פרשת חיי שרה

 
שרה והישמעאלים...
הפרשה נפתחת בקניית מערת המכפלה ע"י אברהם על מנת לקבור בה את שרה. זהו הקניין הראשון של אברהם אבינו בארץ. אחרי העקידה ששם התעלה "העוקד"- אברהם אבינו,  ו"הנעקד"- יצחק אבינו- ה"עולה תמימה" - התבררה גם כן המעלה הגדולה של המקום המקודש ביותר "בהר ה' יראה", אברהם מגלה את קדושת המקדש, אותה קדושה עצמה שעתידה להתגלות ע"י דוד המלך.  עתה לאחר העקידה, ניתן להתקשר באופן ממשי לארץ. שרה אמנו שייכת לצד המעשי של הקישור לארץ- לעומת אברהם אבינו- שמבטא את הצד האידאלי שיתגלה לעתיד לבוא. "בהר ה' יראה". ולכן המקום הראשון אשר נקנה בפועל בידי אברהם אבינו בארץ ישראל- הוא חלקת הקבר עבור שרה אימנו. רק לאחר פרשת העקידה- ישנה אפשרות לקנות קניין בארץ. מתברר עתה כי קניננו בארץ איננו קניין חיצוני, אלא ממקור הקודש העליון והמוחלט - היישר מירושלים-והנה דווקא על ידי הדבר העצוב והכואב הכרוך במותה של שרה אמנו- מופיעה מדרגה חדשה של קישרנו לארץ הזו- התקשרות מעשית וממשית של פיסת קרקע בהרי חברון-  במרומי "ארץ החיים", ולכן נקראת הפרשה "חיי שרה", כי כל חיזוק התיישבות ואחיזה כאן יש בה מדרגה חדשה של "חיים", ובפרט שהמקום הוא פתח של גן-עדן - "ארץ החיים" העליונה.
בהספדו של אברהם על שרה - אומר המדרש תנחומא- אברהם אבינו אמר את "אשת חיל מי ימצא" עד סופו, ודרש את כולו על שרה. כשהגיע לפסוק- "דרשה צמר ופשתים" – אמר אברהם: הצדקת הזו, ידעה להפריד בין "השעטנז"-בין הצמר לפשתים- דהיינו :בין יצחק לישמעאל, והיה משבח אותה על המעשה הזה.
פעמיים שרה "מגרשת" את הגר, בפעם הראשונה היא גרמה לגירוש הגר כשעדיין לא נולד ישמעאל, ובפעם השניה כשנולד ישמעאל והתחיל להראות ליצחק עד כמה באמת הוא "פרא אדם".. אין לשון "מצחק" אלר עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים [עיין רש"י]
שרה מאבחנת נכונה את ההבדל בין שפחה לגבירתה, היא רואה שהגר מזלזלת בה, "ותרא כי הרתה- "ותקל גברתה בעיניה", הגר מפרשת את קדימות לידתה לשרה - כקדימות איכותית, היא איננה מבינה שהיא שפחת שרה, ושרה היא הגורמת ללידת ישמעאל. זוהי טעות יסודית ביותר, קלקול המציאות כולה וסדר ההשפעה על האומות.  אומות העולם צומחות מלכתחילה מתוך הצורך שעם ישראל יופיע וינהיג אותן, אלא שאומות העולם עלולים לטעות ולהבין שיש בהם ערך עצמי גם אם יתנתקו לגמרי מישראל, וממילא עלול להיווצר חסרון גדול בתפקיד שנועד לעם ישראל- לרומם את העולם כולו ולתקן עולם במלכות ה', כי רק דרך הצינור הזה יתוקן העולם כולו ולא דרך שום אומה אחרת כפי שביקש משה "ונפלינו אני ועמך.." !!
