פרשת שמיני

הערבות ההדדית גם כשהשמחה "מתערבבת"
למרות "הפסקת האש" עדיין יש חשש מהתלקחות מחודשת..  ואנו יודעים שעם ישראל צומח ממשברים וגם מהמלחמה הזו נצא מחוזקים בעזרת ה' העיקר שנהיה נחושים באמונתינו ובצדקת דרכינו ולא להתייאש מנפתולי הגאולה  ומהקרבנות וההרס כי בעתיד הגדול והנהדר של עם ישראל בבוא הגאולה השלמה נראה עד כמה הקשיים הובילו לאושר הגדול של עם ישראל ושל הבריאה כולה.
גם בפרשתינו  ברגע הכי מאושר של השכנת השכינה במשכן קרה אסון נורא והתגברנו עליו ואדרבה מזה התעלינו להבין כיצד ניגשים אל ה'... היו אלה כאמור רגעי השיא בהשראת השכינה בישראל, והנה בעיצומו של המעמד הגדול והנורא ההוא מתו שני בני אהרן ,נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה'.
  מצד אחד- "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהם"[ט,כד] ומאידך, אותה אש עצמה לא נושאת פנים לבני אהרן- (ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'  וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' [י,ב] אחרי כל זאת היינו מצפים שיורשה לאהרן ולבניו הנותרים להתאבל - ואילו עם ישראל, יורשה להמשיך בשמחתו על חנוכת המשכן והשראת השכינה. אבל, ההוראות מאת הבורא הן.. בדיוק הפוכות!!
" וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ .. - וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה' " [י, ו ] מדוע?
אולי ניתן לומר, שרצה ה' ללמדנו ביסוד הקמת המשכן  נקודה חשובה על הערבות והשותפות שיש בין שני חלקי עם ישראל ,אלו העובדים בבית ה' ,שהם גם שלוחי דרחמנא, אבל גם שלוחי עמך ישראל-הכהנים והלוים. ולכן הם ממשיכים את עבודתם למרות הכל ,למרות האסון הנורא שניחת עליהם–ובין אלו שבעבורם נעשית השליחות הקדושה הזאת-שאר העם, שהם צריכים להתאבל על מות שני בני אהרן ולבכות את השריפה אשר שרף ה'.
כך גם בקשר לאבלות על תלמידי רבי עקיבא ,אשר פגעה בהם מידת הדין בתקופה זו בחטאם אשר חטאו ,באי הנהגת כבוד הדדי איש לרעהו . האבלות, שנמשכת כבר זה למעלה מאלף שמונה מאות שנה, ואשר מציינים אנו  אותה בתקופה זו, שבין פסח לעצרת [כל אחד כמנהגו] מבטאת את הערבות שיש בין פשוטי העם לבין תלמידי החכמים שבדור, אף על פי שלכאורה, קלקול זה היה רק אצל תלמידי החכמים שבאותו הדור ולא נגע לשכבות הפשוטות של העם. אלא שזה היסוד לקבלת תורה מתוך אחדות המחנה והערבות ההדדית- "ויחן שם ישראל נגד ההר" ,"כאיש אחד בלב אחד" .
ואלו הדברים, שנקרא גם בהפטרת השבת על "פרץ עוזה", שבשעה שביקש דוד להעלות את ארון ה' ,שמט הבקר ועוזה בא לאחוז בארון, ולא נהג בו כבוד הראוי, ומשום כך חרה ה' בו ויכהו [שמואל ב, ו ,ז] .ונאמר אחר כך "ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזה.." ואם הדברים כפשוטם יפלא מאד על אדונינו דוד שחלילה כועס וחורה לו  על הנהגת ה' והיה צריך לקבל את הדין באהבה ולהבין שהיתה פה תקלה מצד עוזה?
אלא שבאמת, חז"ל מסבירים שלא חרה לדוד על דרכי הנהגתו של ה', חלילה לו מעשות זאת, אלא חרה לו על עצמו וכהסברו הנפלא של המלבי"ם שם [פסוק ח] על פי דברי הגמרא [במסכת סוטה דף לה.]  "ויחר לדוד - מזה הבין דוד כי לא נזהרו בכבוד הארון כראוי וחרה לו על עצמו, כי זה ההבדל בין ויחר אף - שיוצא לזולתו, ובין חרה לו - ששב אל עצמו כמו ויחר לקין ויפלו פניו, ואמרו חז"ל: שנשתנו פניו כ"חררה" [=מין מאפה שנאפה על גבי גחלים]: כלומר: פני דוד המלך נהפכו לקודרים ביותר כי זה דרכם של הצדיקים ,לתלות את האשם בעצמם ולא לחפשו אצל אחרים ,אף על פי שוודאי האחר קיבל ענשו בחטאו, אבל הצדיק אומר: אלולא הייתי יותר טוב לא היה בא חברי לידי עונש כי כולנו בסירה אחת וקשורים זה בזה והקרוב קרוב קודם.  ואכן הגמרא שם  אומרת שגם לדוד היה צד מה במה שקרה לעוזה :  "דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקדוש ברוך הוא דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו ואיננו" אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו!  דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו  ואיהו אתייה בעגלתא [=והוא הביא את הארון בעגלה חדשה]. ובכן רבותי, לפנינו ימי זיכרון,  יום השואה בשבוע הקרוב ואח"כ בחודש אייר יום הזיכרון לחללי צה"ל שבו אנו זוכרים את אלה שהקריבו עצמם במסירות נפש למען תקומת מדינת ישראל  וכן את קרבנות הטרור הנפשע הי"ד, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', כי כולנו עם אחד ולכולנו לב אחד ועד אשר יחבוש ה' שבר עמו יסיר  ה' דמעה מעל כל פנים, ובינתיים  - נמשיך כולנו לומר יחד לזכרם של כל הקדושים  [ולהגשים במעשים..]:  יתגדל ויתקדש שמיה רבא !!
שבת שלום!
 
