פרשת ויגש

בס"ד
בימים ההם.. כשיעקב דאג שיהיה גרעין נח"ל במצרים...
סיימנו לפני מספר ימים את ימי החנוכה ופרסמנו את הנסים ה"על טבעיים" ע"י הנרות שריצדו מכל עבר ובשבועות הללו אנו גם צריכים להיות "מעל הטבע" כדי לא לטבוע במים הרבים ובנחלים השוטפים בכבישים ובחצרות הבתים מרוב הטוב האלוקי שמשפיע עלינו מברכתו ויהי רצון שיהיו אלה גשמי ברכה ונדבה בלבד ללא נזקים בנפש וברכוש.
ובמצרים בימים ההם כשבית יעקב יורד לגלות מצרים ואנשים "טובעים" ברעב כבד זה כבר שנתיים, יוסף יודע לקחת גלגל הצלה ולמלט את התושבים וכל המדינות השכנות כדי לשרוד עוד חמש שנים... הוא מילא את האוצרות בתבואה ועתה הוא מציף את התבואה כדי שאנשים לא יגוועו ברעב..
והנה מגיעה ההפתעה! יעקב אבינו יורד למצרים ועוצר את הרעב. הוא מברך את פרעה שהנילוס יגאה לרגליו. כשיבוא פרעה אל היאור יגאו מימיו לתעלות המים שבשדות, וישקו את כל השדות. פרעה שנמצא כולו בעולם הטבע [שבע= עולם הטבע. שבע פרות שבע שבלים]  במקום לראות בכך נס גדול הוא "טובע" בגאוה עצמית ואומר על עצמו שהוא אלוה... "לי יאורי ואני עשיתיני".. [דרך אגב: ר' בחיי כותב על פי המדרשים, שהרעב חזר אחרי מות יעקב והושלמו עוד חמש שנים שחסרו משנות הרעב.]
והנה בימים ההם כשעיני כל בשר היו נשואות אל הלחם יודע יעקב שכדי להתעלות מעל הטבע והחומר המטביע במצרים,  יש לעשות משהו מעל הטבע... להקים גרעין נח"ל בארץ גושן!!
 זה יתחיל כגרעין, [אולי רמז לגרעינים של יוסף ואלומות השבלים?...] קומץ של שבעים משפחות תורניות עם ישיבה בראשות לוי בן יעקב . [כך כתב הרמב"ם]  יהודה בן יעקב יהיה המנכ"ל– "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשנה".  יהודה "המלך" שבשבטים נבחר ע"י אביו "לתקן לו בית-תלמוד שמשם תצא הוראה" [רש"י].
 ויהודה יהיה גם המתווך עם מושל מצרים הלא הוא יוסף מיודעינו שמוכן לתת שיעור פתיחה בענין "עגלה ערופה"... וגם לתמוך בישיבה ברוחב לב. מסתמא גם יוסף הרים את תרומתו הנכבדה לאותה ישיבה כמובן באישור "חֵי פרעה" [ואולי פרעה תרם ח"י אלפים של גרעינים, העיקר שיעשו לו בישיבה "מי שבירך"...]. ומכיוון שפרעה, נתן מן הסתם את הסכמתו לישיבה זו שהוקמה על אדמת מצרים, היה ראוי שתחול בו הברכה, שכל פעם שילך לנילוס - היאור יעלה לקראתו.. כי אין מים אלא תורה.. על כל פנים, גרעין תורני זה שהוקם בארץ גושן הפך במהרה  לנחל שוטף לרבבות רבבות מעם ישראל שנולדו במצרים ורצו להמשיך במורשת יעקב סבא ולצעוק "שמע ישראל! ה' א-לוקינו ה' אחד".