 ולכן פנתה שרה אל אברהם במילים קשות "חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותראה כי הרתה ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני ובינך"- שרה אמנו ע"ה לא באה בטענות אל הגר,  אלא תובעת מאברהם לעמוד בתוקף ובעוז - על כך שהיא "הגברת" ואילו הגר-היא "השפחה". היא טוענת שאם אברהם היה עומד על ייחוד ישראל  המתבטא במעמדה של שרה כעיקר הבית- ממילא לא היתה הגר מזלזלת בה וגם לא כל צאצאיה בהמשך... אברהם אבינו אחוז בעולמות עליונים, באחרית הימים, שבו יתברכו בו כל משפחות האדמה- וכל העולם יתרומם להאמין בה' - וגם ישמעאל ובני קטורה בתוכם.. [האם קטאר מלשון קטורה?...]  כל אומות העולם ירצו להגיע "לשם", למקום המקודש בהר המוריה, אבל רק דרך עם ישראל. אברהם אבינו – אב המון גויים -  מייעד את כל האנושות, להר תלפיות שבו ה' יראה, ואליו ישאו תפילה עמים רבים, אבל עתה – אומרת שרה - צריך להבחין בין המדרגות השונות, וברוך המבדיל בין קודש לחול. המציאות צריכה להיות מסודרת עפ"י הסדר הנכון, שלא תהיה אפילו קורטוב של מחשבה לישמעאלים ולחבריהם, שיתכן שישלטו על עם  ישראל, או שיזלזלו בעם הנבחר, ותאבד "ההרתעה" - וממילא ההשפעה..
אם כן, עינוי שרה את הגר, אינו נובע חלילה משפלות פרטית ומחשבונות קטנים, כאיזו נקמה, אלא מגמתה רוחנית לגמרי! שרה רצתה למנוע קלקול מהותי במגמה המוסרית בעולם שעליה שוקד אברהם אבינו.
 בקיצור: קודם כל עלינו להבין  ולהכיר בכל תוקף ועוז  את מעמדנו האמיתי בעולם, ואת שליחותנו הציבורית בעולם- וזאת על מנת שבאמת נוכל לתקן את האומות. כהמשך להבחנה הזו של שרה, היא מבינה שישמעאל "המצחק" עם בנה ויורה עליו חצים [ טילים, רחפנים ושאר מיני בישין..] לא יכול להשאר עם יצחק בארץ הזו, ולרשת אותה ביחד עם יצחק..  שרה דורשת שוב מאברהם "גרש את האמה הזאת ואת בנה" גם כאן היה בהתחלה קשה לאברהם לעשות זאת  , אבל אחרי שה' אומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" -מבין  אברהם אבינו ששרה גם כאן צודקת. ועל כך הוא משבחה בדברי ההספד: "דרשה צמר ופשתים"- האשה הצדקת הזו הבדילה בין יצחק לישמעאל -  ואז - "ותעש בחפץ כפיה", כי כל חפציה ורצונה למען המגמה האלוקית בעולם עתידה להתממש, ואז "קמו בניה ויאשרוה- בעלה ויהללה".
מסתבר שהיד החזקה שהפעילה שרה [ יד שרה...] כלפי הגר וישמעאל,  הועילה בסופו של דבר גם לתיקון ישמעאל עצמו!!  גם ישמעאל הבין והכיר ב"בכורתו" וגדלותו של יצחק - ומכבד אותו ראשון בקבורת אברהם להיות המוביל- "ויקברו  אותו יצחק וישמעאל בניו" וחז"ל אומרים: מכאן שעשה ישמעאל תשובה בסוף ימיו. וכתב הרב קוק שכך יהיה לעתיד לבוא ובניו של ישמעאל [מי שישאר מהם.. הכוחות הטובים שבהם]  יכירו במעמד בן הגבירה... וזאת רק מתוך עמידה על העקרונות- כי גם ישמעאל "פרא האדם" יתוקן  בסופו של דבר ויהיה בין משפחת העמים שיאמרו "לכו ונעלה אל הר ה'"- מתוך הכנעה לעם ה'  ולדבר ה' - "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו- כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" ולא רחוק היום ותחזינה עינינו במפלאות תמים דעים וקיום כל דבר ה' בידי נביאיו. ככתוב בספר ישעיה [נה]
(י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: (יא) כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו:
שבת שלום!!
פרשת חיי שרה- [ כ"ד מרחשון] - שבת מברכים
1.ההפטרה- והמלך דוד זקן [מלכים א, א]
2. מברכים ומכריזין על ראש חדש כסלו שיחול אי"ה ביום ששי.