האם טראמפ יצא "ברווז"?...
אחרי ההכרזה על הפסקת  אש לשבועיים היה מי שטען שאם אלו התוצאות - שלא הכנענו לגמרי את המשטר האירני והאיומים כלפי תחנות הכח והגשרים היו איומי סרק כי אז הממשל האמריקני ובראשו טראמפ יצאו ברווזים..  מקור הביטוי מגיע מהצרפתית [מתאים להם...] שם אומרים על מכירה שקרית, שקנית "חצי ברווז".. והכוונה שהיה כאן נסיון תרמית או משהו שקרי... לא אמרת אמת!
 ואולי בהקשר לפרשתנו  פרשת שמיני שבה מובאת רשימה של בעלי חיים טמאים שיש להם רק סימן אחד וביניהם יש את השקרן הגדול  – החזיר - שמרמה את הבריות לומר ראו שאני טהור , ראו את כפות ידי הסדוקות "מפרסת פרסה" ובאמת היא חיה טמאה כי אינה מעלה גרה.... וחז"ל משייכים את החיה הזו  למלכות אדום שגם מראה טלפיה. כך מלכות אירופה שמראה פנים שוחקות לאויבינו ואותנו מבקרת ללא הפסק... איננו יודעים אם כך יקרה סופית עם מלכות אדום של אמריקה אך ראוי ללמוד שלא נסמוך אלא על עצמינו ובוודאי ראשית כל על אלוקינו שבשמיים , כמו ששרנו אחרי ההגדה בליל הסדר -אחד אלוקינו אלוקינו שבשמיים ובארץ וכמו שאמרה הגמרא בסוף מסכת סוטה שבימות המשיח "אין לנו על מי לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים"...            
האמת היא שלכאורה יש עוד חיות חוץ מהחזיר שנראים כמפריסי פרסה אך אינם מעלים גרה.. כגון הכלב שנחשב בהלכה לחיה טמאה לחלוטין,  אולם אינו מפריס פרסה (אין לו פרסות סדוקות), אלא הולך על כפות רגליים (כפיו). כדי שבהמה תהיה טהורה, עליה לקיים שני סימנים יחד: גם מפריסה פרסה (משוסעת) וגם מעלה גרה, והכלב אינו מקיים אף אחד מהם.  אם כן, הכלב אינו נמנה על בעלי החיים מפריסי הפרסה (כמו פרה או כבש) ואף לא כמו החזיר אלא משתייך לחיות הטורפות, המאופיינות בטפרים או כפות.
ומה עם החתול?  החתול הוא גם הוא חיה טמאה ואינו כשר לאכילה, שכן הוא אינו מקיים את שני סימני הטהרה הנדרשים: מעלה גרה ומפריס פרסה שסועה. למרות שחתולים עשויים להיראות בעלי אצבעות מופרדות, הם אינם נחשבים כבעלי פרסות שסועות כפי שמוגדר בהלכה. בנוסף, חתול אינו מעלה גרה ונחשב חיה טמאה.
ואם בחתולים עסקינן,  ישנו סיפור מעניין ומדהים על " חתול",.. חתול המצוייר לא פחות ולא יותר על קברו של  רבי מאיר קצנלנבוגן זצ"ל המכונה מהר"ם פדובה שחי לפני כארבע מאות שנה באירופה ונקבר באיטליה. מה פישרה של צורת ה"חתול" שנחרתה על מצבתו? והרי כתוב וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב. (יא,כז) והחתול בכלל הטמאים הללו כפי שכתב רש"י: "על כפיו" – כגון כלב ודוב וחתול?  
הסיפור התחיל כאשר בשנת תשמ"ט ביקר יהודי בשם ר' חיים איכנשטיין בעיר פאדובה שבאיטליה ובבואו לעיר עלה ר' חיים על קברם של המהר"ם פאדובה ושל בנו, ולתדמהתו הרבה, גילה ציור של חתול על מצבותיהם. מיד יצר קשר עם רב העיר אשר פתח לפניו חוברת בכתב איטלקי העוסקת במשפחת "קאצנעלבויגן" הלא היא משפחתו של המהר"ם פאדובה, ובחוברת זו מסופר כי חותמם של בני משפחה זו היה "חתול", ואכן באידיש החתול מכונה "קאץ" ולא מן הנמנע כי זהו מקור לשם משפחותם – קאצנעלבוגין – "מרפקו של חתול"... מדוע ולמה זאת לא נדע, אך המעשה כולו הובא לידיעת הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל (בעל שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' קכד) שכתב שלדעתו יש להותיר את המצבות על כנן מאחר שמסתבר כי זו היתה צורתן מימים ימימה, וכמו שמסופר בבבא בתרא (קסא:) שהיו שחתמו את שמם ע"י ציור של צורה מסוימת כגון רבי חנינא שצייר ענף דקל, ורב שצייר דג. ועוד שהרי מצינו שם "זאב" שנותנין בישראל וכן בקרא "בנימין זאב יטרוף", וכי הזאב בחיות הטמאות הוא יותר חשוב מהחתול ומה חשיבתו, והשם זאב מורגל מאד, ועוד כמה שמות מחיות דב, אריה.
לסיכום נחכה ונראה מה יהיה המהלך הסופי של אמריקה ... והאם לאחר הפסקת האש עוד נחזור בגדול להכות באירנים.. וגם תישאל השאלה האם מלכות אדום של אמריקה תצטרף אלינו או תגביל אותנו או במלים אחרות האם הם יהיו ברווז ,או ינסו לעשות מאתנו ברווז... או שמא יצטרפו שוב לשאגת הארי?... ימים יגידו!
 