והנה ימים באים נאום ה' - מנבא הנביא עמוס – בימי אחרית הימים שבו אנו נמצאים, שפעמי משיח בו מפעמים, "וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'"[ עמוס ח,יא] בכל מקום של התיישבות תהיה גם לפחות ישיבה אחת ואפילו ברצועת עזה החוזרת לידינו קמעה קמעה עוד יקומו גרעיני נח"ל וקול תורה יהדהד משם.  ובמקום קול רעמים ופגזים, עוד ישמע בערי עזה - שירי המרא דאתרא - רבי ישראל נג'ארה...
חידה לפרשה
טעות בחשבון? 66 +3 =70 אז היכן האחד הנוסף? [עיין רש"י מו:כו]
 
 
פרפראות לפרשה
אל תרגזו בדרך – כשעושים "עסק" מהלכה – אין שלום!
"אל תתעסקו בדבר הלכה" (רש"י) התורה עצמה מרבה שלום בעולם, אך אם "תתעסקו" בדבר הלכה – אם תעשו את התורה לעסק ולקרדום לחפור בו – מיד יתחילו המריבות...
וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד [מז:יג] על הרעב בארץ במלחמת העולם הראשונה
סיפור מופלא זה סיפרה הזקנה הצדקת מרת חיה אסתר וולנסקי מירושלים (תכר"ט – תש"ך)   בעלה ר' יעקב נפטר בי"א מרחשון תרע"ח.  והנה לאחר כארבעים יום מפטירתו, באור ליום שישי כ"ב כסלו, בא אליה בחלום ואמר לה: "חיה אסתר, נשאר לך מעט קמח בבית, לכי ואפי כל הקמח, אל תשאירי מאומה בביתך, קחי לך לביתך לחם כמה שצריך, ואת הנותר חלקי לרעבים", היו אלה ימי רעב בירושלים, אנשים חיבקו אשפתות למצוא קליפות ולשבור רעבונם, המונים מתו נפוחי כפן, המצב הכללי היה קשה מנשוא. התהלכו שמועות שהשלטון הטורקי האכזר, עומד למסור את השלטון בירושלים לבני בריתם הצבא הגרמני והאוסטרי, איש לא פילל כי בעוד יומיים יכבוש הצבא האנגלי את העיר. טוב לבה של חיה אסתר לא השאיר לה מקום להסס הרבה, ועמדה בנסיון של הכרתת שארית הקמח מביתה, אשה כשרה זו עשתה בשמחה רצון בעלה. קמה בבקר, נטלה כל הקמח, עשתה ממנו עיסה וחילקה למספר ככרות, הלכה למאפיה ואפתה אותם בריש גלי. ריח המאפיה הגיע לשכנים, ומיד נחפזו אליה בתחנונים: חיה אסתר, תני לי חתיכת לחם להחיות נפשות ביתי ועוללי העטופים ברעב! חילקה וחילקה ולעצמה ולילדיה השאירה ככר וחצי, וראה זה פלא. בפתאומיות הסתער הצבא האנגלי באותו מוצאי שבת וכבש את ירושלים, וביום ראשון כ"ד כסלו ערב חנוכה, ליהודים היתה אורה ושמחה, הגנרל אלנבי נכנס עם צבאותיו לעיר בקול המון חוגג, הסיוט של ארבע שנות הרעב והסבל פסק, מחסני הקמח שהוחרמו ע"י הטורקים, נפתחו לרווחה ונמכרו לתושבים.
ואכן מענין שבזוהר הקדוש כתוב: כי בעת רעב ומלחמה שולטות שתי רוחות רעות בעולם, והמה עושות את כל החורבנות, בזמן ההוא, מי שהוא עושה חסד עם הבריות ונותן להם לאכול ולשתות, הוא כדאי לדחות את אותן שתי רוחות לחוץ שלא ישלטו בעולם, ונכנע כח הטומאה והחורבן ונחלש, וכך היה ממש גם בסיפור הזה!
