוע דוקא גזל, ואמר הטעם שכתוב במסכת אבות "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, והעושה עבירה אחת קונה קטגור אחד", והמלאך שנברא מן המצווה או מן העבירה הוא נברא גם כן באותו מצב בו נעשתה הפעולה, כגון מצוה שנעשתה בזריזות נברא על ידה מלאך זריז והעושה בעצלתיים נברא מפעולתו מלאך עצל וכן בכל המצבים.
והנה פעולת הגזל בדרך כלל נעשית בחוצפה, ועל כן הקטגור הנברא מן הגזל אף הוא חצוף, ואפשר שבסאה מלאה עונות אף שיש בה קטגורים מקטגורים שונים בכל זאת אין אחד מהם קופץ בראש כדי לקטרג מפני שלא נבראו במידת החוצפה, ורק המלאך החצוף שנברא מן הגזל הוא הקופץ בראש, וכך היה גם בדור המבול שהגזל קטרג בראש כולם אפילו יותר מהעבירות החמורות  ועליו נחתם גזר דינם ...
*תשובה לחידה- עיין בפרק יא : שלח / פלג / שרוג
מיום שלישי בערב  -בברכת השנים – ותן טל ומטר לברכה!!

1. אם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים  ואמר כבר  "ברוך אתה ה'" יסיים למדני חוקיך – ויחזור לתחילת ברכת השנים.
2. שכח ולא אמר "טל ומטר" ונזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה' מברך השנים"- אומר לפני ברכת "תקע בשופר"- ותן טל ומטר לברכה. (יש אומרים שבמקרה כזה עדיף שיאמר בשומע תפילה- מ"ב סימן קיז' ט').
3. אם נזכר לאחר שהתחיל "תקע"-אומר ב"שומע תפילה"- ותן טל ומטר לברכה..
4. נזכר לאחר שחתם הברכה בשומע תפילה יאמר שם ותן טל ומטר..
5. נזכר לאחר שהתחיל "רצה"- חוזר לברכת השנים, ומשם ממשיך הברכות כסדר הרגיל.
6. נזכר לאחר שעקר רגליו- חוזר לראש התפילה (ואם אמר יהי רצון האחרון-דינו כאילו עקר רגליו)
7. שליח ציבור ששכח לומר "ותן טל ומטר" בתפילה בלחש- אינו חוזר.  ואומרו בחזרת הש"ץ, אבל אם שכח בחזרת הש"ץ-חוזר.
8. אדם שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר"- אזי, אם התפלל תשעים תפילות מאז שהתחילו לומר "טל ומטר"- אינו חוזר כי מן הסתם אמר כפי שצריך.  (ויכול לשנן ולומר תשעים פעם, למשל בנוסח ספרד "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" )
9. בחו"ל - ממשיכים לומר ברכת השנים כמו בקיץ עד 60 יום ל"תקופה" .
10.  