חידה לפרשה
מניין שהיה לאהרון הכהן בנות?
 
שבת פרשת שמיני – שבת מברכים [כ"ד ניסן ]
1.השבת מברכין ומכריזין על חודש אייר הבא עלינו לטובה שיחול אי"ה ביום ששי ולמחרתו ביום שבת.
 .המולד: יום ששי בבקר שעה 5 / 18 דקות / 14 חלקים
2. ההפטרה: ויוסף עוד דוד [שמואל ב , ו] .
3. מתחילים לקרוא מסכת אבות – פרק א' . אין אומרים במנחה צדקתך,
4. יום הזכרון לשואה ולגבורה – ביום שלישי. אומרים אזכרה לקדושי השואה תהלים מזמור צ"ד וקדיש יהא שלמא.
 
חמץ שעבר עליו הפסח ומנהגי אבלות בספירת העומר
1.חמץ שעבר עליו הפסח –אסור בהנאה .ולכן אדם ההולך לקנות מצרכים מהחנות יבקש לראות אישור מכירת חמץ.
2. מה מברכים על מצה לאחר הפסח?  לספרדים-מזונות וכן פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל. לאשכנזים-המוציא. וכן פסק הרב רצאבי שליט"א.
 ולפי החיד"א וכך פסק הרב אליהו זצ"ל–עד פסח שני ברכתה המוציא ולאחר מכן מזונות.
3.ספירת העומר-להשתדל לברך כל יום מימי הספירה. ואם לא בירך בלילה יספור בלי ברכה ביום -ולאחר מכן בלילות הבאים יספור עם ברכה. ואם גם לא נזכר ביום –יספור שאר הימים בלי ברכה.
4.מהם מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא? -לא נושאים נשים ולא מסתפרים לא שומעים שירים ולא רוקדים [ ויש שנהגו גם לא לקנות בגד חדש ונהגו להקל בפרי חדש בשבת ] יש מקילים בבר מצוה בזמנו וכן בברית מילה להשמיע מוזיקה של קודש ויש המחמירים גם בכך. כמו כן מותר לעשות חנוכת הבית בימים אלו [שלא כבימי בין המצרים ששם זו אבילות יותר חמורה –על חורבן בית המקדש]
5.עד מתי ימי האבלות על תלמידי רבי עקיבא? מנהג ספרד בדרך כלל -עד יום ל"ד בעומר.  מנהג אשכנז-יש הנוהגים עד ל"ג בעומר . ויש הנוהגים מאחרי ראש חדש אייר [ב אייר] עד חג השבועות [חוץ מל"ג בעומר עצמו]. ויש הנוהגים  מראש חדש אייר [א אייר] עד שלושה ימים לפני חג השבועות.
מנהג המהרי"ץ [תימן] –עד ל"ג בעומר אבל מי שנהג כל השנה להסתפר לכבוד שבת קודש בכל יום ששי - יכול להסתפר לכבוד שבת קודש [ובגילוח הזקן  יש להקל יותר משער הראש]
 *יש לציין שהראשל"צ נסים התיר בזמנו להסתפר לכבוד יום העצמאות גם לספרדים..
6. מי שהוזמן לחתונה החלה בימים של אבלות לפי מנהגו-יכול להשתתף בשמחה. השנה בגלל המלחמה הרבנות הראשית מאפשרת בימי העומר חתונות למי שנדחתה לו חתונתו.
7.יש נשים שנהגו לא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר.
 
 