שבת פרשת ויגש  [ז' טבת]
1.  ההפטרה- ויהי דבר ה' – בספר יחזקאל לז [ למנהג כל העדות]
2. הספרדים והתימנים נוהגים להכריז על צום עשירי בטבת שיחול ביום שלישי. וכך אומרים: "אחינו בית ישראל שמעו צום העשירי יהיה ביום שלישי.. יהפכהו הקב"ה עלינו לששון ולשמחה כדכתיב: " כה אמר ה' צב-אות:  צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. והאמת והשלום אהבו"
3. ברכת הלבנה –לנוהגים אחר שבעה ימים – יברכו במוצ"ש. סוף זמן ברכת הלבנה - במוצאי שבת הבאה [עד שעה 20:44]
מהלכות תענית עשירי בטבת:[ ביום שלישי אא"כ יבוא הגואל..]
1.  זמני הצום: מעלות השחר עד צאת הכוכבים
עלות השחר  5:23     [לפי 90 דקות מהנץ]
 ויש נוהגים לפי 72 דקות מהנץ -5:38         
   סיום הצום –17:07
2.  מטרת הצום: "לעורר את הלבבות, לפקח על דרכי התשובה" ובזכרון דברים אלו נשוב להטיב, ולכן חייב כל איש לשום אל לבו לפשפש במעשיו, ולשוב מהם, כי אין העיקר –התענית ..אלא הכנה לתשובה!  (הרמב"ם).
3.  ולמה דוקא עשירי בטבת? מפני שבו סמך מלך בבל  נבוכדנאצר הרשע,  על ירושלים, במצור ובמצוק "ותהי זאת  זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו, שהיו כמעשינו עתה, עד שגרמו להם ולנו   את הצרות" (רמב"ם)
4.  האם חייבים להתענות? "מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שארעו צרות לאבותינו"   (רמב"ם) ולכן " הכל חייבים להתענות בארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר" (שו"ע סימן תק"נ, א) (כולל חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה - ובעלי ברית אברהם).
5.  מי פטור מהצום?
     א. אשה מעוברת או מניקה (ולפי האשכנזים דוקא אם מצטערת) כלומר: אשה שאחרי שלשה חדשים  להריונה או אפילו לפני כן אם סובלת מהקאות וכדו' פטורה מלצום, ואשה מניקה (לפי הגר"ע יוסף: עד עשרים וארבע חדשים אחרי הלידה נקראת מניקת אפילו שלא מניקה בפועל ולפי פוסקים אחרים עד שלושים יום).
     ב. חולה (אפילו שאין בו סכנה) – פטור, ויאכל בצנעא, ורק דברים חיוניים!
     ג. זקנים תשושי כח, שמצטערים בתעניתם.
     ד. ילדים מגיל פחות בר-מצוה (ולא צריך לחנכם לתענית שעות).
6.  מותר להתגלח, ולעשות מלאכה בי' בטבת  ומותר לבלוע רוקו, אבל מסטיק - אסור ללעוס.
7.  אם בירך על מאכל או משקה בטעות, יטעם משהו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
8.  מי שרוצה לאכול או לשתות לפני עלות השחר – יתנה על כך לפני שהולך לישן. בבקר- לא ירחוץ פיו ואם הוא מצטער ויש לו ריח מהפה, יש להקל לרחוץ פיו, בתנאי שיכפוף ראשו, כדי שלא יבלע מהמים, וישים בפיו פחות מרביעית(86 גרם) ויפלוט המים.
9.   מן הדין מותר להתרחץ בצום הזה [רק שיזהר שלא יבלע מים..] מכל מקום כדאי להמנע מכך.
10. בתפילה – "עננו" בשומע תפילה (והשליח צבור אומרה בין גואל לרופא) ומוציאים ספר תורה וקוראים ויחל. [והאשכנזים גם מפטירין – "דרשו" ]
11. מנהג התימנים להתחיל לומר "עננו" כבר בתפילת ערבית  ומנהג הספרדים החל מתפילת שחרית ומנהג בני אשכנז בתפילת שחרית - הש"ץ לבדו - ובתפילת מנחה גם היחידים בתפילת לחש ב"שומע תפילה". במנחה - אם מתפללים מפלג המנחה – נושאים הכהנים את כפיהם.