3. המולד: יום חמישי / שעה 13 // 38 דקות // 9 חלקים
4. כאמור יום ששי -ר"ח כסלו . אומרים הלל בדילוג / קוראים בתורה בעניין ר"ח/ מוסף  לר"ח // ולא שוכחים לומר יעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. מכבדים אותו במאכל ומשקה ובגדים נאים.  יש קהילות שנוהגים שהנשים לא עושות מלאכות - כגון כביסה ותפירה.
חידות לפרשה
1.אברהם רוכש מידי עפרון את מערת המכפלה בחברון. היכן עוד בתנ"ך 'יהודים' רוכשים אדמה מגויים?
2. השבת אנו קוראים על ההשתדלות של אברהם אבינו להביא את שרה לקבר ישראל. והשבוע בין שאר החללים הי"ד שהובאו לקבר ישראל מרצועת עזה הובא גם הדר גולדין הי"ד. היכן מצאנו בתנ"ך אנשים שהשתדלו במסירות נפש להביא אנשים שנפלו במלחמה לקבר ישראל?  
*תשובה לחידות אחרי פרפראות
פרפראות לפרשה
" וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר .." [בראשית כד:נ]
קשה: כיצד הפכו לבן ואביו עובדי האלילים והתרפים  למאמינים גדולים בהשגחה פרטית? אלא חששו אלו שאחר שאליעזר הצליח במשימתו ידרוש דמי שדכנות על טרחתו – לכן קפצו ואמרו – מה' יצא הדבר ולא טרחת כלום ולכן אל תצפה מאתנו לדמי שדכנות... כלומר: לבן ובתואל אמרו לאליעזר:  לפי מה שסיפרת ברור שהיה כאן נס וזה לא עבודה שלך, אז לא מגיע לך כסף, וא''כ בתחילה בתואל לא רצה לעכב את רבקה אלא קח ולך . אבל תזכור: אין תשלום שדכנות!
ואליעזר לא קנה את ה'לוקש' ודרש תשלום ולכן התעכב שם גם בלילה... ועוד שאחרי שהוא אמר קח ולך כתוב שאליעזר הוציא מתנות, וא''כ חשב לבן עדיף שרבקה תישאר עוד זמן פה, ויעשו עוד פגישות ובכל פגישה יביאו מתנות לה ולאחיה. דרך אגב, לא הפריע להם שזה מגיע מ'יד אליעזר'.. לכן התחיל ליזום עיכובים..
ולכאורה מבואר שלבן היה ליטאי... שמרבים בפגישות לפני החתונה.. ויש לדחות שאם לבן היה ליטאי שמרבים בפגישות הרי ליטאים ממתינים רק ג' או ד' חודשים ולא שנה, ואדרבה רק חסידים מחכים שנה אז איך אמר תשאר הנערה אתנו "ימים" והכוונה לשנה תמימה אלא ודאי היה ליטאי...
ואולם יש לדחות,  שלעולם לבן היה "חסיד", ואמנם לא עושים פגישות עם כל המתנות אבל כל חג שולחים מתנה, קוראים לזה "סבלונות"  ולכן חיכה שנה כדי לעבור את כל החגים ולקבל על כל חג מתנה....
ואגב טעון ביאור למה מתנות שהחתן נותן לכלה נקראים "סבלונות"- האם המתנות כבדות ושייך "סבלות", או שצריך הרבה סבלנות עד שזה מגיע? ..
ויש עוד הוכחה שלבן היה חסיד, כי הוא שלח עם רבקה מינקת, ולכאורה הרי היא כבר גדולה ולא יונקת? אלא מינקת באידיש זה זייגער וכן שעון זה זייגער, אז כיון שהולכים לעשות שידוך הוא שלח איתה שעון. ואם היה ליטאי - הכלה צריכה לקבל שעון ולא לתת- אלא בהכרח שהוא היה חסיד שנוהגים שהחתן מקבל שעון.
כמו שמסופר על שווער [=אב הכלה]  ששאל את חתנו מה הוא מעדיף לקבל, ש''ס או שעון? ענה לו שיביא לו אייפון [מ"אושר עד"...] שיש בזה את שניהם...  א''ל השווער א''כ תחזיר לי את הבת שלי כי גם לה לא תצטרך!.
[כמובן כתבנו כל זה על לבן הרמאי בצורה היתולית – "עם עיקש תתפתל"...]