מהלכות שבת
1.מי שנדבק טיט לנעליו, לא יקנח אותם בקרקע, שמא ישווה גומות (שו"ע שב, ו). ויש שאינם חוששים לכך ומתירים (רמ"א, ט"ז). והרוצה להקל רשאי, וטוב להחמיר. ועל מגרדת או על מרצפות או אבנים, מותר לכתחילה לקנח את הנעליים (מ"ב שב, כח).
2.לא ישפשף ברגלו רוק שעל הארץ, כדי שלא ישווה גומות. והרוצה למעט את מיאוסו, רשאי לדורסו לפי תומו בדרך הילוכו, ובתנאי שלא יתכוון למרחו ולהשוות גומות (שו"ע שטז, יא).
3.אסור לשחק בגולות על הקרקע, שמא ישווה גומות כדי שהגולה תוכל להתגלגל ישר. וכן אסור לשחק על קרקע בכל משחק שמצריך שתהיה ישרה לגמרי, שמא יבוא להשוות גומות. ואפילו אם הקרקע מרוצפת, אסור לשחק עליה שמא יבואו לשחק על קרקע שאינה מרוצפת (שו"ע שלח, ה, ומ"ב כ; מ"ב שח, קנח). אבל על הרצפה שבתוך הבית מותר לשחק, שהואיל וכל הבתים כיום מרוצפים, אין חשש שמא יבואו מתוך כך לשחק בחוץ במקום שאינו מרוצף (שש"כ טז, ה).
 4. מותר לילדים לשחק בחול דק ויבש שהונח בארגז חול כדי שישחקו בו, מפני שכל זמן שהוא יבש, אי אפשר לעשות בו גומות, כי החול חוזר ונשפך לגומא. אבל אם החול לח, כיוון שאפשר לעשות בו גומות, אסור לשחק בו (מ"ב שח, קמג). ואסור להרטיב את החול משום איסור 'לישה' (מ"ב שכא, נ). ואם החול אינו מיועד למשחק – הרי הוא מוקצה ואסור לשחק בו (שו"ע שח, לח, מ"ב קמד).
"את קשתי נתתי בענן" – מהלכות ראיית הקשת
1.הרואה את הקשת בענן, מברך: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו”. ובכל יום שרואים קשת יש לברך מחדש על ראייתה. ולפעמים מברכים על הקשת פעמיים או יותר ביום בתנאי שזו לא אותה קשת שראה כבר אלא נוצרה קשת חדשה [ הערה: הספרדים אומרים "נאמן" ללא ו"ו וכן מנהג הגר"א.]
2. מהיכן לקוח נוסח הברכה? מן הפסוקים שבפרשתינו!
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר.
 “וַיֹּאמֶר אֱ-לוֹקים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם.
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לוֹקים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ”.
3. אמרו חכמים (חגיגה טז, א), שאין ראוי להביט בקשת, מפני שהקשת מגלה את כבודו ואת בריתו של ה’, וכל המסתכל הרבה בקשת אינו חס על כבוד קונו. [ועלול לגרום להחלשת חוש הראיה חלילה]  אבל הסתכלות קצרה כדי לברך את הברכה ודאי מותר. [ויש מחמירים אפילו אם רואה אותה דרך מראה או שלולית מים]
 4. יש אומרים, שמאחר שאין ראוי להסתכל בקשת, הרואה אותה יברך, אבל אין ראוי לספר לחבירו שהקשת נראית בשמיים (מ”ב רכט, א וכף החיים שם אות א'). עוד טעם שנראה הדבר כמוציא דיבה חלילה על עם ישראל שלא הולך בדרכים ישרות עד כדי כך שצריך לתת לה' כביכול תזכורת לא להביא מבול...
 ויש אומרים להיפך, שאדרבה נכון לומר לחבירו שיראה את הקשת, כי לכך נועדה, להזכיר לבני האדם שבזכות הברית – ה’ מקיים את העולם ויתעוררו לתשובה (ברית כהונה מערכת ק, ג). וכך נוהגים בעיקר בני עדות המזרח. עוד טעם הביא ב"ילקוט יוסף" [ח"ג תרכ"ה סע' א']  שאדרבה יזכה את חבירו בברכת הקשת.
5. אם באמצע חזרת הש"ץ קרא לו חבירו לצאת לברך על הקשת – מותר לו לצאת אפילו שיפסיד אמן – בתנאי שלא ישאיר את המניין בלי עשרה..[ס' חסידים תת"ז, שו"ת יביע אומר ח"ה או"ח יג]
6. אם נוצרת קשת משילוב של שמש וזילוף מים – אין מברכים על קשת כזו, כי הברכה נתקנה על קשת בענן.
7. יש שכתבו שלא לברך אם רואה רק  חלק מהקשת, אבל העיקר להלכה לברך גם אם רואה חלק מהקשת [כ"כ בחזו"ע (עמ' תעג) בשם כמה אחרונים]
8. האם צריך ליפול על פניו כשרואה את הקשת?  במסכת ברכות נט, א: "ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר (יחזקאל א): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני"  אבל חכמי ארץ ישראל לא הסכימו לזה כיון שנראה כמשתחווה לקשת. מכל מקום ודאי שמסכימים לברך ולהודות לה' על הקשת.
ועל כך כתב הרב קוק זצ"ל: האדם אינו יכול לקלוט את האור האלוקי הבהיר, אלא הקליטה נעשית דרך התלבשות האור במעשים והרגשות של התקשרות לה'. ולכך רומזת הארת השמש, שאין האדם יכול לקלוט באופן ישיר את הארתה, אלא הוא צריך ענן שדרכו האור המבהיק מדי יתגלה. וכך היא הקשת שמפצלת את האור העליון לצבעים וגוונים שונים. וזו הברית שבינו לבינינו. אבל בשום פנים אסור להשתחוות לקשת, כי האמונה צריכה להיות מופנית למקור האור ולא לגילויו. אבל צריך לברך ולהודות על התועלת שיוצאת לאדם מהגילויים הללו, שעל ידם הוא יכול להתקשר למקור.[עפ"י עין איה (קנד-קנו)]
 
תן חיוך!...
1. "ותן טל ומטר לברכה"
הרשל'ה קיבל לבר מצוה שלו שלושה דברים: משנה ברורה, ספר החינוך ומטריה. למה מטריה? כדי שמשהו אחד הוא בטוח יפתח...
2. נח חסר ונוח מלא..
כל "נח" שבתורה חסר ואילו "נוח" שבמגילת אסתר מלא – "ונוח בארבעה עשר" – ואין תימה בדבר! שכן בפורים נח "מתמלא"..
3. הילדים: אמא, עד כמה את אוהבת אותנו? מ1 עד 100...
   אמא:  עד 20:00...