 12. צום עשירי בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לאלו שנספו בשואה וגם  לאלו שהוריהם נפטרו ואינם יודעים מתי. יש להדליק נר נשמה ולומר השכבה לעילוי נשמתם.
ויהי רצון שה' יהפוך את כל ימי הצומות, במהרה בימינו , לששון ולשמחה!!
צום עשירי בטבת
כתוב  בספר "בני יששכר": כתבו הראשונים אלמלא היה באפשרי על פי קביעות שיארע צום העשירי בשבת היה דוחה שבת, שכתוב בו עצם היום הזה כמו ביום הכפורים [בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם ..] אלא שעל פי קביעות הלוח כיום אף פעם לא יחול בשבת. 
ונראה לפי זה  שמזה למדו חכמי הדור בעת ההיא, שהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי [ט' באב]) אלמלא הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי - שרובו של היכל בעשירי נשרף - כי ביום התשיעי לעת ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי - והקשו חכמים - באמת למה קבעוהו בתשיעי? ומתרצים:  אתחלתא דפורענותא עדיפא [תענית כט.] (היינו העיקר יש להצטער ולהתאבל על ההתחלה),
ונראה שחכמי הדור למדו את זה מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר משאר הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו, כיון שזה היום היה אתחלתא דפורענותא בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש,  ומשם נתגלגל הדבר עד החורבן.
וחידש החתם סופר עוד טעם מדוע אם היה חל בשבת היו צריכים לצום כיון  שבכל שנה  - בעשירי בטבת - דנים בשמים אם יבנה בית המקדש בשנה זו. ואם כך זה דומה לתענית חלום שצמים אפילו בשבת משום שהדבר נוגע אל העתיד ולא כמו בתשעה באב שאם חל בשבת הצום נדחה כיון שהצום הוא על העבר.
יהי רצון שה' יתברך יהפוך את הצומות לששון ולשמחה ולימים טובים:
מהלכות שבת
שאלה: בור ביוב וכדו' שהתגלה ברחוב, האם מותר לכסותו בשבת? ואם כן, באיזה אופן מותר לכסותו?
תשובה: בור ביוב וכדו' שהתגלה ברחוב צריך לכסותו, ומותר אף לטלטל "מוקה" [=כיסוי לבור ביוב] בשביל כך מפני שהבור עלול להיות היזק לרבים, אולם, יש להיזהר שלא לכסותו בכיסוי השייך לו, מפני שיש בזה איסור 'בונה' אלא יקח "מוקה" שאינה מתאימה לבור, או איזו חתיכת קרש - העיקר שהבור יהיה מכוסה בינתיים, שהרי אם הכיסוי נקבע שם במקומו בקרקע זה ממש "בונה".. אפשרות אחרת: לומר לגוי לכסות את הבור אף בכיסוי השייך לו, מפני שגם איסור אמירה לנכרי הוא איסור דרבנן, שלא גזרו במקום היזק הרבים.
תן חיוך!!...

1. וירא את העגלות אשר שלח לו יוסף.. שנפרד ממנו בפרשת עגלה ערופה..

הבוקר אמרתי לילדים שאני רוצה לספר להם על מכירת יוסף, אחד מילדי הגיב בתמימות, שהמלמד בתלמוד תורה אמר שלא קוראים לזה "מכירת יוסף"  קוראים לזה "משנת יוסף" והוא סיפר לי שהוא ראה אותי הולך עם אמא שלי למכירה הזו ...
 

2. "ויאמר פרעה אל יעקב: כמה ימי שני חייך?"

-'אל תאכל שוקולד, זה לא בריא!
- "תשמע,  סבא שלי חי עד גיל 108 '.
- 'בגלל שאכל שוקולד?'
- 'לא, בגלל שהיה מתעסק רק בעניינים שלו' ....