תשובה לחידות

1. בבראשית [לג יט] יעקב קונה שדה ליד שכם. בשמואל ב' [כד כד] דוד קנה גורן ארונה היבוסי, שהפך להיות מקום המקדש. במלכים א' [טז כד,]  עמרי מלך ישראל קונה את הר שומרון ובונה את העיר שומרון.
2.  גבורים ואמיצים מאנשי יבש גלעד גמלו חסד עם שאול ובניו שנהרגו בהר הגלבוע והפלשתים תקעו אותם בחומת בית שן,  נכנסים לבית שן בלילה ומביאים את החללים הגיבורים לקבר ישראל. [שמואל א' ל"א י"ב] 

השיר שגדלנו עליו בילדות – חפש מה קיפניס פיספס..
 נערה טובה יפת עיניים - מילים: לוין קיפניס [חובר לפני כמאה שנה]
נַעֲרָה טוֹבָה יְפַת עֵינַיִם, הַטִּי כַּדֵּךְ, הַשְׁקִינִי מָיִם. שְׁתֵה, אֲדוֹנִי, כַּדִּי לְפָנֶיךָ,
אַחַר אֶשְׁאַב גַּם לִגְמַלֶּיךָ. מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא, בַּת חָיִל, הֲיֵשׁ מָקוֹם לָלוּן בַּלָּיִל?
אֲנִי רִבְקָה, יֵשׁ בַּיִת לָנוּ, גַּם תֶּבֶן, גַּם מִסְפּוֹא עִמָּנוּ
חֵן חֵן, נַעֲרָה יְפַת עֵינַיִם,  עַל כִּי הִשְׁקֵית אוֹתָנוּ מָיִם.
נֶזֶם-פָּז הִנֵּה לְאָזְנַיִךְ וּשְׁנֵי צְמִידֵי זָהָב עַל יָדַיִך.
*[התשובה: נזם - שמים באף - ולא באוזן... יש אומרים שבכוונה כותב השיר פיספס ושינה, כי היה נראה לו יותר בזמנו לשים את הנזם באוזן ולא באף.. מעניין מה היה אומר כיום...]
ועתה לשיר התימני -"יא מחיג'ה" של רבי שלום שבזי זצ"ל
 את השיר הזה היו חברותיה של הכלה שרות לכלה בדרך לחופה. הפיוט מתאר את מסעו של אליעזר עבד אברהם בשליחות רבו אברהם, בכדי למצוא כלה ליצחק בנו, כפי שמסופר בפרשתינו. מילות השיר משקפות את תפילתו של אליעזר להצלחת שליחותו, ואת הצלחת שליחותו שבאה לידי ביטוי בהבאתה של רבקה לאוהלו של יצחק, ובהיותה נחמה עבור יצחק אחרי לכתה של שרה אימו. שים לב, בתחילה עלתה על מחשבתו של אליעזר ללכת "למערב" הכוונה להשיא ליצחק אחת מבנות כנען וכדומה, אך אברהם אומר לו אל תלך לשם! אלא למשפחתי [לארם נהריים דהיינו לצד מזרח] וה' יזמין לנער יצחק את הנערה הראויה לו..   
לאחרונה חוזר השיר ולהיות מושר בהרבה חתונות תימניות...  לכן כדאי לדעת את ההסבר למלים ואם יוצא לכם לשמוע את הניגון אז שימו לב גם לקצב, המזכיר את הקצב האיטי של הליכת גמלים במדבר ולהבדיל את הקצב האיטי של הכלה לחופה..!..
יַא מִחִגַּ'הּ
יַא מִחִגַּ'הּ שִׂאִלתִּךּ בִּאלנְּבִּי [=הוי דרך אבקשך בנביא] , בִּאלנְּבִּי יַא מְחִגַּ'הּ אֻקרֻבִּי, [=בנביא הוי דרך היי קרובה]  אַןָ אנַא שַׁא אֲרוּחַ אלמֻגּרֻבִּי, [=כי הולך אני למערב] שַׁא אֲטַלִּב צְבִּיַּהּ לִאלצְּבִּי.[= לחפש נערה לנער] .