לפרשת שמיני - האם יש חגבים – המותרים באכילה? בארצות המזרח ובמיוחד אצל יהודי תימן הייתה מסורת בידם על מין מסוים של חגב [ יש לו כמין צורת אות חי"ת על הבטן] והיו אוכלים את החגבים צלי ומבושל. יש כאלה שהיו מיבשים את החגבים בחום השמש וטוחנים מהם קמח ומערבים בדבש. בתיאבון... האשכנזים לא יאכלום מפני שאין להם מסורת לזיהוי המינים הטהורים כמו כן בעל אור החיים יצא נגד אלו שהיו אוכלים חגבים במרוקו. בקיצור:  כיום, מנהג רוב העדות בישראל הוא שלא לאכול שום חגב חוץ מהתימנים וחלק מהמרוקאים.
 
סיפור קצר ליום השואה
סיפר הגאון רבי מיכאל בער ויסמנדל זצ"ל בספר "מן המצר": בעת השואה, באחת העיירות הונגריה, נשלחו יהודים למות. בתחנת הרכבת עמדו גויים וצחקו בהנאה גלויה, ולצדם עמדו יהודים אבלים ובוכים שבאו להיפרד מקרוביהם. כשהחלה הרכבת לנסוע, הוציא יהודי אחד את ראשו מהקרון וקרא לאחד מידידיו: "שכחתי להאכיל את התרנגולים, אנא עשה עמי חסד הכנס לביתי והאכל אותם..." צא וראה "מה בין בני לבן חמי": מצד אחד עומדים גויים ושמחים שלוקחים אנשים למוות, ומצד שני קורא יהודי הלקוח למוות לחברו שירחם על התרנגולים...
 
פרקי אבות – פרק א' – א' : אנשי כנסת הגדולה
"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּורה", כנסת הגדולה הייתה המוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונת שמעון הצדיק. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות. בראשה עמד עזרא הסופר. על פי חז"ל עם אנשיה נמנו גם אחרוני הנביאים בישראל. על מספר חבריה יש מחלוקת. מאה ועשרים [בבלי מגילה יז:]  או כשמונים וחמשה איש [ ירושלמי מגילה פ"א ה"ז] המוסד הקדוש הזה שימש גם כסנהדרין גדולה כשמתוכם נבחרו שבעים ואחת חכמי הסנהדרין כבית דין הגדול שבירושלים וגם כהנהגה רוחנית עליונה של כלל ישראל. היה צורך לחזק את התורה בתלמידים רבים ולחוקק תקנות וגזירות כדי לשמר את התורה ומאידך לייסד את המשפט העברי שוב בארץ ישראל ולהורות לשופטים להיות מתונים בדין.
 
 
תן חיוך...
1. גנב חכם אומר: אני גונב רק בחורף. אבל בקיץ אני מתנהג לפי החוק, כדי שלא יתפסו אותי "על חם"...
2. אם שחייה ושתיית מים מונעים השמנה, מדוע הלוויתן שמן?
אם פעילות גופנית מאריכה חיים, מדוע הארנבת שמקפצת כל היום - חיה רק חמש שנים?
 אם אי פעילות מקצר ימים, מדוע הצב חי ארבע מאות וחמשים שנה?..