קָאל אַבְּרָם אַבּוּנַא אַלכְלִיל, [= אמר אברהם אבינו הידיד ] לַא תִּרוּחוּ אִלַי' דַאךָּ אלקְבִּיל, [= אל תלכו לאותו עם ] אַלאִלַאהּ הוּ יִיַסִּר לִי אֲהִיל, [=האל יזמין לי ממשפחתי,]  הוּ יִיַסִּר צְבִּיַּהּ לִאלצְּבִּי. [=הוא יזמין נערה לנער.]     
יַא רֻפַקַה שְׁרַק שִׁירוּ בְּנַא,  [= הוי רעים מהרו לכו בביטחון,]  וֻאטלֻבּוּ אלמֻהַימִל רַבְּנַא, [=והתפללו אל אלהינו המשפיע.]  אַלאִלַאהּ הוּ יִכּוּן פִי עַונְנַה, [= האל יהא בעזרנו,]  הוּ יִיַסִּר צְבִּיַּהּ לִאלצְּבִּי. [=הוא יזמין נערה לנער.]            
קַאל יִצְחָק אֲלַא יַא מַרחֲבָּא, [= אמר יצחק ברוכים הבאים,]  מַרחֲבָּא בַּאלְּדִי כַּאן גַאיִבַּא, [= ברוכים הבאים אותם שהיו נעלמים] אִדּכֻלַ אלדַּאר אִלַה וַשׁטַ אלכְבַּא, [ = הכנס לבית אל תוך האהל]  בַּעדּ שָׂרָה תִּטַיִּבּ כַאטִרִי. [=אחרי שרה - [רבקה] תשמח את ליבי.]
 
 
האם הבהמה קודמת לאדם לעניני אכילה ושתיה? 
*[מתוך שיעור שניתן השבוע ב"עץ החיים" בין מנחה לערבית ]
נאמר במסכת ברכות מ וגם גיטין סב    -אסור לאדם לאכול לפני בהמתו – ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת -קודם בהמתך ואח"כ אתה..
כך נפסק גם בשו"ע קס"ז ו' ולכן אם הפסיק בין ברכה לאכילה ואמר:  תנו מאכל לבהמה - לא הוי הפסק – ואינו חוזר לברך.
מג"א ח' הסביר: כי זה מצרכי הסעודה – [גביל לתורי =ערבבו את המורסן במים] תירוץ א:
מג"א [שם]  ב' ספר חסידים: בשתיה – האדם קודם. באכילה – הבהמה קודמת.
יד אפרים – ראיה מפרשת  חוקת – והשקית את העדה ואת בעירם [=בהמתם]
אז למה המג"א לא הביא ראיה זו?
כי שם העדה היתה בסכנה והאדם קודם ואין ראיה מסכנה.
[וצ"ע כיון דלכאורה גם כאן אולי חשבה רבקה שאליעזר בסכנה? הגמיאיני- אולי אחזו בולמוס? ..]
ומדייק ספר חסידים: בשתיה האדם קודם כי בפסוק שמוכיחים ממנו שהבהמה קודמת כתוב: רק אכילה – ונתתי עשב .. ואכלת.. משמע שבשתיה אפשר לאדם להקדים עצמו לבהמה!
נפקא מינה – אם הפסיק בין ברכה לאכילה אינו חוזר.  אבל בשתיה – יחזור ויברך..
ויש דוחים דברי המגן אברהם וספר חסידים: כי בגמרא ברכות מ. כתוב רק "גביל לתורי" [=ערבב את המים במורסן]  אע"פ שעדיין הבהמה לא התחילה לאכול – מותר כבר אחרי הגיבול לאכול. ומכאן גם רבקה אחרי שהבטיחה שהבהמות גם ישתו – אז מותר היה לאליעזר לשתות קודם אע"פ שעדיין הבהמות לא התחילו לשתות. תירוץ ב
החתם סופר: יש הבדל בין אוכל שלו ובהמה שלו – לבין אוכל של אחרים ובהמת חברים - באוכל שלו צריך להקדים את הבהמה, אבל באוכל של חבירו – מותר לו להקדים עצמו.
מדייק ה"כתב סופר" לחזק דברי אביו: בגמרא גיטין סב. אסור לו לאדם שיטעם כלום עד שיתן מאכל לבהמתו –משמע -  לו – אם זה משלו.
בעל "אמרי אמת" – מסביר על פי זה למה בשמיטה– אין חיוב בהקדמת הבהמה, וכך מדוייק בפסוק:  "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך.. ולבהמתך.." כיון שהתבואה הפקר והיא לא שלך - ממילא אין לך חיוב להקדים הבהמה.
גם  צ"ע האם בשבת ויו"ט שיש על האדם מצות עונג שבת אולי לא חייב אז להקדים בהמתו וממילא אם מפסיק בין ברכה לאכילה בשבת בגביל לתורי הוי הפסק וחוזר לברך?  ומספק יחמיר בשני הדברים. להקדים את הבהמה – ואם שח הוי הפסק.
לפי תירוץ החתם סופר שיש הבדל אם זה שלו או של חבירו.. מובן למה אמר אליעזר "הגמיאיני " [=תשפכי לתוך פי] שזה דבר מוזר שגבר חסון מבקש מילדה קטנה להגמיא אותו..  אבל לפי הנ"ל מובן.  כי אם יבוא לידיו הכד, שוב יהיו המים שלו ויצטרך להקדים הבהמה.. אך ב"הגמיאיני" הוא פותח את פיו והמים נכנסים היישר לגרונו לא קנה עדיין את המים ויכול להקדים עצמו..
לסיום נביא מדרש יפה על חכמת בני ירושלים:[ איכה רבה פרשה א יט] - מעשה ברבי יהושע... שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת וממלאה מים מן העין, אמר לה השקיני מים, אמרה ליה: אשקה לך ולחמורך! כיון ששתה ופנה לילך, אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה! אמרה ליה: אני עשיתי כמעשה רבקה, ואתה לא עשית כמעשה אליעזר...
מהלכות שבת
מי ששכח להכין תמצית תה לפני שבת - האם מותר בכלי שלישי?
ישנה מחלוקת בפוסקים מה הדין ליתן דבר שהוא מקלי הבישול בכלי שלישי. דעת רוב הפוסקים , (מ"ב סימן שי"ח ס"ק מ"ז.) שאף שקלי הבישול אסור ליתנם אפילו בכלי שני, אך בכלי שלישי אינם מתבשלים, ומותר. אבל דעת החזו"א, (או"ח סימן נ"ב ס"ק י"ט.) שגם בכלי שלישי אסור ליתן דבר שהוא מקלי הבישול. וא"כ לנידון שלנו בעלי התה שלא התבשלו לפני שבת, לכאורה  יש עצה עפ"י רוב הפוסקים ליתנם בכלי שלישי. אבל בעלי תה זה יותר בעייתי מסתם קלי בישול , מפני שבעלי תה עינינו רואות שהם מתבשלים אפילו בכלי שלישי, ומשום כך סוברים רוב הפוסקים שאין להקל בזה . (עיין שמירת שבת כהלכתה ח"א פרק א' סעיף נ"ז.) אמנם יש מהפוסקים (אגרות משה או"ח ח"ד סימן ע"ד בישול אות ט"ו. ) שמתיר גם בעלי תה, גם הרב עובדיה יוסף היקל בזה לעומת הגרי"מ אליהו שהיה מחמיר מאד בזה.
בסיכום: חלוקות הדעות מה הדין אם שכח להכין תמצית תה מערב שבת האם מותר להכין בכלי שלישי. ובשעת הדחק ניתן להקל.  
תן חיוך...
1. בחור ישיבה חיפש שידוך וכל שידוך לא מצא חן בעיניו.  בא מאוכזב לראש הישיבה.    פנה אליו ראש הישיבה ואמר לו: חז"ל אמרו שדרכו של איש לחזר אחרי אבדתו.  הבעיה שלך, שאתה לא מחפש  "אבדה" -אתה מחפש "מציאה"!...
2. אחרי בחירת ממדאני האנטישמי לראשות העיר ניו יורק וזחיחות הדעת אצל תומכיו, אולי בקרוב תהיה דרישה להוסיף ירח בדגל ארה"ב ולפנות משם כמה כוכבים.. מעניין אם אלו המשולים לכוכבים יעופו משם מהר ויבואו לכאן..
3. לקראת חנוכה – זהירות, אל תטמין ראשך בסופגנייה כדי שלא יהיה באפך נזם אדום, ושני צמידים לבנים על ידיך...